בנימין נתניהו צעד אל תוך האולם כדי לצפות באדם שאוהב אותו מסייע להפליל אותו בעבירת שוחד. אפשר להעלות השערות לגבי המניעים הפנימיים שהובילו את נתניהו לחרוג ממנהגו ולהגיע לבית-המשפט, אבל האפקט ברור. מעמדו הפוליטי נמצא בנקודת שפל, האישומים רחוקים מלקרוס, מעגל הנאמנים מתפורר – אבל כשנכנס אתמול (23.3) לבית-המשפט, נתניהו נראה לרגע שוב כמו ראש מדינה.

מוקף סוללה נחושה של מאבטחים, מושא סקרנותם של עשרים-שלושים עיתונאים שכל אחד מהם מסומן בסרט צהוב שמעיד שהשב"כ היה כאן וסגר קומה שלמה כדי לבדוק שאף אחד מהם אינו מתנקש. ככה נראית עוצמה. עד שמביטים לנתניהו בעיניים וקולטים איך מדי פעם מתנדף מהן המבט הזחוח של אבי האומה הבטוח בחפותו, ואת מקומו תופסים סימנים ברורים של לחץ.

עד המדינה שלמה פילבר, איש סוד ו"חייל" של נתניהו, כפי שהגדיר את עצמו, נשבר בחקירה המשטרתית והסכים להסגיר את הבוס כדי לחלץ את עצמו מתיק פלילי. למרות האישומים החמורים והמבטים החודרים שתקע בו נתניהו, בעיני פילבר עדיין מדובר במדינאי דגול, מהגדולים שקמו לעם היהודי מאז קום המדינה. ועכשיו המדינאי הדגול הזה יושב איתו באותו אולם על כיסא משרדי זול, במרחק מטרים בודדים, ומצפה למוצא פיו. לידו יושב בנו אבנר, הבן האהוד מבין השניים – כאילו כדי להזכיר לפילבר שעדותו לא מסכנת רק אדם אחד, אלא משפחה שלמה.

שורה אחת מאחורי נתניהו ובנו, במרחק לחישה, יושב הנאשם שאול אלוביץ'. גם הוא, עוד יותר מנתניהו, רחוק משיא כוחו כאחד הטייקונים הגדולים במשק. במקרה של אלוביץ' קשה יותר לדמיין תרחיש שבו ישחזר את מעמדו. חובות העתק שצבר והחקירה הפלילית גרמו לו לאבד את השליטה באימפריית הטלקומוניקציה בזק ושלוחותיה, והניבו כתבי אישום גם לאשתו איריס (נאשמת מס' 3 במשפט המו"לים) ובנו אור. לדיון הזה איריס אלוביץ' לא הגיעה, וגם לא נאשם מס' 4, מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס.

עד המדינה שלמה פילבר, אתמול בפתח היום הראשון של חקירתו הראשית (צילום: יונתן זינדל)

העדות של פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, היא חלק קריטי מהמסד העובדתי של "תיק 4000", עסקת השוחד שבה נאשמים נתניהו ובני הזוג אלוביץ'. בחודשים האחרונים, פילבר הרבה לפזר בפומבי רמזים שלפיהם הוא לא מקבל את התזה שמגולל כתב האישום. במה שנראה כמו איתות מהפרקליטות, מעט לפני תחילת עדותו הועלתה בתקשורת האפשרות שאם פילבר לא יספק את הסחורה – ייתכן שיכריזו עליו כעד עוין, יבטלו את הסכם עד המדינה ויעמידו אותו לדין (בפרקליטות הכחישו בתוקף).

המתח הזה, בין ההתחייבות לחזור על הגרסה שנתן בחקירות במשטרה לבין ההשתייכות המחנאית והרגשות המעורבים בנוגע לנתניהו ו"תיק 4000", ניכר לכל אורך יום החקירה הראשון של פילבר. בשורה התחתונה, הוא אישר את העובדות שהתבקש לאשר – ובכך חיזק את הקייס נגד נתניהו ובני הזוג אלוביץ'. אבל זה לא בא בקלות. בדומה לעד המדינה ניר חפץ, גם פילבר אישר את העובדות בכל מה שנוגע למה שראה ועשה כשעבד עם נתניהו, אבל כפר בנרטיב שראה בהן תיאור של מסכת פלילית חמורה.

בכמה מהנקודות הקריטיות פילבר התפתל, ניסה לקחת צעד או שניים לאחור, טען שמדובר בסיטואציות מורכבות להבנה – ועורר מורת רוח גלויה אצל התביעה – אבל בסוף שיתף פעולה באופן מלא. לעתים קרובות, זה קרה אחרי שהובהר לו שיש פער בין מה שאמר בחדר החקירות למה שהוא אומר כעת. ובכל זאת, בכמה מקרים הוא הצליח לשתול דרכי מילוט שיאפשרו לו – אם ירצה – לרכך את העדות עוד יותר בעתיד, כשיגיע שלב החקירה הנגדית.

סדקים ראשונים

את יום החקירה הראשון של פילבר במשפט המו"לים ניהלה עו"ד יהודית תירוש, מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, שמובילה את הטיפול ב"תיק 4000" מטעם המדינה. הדבר הראשון שביקשה ממנו לעשות הוא להציג את עצמו. "שמי שלמה פילבר, אני בן 58", פתח עד המדינה, והחל לתאר את הקריירה שלו עד הנקודה שבה מינה אותו נתניהו למנכ"ל משרד התקשורת: הוא היה מנהל הפיתוח העסקי של רכבת ישראל, ניהל קרן השקעות עבור בעל הון שבשמו לא נקב, מילא תפקידים מוניציפליים בהתנחלויות וגם שימש מנכ"ל מועצת יש"ע.

את נתניהו הכיר ב-1993, בתקופת ממשלת רבין. ההיכרות ביניהם היתה מינימלית עד בחירות 1996, הבחירות שאחרי רצח רבין, שבהן ניצח נתניהו והתמנה לראשונה לראש ממשלת ישראל. פילבר היה אז אחד מכמה קמפיינרים שאיישו את הליבה של קמפיין הליכוד. "זה היה מבחינתי בית-ספר מאוד-מאוד טוב לכל עולם התקשורת והקמפיינים", סיפר.

