"אתה עבריין, מר פילבר?", נשאל שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר וכיום עד מדינה במשפט המו"לים, לקראת סוף יום החקירה הנגדית השני. "פעם אחרונה שעשיתי עבירה במדינת ישראל היתה לשוחח בטלפון נייד בשעת נסיעה ב-2005", השיב פילבר. השואל, עו"ד ז'ק חן, הקפיד לכסות את כל האפשרויות. "אתה יודע", אמר לפילבר, "להיות עבריין זה גם לסייע לאחרים בעבירות פליליות".

פילבר לא שינה עמדה. "לא", השיב, "אני גם עורך-דין, אני אדם עם חוש רגישות די גבוה, בכל מקום שבו חששתי שאולי יש איזשהו חשש למשהו, בדרך כלל הרחקתי את עצמי".

התשובה של פילבר צפויה אבל לא טריוויאלית: עצם הסכמתו להפוך לעד מדינה ולהעיד נגד האיש שהיה הבוס שלו, ראש הממשלה ושר התקשורת לשעבר בנימין נתניהו, משקפת ויתור על הניסיון להוכיח את חפותו בכלים משפטיים. לפני שהפך לעד מדינה, גם פילבר היה חשוד בפלילים, וגם הוא עמד בפני כתב אישום – בדיוק כמו הנאשמים בנימין נתניהו ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי קבוצת בזק לשעבר, שעומדים לדין יחד בגין עסקת השוחד של "תיק 4000".

עו"ד ז'ק חן, סנגורם של האלוביצ'ים, נראה שבע רצון. לתשובה של פילבר קדמו שעות של עיסוי אגו וזיכרון שנועדו לגרום לו להתרחק מהתזה של הפרקליטות על עסקת שוחד בחלונות הגבוהים ביותר של הפוליטיקה והכלכלה הישראלית, ולהציג גרסה אלטרנטיבית שכביכול שומטת את הקרקע מתחת לאישומים.

במקום לתקוף את העד שמסכן את חירותם של בני הזוג אלוביץ', הסנגור שלהם החמיא ליכולות המקצועיות של פילבר, הביע אמון בטוהר כוונותיו והזדהה עם המצוקה הנפשית שחווה כשנלקח למעצר. במקביל, בשיטתיות אך בשפה רכה ובלתי מאיימת, הסנגור העלה עוד ועוד ספקות בנוגע למהימנות של מסמכים ואמירות של פילבר מן העבר. המהלך נשא פרי: ברוב המקרים, פילבר שיתף פעולה ואימץ את הספק.

לפי התזה שעו"ד חן הניח בפני בית-המשפט, פילבר נכנס למשרד התקשורת כשבראשו חזון מקצועי פורץ דרך שנועד להיטיב עם אזרחי מדינת ישראל – אך החזון הזה התנפץ אל קרקע המציאות, שם רוחשים פקידים עוינים, מכורים להדלפות, שלא מסוגלים להשקיף אל מעבר לקצה חוטמם. "אתה כולך טעון בכוונות טובות", אמר לו עו"ד חן. "אין שום דבר שנראה לך לא כשר, לא תקין, אתה בוודאי לא תופס את עצמך כמי שנבחר לתפקיד כשוליה, שוליית הקוסם, כדי לבצע את רצונו ולצאת למשימות אפלות". השם "נתניהו" לא הוזכר, אבל היה ברור ש"הקוסם" זה הוא.

"ממש לא", השיב פילבר.

עו"ד חן הקפיד להזכיר את ההשכלה המשפטית והכלכלית של פילבר, ואת הניסיון המקצועי שלו – וציין לרעה את העוול שכביכול נעשה לו כשתואר כ"עסקן פוליטי שהביאו כדי לרצות את אדוניו".

