אחד הפרקים הפחות מדוברים בכתב האישום שהוגש במשפט המו"לים מייחס לבנימין נתניהו, הנאשם מס' 1, תמרון מורכב, שאפתני והרסני שנועד לשנות את פניו של ענף הטלוויזיה בארץ: הקמת גוף טלוויזיה מונופוליסטי שימזג את החברות קשת ורשת – והעמדת אחד ממקורביו של נתניהו, המיליארדר ארנון מילצ'ן, ב"עמדת השפעה" שתאפשר לו להיטיב עם ראש הממשלה.

התרחיש, שבסופו של דבר לא מומש, הוא חלק ממבצע השתלטות רוחבי של נתניהו על התקשורת הישראלית, שהתבסס על טיפוח עיתונות חצר, שתילת עיתונאים מטעם ופגיעה כלכלית ותדמיתית בגופים שנחשבו ביקורתיים מדי לטעמו.

המגעים סביב תוכנית המיזוג החלו ב-2015, כמה חודשים לאחר נצחונו של נתניהו בבחירות הכלליות. נתניהו בדיוק נטל לעצמו באופן קבוע את תיק התקשורת, ולפיכך אחז בהשפעה מוגברת על התהליכים שביקש לקדם בענף המדיה. מילצ'ן, מקורבו, בדיוק נפטר מרוב האחזקות שהיו לו בערוץ 10 וחיפש השקעה חדשה בתחום התקשורת. אודי אנג'ל, בעל מניות בחברת הטלוויזיה רשת, פנה אליו והציע לו עסקה: להיכנס כשותף ברשת.

"מילצ'ן גילה עניין בהצעתו של אנג'ל, אולם סבר כי עסקה שכזו תהא כדאית עבורו רק ככל שחברת רשת תמוזג עם חברת התקשורת קשת", גורס כתב האישום. לפיכך, נכתב שם, סוכם שאנג'ל יבדוק מה עמדת קשת לגבי המיזוג – "ואילו מילצ'ן יבחן את ההיתכנות הרגולטורית", כלומר ישתמש בקשריו בלשכת ראש הממשלה ושר התקשורת כדי לבדוק האם נתניהו ואנשיו צפויים להערים קשיים על המהלך.

על-פי כתב האישום, מילצ'ן נועד עם נתניהו ושוחח איתו על כך, ולאחר שנתניהו נתן את ברכתו הוא הורה למנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר לקדם את המהלך. פילבר, אחרי שהפך לעד מדינה, הגדיר את היחס שנתן למילצ'ן כ"טיפול VIP רגולטורי". מילצ'ן יכול היה לצפות ליחס כזה לא רק בגלל הרווח הברור שנתניהו צפוי היה להפיק מכך, אלא גם משום שלכל אורך התקופה הזאת דאג להמטיר על ראש הממשלה סיגרים, שמפניה ושאר טובות הנאה, בשווי מאות אלפי שקלים – ואף גייס למענו ספונסר נוסף, המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר.

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן, 2005 (צילום: פלאש 90)

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן בכנסת, 2005 (צילום: פלאש 90)

מילצ'ן עדיין לא עלה להעיד במשפט המו"לים, אבל השבוע התייצב בבית-המשפט המחוזי בירושלים אחד מאנשי אמונו הקרובים ביותר, שנטל חלק גם בדיונים סביב הקמת הערוץ הממוזג. רואה החשבון זאב פלדמן, שהופקד על ניהול עסקיו של מילצ'ן בישראל והיה מעורב בשיחות עם נתניהו ופילבר, סיפק בחקירתו הראשית פרט שלא מופיע בכתב האישום: לפי גרסתו, מילצ'ן הבהיר לנתניהו שהוא לא יזכה רק ל"עמדת השפעה" במיזם הטלוויזיוני, כפי שנטען בכתב האישום, אלא ישלוט בפועל בחברת החדשות – הנכס העיקרי של הערוץ.

