שטפון הפרסומים בתקשורת האמריקאית והישראלית (עם תרומה צנועה של החתום מעלה), על עלילות המוסד לפני ובמהלך המלחמה האחרונה עם איראן, מלמד אותנו שוב כי האמירה "להצלחה אבות רבים והכישלון יתום" תקפה גם במקרה הזה.
האמירה מיוחסת לנשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי, לאחר הפיאסקו ב-1961 של הפלישה למפרץ החזירים בקובה, שנועדה להפיל את משטרו המהפכני של פידל קסטרו. גם ישראל נכשלה, בין היתר בשל הברקס שתקע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, למבצע שנועד להביא להחלפת שלטון כוהני הדת הקיצוניים בטהרן ולהכתרתם של מנהיגים מתונים יותר, שאחד מהם היה אמור להיות מחמוד אחמדינג'אד.
ראש המוסד דוד ברנע, שהוביל את התוכנית, יכול אולי להצדיק את ההחלטה לבחור באנטישמי מכחיש שואה, שקרא להצטייד בנשק גרעיני ולהשמיד את ישראל, בנימוק כי לשיקולי מוסר אין מקום בעבודת מודיעין, שבה לכאורה, המטרה מצדיקה את כל האמצעים. גם בשנות ה-50 וה-60, ראש המוסד איסר הראל גייס פושעי מלחמה נאציים כדי להשיג מידע על תוכניות החימוש של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר.
כעת, לאחר שהמבצע לא יצא אל הפועל והמלחמה כולה לא מתפתחת כפי שישראל וארצות הברית תכננו, החלו מסעות החיפוש אחר האשמים והבריחה מקבלת אחריות.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (מימין) וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, 13.10.25 (צילום: יונתן זינדל)
הממשל האמריקאי מדליף לכלי התקשורת כי ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה בנימין נתניהו, גררו את ארצות הברית למלחמה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מגדף את נתניהו וה-CIA, ומכוון אצבע מאשימה לעבר המוסד וראשו דוד ברנע, על שהכינו תוכנית הזויה, מופרכת וחסרת סיכויים. זאת על אף שה-CIA היה שותף לתוכנית, כמעט מהיום הראשון, סייע לחמש את הכורדים ולאמן אותם, והיה בסוד רעיון העוועים להמליך את אחמדינג'אד.
בישראל עצמה מתפתחת "מלחמת יהודים" בין הדרג המדיני לדרג הבטחוני ובתוך מערכת הביטחון והמודיעין, וזאת באמצעות תדרוכים והדלפות לעיתונאים בארץ ובחו"ל. כל ארגון ובכיריו מנסחים כתב הגנה, מספקים תירוצים, ומנפיקים אליבי מה השתבש ומדוע.
הודלף כי לרמטכ"ל אייל זמיר נודע רק שעות לפני פתיחת המלחמה ב-28.2.26 כי נתניהו וראש המוסד דדי ברנע, דורשים להתחיל בחיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי. ראש אמ"ן אלוף שלומי בינדר וראש חטיבת המחקר תת-אלוף אופיר מזרחי-רוזן, מצוטטים כמי שהתנגדו לתוכנית שהגו ברנע וסגנו א', להביא להפלת המשטר באמצעות פלישה כורדית.
מימין: הרמטכ"ל אייל זמיר, רה"מ הנאשם בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ, 30.10.25 (צילום: נועם רבקין פנטון)
ברנע מצידו טוען כי על אף הסתייגויות נקודתיות, אמ"ן והרמטכ"ל היו שותפים מלאים בכל השלבים. ברנע גם ממשיך לטעון בלהט שהתוכנית היתה יכולה להצליח, אלמלי טראמפ שהטיל עליה ברגע האחרון וטו בהשפעת נשיא טורקיה ארדואן.
ביחסים בין ברנע ונתניהו לא ברור מי היה המוביל ומי המובל. מה שברור הוא כי השניים עבדו בשיתוף פעולה הדוק. דבר זה יכול להסביר מדוע בניגוד לרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי וראש השב"כ הקודם רונן בר, נתפס ברנע כמי שלא שש להתעמת עם ראש הממשלה, והביע עמדות רכות בסוגיות הטעונות שצצו בעקבות מחדל ה-7 באוקטובר והחטופים ברצועה.