הנאשם בנימין נתניהו בפתח היום הראשון של חקירתו הראשית של עד המדינה שלמה פילבר. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 23.3.2022 (צילום: יונתן זינדל)

פילבר סיפר שעם מינויו לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת הוא ראה לנגד עיניו כמה משימות בוערות. בתחום התשתיות הוא ניסה להיאבק ברפורמות שנועדו להגביר את התחרות בשוק אך גרמו, לתפיסתו, נזק. פילבר טען שמיד בפתח הקדנציה הוא חזה תרחיש קטסטרופלי שחמק מעיני הדרג המקצועי, שבו בתוך שנים אחדות רוחב הפס הלאומי ייחנק בגלל היעדר השקעה בתשתיות. בתחום הסלולר רצה לוודא שהחברות לא קורסות עקב השלכות הרפורמה ה"פופוליסטית", כהגדרתו, שאילצה אותן לקצץ את המחירים החזיריים שגבו מהציבור במשך שנים.

בתחום המדיה, פילבר הציב לעצמו יעד שנתפס בעיניו כמשימה לאומית שהיתה כרוכה במאבק ב"כוחות הכי חזקים במדינת ישראל": להזריק מנה נדיבה של גיוון לתקשורת בארץ, שאותה אִפיין כ"עוינת", "חד-ממדית" ו"שייכת לשמאל".

בפועל, ראוי לציין, חומרי החקירה ותחקירים עיתונאיים מהשנים האחרונות העלו שבמקרה של נתניהו ואנשיו, המנטרה על הצורך ב"גיוון" בשדה העיתונות לא נועדה לייצר ריבוי קולות – אלא בעיקר להחדיר ולקדם מסרים, עיתונאים וגופים שמשרתים במובהק את נתניהו, ואגב כך לפגוע בקולות הקיימים, ה"עוינים". כך למשל, אחת מהסתעפויות "תיק 1000" – שעליה העיד פילבר מוקדם יותר החודש – היא מהלך מורכב שנועד לאחד את שתי חברות הטלוויזיה קשת ורשת בהליך שבסופו איל המדיה ארנון מילצ'ן יקבל דריסת רגל שתאפשר לו לנצל את מעמדו החדש כדי לדאוג לאינטרסים של נתניהו.

אתמול (27.4) בבית-המשפט המחוזי בירושלים עו"ד חן לא התעכב על ההיבט הזה. במקום זה הוא הזכיר לפילבר כיצד ניסח את תחושת השליחות שלו באוזני חוקריו: בחדר החקירות, עד המדינה תיאר את עצמו כאלטרואיסט, ואפילו כ"רובין הוד". בדיון, פילבר ציין גם את הרווח הכלכלי שעשוי היה להרוויח מקדנציה מוצלחת – מקפצה לתפקיד של מנכ"ל בחברה גדולה בשוק הפרטי. "אם הפרויקט הזה היה יוצא לפועל", אמר על חזון רוחב הפס שלו, "לא הייתי עומד פה עכשיו, הייתי גם איש מרוצה וגם איש עשיר".

"הפגיעה במוניטין שלך, זה אחד המחירים המאוד כבדים ששילמת", אמר לו עו"ד חן.

"משלם עד היום", השיב פילבר, ונפנף בידיו אל קצה האולם, אל מקום מושבם של העיתונאים: "על ארבע-חמש שעות שאנחנו פה, כל אחד בחבורה הזאת כאן זורק את הטינופת שלו כראות עיניו, בלי הכרה".

"לא, זה לא בסדר", אמר עו"ד חן בהבנה, אבל מיהר להסתייג: "ואני גם לא יודע עד כמה זה נכון".

הראש של נתניהו

התיאור של פילבר כמנכ"ל מקצועי שכל מעייניו מכוונים לטובת הציבור סייע בחידוד תחושת העוול שלו. הנה מגיע משרת ציבור שרק רוצה להיטיב עם אזרחי המדינה – ונציגים של המדינה, החוקרים, מסמנים אותו כפושע ומרחיקים אותו מהתפקיד. כפי שציין עו"ד חן, זה קרה בשני שלבים: השלב הראשון החל כשפילבר נחקר על-ידי רשות ניירות ערך. "היתה לזה התחלה, יוני 2017 – והיה לזה סוף, נובמבר 2017", אמר הסנגור, "זאת היתה מכה קשה – משרד התקשורת, אליו אתה כבר לא חוזר. הושפלת. אבל זה נגמר". פילבר אישר את דבריו.