אתמול (15.11) בחקירה הנגדית, סנגורו של נתניהו עמית חדד ניסה לקעקע את הטענה הזאת. הוא החל בהצבת סימן שאלה מעל האפשרות שפלדמן אכן אמר את הדברים. בשלב הזה אין עדיין פרוטוקול רשמי של הדיון, כך שהצדדים מסתמכים על רישומים פרטיים ופרסומים ברשתות החברתיות ואמצעי התקשורת. "בחקירה הראשית שלך, לא ברור לי אם אמרת את זה עד הסוף או לא, אבל זה עלה, נדמה, מהרשימות שלנו, דובר על כך שמילצ'ן ישלוט בחברת החדשות של הגוף הממוזג", אמר חדד.

"נכון", השיב פלדמן.

"תאשר שזה לא יותר ממשאלת לב באותה תקופה", המשיך עו"ד חדד.

"מאחר והנושא לא קם, זו היתה בסך הכל תוכנית, אז כן", אישר פלדמן.

"משאלת לב!", קרא עו"ד חדד.

"תקרא לזה משאלת לב", הסכים העד.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 1000", מגיע ליום החקירה הראשון של העדה הדס קליין. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 5.7.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 1000", באולם משפט המו"לים בחודש יולי השנה (צילום: אוליבייה פיטוסי)

צורת החקירה הזאת אִפיינה את כל יום הדיונים: הסנגור חדד הציג לפלדמן באריכות היגדים ותיאורים – ושמע ממנו בעיקר "כן", "נכון" ו"מאשר". לעתים לא תכופות, פלדמן הוסיף הבהרות קצרות. לעתים רחוקות שלל את ההיגדים, אבל כמעט בלי להרחיב. מרוב תמצות, לא פעם קשה היה להבין מה גרסתו.

כך קרה למשל כשעו"ד חדד הציג לפלדמן ניתוח אלטרנטיבי של מהלך המיזוג. לדברי חדד, מהצד של זכייניות ערוץ 2 – קשת ורשת – לא היה שום היגיון בהכנסת מילצ'ן כשותף לערוץ הממוזג. חדד אמר שכאשר חוקרי המשטרה שאלו את אודי אנג'ל על המהלך, אנג'ל אמר להם שהוא לא ניסה לגייס את מילצ'ן לערוץ הממוזג – אלא רק כשותף בחברת רשת, שהיא "עסק פחות מוצלח" ביחס לקשת.

"אם יש מיזוג בין רשת לקשת, זה כבר גוף הרבה יותר חזק – ואז אודי אנג'ל אומר, 'בסיטואציה כזאת אני לא צריך את מר מילצ'ן, כי זה עסק שהולך להרוויח כסף'. יש בזה היגיון בעמדה הזאת, נכון?", חקר חדד.

"כן", השיב פלדמן.

"אתה יודע משהו על זה, מלבד זה שאתה אומר שיש היגיון?", הקשתה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים. העד פלדמן תיקן את עצמו. הוא הסביר שבעצם לא ידע שהיתה אופציה כזאת, ושכאשר השיב "כן" הוא רק אישר שיש היגיון פנימי בתיאור שיוחס לאנג'ל.

שלב הסבתא של התרנגולת

עסקת המיזוג השאפתנית, כאמור, לא יצאה לפועל. הסנגור של נתניהו השקיע מאמצים כדי להמחיש שהסיבה לכך לא נעוצה בצד של נתניהו, ראש הממשלה ושר התקשורת – אלא בצד של בעלי המניות. "האם אנחנו בשלב הביצה או בשלב התרנגולת, או בשלב הסבתא רבתא של התרנגולת? הכל מחשבות תיאורטיות שלא הולידו שום דבר. נכון?", אמר עו"ד חדד בלעג שכוון לנציגי הפרקליטות. "נכון", השיב העד פלדמן.

אודי אנג'ל ב-2008 (צילום: משה שי)

אודי אנג'ל, 2008 (צילום: משה שי)

"וזה לא הוליד שום דבר לא בגלל שהרגולטור לא עזר לכם, לא בגלל שראש הממשלה סייע או לא, אלא בגלל שההבנות בין אנג'ל לוורטהיים (משפחת ורטהיים, בעלת השליטה בקשת; א"ב) לא הבשילו מעולם. העניין הזה מת לפני שהוא בכלל נולד", חידד חדד – ופלדמן שוב אישר. התיאור הזה משקף גם את גרסת המדינה. בכתב האישום שהגישה הפרקליטות צוין ש"עסקת המיזוג לא יצאה לפועל נוכח מחלוקת עסקית בין בעלי המניות ברשת לבעלי המניות בקשת, ועל כן לא הובא העניין לאישור רשמי של גורמי הרגולציה".