ב-1999, אחרי נפילת ממשלת נתניהו הראשונה, הוא שוב נקרא לעבוד בקמפיין הבחירות של הליכוד – ואז, לדבריו, התחזק הקשר שלו עם נתניהו. "הייתי אחראי על כל נושא המסרים והקשר עם חברי-הכנסת, והייתי התחקירן של הקמפיין", סיפר פילבר. "במסגרת הזאת הייתי נוכח כמעט בכל הישיבות המצומצמות, ונוצרה בינינו היכרות יותר אינטימית ומקצועית".

בבחירות ההן נתניהו הפסיד לאהוד ברק. למרות הכישלון, הוא כנראה היה מרוצה מהתפקוד של פילבר, ולכן הציע לו להתמנות לראש המטה שלו. פילבר דחה את ההצעה. "סירבתי", סיפר, "העדפתי משימה שהיתה נראית לי אז חשובה יותר, משימה לאומית: לנהל את מועצת יש"ע".

בנימין נתניהו נושא נאום ניצחון בתום בחירות 1996 (צילום: פלאש 90)

הם חזרו לעבוד יחד ב-2001. "זאת היתה התקופה שהוא עשה את ההכנה שלו לקאמבק הפוליטי", סיפר פילבר, "עם הרבה מאוד נסיעות לחו"ל, הרצאות ופגישות עם קהילות יהודיות, התקשורת האמריקאית – מבחינתי זה היה בית-ספר מאוד מרתק למדיניות ולתקשורת ולדברים אחרים. הייתי שותף לגיבוש ההכנה לקראת חזרתו למערכת הפוליטית".

בסוף 2002, אחרי שראש הממשלה ברק פינה את מקומו לאריאל שרון מהליכוד, נתניהו קיבל את תיק החוץ והביא איתו את פילבר. בתחילת 2003 ניצח שרון בבחירות וחיזק את אחיזתו בשלטון. נתניהו מונה לשר האוצר. "אז נפרדו דרכינו. הוא אמר לי, 'אני צריך מישהו כמוך – אבל מישהו כמוך שיודע כלכלה'. אז הלכתי ללמוד כלכלה", סיפר פילבר. "אז ניתק הקשר בינינו. די ניתק. שלום-שלום במפגשים חברתיים ודברים מהסוג הזה, אבל כמעט לא היה שום קשר. וב-2014 קיבלתי שוב טלפון, לבוא ולנהל את מטה הבחירות".

כבר בנקודה הזאת, עוד לפני שהגיע הדיון לפרשה הפלילית, החלו לצוץ פערים בין הסיפור של פילבר לסיפור שהתביעה רצתה שיספר. עו"ד תירוש הזכירה לו שבין 2003 ל-2014 הוא בכל זאת קיים קשרים מסוימים עם נתניהו, וביקשה ממנו לפרט. פילבר סיפר שב-2005 או 2006 הוא גויס כדי לתווך בין נתניהו לברק, שני ראשי הממשלה לשעבר, שניסו ליצור ברית פוליטית שתסייע להם לכבוש מחדש את השלטון. ב-2008 הוא חזר שוב למטה הבחירות של הליכוד, אבל לדבריו כמתנדב, בתפקיד צדדי שהתמקד באלקטורט הדתי-לאומי.

ואז הגיעה מערכת הבחירות של 2015. פילבר סיפר שמי שקרא לו לדגל היה ארי הרו, עד המדינה השלישי במשפט המו"לים. נתניהו מינה את פילבר למנהל מטה הבחירות. במקביל ניתנה לו גם האחריות לניהול התקציב. הקמפיין היה הצלחה אדירה. נתניהו שוב ניצח. פילבר סיפר שהוצע לו להתמנות למנכ"ל המפלגה ולקדם רעיון שאפתני: לייצר מעין "מפלגה רפובליקאית" ישראלית שתחבר את כל מפלגות הימין. "מתוך היכרות עם המערכת הפוליטית אמרתי שאני מסרב", ציין.

גניבת סוסים? חס וחלילה

אחרי השלב הביוגרפי, רגע לפני הנקודה שבה נתניהו מינה את פילבר למנכ"ל משרד התקשורת, עו"ד יהודית תירוש עצרה וביקשה מעד המדינה להתבונן פנימה. "תאמר לנו בבקשה, מה הרגשת כלפי מר נתניהו? הזדהית איתו? מה חשבת עליו?", שאלה.

"מושא הערצתי, נגיד ככה, מגיל די צעיר", השיב פילבר. "אני בסך הכל מאוד מעריך ומאוד מכבד. גם היום אני חושב שהוא אחד המנהיגים היותר גדולים שהיו למדינה היהודית, למדינת ישראל, וכמובן לימין הישראלי. אני איש ימין, אידיאולוג בהשקפתי, ולא מעט בזכותו הימין הישראלי נמצא איפה שהוא נמצא בימים אלה. היתה בינינו, יש בינינו, היכרות של כמעט 25 שנה. יש בינינו כימיה מקצועית מאוד-מאוד טובה והבנה הדדית מאוד-מאוד טובה. אבל זה לא גלש לקשרים חברתיים".

"רגש? אהבה?", רמזה תירוש.

"תגדירי את", השיב פילבר.

תירוש עיבתה את הרמז: "אני פשוט קראתי אותך, זה הכל. אני לא ממציאה".

"אם אמרתי שאני אוהב את האיש אז כן, בהחלט. גם היום", השיב פילבר. הוא סיפר שרמת האמון ביניהם היתה גבוהה, והסביר זאת ביכולת שלהם להבין זה את זה, בזהות האידיאולוגית המשותפת וגם במה שתיאר כ"דיסקרטיות" – "תכונה חשובה בסביבה של נתניהו, ולי אף פעם לא היתה רדיפה אחרי כלי התקשורת", הסביר, ופלט גיחוך זעיר.

שלמה פילבר מובל לדיון בהארכת מעצרו בפברואר 2018, לפני שהסכים להפוך לעד מדינה (צילום: פלאש 90)

עו"ד תירוש ביקשה מפילבר לתאר את שיטת העבודה של נתניהו מול אנשי האמון שלו. התשובה שקיבלה הזכירה את זו של ניר חפץ. "לנתניהו יש פרויקטור לכל נושא", הסביר פילבר, "והוא מתאם בין האנשים". עד המדינה נתן כדוגמה את רון דרמר, השגריר בוושינגטון במהלך שלטון נתניהו, שהוגדר כמומחה לענייני ארצות-הברית ולכן איש לא ציפה ממנו, למשל, להתעמק במהלכים בפוליטיקה הישראלית. "להתרשמותי", הוסיף, "אני הייתי אצל נתניהו אדם שמבין את הפוליטיקה הישראלית, את דעת הקהל, תקשורת המונים והתהליכים הפנימיים, אבל לא במובן של ההארדקור הפוליטי אלא יותר במובן הלאומי".

