השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא יוכל להתחבא עוד מאחורי חסינותו הפרלמנטרית בכל הקשור לתביעה שהגישה נגדו רוני חן, כך פסקו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים. לפי שופטי המחוזי, ההצדקה להמשך הניהול נגד בן גביר טמונה בעובדה שהשר הוא שהחל בהליך משפטי נגד חן ולכן יש לראות בתביעה שלה תביעה נגדית.

בספטמבר 2022 הגיש בן גביר, בעת שהיה חבר כנסת, תביעה בסך מיליון שקלים נגד שידורי קשת בע"מ, מגישת "עובדה" אילנה דיין ונגד רוני חן, שהתראיינה לכתבה ששודרה ב"עובדה". היתה זו תביעה ראשונה בסדרה של 13 תביעות שהגיש בן גביר בתוך כמה חודשים.

על אף שחלפו קרוב לארבע שנים מאז הגיש בן גביר את התביעה, טרם התקיים אפילו דיון מקדמי ראשון. לטענת הנתבעים, העיכוב אינו מקרי אלא תוצאה של טקטיקה מכוונת של סרבול והשהייה שנוקט בן גביר.

כותרות הכתבה ב"עובדה" (צילום מסך)

בשנת 2024, שנתיים לאחר שנתבעה, הגישה חן תביעה בסך 550 אלף שקלים נגד פנחס בר-און, בן גביר ובת זוגו אילה בן גביר, בשל פרסום שפרסם בר-און בעקבות הכתבה והופץ גם על-ידי בני הזוג בן גביר. בפרסום נטען כי חן שיקרה בדבריה ל"עובדה", וזאת תמורת בצע כסף, טענה שלפי חן הינה שקרית ומכפישה.

בכתב ההגנה שהגישו בני הזוג בן גביר ובר-און, באמצעות יוספי מזר, טענו כי הפרסומים שלהם אינם עולים לכדי לשון הרע וממילא מוגנים בהגנות חוק איסור לשון הרע. בנוסף נטען מטעמו של בן גביר כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף מחמת חסינותו הפרלמנטרית.

"לחבר כנסת עומדת חסינות מהותית מפני נשיאה באחריות פלילית או אזרחית בגין פעולות הקשורות בתפקידו - חסינות מוחלטת שאינה ניתנת להסרה", טען בן גביר.

מוקדם יותר השנה קיבל השופט אמיר דהאן מבית משפט השלום בירושלים את טענות בן גביר וסילק את התביעה נגדו על הסף.

השופט אמיר דהאן (צילום: הרשות השופטת)

"לא יכולה להיות מחלוקת כי תוכן הכתבה בטלוויזיה נשא עמו אפשרות לפגיעה של ממש במעמדו הציבורי של השר בן גביר ואף היה בו כדי להעמיד בספק את יכולתו להמשיך לייצג את הציבור ולהכביד על פעילותו כמחוקק", כתב השופט.

לפי השופט דהאן, "גם אם היה הפרסום הנדון בגדר לשון הרע, וגם אם אמת לאמיתה הרי הוא, ולו מחמת הספק, בגדר שיח פוליטי, ובשים לב שחסינות ח"כ בעבירת ביטוי היא רחבה, נופל ביטוי זה, ולו מחמת הספק, לגדר 'מתחם הסיכון הטבעי' כלומר הפרסום היה הבעת דעה המבקש 'בעת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו כח"כ' לפיכך יש לחסותו תחת החסינות העניינית".

על החלטה זו הגישה חן ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בין היתר טענה חן, באמצעות עורכי הדין תומר ויסמן, אלמוג גיל-אור, יעל זעירא ותמר יחזקאלי, כי בית משפט השלום "שגה בכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה שרוני נתבעה קודם לכן על ידי בן גביר במסגרת אותה פרשה ממש". בהקשר זה מפנה חן להחלטת המחוזי חיפה לפני שנים אחדות ולפיה אין לשרה מירי רגב חסינות פרלמנטרית מפני תביעה שהגיש אזרח שנתבע על ידה.

לדברי חן, פסק הדין של השלום בעניינה יוצר "א-סימטריה דיונית חריגה, פוגע בעקרון השוויון בפני החוק, ומעודד שימוש פסול במנגנון החסינות ככלי טקטי". עוד טענה חן, בין היתר, כי חסינות חברי הכנסת לא נועדה "לשמש כלי להפצה מכוונת של דיבה ו'פייק ניוז' או ככלי להשתקה".

בן גביר טען מנגד, באמצעות עו"ד דוד פטר, המייצג גם את הממשלה בשלל הליכים שבהם אינה מיוצגת בידי הייעוץ המשפטי לממשלה, כי כששיתף את הפוסט של בר-און פעל במסגרת חסינותו הפרלמנטרית כיוון שהפרסום מחדש "מהווה יידוע מידי של הציבור אודות אישיותו ודמותו" של השר, פעולה שנכללת במסגרת מילוי תפקידו כנבחר ציבור.

עוד טען בן גביר כי לא מדובר בתביעה שכנגד אלא בהליך נפרד ועל כן אין מקום להקיש מהפסיקה בעניין מירי רגב.

השופטים רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר, מבית המשפט המחוזי בירושלים, קיבלו את הערעור, וביטלו את סילוק התביעה על הסף. הטעם העיקרי לקבלת הערעור, כתבו השופטים, נוגע להליך שיזם בן גביר נגד רוני חן.

"לשיטתנו", כתבו, "בדומה לקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין רגב, לא חלה החסינות על תובענה נגדית לתובענה שהגיש חבר הכנסת, העוסקת באותה פרשה עצמה". לפי השופטים, "כלל זה חל על כל תובענה נגדית, בין אם זו הוגשה כתביעה שכנגד במסגרת אותו הליך עצמו ובין אם לאו".

שופטי המחוזי מאמצים את הקביעות במקרה של השרה רגב וטוענים כי יש להימנע "מהצרת צעדיו של הנתבע בניהול הגנתו". ההנמקה לכך, הם מסבירים, "יסודה בתפיסה לפיה אדם המתגונן בפני תובענה רשאי להעלות כל טענת הגנה שברשותו, כמו גם בתפיסה לפיה אדם הפונה להליכים משפטיים חשוף לתוצאות הטבעיות של החלטה זו".

לפי השופטים, "מאחר שהמחוקק התיר לנתבע להעלות טענות ללשון הרע של חבר הכנסת כשהוא מתגונן מפני תביעתו, אין לחסום אותן רק בשל העובדה שהן הועלו בכלי דיוני שונה - במסגרת תובענה נגדית הקשורה לאותו עניין עצמו".

עוד ציינו שופטי המחוזי כי שופט השלום קבע "שורת קביעות עובדתיות מבלי לאפשר לצדדים טיעון מספיק בנוגע להן", ודי היה בכך כדי להביא לביטול פסק דינו.

השופטים הטילו על השר בן גביר לשאת בהוצאות חן בסך 7,500 שקלים.

78494-03-26
39076-04-24

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 593KB)