"אבל אז הסיוט בהתגלמותו מגיע, כי בפברואר 2018 דופקים לך בדלת עוד פעם, ואין לך כוח לסיבוב נוסף", אמר לו עו"ד חן.

"זה לא שאין לי כוח לסיבוב נוסף כמו שאני קולט בשניות – לא בשניות, בחצי שעה, שלומי חכמון, ראש צוות החקירה, דופק בדלת, היו לי עשר דקות בכורסה בסלון בבית – הגלגלים עובדים מהר, ואני הבנתי. אני הבנתי את כל התמונה. הבנתי שזה לא חשוב מה אגיד ומה לא אגיד, הם צריכים אותי כדי להגיע למישהו אחר. הם לא יעזבו אותי, הם לא יקשיבו למה שאני אומר. הבנתי מצוין לאן אני הולך, ולא במובן של עוד סבב חקירות – אני אעמוד בזה – הבנתי את רוח הדברים".

"להגיע למי?", שאל אחד השופטים.

"לנתניהו", הבהיר פילבר.

שלמה פילבר מובל לדיון בהארכת מעצרו, לפני שהסכים להפוך לעד מדינה. בית-משפט השלום בתל-אביב, 18.2.2018 (צילום: פלאש 90)

"שש וחצי בבוקר, יש ילדים קטנים בבית", המשיך הסנגור.

"זה בעייתי, מה שנקרא", אמר פילבר. "רעייתי יוצאת לעבודה בשש או ברבע לשש בבוקר. הילדים נשארים איתי. ואז נכנסים חמישה אנשים לבית. היתה שם ילדה בת ארבע וילד בן תשע. החוקרים מסתובבים כמו בעלי בית, בצורה מאוד בוטה. אני מתקשר לאשתי ועד שהיא מגיעה זה חצי שעה או קצת יותר.

"זאת טראומה משפחתית. הבן הגדול יומיים לא דיבר, הקטנה – אני רואה אותה עם עיניים מבועתות. עוד פעם לוקחים את כל המחשבים בבית, הילדים בלי מחשבים, אנחנו קונים פעם שנייה את כל המחשבים מחדש, כי עוברים הרבה חודשים עד שמשחררים את זה. אירוע מאוד-מאוד לא נעים. עכשיו, זה סיבוב שני של חיפוש בבית, ולא מוצאים שום דבר. אומרים לי: 'לך, תארוז תיק, אתה הולך למעצר ארוך'. ידעתי בסטייט אוף מיינד שלי שרמת המעורבות שלי מינורית, אבל שם הבנתי שאף אחד בעצם לא רוצה להקשיב".

"רוצים את הראש של נתניהו. נכון?", שאל עו"ד חן.

"נכון. וכל זה עוד לפני שאני שומע את האזהרה בחקירה, עוד לפני שאני יודע על מה מדברים".

הנדסת תודעה וזכרונות מושתלים

בפתח הדיון, עו"ד חן ביקש לדבר עם פילבר על הזיכרון שלו, על "פרפרי התעתוע", כהגדרתו, שגרמו לו לזכור דברים שלא קרו – כפי שקרה יום קודם לכן, כשעד המדינה זכר שעמד בראש ועדה מסוימת והתברר שלא כך היה. "אנחנו לפעמים חיים עם איזושהי הבניה של זיכרון שיכולה לנבוע מטעות – משם זה מתחיל, אפילו טעות קטנה – ולפעמים גם מתוך משאת נפש. מכורח. מצורך. שרוצים לראות דברים באור מסוים. זה הכי לגיטימי שיש. סביב זה נבנה הסיפור. נכון?", שאל הסנגור.

"כן. שיעור בפסיכולוגיה", השיב פילבר. "זה בסדר גמור, זה חלק מהמקצוע שאני מתעסק בו – בנייה של ספינים, הנדסת תודעה". פילבר, שהגיע למשרד התקשורת אחרי שניהל את קמפיין הבחירות של הליכוד, הקים לאחר שהורחק מהמשרד את חברת "דיירקט פולס", המתמחה בסקרים פוליטיים וניהול קמפיינים.