תירוש ביקשה ממנו להרחיב לגבי ממשק העבודה של נתניהו עם אנשי האמון שלו. "היה פעם ביטוי שנתניהו ציטט את מרדוק, בפרפראזה: 'אני לא אומר לאנשים שלי מה לעשות, אני בוחר מראש אנשים שיודעים מה אני רוצה לעשות'. נתניהו מאציל סמכויות, מרגע שיש אמון והוא רואה שאתה הולך בדרך המלך, הוא לא מנהל אותך במיקרו", השיב פילבר.

לכן, הוסיף, פגישות עבודה עם נתניהו יכולות להימשך גם כמה רגעים בלבד – נתניהו יאזין לעדכון, וייתן אור ירוק בלי להיכנס לפרטים. אבל זה לא אומר שהוא לא מעורה בחומר. "כשנתניהו נותן לך דברים להתעסק איתם, גם מה שזניח ומה שחשוב – את שניהם הוא יזכור, מה שעשית ומה לא עשית", ציין פילבר.

האם השיחות הקצרצרות והימנעות מצלילה לפרטים נועדו להרחיק את נתניהו מהתנהלות פלילית שבוצעה תחתיו, ובהנחייתו? השאלה הזאת לא נשאלה במישרין, אבל פילבר מצא לנכון להבהיר שמבחינתו התשובה שלילית. "שלא ישתמע שיש פה איזה מין סחר בסוסים או גניבת סוסים חס וחלילה", אמר. "הפוך – מערכת היחסים שלי איתו היתה מאוד נקייה, ישרה ועניינית ומקצועית לאורך כל השנים".

פגישת ההנחיה

על-פי כתב האישום, פילבר היה אחד מכמה אנשים שבאמצעותם יצאה לפועל עסקת השוחד של נתניהו ובני הזוג אלוביץ': הם רתמו למענו את אתר החדשות "וואלה" שהיה בבעלותם, ובתמורה ראש הממשלה דאז ניצל את מעמדו כשר התקשורת כדי להעניק להם הטבות שהיו שוות למעלה ממיליארד שקל.

כשנתניהו התמנה לראשונה לשר תקשורת בסוף 2014, משרד התקשורת החזיק בעמדה שלפיה יש לנצל את הצורך של בזק באישורים רגולטוריים כדי לאלץ את החברה לשתף פעולה עם רפורמה צרכנית שתיטיב עם הציבור. ב-2015, אחרי הניצחון בבחירות, נתניהו שמר לעצמו את התיק ופיטר את המנכ"ל הקודם, אבי ברגר. אחרי המינוי של פילבר, נתניהו ציפה שרוח המפקד במשרד תתחלף והתהליכים הרצויים מבחינת האלוביצ'ים יתחילו לנוע.

פילבר נכנס לתפקיד בתחילת יוני 2015, ותוך פחות משלושה שבועות השיג לאלוביצ'ים את האישור המיוחל. אתמול, כשנשאל על כך בבית-המשפט, הוא הצהיר שבזמן אמת לא ידע על הקשרים האישיים בין נתניהו לבני הזוג אלוביץ'. מבחינת פילבר, הוא פעל בנקיון כפיים – ואם היתה קנוניה פלילית, היא התחוללה מאחורי הקלעים ובלי ידיעתו.

הנאשם בנימין נתניהו, אתמול בפתח הדיון. בקדמת התמונה: בנו אבנר נתניהו ועו"ד עמית חדד, אחד מסנגוריו (צילום: יונתן זינדל)

כשעו"ד תירוש נכנסה איתו לפרטים התברר שהמצב התודעתי של פילבר היה יותר מורכב. במקרה אחד היא שאלה אותו האם במהלך קמפיין הבחירות הוא שמע משהו על מפגש בין נתניהו לאלוביץ'. פילבר אישר. הוא סיפר שבמרוצת הקמפיין ניסה הצוות להוציא את נתניהו למפגשים עם אזרחים לפחות פעם ביום. אבל יום אחד זה לא התאפשר: "אמרו שהערב אין שום דבר, כי יש ארוחת ערב עם הזוג אלוביץ'. זה נצרב לי בזיכרון בתאים האפורים, לא מעבר לזה".

הפריט החשוב ביותר בעדות שנתן פילבר בחדר החקירות נוגע ל"פגישת ההנחיה" – פגישה אישית שקיים עם נתניהו בלשכתו זמן קצר אחרי שמוּנה לתפקיד, ובה לפי כתב האישום ניתנה לו ההוראה לסייע לאלוביץ', ובעצם להביא לעולם את התמורה למתת שקיבל ראש הממשלה בעסקת השוחד.

פילבר העיד שנתניהו הורה לו לקדם את אישור המיזוג בין בזק ל-yes, שהיה שווה לאלוביצ'ים מאות מיליוני שקלים, ובמקביל למתן את הורדת המחירים ברפורמת "השוק הסיטונאי" – הרפורמה הצרכנית שבזק ניסתה לבלום, שנועדה לאלץ את החברה לתת למתחרותיה להשתמש בתשתיות התקשורת שלה. מחיר נמוך פירושו שבזק תאפשר למתחרות להציע לציבור שירותי טלפוניה בתעריפים נמוכים – מצב שיגרום לבזק לאבד לקוחות ויפגע קשות בהכנסותיה. כשנתניהו הציע לכאורה למתן את הורדת המחירים, הוא הגן על שורת ההכנסות של בזק.

בכל הנוגע ל"פגישת ההנחיה", נסיגה של פילבר מהגרסה שנתן בחדר החקירות בהחלט היתה מצדיקה את הכותרות על קריסת "תיק 4000". זה לא קרה. פילבר תיאר את הסיטואציה באופן שתאם לגמרי את התיאור שמופיע בכתב האישום. בלשכת נתניהו, סיפר, זימנו אותו לפגישה, וכשהוא נכנס נתניהו הוביל אותו הצידה, משולחן הכתיבה אל הכורסאות – ושם הם דיברו במשך עשר דקות או רבע שעה על מה שצריך לעשות במשרד התקשורת.