המונח "אישור רשמי של גורמי הרגולציה" חשוב. בעיקר המילה "רשמי". הסנגור של נתניהו ניסה לגרום לעד לאשר שבשום שלב של המגעים סביב המיזוג לא היתה מעורבות של גורמים רגולטוריים. בפועל, לפי כתב האישום, נתניהו הפעיל את מנכ"ל משרד התקשורת כדי שיכין את הקרקע לאישור תוכנית המיזוג ברגע שבו תעלה על פסים רשמיים. הכנת הקרקע, אישר פילבר, כללה התייעצויות עם גורמי רגולציה.

בהיבט הזה תמך העד פלדמן בגרסת הפרקליטות. "זה לא מדויק", אמר על אחד ההיגדים שהציג לו הסנגור, ופירט: "המשא-ומתן המסחרי היה נתון לבעיה רגולטורית של הגבלים, אז הנושא הזה כן עלה". לדבריו, משום שמילצ'ן עדיין החזיק בנתח קטן של מניות בערוץ 10, חוק הרשות השנייה מנע ממנו להחזיק במקביל במניות של הערוץ המסחרי המתחרה.

בשלב זה קטע את הדיון עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה. הוא טען שקו החקירה של עו"ד חדד מטעה, וציין שכאשר פלדמן נחקר במשטרה הוא הציג "הרבה מאוד דוגמאות" לעיסוק רגולטורי ביוזמת המיזוג. "מה זה הדבר הזה?", צעק עליו עו"ד חדד, ואז פנה לעד: "מר פלדמן, מי שהטעה אותך לאורך כל הדרך אלו היו חוקרי המשטרה, ולצערי גם אתמול בבית-המשפט אתה חזרת על דברים שהם לא נכונים". מיד אחר-כך פנה לתקוף את עו"ד גילדין: "אתה מזהם את החקירה הנגדית כשיטתך בקודש!".

עו"ד אלון גילדין בפתח חקירתה הראשית של העדה הדס קליין. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 5.7.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה באולם משפט המו"לים, בחודש יולי השנה (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"כדאי לאדוני לא להגיד לעורך-דין שהוא מזהם את החקירה", הציעה לו השופטת פרידמן-פלדמן, "זה לא במקום, עו"ד חדד". חדד אמר שהוא מקבל את עצת בית-המשפט, אבל בהמשך, אחרי שהעד התבקש לצאת כדי לדון בהתנגדות של הפרקליטות, התחדשו הצעקות.

לאחר דין ודברים, השופטים קבעו שאם עו"ד חדד יציג לעד פלדמן ציטוטים מחקירתו במשטרה באופן מטעה – הפרקליטות תוכל להציג לו ציטוטים אחרים, שיסתרו אותם. עו"ד חדד זעם. "מי שמע על כלל כזה?", הטיח בשופטים. "'אנחנו ניתן לו להציג בחקירה החוזרת גרסאות אחרות'? האמירה הזאת מבעיתה בעיני".

מיד לאחר מכן, כשהשופטים הבהירו לו שהצגת הגרסאות הסותרות תותר רק אם יטעה את העד, חדד נרגע והתקפל. "הבנתי את הדברים לא נכון, אני מתנצל, נתקדם", הפטיר.

כשפלדמן הוחזר לאולם הוא אישר שלא ידוע לו על פניות רשמיות לגורמי רגולציה – אבל חזר ואמר שהשיח בין הצדדים עסק גם בהיבטים רגולטוריים. "לא היתה פנייה של הצדדים, אבל לדעתי באחת הפגישות פילבר אמר שהוא בדק את זה, וזה נראה לו בסדר. הוא קיבל תגובה ש'אין בעיה'", אמר פלדמן.

לא כולל סיגרים

חלק ניכר מהחקירה שערך עו"ד חדד נועד לחזק את התזה שלפיה מילצ'ן ופאקר לא הרוויחו דבר מהקשר שלהם עם נתניהו – ולמעשה רק הפסידו מכך. הסנגור לא הזכיר כלל את שלל טובות ההנאה שהמטירו על משפחת נתניהו, שרק חלקן מוזכרות בכתב האישום: הסיגרים, השמפניה, התכשיטים, הבגדים, תיקי היוקרה, ארוחות השף והזכות להתארח בווילה ובדירה של פאקר כשהוא לא שוהה בהן.