"היתה לנו הדגמה חשובה ומעניינת למה שאתה קורא לו 'הנדסת תודעה'", העיר עו"ד חן.

עו"ד ז'ק חן, סנגורם של הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל)

"כן", אישר עד המדינה. "הנדסת תודעה זה כשאתה עושה את זה בצורה יזומה – יכולה להיות גם הטיה קוגניטיבית, יכולים להיות הרבה דברים. בעולם של תעמולה, זה אל"ף-בי"ת".

עו"ד חן הציג לפילבר כמה דוגמאות לתעתועי זיכרון שצצו בעדותו. באחד המקרים הוא הצביע על גרסאות סותרות שמסר פילבר לחוקריו סביב טענה שהוטחה בו על טיוטה פנימית ממשרד התקשורת שהגיעה לידי אלי קמיר, היועץ האסטרטגי של שאול אלוביץ'. המסמך הרגיש כלל רשימה של תנאים שבמשרד התקשורת שקלו לצרף לאישור עסקת המיזוג של החברות בזק ו-yes. התנאים המוצעים עלולים היו למנוע את ביצוע העסקה, וכך לגרום למשפחת אלוביץ' נזק כלכלי בגובה מאות מיליוני שקלים. בחקירה ברשות ניירות ערך, ציין הסנגור, פילבר טען שאינו יודע כיצד הגיע המסמך לידי אנשי בזק – ואילו חודשים אחדים לאחר מכן, בחקירת המשטרה, הוא לקח אחריות אישית על ההדלפה.

עו"ד חן שאל את פילבר כיצד נכנס לראשו הזיכרון המאוחר על העברת המסמך לאלי קמיר. "אני לא זוכר במדויק", השיב פילבר, אך מיד העלה השערה שסייעה לקו החקירה של הסנגור: "לקראת החקירה במשטרה, התהליך היה מלווה בלא מעט הדלפות לתקשורת על כל אירועי המיזוג. עקבתי אחריהן, קראתי אותן, זה היה חלק מריענון זיכרון מסוים".

"או הבניה או השתלה", הציע עו"ד חן.

"יכול להיות", אישר פילבר, וציין כי בדיעבד, לדעתו, רבים מהפרסומים העיתונאיים על "תיק 4000" אינם משקפים את המציאות במלואה. הרושם שנוצר הוא שפילבר, עד המדינה, מאמין שמישהו במשטרה או בפרקליטות הדליף לתקשורת מידע שגוי כדי שהמידע הזה יתפרסם, ייכנס לראשו של פילבר, יתקבע שם ויגרום לו לפלוט את הדברים בחקירה כאילו היו זיכרון אותנטי.

עו"ד חן ביקש מפילבר לעלות עוד קומה: לשים בצד את כל מה ששמע עד כה – בתקשורת, בחקירות, בבית-המשפט – להתנתק מכל הרעש ולצלול לרגע אל מעמקי זכרונו. "עכשיו, בבית-המשפט, אתה זוכר אקט שבו אתה מעביר את מסמך התנאים לאלי קמיר?".

"לא", השיב פילבר.

"וזה מה שחשוב", חרץ עו"ד חן. הסנגור העלה את האפשרות שקמיר קיבל את המסמך מהרן לבאות, שכיהן אז כסמנכ"ל הכלכלה במשרד ונפגש עמו באותה עת. אפשרות אחרת שהועלתה היא שאלוביץ' השיג את המסמך ממקורותיו. מה שחשוב, טען עו"ד חן, זה שבכלל לא בטוח שפילבר הוא מי שהדליף אותו. "מישהו אמר לך שאתה שלחת, ועכשיו סביב זה כולנו מתכנסים!".

"סליחה!", התפרצה עו"ד יהודית תירוש, שמנהלת את "תיק 4000" מטעם פרקליטות המדינה. "אני מתנגדת לאופן הצגת השאלה. אף אחד לא אמר שהוא שלח – העד אמר את זה בעצמו, מהזיכרון, במהלך החקירה הראשית".

