בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישו "הארץ" וטלי חרותי-סובר והפך את פסק הדין של השלום שקבע כי עליהם לשלם 31 אלף שקל למנחה טנטרה ולעמותה בשם "אלמא - האגודה למיניות ואינטימיות בריאה בישראל" בשל פרסום לשון הרע.
באוקטובר 2022 פרסמה טלי חרותי-סובר טור תחת הכותרת "מדוע וטרינר שהפך מורה לטנטרה משתמש בדוקטורט כדי לטפל". הטור עסק בד"ר שמואל שמש, שהקים את העמותה יחד עם מנחה טנטרה נוסף בשם דוד כהן צדק. בכותרת המשנה נכתב כי "המקרה של ד"ר שמואל שמש או 'דוקטור סוג'יי' הוא דוגמה נוספת לבעיה האתית החמורה, ואפילו המסוכנת, כשאדם בעל תואר כלשהו יכול להשתמש בו גם במקרים בהם אין לתואר כל משמעות".
בהמשך פרסמה חרותי-סובר פוסט בחשבון הפייסבוק שלה, שבו התייחסה אל ד"ר שמש כאל מי שמארגן "סדנאות בעירום ושאר הכיפים" לצד תרשים של מבנה העמותה שהקים והערות לגבי אישים נוספים הפעילים בה. בנוסף פרסמה חרותי-סובר כתבה נפרדת שעסקה בכהן צדק בלבד. בגין הפרסומים הגישו שמש, כהן צדק והעמותה עצמה תביעה בסך 75 אלף שקלים.
התובעים טענו, באמצעות עורכי הדין אמיר בר ויפעת אלוק, כי חרותי-סובר "פגעה ורמסה את פרנסתם ושמם הטוב", וזאת "תוך שהיא מהלכת על הקו הדק והאזורים האפורים שבין דיבה ושקר לבין מסירת מידע חלקי או עיוות העובדות".
חרותי-סובר טענה כי ד"ר שמש לא מבהיר באף פרסום כי הדוקטורט שלו הוא בווטרינריה, אך התובעים טענו כי הוא דווקא מקפיד לציין זאת. עוד טענו התובעים כי בניגוד לנאמר בכתבה של חרותי-סובר, יש להם "הסמכות רבות ומגוונות הן בתחומי הטנטרה והמיניות והן בתחומים נוספים שקשורים להנחיה בתחום עיסוקם".
חרותי-סובר ו"הארץ" טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין תמיר גליק ומיה כץ, כי די בקריאת מכתבי ההמלצה המתפרסמים באתרי האינטרנט של התובעים כדי להבין שנשים אכן הוטעו לחשוב שהם "מטפלים" מוסמכים. נשים, כך נטען, איפשרו לד"ר שמש "לגעת נגיעות מיניות בגופן מתוך אמונה שהן מגיעות אליו לצורכי 'טיפול' ולא לצרכים של עינוג מיני בתשלום!".
לפני כשנה קיבלה הרשמת הבכירה נעמה ניר את התביעה באופן חלקי, ורק ביחס לפרסום של חרותי-סובר בעמוד הפייסבוק שלה.
לפי הרשמת ניר, בפוסט הפרטי שפרסמה החריפה חרותי-סובר את הטון "עד כדי השתלחות של ממש". לפי פסק הדין, "מדובר בפוסט אשר לא הוכח כי הוא מבוסס על ראיות מספקות או מהימנות. לא השתכנעתי כי מאחוריו עומד מחקר מקיף ומעמיק, לא הוכח כי ננקטו אמצעים סבירים, או אמצעים כלשהם, לשם אימות העובדות הכתובות בו. נוסף לזאת, מצאתי כי אופי הפרסום הינו פוגעני מעבר לנחוץ, ושלא נעשה בתום לב, וכן כי לא ניתנה לתובעים 1 ו-3 זכות תגובה לפרסום באופן אקטיבי".
הרשמת ניר הורתה לחרותי-סובר ו"הארץ" למחוק את הפוסט המשמיץ (שאכן אינו זמין עוד לגולשים) וכן לפצות את ד"ר שמש ב-10,000 שקלים ועוד 8,000 שקלים הוצאות משפט. כמו כן חויבו הנתבעים לפצות את העמותה ב-5,000 שקלים וסכום הוצאות של 8.000 שקל. מנגד, כהן צדק חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 8,000 שקלים.
"הארץ" וחרותי-סובר ערערו לבית המשפט המחוזי וטענו כי בית משפט השלום טעה כשקבע כי בפרסום הרביעי יש לשון הרע על שמש והעמותה. "האמור בפרסום הרביעי מתגמד אל מול הדברים החמורים שנחשפו בפסה"ד עצמו", טענו "הארץ" וחרותי-סובר בערעור שהגישו באמצעות עורכי הדין תמיר גליק וניסים אזרד.
עוד נטען כי השלום שגה כשבחן ביחס לפרסום זה רק אם שמורה לחרותי-סובר הגנת העיתונות האחראית ולא חלופות אחרות כהגנת תום הלב. לפי המערערות, לפרסום בפייסבוק דווקא הגיבה העמותה, והוא עצמו אף מהדהד פרסום שכלל גם הוא את תגובתם.