לדברי פילבר, הנושא העיקרי שעניין את נתניהו לא היה תחום הטלקומוניקציה אלא התקשורת המשודרת. "זאת היתה שיחה מאוד ממוקדת, ממצה, על כל עולם השידורים. מה עושים, איך עושים, מה צריך לעשות, השלבים, לוחות הזמנים, כל מה שצריך – סוג של תוכנית עבודה", סיפר. "כשיצאנו מהפגישה הזאת עלתה לי ההבנה על הצורך להקים ועדה ממשלתית מסודרת שתדון בכל הנושא של השידורים (כשהוקמה קיבלה את השם 'ועדת פילבר'; א"ב). אי-אפשר לעשות תיקון אחד, שניים – זה אקוסיסטם, לוח שח שאם אתה מזיז בו כלי אחד צריך להזיז את כולם".

בתחילת השיחה, ציין פילבר, הוא הניח על שולחנו של נתניהו מכתב שהצריך חתימה טכנית שתאפשר לו לצאת לחופשה משפחתית; כשסיימו לשוחח וקמו מהכורסאות, הוא ניגש לשולחן כדי לקחת את המכתב החתום – ורק אז הגיעה ההנחיה.

"קמתי ללכת כבר", סיפר פילבר, "וכשהוא כבר נעמד – אמרתי בריענון שאני זוכר את זה באופן צילומי – הוא אמר לי: 'אלוביץ' פנה אלי ואמר לי שיש בעיות במשרד, של חברת ייעוץ שעשתה טעות וקבעה מחירים לא נכונים. תבדוק את זה. אל תעצור את התחרות, אבל תראה אם אתה יכול למתן את המחירים'. ואז הוא עשה לי מין תנועת יד כזאת. ואז הוא אמר שיש גם את סוגיית הטלפוניה ואת סוגיית המיזוג של בזק-yes – 'תגמור את זה'. נפרדנו לשלום ויצאתי". נתניהו ובנו אבנר, שישבו באולם והתבוננו בו, לא הוציאו הגה. גם לא אלוביץ', שישב מאחוריהם.

בחלק אחר של הדיון, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ביקשה מפילבר להדגים את תנועת היד של נתניהו. פילבר הרים יד אחת והחווה תנועה אלכסונית – מנקודה ימנית גבוהה לנקודה שמאלית נמוכה יותר.

"הבנת במה מדובר?", שאל אותו השופט משה בר-עם.

"כן, כן", השיב פילבר. "כל הסוגיות האלה לא היו חדשות לי, אני אמרתי בריענון שמבחינתי המשפט הקצר הזה, פחות מדקה, היה אקשן אייטמס: יש משימות דחופות לטפל בהן – טפל בהן. מבחינתי זה היה הכי טריוויאלי בעולם. הנושאים היו על סדר היום וכבר התכוונתי לטפל בהם. יצאתי והלכתי לדרכי". אבל אז, רגע אחרי שנדמה היה שפילבר מימש את כל הציפיות של התביעה, הוא יצר לעצמו פתח מילוט קטן: "אני חייב להוסיף במשפט אחד שבסוף, במבט לאחור – אני אגלה לכם את הספוילר של סוף הסיפור – באף אחד מהדברים האלה לא עשיתי מה שהוא ביקש".

עו"ד תירוש הופתעה מהתוספת ומיהרה להזכיר מה באמת היה בסוף הסיפור. "מיזוג בזק-yes אושר בסוף?", שאלה אותו.

"כן", השיב פילבר.

"אז לא 'כל דבר', נכון?", הבהירה.

פילבר אישר.

רגע דומה אירע כאשר עו"ד תירוש שאלה אותו עד כמה התעניין נתניהו בתחום הטלקום, התחום שבו פועלת בזק. בחקירותיו, פילבר אמר שנתניהו לא התעניין בתחום כלל – תשובה שחיזקה את התזה שלפיה ההוראה שנתן בעניין בזק לא היתה חלק ממדיניות, אלא מימוש של אינטרס חיצוני. אתמול פילבר נתן תשובה אחרת. "זה עניין אותו במובן אחד של פיתוח השוק, בגדול", אמר, וציין שלנתניהו היתה עמדה מגובשת גם על נושאים כמו הדור החמישי של תקשורת הסלולר.

עו"ד תירוש הפנתה אותו שוב לתחום הטלקום, ושאלה האם הוא זוכר מה אמר בחקירה. "באופן כללי", ענה פילבר, "השוטף של הטלקום היומיומי, ההתכתשויות הקטנות – הכל לא עניין אותו".

"לא שאלתי על ההתכתשויות, שאלתי על תחום הטלקום, עד כמה הוא עניין אותו", חזרה עו"ד תירוש.

"הוא לא עניין אותו, בגדול זה לא עניין אותו", השיב פילבר. "עניין אותו ברמת המקרו, ברמת המדיניות, לא ברמת היומיום".

עו"ד תירוש לא הסתירה את חוסר שביעות רצונה. "בחקירות היית מאוד חד בעניין הזה", אמרה.

פילבר השיב שהוא לא זוכר מה אמר על כך בחדר החקירות באופן ספציפי, ואמר שישמח אם יצטטו באוזניו את האמירות הרלבנטיות. עו"ד תירוש מילאה את הבקשה והציגה כמה ציטוטים שבהם פילבר אכן טען שנתניהו כלל לא התעניין בתחום הטלקום.

פערים ואיומים

החלק הדרמטי בדיון אירע כשעו"ד תירוש ניסתה לגרום לפילבר להסביר כיצד מילוי הבקשה של נתניהו היה צפוי להשפיע על העסקים של אלוביץ'. "עד כמה זה אמור להיטיב איתו? להרע לו?", שאלה. אפילו לגרסת ההגנה ברור שהמהלכים של נתניהו היטיבו עם אלוביץ'; המחלוקת נוגעת למשמעות הפלילית של ההטבות, לא לעצם נתינתן. אבל פילבר התקשה להתמודד עם השאלה הרטורית.

"אין להיטיב או להרע", השיב. "כל החלטה שמקבל רגולטור בכל רגע נתון, בכל פנייה שמגיעה אליו – פוגעת בחברה מסוימת ומיטיבה אולי עם חברה אחרת".