בעצם, טענה עו"ד תירוש, מי שמנסה להשתיל אצל פילבר זיכרון כוזב הוא הסנגור. "עו"ד חן לא יכול להגיד למר פילבר 'מישהו אמר לך שזה מה שעשית', כי במקור – פילבר אמר שזה מה שהוא עשה. היום הוא לא זוכר – בסדר גמור. אבל אי-אפשר להכניס לעד אמירה כזאת שבעצם השתילו לו ואמרו לו שהוא העביר לקמיר. לא. זה לא המצב".

אלי קמיר (צילום מסך מתוך שידורי תאגיד השידור הציבורי)

כשפילבר נשאל על כך בחקירה הראשית לפני חודש הוא לא רק זכר שהוא זה שהעביר לקמיר את המסמך – היה לו גם הסבר לגבי הנסיבות. "אהבתי לאסוף מידע מכל גורם אפשרי ולשמוע את העמדות של כולם כדי להיות הכי מוכן ולא להיות מופתע", אמר. לדבריו, במסגרת מגעיו עם קמיר הוא החליט לעדכן אותו בהתפתחויות על בזק, "במטרה לממש את המשימה שקיבלתי מראש הממשלה – להעביר את המיזוג".

"לטעמנו", טענה עו"ד תירוש אתמול בדיון, "העד מאמץ בחיבה ובהסכמה כל תזה שמוצגת לו על-ידי ההגנה – וחשוב לומר את זה, כי אני חושבת שצריך לדייק בתזות שמוצגות". המסר נועד לאוזניו של עו"ד חן, האיש שהציג לפילבר את התזות שהוא שש לאשר, אבל גם לשופטים – שאִפשרו את קו החקירה הזה.

עו"ד חן, בתגובה, פצח בנאום חוצב להבות. הוא קבל על "חוסר הפרופורציה המטורף" ש"רק מזקק על מה אנחנו דנים כאן ומטרילים חיים של אנשים" – והאשים את הפרקליטות בהצגת "נרטיב חד-ממדי ושטוח": "לירח אין צד שני, כדור הארץ שטוח, וב-2012 בארוחת ערב אחד הבין את האינטרס של השני". אזכור ארוחת הערב מתייחס למפגש שמתואר בכתב האישום: סעודה שקיימו בנימין ושרה נתניהו עם איריס ושאול אלוביץ' במעון ראש הממשלה במהלך מערכת הבחירות. לפי כתב האישום, במפגש הזה סוכם שבני הזוג נתניהו יוכלו להפנות דרישות לגבי אופן סיקורם ב"וואלה", אתר החדשות של האלוביצ'ים.

מבחינת עו"ד חן, כאמור, מדובר במדע בדיוני. לדבריו, המשפט צריך להיפסק הרבה לפני שיגיע אל סופו. "העד הזה הוא מספר 22 שלהם", אמר על פילבר, שבינתיים התבקש לצאת החוצה. "22 עדים, מהראשון ועד עכשיו, שמעידים עדות שקר!", צעק הסנגור. ואילו לו, התלונן, לא מאפשרים להציג לעד מסמכים שיוכיחו שהוא טועה. "אז שתפסיק להפריע לי!", קרא בהתייחסות לעו"ד תירוש.

"'תפסיק להפריע לי', כך לא מתבטאים", נזפה בו השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב. "לקפוץ ולעשות הצגה, כך לא מתבטאים. לא צריך כל-כך להתרגז ולהתרגש".

"גברתי שמעה את עשרות הפעמים שהתביעה עשתה את זה?", השיב לה עו"ד חן, אבל מיהר להוריד את הטונים. "כשעובדים עם אנשים ולא עם ניירות – מה לעשות, קצת מתרגזים".

מדליפים ומתמסרים

אחרי שפילבר הוחזר לאולם בית-המשפט, עו"ד חן ניסה להפריך את האמירה של עו"ד תירוש על העד ש"מאמץ בחיבה ובהסכמה כל תזה שמוצגת לו על-ידי ההגנה". הוא עשה זאת בעקיפין, בלי לציין באוזניו שמדובר באמירה של נציגת הפרקליטות. "מר פילבר, אפשר לומר שאתה חי בעולמות התקשורת. זה המקצוע שלך, נכון?", שאל עו"ד חן. פילבר השיב בחיוב, וציין שהוא לא רק צורך תקשורת אלא גם משתתף בשיח – באמצעות חשבון הטוויטר שלו, שצבר למעלה מ-40 אלף עוקבים.