שמש ואלמא השיבו לערעור, באמצעות עורכי הדין אביחי יהוסף, יונתן יהוסף ומשה גבריאלוב, וטענו כי הפרסום בפייסבוק היה "יצור כלאיים מסוכן וארסי", שבו חרותי-סובר "פשטה מעליה את גלימת העיתונאית הכפופה לכללי אתיקה, עריכה ובקרה, ועטתה את חליפת הטוקבקיסט המשתלח".
שמש והעמותה טענו כי חרותי-סובר נקטה "בטכניקה הפסולה של הכתמה באמצעות סמיכות" כשכרכה את שמש עם צדדים שלישיים, שלהם ייחסה מעשים פליליים חמורים. "המרחק בין פרקטיקה אלטרנטיבית אשר המערערים תופסים אותה כשנויה במחלוקת, לבין עבירה פלילית של מעשה מגונה, אונס או הטרדה מינית, הוא מרחק שנות אור", טענו שמש והעמותה בתשובה לערעור.
אשר לעניין התגובה, שמש והעמותה הבהירו כי אין די בתגובה שנוספת לפוסט בפייסבוק וכי ראוי היה שחרותי-סובר תפנה אליהם לקבלת תגובה ותשלבה בפוסט.
השופט יונה אטדגי קיבל את הערעור ודחה את טענות שמש והעמותה. שופט המחוזי קבע כי הפרסום הרביעי מוגן, חלקו בהגנת אמת הפרסום, חלקו בהגנת הבעת דעה בתום לב וחלקו משילוב שתי ההגנות הללו.
לפי השופט אטדגי אין ספק כי היה עניין ציבורי מובהק בפרסומים. אשר לתנאי האמת בפרסום, שופט המחוזי קבע כי רוב הקביעות בפוסט של חרותי-סובר לא הוכחשו, וגם אם חלקם נכתבו "בסרקזם" אין בכך "כדי לשלול את אמיתותם או להפחית ממנה".
זאת ועוד, שופט המחוזי קבע כי הקישור בין שמש לאחרים שלהם יוחסו מעשים פליליים "הינו יציר כפם של המשיבים", כלומר של שמש והעמותה, וזאת משום שהם פרסמו באתר את התרשים שכולל את שלושתם, אותו תרשים שהופיע בהמשך בפוסט של חרותי-סובר.
"'הזרקור' שהפנתה חרותי-סובר בפרסומה לעובדה ששלושתם כלולים יחדיו באותו תרשים המתאר את המייסדים והפעילים בוועדות השונות של העמותה, אין בו כדי לשלול את 'האמת' או להפחית ממנה", קבע השופט אטדגי.
לצד זאת, שופט המחוזי הדגיש כי אין בשילוב השמות של השלושה בתרשים כדי לקבוע ששמש או העמותה ידעו על מעשיהם של השניים.
"ייתכן גם שהמעשים המיוחסים לאותם שניים נעשו לאחר צירופם לוועדות ולאחר אותו פרסום ויתכן אף שזו הסיבה למחיקת התרשים מאתר אלמ"א, אך את הנעשה אין להשיב", קבע. "העובדה שהשניים היו חברים באלמ"א ושימשו בוועדותיה היא אמת; העובדה שאותם שניים היו מעורבים בעבירות מין הינה ככל הנראה אמת, ולפחות היא לא הוכחשה על-ידי המשיבים; זאת שהמשיבים פרסמו בעצמם את התרשים שבו מופיעים שמש ואלמ"א עם אותם שניים בכפיפה אחת היא אמת".
חלקי הפרסום האחרים, הוסיף השופט בהמשך פסק הדין, הינם בגדר הבעת דעה מובהקת, שחוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע.
"אכן, דבריה של חרותי-סובר נאמרו בעוקצנות ובלעג. אולם, היא לא הסתירה את דעתה הנחרצת המתנגדת למעשים שהמשיבים קידמו ואף פעלו, וכל מי שעוקב אחרי פרסומיה צריך היה להבין את דבריה אלה כדברים שמשקפים את דעתה", ציין השופט.
אשר לזכות התגובה, השופט אטדגי קבע כי "מקום שנדרש לשם הקמת ההגנה לפנות לנפגע כדי לקבל ולפרסם את תגובתו, ספק אם די בהפניה לתגובת הנפגע שפורסמה לאחר הפרסום נושא לשון הרע ונדרש לכלול את התגובה בתוך אותו פרסום". יחד עם זאת, הוסיף, במקרה הזה "אינני סבור שהימנעות זו, גם אם ייתכן והיה רצוי לנהוג אחרת, יש בכוחה לשלול אחת מההגנות שצוינו לעיל".
בקשת התגובה, מסביר שופט המחוזי, היא חלק מהחובה לברר את אמיתות הפרסום, אולם במקרה של הפוסט בפייסבוק הפרטים העובדתיים לא היו ברובם שנויים במחלוקת "וכשזהו המצב אין צורך בפנייה לשם קבלת תגובה".
השופט אטדגי חייב את שמש והעמותה להשיב ל"הארץ" וחרותי-סובר את הכספים ששולמו להם בתוספת ריבית, וכן חייב אותם לשלם למערערות הוצאות בסך 8,000 שקלים.
21451-10-25
24673-01-23