בניגוד למלחמה באיראן, מלחמות היהודים באשר לאחריות על כישלונה עדיין בעיצומן, אבל תהא התוצאה אשר תצא, ברור כי האחריות העליונה להחלטות שהתקבלו היא קודם כל של ראש הממשלה. הנה השאלות שנתניהו יצטרך לענות עליהן (אל תעצרו את נשימתכם):
מדוע החליט לפתוח בכלל במלחמה עם איראן, שבדיעבד מתבררת ככישלון חרוץ ושלא השיגה אף יעד שנקבע? מה התבונה בניסיון לשנות באופן מלאכותי ואלים את המשטר במדינה של יותר מ-90 מיליון תושבים המשתרעת על פני שטח של כ-40 אחוז מזה של כל מדינות האיחוד האירופי, משטר שיש לו עשרות מיליוני תומכים? ואם כבר מחליטים על מהלך להפלת המשטר, האם נשיא איראן לשעבר אחמדינג'אד, האנטישמי והקיצוני, הוא המועמד הראוי והרצוי לעמוד בראש הממשלה החדשה שאמורה היתה לקום?
נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד מסייר בין צנטריפוגות במתקן הגרעין בנתאנז, 2008 (צילום: ממשלת איראן)
ברנע, בינתיים, ממשיך להתגאות כי גיוסו של סוכן צמרת בדמות הנשיא לשעבר של איראן הוא הישג בלתי רגיל, ומתעלם גם הוא מלא מעט סמני שאלה. כיצד קרה שאחמדינג'אד הצליח לחמוק לפחות כמה פעמים משומרי ראשו, שנמנים עם יחידה מיוחדת במשמרות המהפיכה?
בפעם הראשונה, כשהגיע לבודפשט ב-2024 כדי להיפגש בחשאי עם ראש המוסד. פעם נוספת ביום פתיחת המלחמה ב-28 בפברואר 2026, כשחיל האוויר הפציץ את ביתו וסוכני המוסד מילטו אותו לדירת סתר, שגם ממנה נמלט, כשהבין שתוכנית ההפיכה של המשטר לא תצלח.
צפה ועולה גם השאלה, מדוע הנשיא לשעבר של איראן אינו מואשם, לפי שעה לפחות, בריגול ובגידה ושיתוף פעולה עם המוסד ואף אפשרו לו להשתתף בהלוויתו של עלי חמינאי ולהפיץ את התמונה בציבור (בינתיים התפרסמה תמונה נוספת שלו מאירוע נפרד).
"אני בספק אם אחמדינג'אד הוכפל", אמר לי בתשובה לשאלתי רז צימט, ראש תכנית איראן במכון ללימודי ביטחון לאומי בתל אביב. "לגבי העמדתו לדין, יכול להיות שלא רוצים לחזק את הטענות שישראל הצליחה לחדור ללב המערכת הפוליטית האיראנית ויכול להיות שהוא במעצר בית עם הקלות מסוימות".
לחגיגת "אמרתי לכם וידעתי שזה לא יעבוד" הצטרף גם צחי הנגבי, שמונה בידי נתניהו להיות ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל). הנגבי, שפרש לאחרונה, או שמא הופרש בידי נתניהו, סיפר ל"הארץ" כי חדל להגיע לישיבות שניהל ראש המוסד על תכנית ההפיכה, משום שהבין שאין לה סיכויים והגדירה "פנטזיונרית".
מימין: ראש המוסד דוד ברנע, רה"מ הנאשם בנימין נתניהו וראש ה-CIA ג'ון רטקליף, 9.4.25 (צילום: מעיין טואף, לע"מ)
איך שלא הופכים בדבר, ברור כי המוסד בהנהגת ברנע, שפרש לאחרונה לאחר חמש שנים, יוצא מושפל, גם אם היו לו אישית ולמוסד בראשותו לא מעט הצלחות והישגים טקטיים.