"קראת גם את ההכנה שעשו לקראת הופעתך בתקשורת, כתבות שעשו לקראת הופעתך. נכון?", שאל עו"ד חן, ואחרי שקיבל אישור מפילבר ניגש לנקודה: "ואחד המסרים בכתבות הרבות שפורסמו לקראת הופעתך היה שאם תעז לסטות מהודעותיך במשטרה, אתה תוכרז כעד עוין ויוגש נגדך כתב אישום חמור. נכון?".

"כן", השיב פילבר.

"וניכר היה – אני אומר לך – שבעדותך הראשית היית נתון תחת הפחד הזה. היה לך קשה עם זה. במיוחד כאשר אחד או שניים מהעיתונאים טרחו לומר שהדברים באים מפי הפרקליטות. נכון?", שאל עו"ד חן. פילבר נזהר. הוא אישר שנחשף לפרסומים, אבל לא אישר שחש אימה. עו"ד חן, בתגובה, חזר ואמר שניכר שפילבר שרוי בפחד – והוסיף שהמצב הנפשי הזה גרם לו להצהיר שהוא עומד מאחורי כל מלה שאמר בחקירתו, ובמקרה אחד אף לבקש למשוך בחזרה תשובה שנתן כדי להימנע מהכרזה עליו כ"עד עוין".

עו"ד יהודית תירוש, מנהלת "תיק 4000" מטעם פרקליטות המדינה. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 15.6.2021 (צילום: יונתן זינדל)

מבחינת עו"ד חן, לא ייתכן שעד מדינה שחושש מנחת ידה של הפרקליטות יתמסר לתזות שיוצגו לו על-ידי ההגנה. "הדבר האחרון שאפשר לומר – ואפילו אפשר לומר שזה היפוך המציאות על ראשה – זה שהתשובות שאתה נותן לי כבר יום וחצי בחקירה הנגדית זה על מנת לרצות את ההגנה ולהתמסר לה", אמר לפילבר.

"אני לא מתמסר", השיב פילבר. "באתי לפה כדי להגיד את האמת שלי, מה שאני יודע או מה שידעתי והעדתי בלב פתוח באותו זמן – ואחר-כך בית-המשפט יחליט מה עושים עם העובדות האלה".

"ולכן אמירה שלפיה פילבר מאמץ בחיבה ובהסכמה כל תזה שמוצגת לו על-ידי ההגנה זו הצגה לא נכונה בלשון המעטה, במיוחד כשאתה מבין שהתשובות שלך לכל השאלות שלי מבוססות על מסמכים שאני מציג. נכון?", שאל עו"ד חן.

"כפרשן עיתונאי? כתחושה?", גישש פילבר.

"לא, אתה", השיב לו עו"ד חן בעמימות.

"אני לא מאמץ תזה", השיב פילבר, והזכיר שכבר אמר בעבר שיש לו מחלוקת עם הפרקליטות לגבי הפרשנות להתרחשויות של "תיק 4000" – אבל לא לגבי אמיתות המסמכים. "זה לא סוד שלחצי מהמדינה יש דעה אחת על המשפט הזה, ולחצי דעה אחרת", אמר פילבר. "אני נמצא באחת הקבוצות האלה, יש לי דעה אישית, אבל היא לא רלבנטית. אני באתי לפה כדי לתת את העדות שאני צריך לתת. של העובדות שאני יודע. אני לא יודע אם היתה עסקת שוחד או לא היתה עסקת שוחד – לכם יש מאות אלפי מסמכים, אני ראיתי רק אלפים בודדים".

הקשר בין גורמי החקירה לתקשורת צף גם בחלקים אחרים של הדיון. במקרה אחד, פילבר כמעט אימץ תזה שגויה שעשויה היתה דווקא להועיל להגנה – אך תוקן על-ידי הסנגור. זה קרה כשנשאל על פנייה שקיבל מרשות ניירות ערך באוגוסט 2015, כחודשיים לאחר כניסתו למשרד התקשורת. ברשות הציגו לו סדרה של שאלות בנוגע לאישורים שנתן המשרד לבזק – ופילבר חש שמדובר במלכודת שהטמין לו הדרג המקצועי.

