הצייצן מני אסייג יפצה את הפעיל החברתי גיל פלדמן בשל הוצאת דיבה בכ-19 אלף שקל. אסייג טען להגנתו כי כשכתב על פלדמן שהוא לא יהודי, חלק מכנופיה מזוהמת, חלאה ומשת"פ של החמאס, עשה זאת בין היתר כ"אומן שניחן בשנינות וכישרון כתיבה משובח". השופט לא קיבל את טענותיו, ואסייג הודיע כי יערער על פסק הדין.
פלדמן מפעיל את "המצב הנתון", מיזם שעוקב בין היתר אחר סקרי מנדטים והשיח ברשת לצורך גיבוש מאגר נתונים שיסייע ב"מאבק לשמור על מדינת ישראל דמוקרטיה ליברלית". אסייג הוא תסריטאי לשעבר שכיום משמש כמנכ"ל עמותה לחלוקת תפילין בשם "היינו כחומלים".
לפני כשנה, במאי 2026, צייץ פלדמן: "אחרי כמעט 600 ימי מלחמה. מי רוצים לשחרר את כל החטופים בפעימה אחת? חמאס. מי רוצים הסכם שמשאיר חלק מהחטופים בשבי כדי לחזור להילחם? ממשלת ישראל. לא נשכח. לא נסלח".
בתגובה צייץ אסייג: "נו אמרתי לך שאתה לא יהודי. אתה נוכרי שמדברר את החמאס ששחט וחטף יהודים. אתה של החמאס". בהמשך טען כי פלדמן "שייך לאויב" וכן "משת"פ של חמאס על מלא!". עוד הוסיף אסייג: "אתה וכל הכנופיה המזוהמת שמתחזקת ומייחצנת את ארגון הטרור הרצחני. חלאות!".
אתה משת״פ של חמאס על מלא!
אתה וכל הכנופיה המזוהמת שמתחזקת ומייחצנת את ארגון הטרור הרצחני. חלאות!— מני אסייג menny assyag (@mennyassyag) May 27, 2025
פלדמן הגיש, באמצעות עו"ד עידן סגר, תביעה בסך 100 אלף שקלים נגד אסייג. "לא יכול להיות חולק שהנתבע פרסם תוכן שקרי ומסית, בכוונה לפגוע בתובע, בהיותו מי שמפרסם נתונים ועמדות פולטיות אליהם הוא מתנגד", טען בתביעה.
אסייג טען להגנתו, באמצעות עו"ד אברהם סרוסי, כי מדובר בתביעת השתקה. עוד טען כי "בהיותו אומן, שניחן בשנינות וכישרון כתיבה משובח, מתאפיינים הפרסומים [שהוא מפרסם ברשתות החברתיות, א"פ] בנימה אומנותית משהו, מליצית, פנטסטית, לעיתים הומוריסטית, שאינה דומה במהותה לפרסום עובדות ע"י עיתונאי".
אשר לפרסומים בגינם נתבע טען אסייג כי הציוץ לפיו פלדמן אינו יהודי הוא ביקורת שעולה לכל היותר לכדי "הטחת עלבון". אשר לטענות בדבר שיתוף פעולה עם חמאס טען אסייג כי גם זו "ביקורת לגיטימית", שבאה בתגובה להתבטאות שנויה במחלוקת של פלדמן. הטענה כי פלדמן "וכל הכנופיה" מתחזקים את חמאס, הוסיף אסייג, אינה טענה עובדתית אלא "שימוש בשפה ציורית" שנועד לבקר את דברי התובע.
השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, קיבל את התביעה, אך פסק פיצוי נמוך באופן ניכר מזה שדרש פלדמן.
לפי פסק הדין, ניתן היה לקבל את השימוש בביטוי "לא יהודי" או את ההאשמות כי אדם "מדברר" או "מייחצן" את החמאס כחלק מביקורת חריפה אך לגיטימית שבאה בעקבות הציוץ המקורי של פלדמן, אך שונים הדברים בכל הנוגע לביטויים "משת"פ על מלא", "של החמאס", "שייך לאויב" וכדומה.