"אני לא שואלת על ההשקפות שלך. אני שואלת על מה שנתניהו מבקש ממך, שתיארת מקודם. עד כמה הבקשה שלו היא בקשה שמיטיבה או מרעה את מצבו של מר נתניהו", אמרה עו"ד תירוש, ולנוכח הרחש שהתעורר בספסלים מיד תיקנה את עצמה: "מצבו של מר אלוביץ'".

"מטבע הדברים, ברגע שהוא מבקש שאטפל זה אומר לפתור בעיות שמר אלוביץ' מתלונן עליהן", אמר פילבר. הוא אישר שכשנתניהו ביקש ממנו למתן את ירידת המחירים הדבר אכן היה צפוי להיטיב עם חברת בזק ובעליה.

אבל אז הוא שוב התעקש לטשטש את המסקנה: "כשמישהו אומר לך לבדוק אפשרות של מיתון המחירים, אתה יכול לראות בזה את שני הצדדים. או שאתה נותן למישהו מתנה מסוימת, או שיש פה איזושהי בעיה שצריך לתקן. [...] אחרי שבדקתי את הסוגיה אמרתי שבאמת 'יש כאן איזה משהו סטינקי', כך התבטאתי בחקירה. משהו מסריח. כי בתפיסה שלי במשרד עשו מניפולציות באקסלים כדי להגיע למחירים נמוכים במיוחד. בדיעבד, חשבתי שהתלונה של אלוביץ' היתה צודקת".

"זאת לא היתה השאלה שלי", אמרה עו"ד תירוש בקול מעט ניחר. "אני אשאל שוב: האם הבקשה של מר נתניהו היתה בקשה שמיטיבה עם מר אלוביץ'?". פילבר שוב השיב בחיוב, ובהמשך אישר שאחת המסקנות שלו מהפגישה עם נתניהו היתה שעליו להיפגש עם אלוביץ' כדי לשמוע את עמדתו ולהבין מה בדיוק צריך לעשות.

ואז הוא שוב לקח צעד אחורנית. זה קרה כשתירוש שאלה אותו האם הבקשות של נתניהו בעניין בזק נבעו, להערכתו, מהעניין שלו בתחום הטלקום. היא ציפתה לשמוע בתשובה שנתניהו העלה את הבקשות הללו בגלל הקשר האישי שלו עם אלוביץ'. אבל פילבר לא סיפק את הסחורה. "אין לי מושג", השיב. "זה יכול לבוא ממיליון דברים – כי מישהו ביקש ממנו, כי התלוננו והוא רוצה לגלגל את הטיפול למישהו מהאנשים. אני לא מבין את השאלה".

עו"ד יהודית תירוש אתמול בפתח הדיון (צילום: יונתן זינדל)

תירוש, בתגובה, ביקשה לרענן את זכרונו. היא הקריאה לו קטע מחקירתו ב-2018 שבו אישר שהבקשות של נתניהו לא היו מקצועיות, אלא נבעו מהקשר שלו לאלוביץ'. אבל פילבר לא שיתף פעולה עם הריענון. הוא פנה לשופטים ופתח במונולוג: "אני נעצרתי ב-2017, נחקרתי 50 שעות, נשלחתי למעצר בית 15 יום, הורחקתי מהמשרד שבעה חודשים, ואז פתאום אחרי שבעה חודשים דופקים לי בדלת בשש בבוקר חמישה אנשים ולוקחים אותי עוד פעם".

בחדר החקירות, טען פילבר, ציינו בפניו חשדות חדשים. "פתאום זה נראה לי כמו יקום חדש שלא הכרתי – מדברים איתי על זה שאני נחשד בשוחד, בסיוע לראש הממשלה ובני ביתו מ-2012 עד 2015", אמר. "אני יושב בחדר החקירות, וחשוב להגיד את זה, אחרי שבעצם בסטייט אוף מיינד שלי יש פריט של קשר אינטנסיבי בין שני הג'נטלמנים האלה שמשחקים בי (נתניהו ואלוביץ'; א"ב), והרבה מההתבטאויות שלי באותה חקירה מתייחסות למצב הזה. צריך לקחת את זה בחשבון".

פילבר הבהיר שהוא לא חוזר בו מהעובדות שסיפק בחקירה, אבל באותה נשימה שידר שהוא מסתייג עמוקות מהפרשנות שנינה להן. "כל הנתונים העובדתיים, דייקתי בעשירית האחוז איפה שיכולתי", אמר. "אבל העולם מורכב, ובכל סיטואציה אתה במציאות מסוימת שבה אתה רואה את העולם בצורה אחרת ומתגלה לך תמונה אחרת. מאז שנכנסתי למשרד ועד היום שבו פורסמה כתבתו של גידי וייץ חייתי בעולם סטרילי, לא הכרתי את יחסי אלוביץ'-נתניהו, לא היה שום דבר מבחינתי. אני עבדתי נקי. אותו דבר כשאני מגיע למעצר ב-2018 ואומרים לי ש'יש פה מסיבה שלוש שנים מאחורי הגב שלך, שיחקו איתך' – ולי אין שום יכולת לשלול. [...] אין שום שוני בעובדות, יש שוני ברגש, ביחס שלי לדברים מסוימים".

חלק מהיחס הזה נבע, לטענתו, מהאמון שרחש למערכת אכיפת החוק. "אם אני פה במעצר שמונה ימים, והפכו את הבית, ויש חקירה נגד ראש הממשלה – אז מדינת ישראל לא עושה שטויות, אלא אם כן יש לה ראיות מוצקות. אם זה ככה, אז גמרנו. תתעורר ותכיר בעובדות", הסביר פילבר. "מרגע שחתמתי, הסכמתי שאני אומר את הדברים. אני אומר לכם – קחו בחשבון, אדם שנמצא בסוג של סערת רגשות, בסיטואציה שבה מציגים לו עולם מאוד קיצוני לכיוון מסוים, חלק מהדברים היו התייחסות לזה", הוסיף.

"כשראש הממשלה אומר 'אלוביץ' פנה אלי', אני מבין שאלוביץ' פנה אליו, ולא חיים סבן מפרטנר. מישהו הגיע אליו ומישהו דיבר איתו, והעובדה שהוא טורח להגיד לי את זה אומרת שאכפת לו ושהוא מצפה שיטפלו בזה. וגם קיבלתי הנחיה או הסבר שאומר איך לטפל, ובאיזה כיוון", הבהיר, ובכל זאת התעקש שמדובר במצב מורכב. "יש פה 3,000 עמודים של עדות, נחקרתי מאה שעות, בכל מיני סיטואציות ובכל מיני מצבים. יש פה 50 גוונים של אפור, אני אמרתי מההתחלה שפעלתי מבחינתי, באמונה הפנימית שלי ובמצפן הפנימי שלי, בצורה מקצועית – לפעמים נאלצתי להתקפל, להתגמש, אולי גם עשיתי דברים שלא הייתי צריך, הכל בסדר, בגלל זה אני עומד פה".

