​

האלימות והפשיעה בחברה הערבית, וגל המחאה שקם בעקבותיה, זכו לסיקור מקיף ומעמיק בכלי התקשורת המרכזיים בישראל, כך עולה מבדיקה מיוחדת שנערכה במסגרת מדד הייצוג. המדד, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את אחוז הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.

במסגרת המדד בדקה חברת יפעת מחקרי מדיה את היקף הידיעות שהתפרסמו בין ה-15.9 ועד ה-12.10 ועסקו באלימות בחברה הערבית ובמחאה כנגדה. עוד נבדקו תכני הידיעות: המסגור, הרכב הדוברים וכלפי מי הופנתה האצבע המאשימה.

מהבדיקה עולה כי אתר ynet, מבית "ידיעות אחרונות", הוביל את סיקור האלימות בחברה הערבית והמחאה כנגדה. בתקופת הזמן שנבדקה פורסמו בדף הבית של האתר 44 ידיעות בנושא, הרבה יותר מכל כלי תקשורת אחרת שנבדק.

אמנם, באתרי אינטרנט אין לכאורה מגבלה על כמות הידיעות המתפרסמות ומתחלפות כפי שיש במהדורות חדשות ועמודי העיתונים המודפסים, אולם גם בהשוואה לדף הבית של אתר "וואלה" בולט אתר ynet לטובה, עם כמעט פי שניים פרסומים.

ערוץ כאן ב' של תאגיד השידור הישראלי הקדיש לאלימות ולמחאה 29 ידיעות, כמעט פי שלושה מהמתחרה הישיר, תחנת גלי-צה"ל. יצוין כי שתי התחנות הן תחנות ציבוריות הממומנות מכספי המסים של כלל אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד.

מבין ערוצי הטלוויזיה הגיעה רשת 13 למקום הראשון עם 28 אייטמים, יותר מכאן 11 הציבורי עם 24 אייטמים וקשת 12, הערוץ הנצפה ביותר בישראל, שהסתפק ב-19 אייטמים.

בין עיתוני הדפוס בלט לטובה "הארץ" (27 אייטמים), שעקף בהיקף ניכר את "ידיעות אחרונות" (19 אייטמים), "ישראל היום" (14 אייטמים) ו"מעריב" (12 אייטמים").

בדיקת תכני הידיעות מרמזת על סימני בגרות בתקשורת.

הידיעות נחלקו באופן כמעט שווה בין סיקור פשעים ספציפיים (28%), עיסוק פוליטי באירועים (26%), סיקור ההפגנות והמחאה (25%) ועיסוק מקצועי שכלל דיונים עם נתונים, מחקרים, ומומחים שמציעים פתרונות פרקטיים (21%).

עם זאת, לא בכל כלי התקשורת המסגור היה דומה. ב-ynet הקדישו יותר תשומת לב לסיקור הפשעים וההפגנות מאשר להשלכות הפוליטיות ולדיון מקצועי בנעשה. ברשת התמקדו בפן הפוליטי וכמעט שלא נגעו במקצועי. בקשת התמקדו בסיקור ההפגנות, גם כן על חשבון הדיון המקצועי.

ב"ידיעות אחרונות" אמנם הקדישו מקום לדיון מקצועי אך עיקר תשומת הלב ניתנה לסיקור הפשעים עצמם, יותר מבכל כלי תקשורת אחר. דווקא בגלי-צה"ל, על אף שלא הקדישו לסיקור האלימות והמחאה תשומת לב רבה ביחס לכלי התקשורת האחרים, מירב האייטמים כללו דיון מקצועי.

בבדיקות קודמות עלה לא פעם כי התקשורת בישראל מדירה את הדוברים מהחברה הערבית גם כשהיא דנה בסוגיות הנוגעות באופן ישיר לחברה זו. כך קורה בסיקור הרמדאן, בסיקור שאלת השתתפותם בממשלה, או בסיקור השתתפות בהצבעה לכנסת.