נתניהו, גרס עו"ד חדד, פגע באינטרסים הכלכליים של מילצ'ן בכמה מקרים. למשל, בהקשר של ערוץ 10, שם שימש פלדמן דירקטור מטעם מילצ'ן. עו"ד חדד ציין שנתניהו פעל לסגירת ערוץ 10, והוסיף שסך החובות שצבר הערוץ כלל גם הלוואה של 50 מיליון דולר שנתן לו בעל המניות מילצ'ן – סכום שרובו אבד לבלי שוב עקב הכשלונות המסחריים של גוף התקשורת.

בסביבות 2014, ציין עו"ד חדד, הפרסומאי אילן שילוח התעניין ברכישת השליטה בערוץ – מהלך שעשוי היה לסייע למילצ'ן להחזיר לפחות שבריר מהחוב. נתניהו, שראה בשילוח יריב פוליטי, העיד בחקירתו כי התנגד ליוזמה הזאת – ואף אישר שכדי לסכל את הרכישה קבע שמי שירכוש את הערוץ יידרש לשלם 16 מיליון שקל לכיסוי חוב ישן על אי-תשלום דמי זיכיון.

"תאשר לי בבקשה שמבחינה חשבונאית אם המדינה מוותרת על דרישה ל-16 מיליון שקל יש יותר כסף פנוי לעסקה, ואז יש לשילוח יותר כסף לשלם למילצ'ן", אמר חדד. פלדמן אישר. העסקה, כידוע, לא יצאה לפועל.

ג'יימס פאקר בראיון (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של 7NEWS Spotlight)

ג'יימס פאקר בראיון (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של 7NEWS Spotlight)

כתב האישום מייחס לנתניהו ניסיון לקדם את הארכת הפטור ממסים שקיבל מילצ'ן עקב הגדרתו כ"תושב חוזר". עו"ד חדד ניסה לטעון שמילצ'ן כלל לא היה זקוק לסיוע בכך, משום שממילא הוא מעביר את רוב ימי השנה בחו"ל ואין לו פעילות מסחרית בישראל. רואה החשבון פלדמן, שעסק בכך מתוקף תפקידו, השיב ש"מבחן הימים" הוא רק אחד מכמה מבחנים שלפיהם קובעת המדינה את קיומה של חבות מס.

עוד קודם לכן, ציין עו"ד חדד, נתניהו פגע במילצ'ן כשהעביר רפורמה שפתחה את שוק חלקי החילוף לכלי רכב. זה קרה לפני כשני עשורים, כשנתניהו כיהן כשר אוצר בממשלת שרון. מילצ'ן היה שותף אז ביבואנית המכוניות "מכשירי תנועה", שעד הרפורמה נהנתה מבלעדיות ביבוא חלפים למכוניות שייבאה, מתוצרת סוזוקי, קרייזלר ופורשה. פלדמן אישר שהרפורמה אכן פגעה באינטרס העסקי של מילצ'ן ושותפיו.

במקרה של המיליארדר ג'יימס פאקר, טען עו"ד חדד, הגדרתו כתושב ישראל לצורכי מס לא הועילה לו מבחינה כלכלית – אלא רק הזיקה. לדברי הסנגור, פאקר נדרש לשלם בארץ מסים בסך 16 מיליון על תקופה של שנתיים. "הסדר המס לא גרם לפאקר ליתרון כיס, אלא לחסרון כיס", אמר עו"ד חדד. לאחר מכן, בהתייחס להחלטתו של פאקר לא לשוב לישראל אחרי פתיחת החקירות, הוסיף הסנגור: "אם אני אומר שהברחנו מישראל תרנגולת שמטילה ביצי זהב לרשויות המס, לא אטעה?". העד פלדמן אישר.

ראש המוסד למען מילצ'ן

רוב הדיון הוקדש לאפיזודה שולית בכתב האישום: הקשרים בין ארנון מילצ'ן לראטן טאטא, בכיר תעשייני הודו, שבשלב מסוים שקל להקים מפעל כלי רכב באזור סחר חופשי שבו יועסקו עובדים ישראלים, פלסטינים וירדנים. מילצ'ן ופלדמן עסקו בקידום היוזמה, בין היתר מול נתניהו. כתב האישום גורס כי "למילצ'ן היה אינטרס כלכלי משמעותי בקידום המיזם", אך אינו מרחיב מעבר לכך.