רק לקראת סוף החקירה, טען פילבר, הוא הגיע למסקנה שהחוקרים בילפו, או לכל הפחות ניפחו את החשדות. "מתברר לי שכל הראיות שיש על המעורבות שלי ב'אירוע השוחד הגדול' מסתכמות – מה שהציגו לי – בשני סמסים שאילן ישועה [מנכ"ל 'וואלה'] שולח לאלוביץ': 'הוא מכסח את כולם שמה'".

הנאשם שאול אלוביץ', אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד תירוש ניסתה להרחיק את פילבר מהנושא הזה ולהחזיר אותו לפגישת ההנחיה, ובאופן ספציפי לשאלת מניעיו של נתניהו – האם הבקשה נבעה מניתוח ענייני של שוק התקשורת, או מבקשתו של אלוביץ'. פילבר כבר השיב על כך, וחזר ואמר שנתניהו מילא בקשה של אלוביץ'. אבל תירוש חזרה על השאלה שוב, והדגישה שהיא רוצה לשמוע מפילבר מה הוא הבין בזמן אמת. "נורא קשה לי לדייק עכשיו בבית-משפט, ולהגיד מה חשבתי לפני שש שנים", השיב.

"מה הבנת בזמן אמת?", חזרה על השאלה השופטת פרידמן-פלדמן.

פילבר שוב נמנע מלהשיב ישירות לשאלה. "ברור שהוא [נתניהו] פנה אלי כי הוא [אלוביץ'] פנה אליו", ענה.

עו"ד תירוש כמעט הרימה ידיים. "אני חושבת שיש סתירה בין מה שהעד אמר היום לבין מה שאמר בהודעה במשטרה", אמרה, וביקשה מהשופטים להגיש את תמלילי החקירה שימחישו זאת. השופטת פרידמן-פלדמן, שכנראה זיהתה שמדובר בצעד שעלול להוביל להכרזה עתידית על פילבר כעד עוין, ניסתה למנוע זאת והציעה לתירוש לשוב ולרענן את זכרונו באמצעות ציטוטים. תירוש השתכנעה, והזכירה לפילבר שבחקירה הוא אמר במפורש שכבר בזמן אמת – במהלך הפגישה עם נתניהו – הוא הבין שהבקשות בעניין בזק נובעות מצורך אישי של אלוביץ'.

פילבר אישר את הדברים ולרגע נראה היה שהמצוקה נפתרה – אבל אז קם עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של נתניהו ב"תיק 4000", וניצל את ההזדמנות כדי לנסות לתקוע טריז בין עד המדינה לפרקליטה. "אני מתנגד לאיומים שמופנים לעד", אמר, והבהיר שכשהוא מדבר על "איומים" הוא מתכוון להגשת תמלילי החקירה.

"אני לא מכירה מצב שבו הגשת הודעות זה איום", אמרה לו השופטת פרידמן-פלדמן.

"זה מסר סמוי לעד", התעקש עו"ד בן-צור.

"זה לא מסר לעד, זו אמירה לנוכחים המקצועיים פה", השיבה השופטת, והבהירה: "זה ממש לא איום על העד".

"זה ממש לא איום", הצטרפה עו"ד תירוש. "אנחנו פועלים לפי הדין הפלילי, המשפטי. אם יש סתירה בין ההודעות (לבין מה שאומר העד בדיון; א"ב) – ניתן להגיש את ההודעות, ובית-המשפט בסוף יכריע איזו גרסה הוא מעדיף ומקבל. אי-אפשר להאשים באיומים כל הזמן". באופן אירוני, כפי שכבר הוזכר כאן השבוע, מי שנחקרו בחשד לאיומים על פילבר הם דווקא אנשיו של נתניהו.

על הכוונת: העיתונות

לטענת פילבר, בזמן אמת היה לו ברור שהעניין של נתניהו במשרד התקשורת מתרכז בתחום העיתונות, וליתר דיוק העיתונות המשודרת. נתניהו תמיד העניק חשיבות גבוהה לתקשורת, אבל נדמה שאחרי הניצחון בבחירות 2015 החשיבות הזאת זכתה למעמד-על. לדברי פילבר, הסיבה היא האופן שבו תפקדה התקשורת במערכת הבחירות ההיא. פילבר התכוון להתגייסות של חלקים גדולים בתקשורת נגד נתניהו ולמען יריבו המרכזי – יצחק הרצוג, מנהיג מפלגת העבודה דאז וכיום נשיא המדינה, האיש שיוכל לחנון את נאשמי משפט המו"לים אם וכאשר יורשעו בדין.

"הבחירות היו מבחינתנו סוג של פוסט-טראומה. פעם ראשונה שראינו שהתקשורת לא מדווחת על הדמוקרטיה אלא משתתפת בדמוקרטיה כשחקן פעיל. היה ברור שצריך לפתוח את שוק השידורים לגבינו – זאת היתה המשימה, וידעתי שאהיה האיש הרע שהולך לעשות את העבודה הזאת, ושאני לא אזכה לתשואות", אמר פילבר. "ידעתי שאני הולך לקבל תפקיד שאני לא יודע אם אני חוזר ממנו חי. אני לא צוחק כשאני אומר את המשפט הזה. ידעתי שאני הולך להיכנס ולהזיז את הגבינה לכוחות הכי חזקים במדינת ישראל – ואני לא מתכוון לשוק הטלקום, אני מתכוון לשוק השידורים".

שרה ובנימין נתניהו באירוע הניצחון של הליכוד בתום בחירות 2015 (צילום: מרים אלסטר)

בהקשר זה הזכיר פילבר "פרסום נבזי" של העיתון "כלכליסט" מקבוצת מוזס. שבועיים וחצי לפני שאישרה הממשלה את מינויו של פילבר נחשף כיצד בשנות התשעים הוא חתם על מאמר שקרי ובו תיאוריית קונספירציה שזיכתה את יגאל עמיר מרצח רבין (פילבר טען אז להגנתו שהמחבר האמיתי היה אורי אליצור, עורך כתב העת "נקודה" שבו התפרסם המאמר – טענה שלא ניתן היה להוכיח משום שאליצור מת ב-2014). "זה היה הכתם הגדול שמצאו בעברי, ואני חששתי שזה עלול להשפיע על המינוי", אמר פילבר, אך ציין שנתניהו מיהר לגבות אותו פומבית.