עו"ד חן ביקש להציג לו שאלה טכנית – למי העביר את המכתב – אבל פילבר התעקש לדבר על המהות. "פספסת פה נקודה חשובה", אמר עד המדינה לסנגור, "זה מכתב נדיר, חד-פעמי. שלא חזר עצמו. איך הוא נולד? נדמה לי שפורסם בתקשורת שכמה ימים אחרי שאבי ברגר (המנכ"ל הקודם, שהערים קשיים על בזק ופוטר בבהילות על-ידי נתניהו; א"ב) פוטר או התפטר, אולי אפילו לפני שעזב, הוא פנה לרשות ניירות ערך כדי לנסות לעצור את כל המהלכים".

עו"ד חן ביקש ממנו לתקן את דבריו. בינתיים הספיק פילבר לעיין במסמך שתואר כתולדה של קונספירציה של קודמו ונוכח שבפתח המכתב מצוין בבירור שהפנייה נובעת מבירור שערכה חברת בזק עם רשות ניירות ערך. מבחינת פילבר, בכל אופן, לא מדובר בסוף פסוק. הוא הדגיש שמדובר בפנייה חריגה, שלטענתו מעולם לא התקבלה במשרד בנוגע לאף חברה אחרת, והתעקש: "התחושה שלי היא שמישהו עורר את חשדם או תשומת לבם לעניין הזה והפנה אותם".

כך או כך, פילבר קלע לקו החקירה של הסנגור. בהמשך הדיון, עו"ד חן הציג לו ציטוטים מתוך התכתבויות שבהן גורמים שונים מתלוננים על שלל ההדלפות שיצאו ממשרד התקשורת. באחת מהן, מנכ"לית בזק דאז סטלה הנדלר מתלוננת שכתב "גלובס" גד פרץ פנה אליה וביקש תגובה בעקבות מידע שלכאורה נודע לו מ"כמה גורמים במשרד". במקרה אחר, פילבר נזף בעובדים על כך שטיוטה פנימית שאמורה היתה להישאר חסויה "מסתובבת כבר שבוע בשוק" ו"לפני עשר דקות פורסמה גם ב'כלכליסט'".

עו"ד חן ציטט מתוך סיכום של ישיבה שהתקיימה במשרד התקשורת ב-15 ביולי 2015, כחודש לאחר מינוי פילבר. תחת הכותרת "נקודה רגישה – ההדלפות" מובאת תמצית דבריו של המנכ"ל הטרי: "מאחר ומשרד התקשורת הוא גוף רגולטורי האמון על שוק עסקי ומסחרי של 25 מיליארד שקל, [להדלפות] יש משמעות ועלולות להיות השלכות שליליות על מי מהמפוקחים.

"שלמה מצהיר כי יבדוק ברמת קבלת ההחלטות אם ידלפו החלטות של 'מידע פנימי'. [...] שלמה ביקש לבחון אפשרות לקבל סמכויות לטיפול במי שידליף זאת, לרבות חובה להיבדק במכונת אמת. ברמה הפנימית תיבחן אפשרות של החתמת אנשים על טופס סודיות שכולל סנקציות ועונשים. אם יהיה צורך, יתחיל מידור במשרד".

אתמול בדיון אמר פילבר שתופעת ההדלפות פגעה באופן קשה בתפקוד המשרד. "זה חזר על עצמו הרבה מאוד פעמים", ציין, "וזה היה בעיקר עם עיתונים כלכליים. שיטה שבה מדליפים לעיתונאי או יוצרים כותרת כדי ליצור לחץ, ניסיון לסכל, להזמין את האוצר להפעיל לחצים, לחשוף החוצה את ההליכים הפנימיים במשרד". לדבריו, זאת היתה המשמעות היחידה של הפרסומים, שהיו נטולי ערך עבור רוב ציבור הקוראים. "זאת היתה איזו נישה שחוץ מהשוק עצמו לא עניינה אף אחד", טען.