"ביטויים אלה ייתפסו כייחוס מעשי בגידה ושיתוף פעולה עם האויב המר ביותר של מדינת ישראל בעת האחרונה", קבע השופט. בהקשר זה הפנה השופט בוקר לכך שאסייג בעצמו, בכתב ההגנה שלו, טען כי ההתבטאות של פלדמן עשויה לפגוע "בעצם הלגיטימיות המוסרית והבינלאומית של מדינת ישראל ואף מסכנת את היהודים והישראלים ברחבי העולם", וכן "מחלישה את המורל, מביאה לאובדן אמון בממשלה ובמדינה, ובכך תורמת לקידום האינטרסים של החמאס, למוטט את המדינה ולפגוע ביושביה".
לפיכך, פסק, מדובר בלשון הרע.
אסייג טען גם כי הפרסומים שלו חוסים תחת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) בחוק איסור לשון הרע שמחריג פרסומים שבהם "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
"מדוע יש 'חובה' מוסרית או חברתית לכנות את הנתבע כמי ששייך לאויב? מדוע יש חובה מוסרית לקרוא לו משת"פ על מלא? לטעון שהוא מתחזק את חמאס? לנתבע הפתרונים", כתב השופט בוקר והעיר: "הטענה נטענה בלשון רפה ועל דרך הסתם ולא מצאתי בה ממש".
אחרי שדחה טענות הגנה נוספות של אסייג קבע השופט כי "הפרסומים לפיהם התובע הוא 'של החמאס', 'שייך לאויב' ו'משת"פ על מלא' הם מסוג הפרסומים שנועדו כל כולם לפגוע, להעליב ולבזות והם חורגים מן הסביר להגנה על הבעת דעה גם בעניין שבמחלוקת ציבורית רחבה".
אסייג טען עוד גם להגנת אמת הפרסום והסביר כי אכן היה בציוץ של פלדמן כדי לפגוע בביטחון המדינה, תושביה, והיהודים ברחבי העולם. "טענות אלה לא הוכחו כלל בהליך זה", פסק השופט.
עם זאת, השופט מצא כי העבודה שפלדמן נהנה ממספר עוקבים גבוה מקרבת אותו למעמד של "דמות ציבורית" שעליה ניתן ביתר קלות למתוח ביקורת וליהנות מהגנות חוק איסור לשון הרע. השופט בוקר ציין כי לקח זאת בחשבון כשקבע את גובה הפיצוי.
"הבאתי בחשבון בין שיקוליי גם את הצורך לחנך את הקהל ולהחדיר לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם קרוב הוא ל'דמות ציבורית', אינו הפקר וגם את הצורך של התובע בהכרה כי נעשתה כלפיו עוולה", כתב השופט בוקר. "עם זאת, אני מקבל את הטענה כי בהינתן הקיטוב הפוליטי החריף בו מצוייה החברה הישראלית, כאשר אזרחים רבים משתייכים למחנות האוטמים את אוזניהם, למרבה הצער, זה לכאבו, רצונותיו, טיעוניו ודבריו של אחיו, עלבון חריף מהצד האחר של המתרס, נזקו אינו בהכרח עצום ורב משל היה אמת צרופה".
לפי השופט בוקר, הוא לקח בחשבון גם את העבודה "שמידת אמינותו של הפרסום אינה גבוהה בהינתן שהנתבע אינו עיתונאי, חוקר או גורם מוסמך בצורה כלשהי וכי האדם הסביר מתייחס לפרסומים שכאלה, בזהירות". בנוסף העיר: "לא מצאתי ממש בטענת הנתבע כי המדובר ב'תביעת השתקה'".
לאור שיקולים אלה, ואחרים, מצא לנכון השופט בוקר לחייב את אסייג לפצות את פלדמן ב-15 אלף שקלים, לא כולל שכר טרחת עו"ד בסך 2,655 שקלים ועוד הוצאות בסך 1,500 שקלים.
בעקבות פסק הדין הודיע אסייג: "יעלה כמה שיעלה, אני מערער (באמצעות עוה"ד אבי סרוסי) למחוזי ואחרי המחוזי לעליון ואחרי העליון לבורא עולם".
35658-07-25