לדברי פילבר, הוא הזדהה לחלוטין עם המשימה שהוטלה עליו. הדרך של נתניהו להתמודד עם התקשורת העוינת היתה לפרק לגורמים את השוק, ואז לבנות אותו מחדש. פילבר הכיר את התוכנית הזאת באופן אינטימי; בשלב מסוים גם היה מעורב יחד עם ניר חפץ בניסיון לגייס טייקון זר שיקים בישראל גוף תקשורת דמוי פוקס-ניוז שישרת את נתניהו וישלים את "ישראל היום" ושאר השופרות, שלמרות השקעות העתק עדיין התקשו להשפיע על סדר היום.

המשימה של פילבר במשרד התקשורת היתה להגביר את התחרות בשוק באופן שיאפשר לגופים המסורים לנתניהו להתעצם על חשבון התקשורת העוינת. פילבר כמובן לא השתמש בניסוחים הללו, אלא בשפה מכובסת. "היה לו מאוד חשוב לעשות רפורמה של פתיחת שוק השידורים לתחרות, בסגנון התפיסה הכלכלית שלו – לא להגביר רגולציה, אלא הפוך, להקטין, להוציא את מעורבות הממשלה מתוך שוק השידורים", אמר בבית-המשפט.

"זה היה העולם שעניין אותו ובפירוש עניין את כולנו, והיתה תחושת שליחות אמיתית שבאמת, אנחנו עושים את זה בשביל הדמוקרטיה הישראלית. חלק מפירות הבאושים של זה שלא הכל הצליח אנחנו רואים היום ברמת אמון הציבור במערכות האלה. זאת היתה המשימה, ובזה הוא באמת היה מעורב בכל השיחות שלנו. לבנות מודלים ולהסיר חסמים", הוסיף.

אחד השינויים האלה, ציין פילבר בהקשר אחר, היה הניסיון לסגור את ערוץ 10, הבית של כמה מהתחקירים הנוקבים ביותר על נתניהו ובני משפחתו. במהלך קמפיין הבחירות של 2015, סיפר, ביקשו ממנו לבדוק באחד הסקרים כיצד יגיב הציבור הישראלי לסגירת הערוץ. פילבר לא חלק עם הנוכחים באולם את תוצאות הסקר. הצד השני של המשוואה, טיפוח גופי התקשורת שישרתו את נתניהו, יחכה לימי החקירה הבאים.

עם הגב לקיר

אחד האתגרים הגדולים של פילבר במשרד התקשורת היה לשנות את כיוון הרוח ולגרום לצוות המקצועי ליישר קו עם הסיוע לאלוביץ'. עם כניסתו לתפקיד המנכ"ל, סיפר פילבר, הוא קיבל "משרד שעומד על בריקדות ויוצא להילחם מלחמת עולם שלישית בבזק". התיאור הזה משתלב עם אחת התזות של ההגנה, שלפיה במשרד שרר יחס עוין בלתי מוצדק לעסקיו של אלוביץ', ולכן הסיוע שניתן לו תחת נתניהו אינו טובת הנאה פלילית אלא בסך הכל תיקון של מצב פגום.

התזה הזאת נחלשת כשלוקחים בחשבון שכחלק מההתגייסות למען בזק, פילבר קיים יחסים סודיים עם אלוביץ' ועם בעלי תפקידים בקבוצת התקשורת שלו והעביר להם מידע ומסמכים פנימיים מתוך המשרד. אתמול במהלך הדיון עלה שמם של שני אנשי מפתח שעמם פילבר עמד בקשר: מנכ"לית בזק דאז סטלה הנדלר ואלי קמיר, יועצו הבכיר של אלוביץ'. לדברי פילבר, כבר עם כניסתו לתפקיד רמזו לו שניהם שבין נתניהו לאלוביץ' יש קשר סודי. פילבר, מצדו, ביקש להבהיר להם שהוא בא לא רק כמנכ"ל של משרד ממשלתי אלא כשליח אישי של נתניהו.

סטלה הנדלר, מנכ"לית בזק לשעבר, מובאת לדיון בהארכת מעצרה. בית-משפט השלום בתל-אביב, 21.2.2018 (צילום: פלאש 90)

עו"ד תירוש ניסתה לגרום לפילבר להגיד במפורש שבמגעים שלו עם נציגי בזק הוא היה הצד החלש, שנדרש לרצות אותם ולא יכול היה להמרות את פיהם. "בכל התקופה שמתחילה אחרי הפגישה עם מר נתניהו, עד כמה חשבת שאתה יכול לסרב לאנשי בזק, להגיע לפיצוצים איתם?", שאלה.

"אמרתי בחקירה שהרבה מאוד פעמים לא רציתי להגיע למקום הזה. זה הגוף הכי גדול שהמשרד מפקח עליו", השיב פילבר. "בהחלט מצאתי את עצמי לא פעם בסיטואציות מסוימות עם הגב לקיר – ולא פוצצתי. השתדלתי לא להגיע לנקודה שיהיה פיצוץ, שבו השר [נתניהו] או גורם אחר יצטרך להתערב". המניע שלו, לדבריו, היה מורכב: הוא האמין שאין לו באמת יכולת לאלץ את בזק לשתף פעולה עם הרפורמות של משרד התקשורת, ולכן לתפיסתו הוא בעצם היה נתון לחסדיה.

"עד כמה, אם בכלל, השיחה הזאת עם ראש הממשלה השפיעה עליך לגבי היכולת שלך להגיד להם 'לא' ולהגיע איתם לפיצוצים?", חידדה עו"ד תירוש.

"השפיעה במובן של לא להגיד להם 'ימות העולם, תתפוצצו'", השיב פילבר.

"עד כמה יכולת לסרב להם, להגיד להם 'תתפוצצו'?".

פילבר המשיל את המצב לזוג נשוי, שעלול לריב – אבל לאחר מכן גם יכול להתפייס. "רבנו והתפייסנו לא מעט פעמים", אמר על היחסים בינו לבין נציגי בזק. "אבל פעם אחת לפוצץ את העסק ולהגיד 'מתגרשים וזהו'? שמה לא הייתי. לא יכולתי להיות שם".