במקרה של האלימות בחברה הערבית והמחאה שבעקבותיה, לעומת זאת, ב-69% מהאייטמים היה לפחות דובר ערבי אחד (ב-44% מהאייטמים היה לפחות דובר יהודי אחד). למעשה, בכל כלי התקשורת היו יותר מרואיינים יהודים מאשר ערבים.

עם זאת, כשנבדק שיעור ההשתתפות של דוברים ערבים באייטמים לפי כלי תקשורת נתגלו פערים גדולים.

בכאן 11 וב"מעריב" הקפידו לשלב דובר ערבי כמעט בכל אייטם על הנושא (83%). בכאן ב' וברשת מיעטו לעשות כן (59% ו-57%, בהתאמה). בלטה לרעה קשת, כלי התקשורת היחיד שבלמעלה ממחצית האייטמים שלו על האלימות בחברה הערבית והמחאה שצצה בעקבותיה לא ניתן פתחון פה לדובר ערבי (מרואיינים יהודים הופיעו באייטמים של קשת, כאמור, עוד פחות).

בחברת יפעת גם בדקו לעומק את זהות המרואיינים באייטמים על האלימות בחברה הערבית והמחאה בעקבותיה. 46% מהמרואיינים היו פוליטיקאים ערבים, 29% מהם היו פוליטיקאים יהודים. 18% היו עוברי אורח ערבים, 16% קורבנות ערבים (עם בולטות ב"ידיעות אחרונות"), 15% נציגי משטרה יהודים (עם בולטות בקשת וב"מעריב") ושיעור דומה של פעילים חברתיים ערבים. יתר המרואיינים היו מומחים, יהודים וערבים, פוליטיקאים לשעבר, נציגי משטרה ערבים, אנשי דת ערבים ופעילים חברתיים יהודיים.

להשתתפותו של דובר ערבי באייטם השפעה של ממש על התוכן, כך עלה מבדיקות קודמות וכך שב ועלה גם בבדיקה הנוכחית.

במסגרת הבדיקה נבחנה השאלה כלפי מי מופנית האצבע המאשימה בכל אייטם ואייטם. התשובה היתה מורכבת, ובדרך כלל הופנתה האשמה הן לגורם ממסדי והן לחברה הערבית עצמה.

ב-56% מהאייטמים הופנתה אשמה למשטרת ישראל, ב-53% מהאייטמים הופנתה אשמה למדיניות הממשלה, ב-40% מהאייטמים הופנתה אשמה לחברה הערבית כולה, ב-29% מהאייטמים הופנתה אשמה לארגוני הפשיעה ואילו ב-21% מהאייטמים הופנתה אשמה לפוליטיקאים הערבים.

בסך הכל נתפסה המדינה כאחראית לנגע האלימות ב-74% מהאייטמים והחברה הערבית כולה (פוליטיקאים, אזרחים או פושעים) ב-64% מהאייטמים. עם זאת, כאשר השתתף מרואיין יהודי באייטם היה סיכוי גדול בהרבה שהערבים יואשמו באלימות שפושה בקרבם (88%) ואילו כאשר השתתף דובר ערבי באייטם עלה בהרבה הסיכוי שהמדינה תואשם באלימות (89%).

חלוקה לפי כלי תקשורת העלתה כי משטרת ישראל ספגה את מירב האשמה מאייטמים שפורסמו בכאן 11 (79%), "מעריב" (75%) ו"וואלה" (71%). מדיניות הממשלה ספגה את מירב האשמה מאייטמים שפורסמו ב"וואלה" (75%) ובכאן 11 (71%). החברה הערבית ספגה את מירב האשמה באייטמים שפורסמו ב"מעריב" (67%) ו-ynet (כ-52%). ארגוני הפשיעה ספגו את מירב האשמה באייטמים שפורסמו בגלי-צה"ל (46%) וב-ynet (כ-31%). לעומתם היו גם כלי תקשורת שמיעטו להפנות אצבע מאשימה. באייטמים של קשת, לא היה דגש על האחריות למצב.

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויפעת מחקרי מדיה​​​​