ברנע גם סיפר למקורביו כי בצמרת המוסד – גוף שמונה 30 ראשי יחידות, אגפים ומינהלות – היתה הסכמה גורפת לגבי סיכויי הצלחתה של התוכנית, למעט דיונים האם הפלת המשטר תארך עד שנה או שנתיים. אם אכן כך היה, הדבר מעורר מחשבות נוגות על החשיבה הקבוצתית שפשתה בארגון שכמה מבכיריו נחשבים למומחים לאיראן, וזאת במקום סיעור מוחות גלוי ודיונים פתוחים וביקורתיים.
כישלון המוסד מעניק רוח גבית לראש המוסד החדש, רומן גופמן, שטוען כי הארגון זקוק לטלטלה רצינית. בקרוב יפרוש מתפקידו ראש אגף הטכנולוגיה. ראשת המודיעין פרשה והוחלפה בידי ראשה אחרת. גם ראש אגף תבל, שהיה היחיד שהביע ביקורת על ברנע בעניין אחריות המוסד לאירועי ה-7 באוקטובר, עזב לאחרונה.
הפורשים עזבו לא בגלל מינויו של גופמן, אלא בגלל שסיימו את הקדנציות שלהם. היחיד שגופמן פיטר הוא א', סגנו של ברנע שהיה קודם לכן ראש אגף ההשפעה, ויד ימינו של ברנע בתוכנית להפלת המשטר.
גופמן וראש הממשלה אישרו בראשית השנה, לפני פרוץ המלחמה, את מינויו של א' לסגן, אך בהמשך חשד גופמן כי א' חותר נגדו, ומעורב בחיבור חוות הדעת של ברנע, כי הוא גופמן, לא ראוי לעמוד בראש הארגון, בגלל פרשת אורי אלמקייס. על רקע זה באבחת חרב, פיטר גופמן את א'. נתניהו שאישר לא התנגד לפיטורים, שהרי אין מיומן ממנו בתרגילי התחמקות מאחריות והטלתה על הכפופים לו, כמו ברנע וא'.
ראש המוסד הנכנס רומן גופמן לוחץ את ידו של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, בטקס כניסתו לתפקיד, 2.6.26 (צילום: חיים צח, לע"מ)
גופמן שוקד בימים על גיבוש אסטרטגיה חדשה, שהארגון כה זקוק לה. לשם כך הוא מינה בתשלום חמשה יועצים חיצוניים. שניים מהחמישה סירבו להגיב לפנייתי. מתוקף תקנות המוסד, שמם של עובדיו או מי שפועלים מטעם הארגון אסורים בפרסום.
מינוי יועצים חיצוניים בתשלום הוא תופעה נפוצה במוסד זה שנים רבות, והארגון העסיק מאות רבות של יועצים חיצוניים וקבלני משנה. אך בקרב חלק מוותיקי המוסד מינוי יועצים אלה התקבל בהפתעה. נטען כי אין להם ניסיון וידע בנושאי מודיעין, וכי לחלק מהם אין סיווג בטחוני מתאים שמנפיק השב"כ, ולמרות זאת הם משתתפים בדיונים הכי סודיים של צמרת הארגון. בתגובה מסר משרד ראש הממשלה בשם המוסד כי "כלל היועצים נחשפים למידע בהתאם לרמת הסיווג הביטחוני שנקבעה להם".
אבל לאור מצבו של המוסד והצורך לשקמו, אלה הן טענות שאפשר לבטל כקטנוניות. מי ששוחחו עם גופמן אומרים כי התרשמו ממנו לטובה, ואין מה להשוות את יכולותיו לאלה של ראש השב"כ דוד זיני, שגם הוא מונה בידי נתניהו.
בנסיבות שנוצרו לגופמן יש פוטנציאל להוביל את הארגון לדרך חדשה. הוא ניצב בפרשת דרכים שיכולה להוביל אותו להיות מאיר דגן חדש, אך גם להיכשל ולהפוך לאפיזודה חולפת בתולדות הארגון כמו דני יתום.