"למה לא יכולת להיות שם?", שאלה עו"ד תירוש.

"כי הבנתי שיש איזושהי השפעה שעשויה להיות דרך בית ראש הממשלה שתגרום לי לעשות את הדברים, ואז אהיה במצב שיעמיד אותי לא טוב", השיב עד המדינה.

"למיטב הבנתך, עד כמה אנשי בזק – אלי קמיר, שאול אלוביץ', סטלה הנדלר – ידעו את זה?".

"אמרתי בחקירה שהם הכירו את כל מה שהתרחש ביקום המקביל, שאני לא הכרתי", השיב פילבר. "התחושה שלי היתה שהם הבינו שיש להם איזשהו כוח עודף עלי".

"איזשהו כוח עודף?", תהתה עו"ד תירוש. "אתה זוכר את המלה שאמרת?".

"לא", השיב פילבר.

עו"ד תירוש ביקשה לרענן את זכרונו שוב, ועל רקע תרעומת מצד הסנגורים ציטטה לו דברים שאמר בחקירה: "הייתי כבול ביכולת להגיד להם לא, וזה לא היה לי עם מפוקחים אחרים [...] [היה] להם כוח אדיר עלי, שלא אמור להיות בין מפקח למפוקח". יש עוד קטעים כאלה, הבהירה, והמשמעות שלהם היא שבתודעה שלו פילבר חש חובה לשרת את בזק – משום שאם לא יעשה זאת הוא ייפגע.

התרעומת בשולחן הסנגורים גברה, ופילבר התבקש לצאת מהאולם – כפי שקרה שוב ושוב לאורך הדיון כשעורכי-הדין של הנאשמים השמיעו קריאות ביניים והעלו התנגדויות לשאלות שהוצגו לו. "זו גרוטסקה של חקירה ראשית", קצף עו"ד בן-צור. הוא טען שהפרקליטה מציגה לפילבר מצג חלקי – ושבאותה מידה ניתן היה להציג לו ציטוטים שבהם אמר שלא קיבל מנתניהו הנחיות מפורטות.

"אנחנו רוצים שהעד יאמר אמת", השיבה עו"ד תירוש. עו"ד בן-צור לעג לה: "איזו אמת? זו גרוטסקה של אמת". עו"ד ז'ק חן, סנגורו של אלוביץ', הצטרף אליו: "העד העיד דברים שאנחנו סבורים שהם שקר גמור במשטרה", הסביר. נתניהו, על הכיסא המשרדי, ניצל את הוויכוח כדי להסתודד עם דוברו, עופר גולן.

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו, אתמול בפתח הדיון (צילום: יונתן זינדל)

השופטים לא התרשמו, והודיעו שלמרות המחלוקת – השאלה של עו"ד תירוש לא תיפסל. אבל כשפילבר הוחזר לאולם התברר שהיו לו תוכניות אחרות, והוא שוב פצח במונולוג. "חלק מהסיבה שאני פה כעד מדינה זה כי בחקירות מול חוקרים של מדינת ישראל פעם אחר פעם ניסיתי להסביר את המורכבות של הסיטואציה, שלא הכל תמיד שחור ולבן. ניסיתי – והם לא רצו לשמוע. לא רצו לקבל ממני את מורכבות התמונה. 'תגיד כן או לא'. וזה חוזר על עצמו בחקירות", טען.

פילבר הדגיש שוב שהוא לא חוזר בו מהעובדות שמסר לחוקרים – אבל התעקש שבהתנהלות שלו מול בזק הוא לא היה רק חייל עיוור של הפוליטיקאי שמינה אותו, אלא גם איש מקצוע שרצה להצליח בתפקידו. "את כל הקריירה שלי הימרתי במתווה עם בזק שבו אני צריך לקחת את מר אלוביץ', שברגר [המנכ"ל הקודם] התעלל בו במשך שנה שלמה, וכל המשרד מנסה לתקוע אותו", טען. "אני רב נגד כל העולם, ובסוף הסיטואציה הזאת אני צריך להסתכל למר אלוביץ' בעיניים ואני גם צריך ממנו משהו, לא רק בגלל נתניהו", הוסיף.

"אני חייב את זה, ובמצב הזה הרבה פעמים, כמו שאמרתי, אני מוצא את עצמי בלי קלפים במצב שבו סטלה, שאול אלוביץ' או אלי קמיר לוחצים אותי לקיר. זה היה שני הדברים ביחד", התעקש. "ככל שעבר הזמן מאותה פגישה ראשונה, פרשתי כנפיים וגידלתי עצמאות", המשיך, וטען שהמגמה הזאת התחזקה כשצחי הנגבי נטל את סמכויותיו של נתניהו במשרד התקשורת, וכשהסכם ניגוד העניינים שמנע מנתניהו לעסוק בקבוצת בזק עקב קשריו עם אלוביץ' נכנס לתוקף.

לקראת סוף המונולוג קולו של פילבר נשבר. "אנחנו על 50 גוונים של אפור, נורא משנה מה הקונטקסט של כל אחד מהאירועים", חזר ואמר, וניסה להמחיש את המצוקה שחש בחדר החקירות. "בחקירה אמרתי את הדברים במענה לשאלות של [החוקרים] פולינה ואודי, ששניהם כמו רוטוויילרים לא עניין אותם כלום, לא מה עשיתי עם פרטנר וסלקום – הם נעצו בי שיניים בנושא של בזק, ביקשו רק שאני אגיד 'כן' או 'לא', וביקשו רק להפליל".

"בסוף", הוסיף על סף בכי, "זה החיים שלי, שאני כבר חירבנתי אותם – סליחה על הביטוי – שש שנים בגלל החקירה הזאת. רציתי לעשות טוב למדינת ישראל, ובסוף מלבישים עלי את התיק הזה. זה 50 מיליארד שקל שהלכו לאיבוד למדינת ישראל – וזה בסוף גורל של שני אנשים פה". אם לשני האנשים האלה, נתניהו ואלוביץ', היה מה להגיד על האזכור הזה, הם שמרו זאת לעצמם.

עדותו של פילבר תתחדש בשבוע הבא. אם לא יחולו אירועים קיצוניים כמו הכרזה עליו כעד עוין, החקירה צפויה להימשך שבועות ארוכים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.85MB)