"כשמנכ"ל חדש מגיע למשרד, שלושה עיתונים כלכליים שמחזיקים כתבי תקשורת, הם כולם באים אליך בסוג של פרוטקשן – 'בוא תאכיל אותנו ואנחנו גם נפאר את שמך, תדליף לנו מסודר ואנחנו נעבוד איתך מסודר'", הוסיף פילבר.

אבל הוא, לדבריו, הבהיר לעיתונאים שיהיה עליהם לפעול רק דרך הצינורות הרשמיים, וסירב לקיים תדרוכים. "ואז התחילה המלחמה של התקשורת נגדי: 'דה-מרקר' היה הראשון, אחר-כך 'כלכליסט', 'גלובס' ככה חצי-חצי – כל יום הייתי חוטף כותרת שלילית, יותר נאסטית מהקודמת. וכשאני מכנס ישיבה, האם מבטלים את דמי הקישוריות, נגיד, מיד מקבלים כותרת ב'דה-מרקר': 'פילבר נותן לאלוביץ' 150 מיליון שקל בשנה', למרות שזה לא נכון. וכולם בטוחים שאתה איתם באיזו עסקה מושחתת, ומאמינים לעיתונים".

בהקשר זה ראוי לציין כי לאחרונה פורסם ב"הארץ" כי "יבול ההאזנות לפילבר ב'תיק 4000' היה דליל מאוד, וכלל בעיקר שיחות עם עיתונאים".

עד המדינה שלמה פילבר ונאשם מס' 2 במשפט המו"לים, שאול אלוביץ', שלשום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: יונתן זינדל)

"אתה מרגיש שיורים לך בתוך הנגמ"ש, שיש לך גיס חמישי שמשתמש בתקשורת", אמר לו עו"ד חן, והקפיד לזרוק הערה על כך שהוא אישית לא יודע אם זה נכון – אבל שברור שזוהי "התחושה האותנטית" של פילבר.

"נכון", השיב פילבר, "וזאת אחת הסיבות שהרבה פעמים מנכ"לים ביקשו איתי פגישה בארבע עיניים".

הנה כי כן, ההיפוך הושלם. יום הדיונים שנפתח בדיבור על תעתועי זיכרון והנדסת תודעה הסתיים בכך שעד המדינה בעצמו סיפק הסבר אלטרנטיבי ל"תיק 4000". כזה שלשיטתו מנקה לא רק אותו – האיש שהפעם האחרונה שבה עבר על החוק היתה כשדיבר בפלאפון בזמן הנהיגה לפני 17 שנה – אלא גם את הנאשמים.

בעצם, אומר פילבר, הבעיה אינה מערכת היחסים הסודית שקיים עם אנשי בזק, הגוף הגדול ביותר שעליו אמור היה לפקח מתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת. בעצם, הבעיה היא לא שלל המסמכים הפנימיים שפילבר הדליף לאנשים של אלוביץ', שאִפשרו להם להנדס את הרגולציה כך שיכניסו לכיסם סכומי עתק – ההדלפות האלה דווקא כשרות, ובסך הכל נועדו לאפשר לו לעבוד בלי הפרעות. בעצם, הבעיה היא אנשי המקצוע, שבתרחיש של פילבר אינם שומרי סף שמנסים להשתמש בכל הכלים שבידיהם – כולל הדלפות – כדי לעצור הליך בעייתי שלימים התברר כחלק מעסקת שוחד לכאורה.

בתפיסה של פילבר, עובדי המשרד, העיתונאים וחוקרי רשות ניירות ערך והמשטרה – כל אחד מהם ממלא תפקיד שנשמר לו מראש בקנוניה שנועדה לסכל אפשרות היסטורית לתיקון שוק התקשורת המעוות ולעצור את הקִדמה כפי ששורטטה בחזון פורץ הדרך של המנכ"ל האאוטסיידר. אחרי שעות של עיסוי זיכרון ואגו, נראה שלפחות בעיני פילבר התיאור הזה נשמע הגיוני.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.04MB)