עו"ד חדד ניסה לקעקע את הקביעה הזאת, אך לפני כן תיחקר את העד על BSI – חברה בטחונית שהקים מילצ'ן, שעבדה עם טאטא וזכתה לרוח גבית מבכירי מערכת הביטחון הישראלית. פלדמן אישר שהקשר הראשוני עם טאטא נוצר אחרי מתקפת הטרור במומבאי ב-2008 והצורך של הטייקון ההודי להגביר את האבטחה סביב עסקיו. מי שסייע בכך היה מאיר דגן, בזמן שכיהן כראש המוסד.

מילצ'ן, אמר עו"ד חדד, סיפר לחוקרי המשטרה על הפיגועים בהודו, "ואז הוא אומר: 'התקשרתי לדגן, אמרתי לו לפגוש אותנו בהילטון בלונדון מחר', ודגן מיד הסכים. מבקשים לפגוש אותו במלון בלונדון – והוא מיד הסכים. ומילצ'ן הוסיף: 'מיד שלחנו את ג'קי שעבד במוסד, ועוד כמה חבר'ה שהתחילו לאמן את האנשים שלו להתגונן, והקמנו איזה אקדמיה בארץ לאימונים להודים'". האיש שכונה "ג'קי", ציין פלדמן, הוא יעקב אשל, "בכיר במוסד לשעבר" שגויס לתפקיד מנכ"ל BSI.

איש העסקים ההודי ראטן טאטא (צילום: ממשלת הודו, נחלת הכלל)

איש העסקים ההודי ראטן טאטא (צילום: ממשלת הודו, נחלת הכלל)

"לפי מה שמספר מילצ'ן", המשיך עו"ד חדד, "מי שעוזר להקים ולחבר את הדבק הזה ולהביא את חברת טאטא הגדולה, מי שעזר להדביק את הדבקים האלה יחד, זה היה מאיר דגן, שמיד התגייס לעניין, הביא את האנשים, הקים את החברה".

"ממש לא נכון", אמר פלדמן, במופע נדיר של שלילה נחרצת. העד אישר את המעורבות של דגן ביוזמה, אבל שלל את הקביעה שלפיה ראש המוסד היה זה שגייס את העובדים שעסקו באימון המאבטחים ההודים. בהמשך הוסיף פלדמן שלא ידוע לו אם דגן היה מעורב ביצירת הקשר עם מלך ירדן, שאמור היה לתת את ברכתו ליוזמה.

לקראת סוף חייו, מאיר דגן קרא להצביע ליריביו של נתניהו – ובהמשך, בסדרת ראיונות בלעדית שנתן לכתב "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, הסביר כיצד לגרסתו נתניהו פגע באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. במקביל כיכב בתיאוריית הקשר הביביסטית על "מדינת העומק", שלפיה אחווה סודית של פקידי ממשל, רגולטורים ואנשי ביטחון מתנכלת לראש הממשלה ודואגת שלא יוכל להוציא לפועל את מדיניותו.

אתמול בדיון עו"ד חדד לא ניגן על הסנטימנט הזה. האזכור הקונספירטיבי ביותר של דגן היה כשהסנגור טען שבנו עבד ב-BSI ("לתקופה מסוימת", אישר פלדמן) ושבמהלך ביקוריו באחוזה של מילצ'ן במושב בית-ינאי ראש המוסד נהג לעשן סיגרים. פלדמן טען שהוא לא יודע על כך כלום – והסנגור המשיך הלאה.

מאיר דגן, 2011 (צילום: מרים אלסטר)

מאיר דגן, 2011 (צילום: מרים אלסטר)

עו"ד חדד טען שנתניהו עמד בקשר עצמאי עם טאטא, ולפיכך לא היה זקוק לקשרים של מילצ'ן כדי לגייסו למיזם מהסוג שמתואר בכתב האישום. ובכל מקרה, טען חדד, גם אם נתניהו היה מקדם את המהלך – מילצ'ן לא היה אמור להיות שותף במיזם, ולפיכך לא היה צפוי להרוויח ממנו. הסנגור ניסה לגרום לפלדמן לאשר שמבחינת טאטא בכלל לא היה זה מיזם כלכלי, אלא יוזמה גיאו-פוליטית שתכליתה קידום השלום במזרח התיכון. פלדמן שלל את התזה הזאת. הוא אמר שהפרויקט אכן אמור היה לקדם את היחסים בין מדינות האזור, אבל "בפירוש היה גם פרויקט כלכלי".

אבל פלדמן כן אישר היגד אחר, שלפיו BSI לא היתה אמורה להיות שותפה במיזם של טאטא – ולא היתה אמורה ליהנות מרווחיו. איך התשובה הזאת מתיישבת עם כתב האישום, שכאמור גורס שלמילצ'ן היה "אינטרס כלכלי משמעותי בקידום המיזם"? עו"ד גילדין, בחקירה החוזרת, הציג את השאלה הזאת לפלדמן והזכיר לו שבחקירה הראשית הוא דיבר על כך שהוא ומילצ'ן ציפו "להשתלב" במיזם. "במיזם של מפעל המכוניות לא היה לנו מקום", השיב פלדמן. "מה שכן חשבנו ודיברנו זה שלאזור הסחר החופשי תהיה מינהלת – ואנחנו נשתלב בה".

השופטים והסנגור נזפו בפרקליטות

בפתח הדיון, לפני החקירה הנגדית, השופטת פרידמן-פלדמן נטלה כמה דקות כדי לנזוף בפרקליטות. הדיונים במשפט המו"לים אמורים להתקיים לאורך שלושה ימים בשבוע, אך השבוע בוטל היום השלישי בעקבות בקשה בהולה שהגישו נציגי המדינה, שהודיעו כי לא הספיקו להכין עדים נוספים.

השופטת רבקה פרידמן פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

"אדוני אמר כאן משהו באחד הדיונים הקודמים, שהמשפט נמשך יותר ממה שחשבתם", אמרה השופטת פרידמן-פלדמן לעו"ד גילדין. השופטת ציינה שבית-המשפט אמנם יזם כמה הפסקות ברצף הדיונים ("על חומרי חקירה, על פגסוס"), אבל אלו היו מחויבות המציאות. "לא יכול להיות שבתיק שיש בו 330 עדים אי-אפשר להיערך כך שאחד מאותם 330 יהיה בסטנד-ביי. לא יכול להיות שתהיה סדרה של עדים, עשרה עדים ברשימה לקבוצה הבאה – לא יכול להיות שעד אחד בחו"ל (מילצ'ן; א"ב) ומעבר לזה אין אף עד שאפשר להעיד.

"המדינה צריכה להיות ערוכה עם יותר מעד אחד, כך שהוא גם מוכן להעיד אחרי ראיון עד, וגם בסטנד-ביי", קבעה השופטת. "מה קורה אם עד אחד חולה? אנחנו נבטל דיונים? אתם מעמידים אותנו בפני מצב שאין לנו ברירה אלא לבטל דיונים. הפעם זה ממש לא מוצדק. אין לנו ברירה, אין עד מחר – זו השורה התחתונה. אבל מהשבוע הבא תעבדו אחרת. והערנו על זה לא פעם. תעבדו אחרת".

"בסדר גמור, אנחנו נעביר את המסר", השיב עו"ד גילדין.

עמית חדד ניצל את ההזדמנות כדי להצטרף לחבטות ואגב כך, בעקיפין, יצא נגד הטענות שלפיהן הוא ועמיתיו הסנגורים מנסים להאריך את המשפט כדי לשרת את הצרכים הפוליטיים של הנאשם נתניהו. "האמירה ש'המשפט לא מתנהל בקצב' וכו' שאומרת התביעה – אני רוצה לומר משהו בעניין הזה. אם התביעה היתה מכינה את התיק כמו שצריך, ולא משתמשת ברוגלות ולא מסתירה חומרי חקירה – ולא ולא ולא...", אמר ולא השלים.

לאחר מכן הפנה הסנגור טרוניה אל ספסלי העיתונאים: "מדי פעם אנחנו קוראים בעיתון כל מיני דברים על הקצב וכו' ולא אומרים כלום. אבל זה לא שאנחנו לא קוראים ולא כועסים על מה שכתוב שם".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.95MB)

משפט המו"לים