בשעה עשרה לשש לשופטים הספיק. "אפשר לסיים?", שאלה ראשת ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן.

מועדי הדיון, שאמור היה להתחיל ב-9:30 בבוקר ולהסתיים ב-16:00, השתנו לבקשתו של העד, ח"כ משה סעדה, שאמר כי נדרש לישיבה בכנסת, ונקבע כי הדיון יתחיל ב-12:00 ויסתיים ב-18:00, כלומר מלכתחילה ויתרו השופטים על חצי שעה.

ח"כ סעדה הגיע לאולם משפט המו"לים בבית המשפט המחוזי בירושלים באיחור של קרוב לארבעים דקות ("הכל התחיל באיחור היום בגלל הלילה של אתמול, והיה חוק שלי לכן לא יכולתי להגיע", תירץ), ובניכוי ההפסקות החקירה עצמה לא ארכה יותר מחמש שעות, אך אלה היו חמש שעות מתישות.

הסנגורים לא התעצלו, והתנגדו נמרצות כמעט לכל שאלה שהפנתה לח"כ סעדה עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות מיסוי וכלכלה. ח"כ סעדה בילה חלק ניכר מיום הדיונים במסדרון, ממתין להכרעת השופטים. חלק מההתנגדויות הובילו את התובעת לוותר על השאלה, אחרות נדחו. היו גם מקרים שבהם השופטים דחו את ההתנגדות בלי לבקש כלל מענה מהתובעת או שפשוט מנעו מהסנגורים להתנגד.

גם ח"כ סעדה תרם להתארכות העקרה של העדות. הוא שוב התעקש לתת "הקשר", הכרחי לדבריו, לכל תשובה ולגלוש לסיפורים שעליהם העיד כבר בימי החקירה הקודמים שלו, כולל ציטוט מכתבים שכבר ציטט ותיאור מפורט של ציר זמנים שכבר תיאר בפירוט, כל זאת כשנשאל בכלל על עניין אחר.

"יש לנו את כל הזמן שבעולם", העיר בתחילת יום הדיונים.

ח"כ משה סעדה במליאת הכנסת, 11.6.25 (צילום: חיים גולדברג)

"אין לנו את כל הזמן שבעולם", תיקנה אותו השופטת פרידמן-פלדמן, אך בכל זאת איפשרה לעד לגלוש פעם אחר פעם לתשובות ארוכות שלא קשורות לשאלה שנשאל.

"אני אסביר מה הרקע", אמר ח"כ סעדה כשנשאל שאלה פשוטה של כן או לא.

"תענה קודם כל לשאלה", הורתה השופטת פרידמן-פלדמן.

"מה שכתוב אני..", ניסה העד להמשיך.

"תענה לשאלה", התעקשה פרידמן-פלדמן.

אך ח"כ סעדה בשלו. "צריך להבין את הרקע לשאלה", אמר, ומיד פצח במונולוג נוסף על היחסים בצמרת פרקליטות המדינה בתקופה הרלוונטית לאירועים.

עו"ד תירוש הנידה בראשה כלא מאמינה וחיפשה מבטי הזדהות מחברותיה לפרקליטות.

"אתה זוכר מה היתה השאלה?", שאלה השופטת כשהעד סיים את דבריו.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

"זו התשובה כי כדי להבין את הסעיף הזה צריך את ההקשר הרחב. היא שאלה אותי מה הבנתי".

"לא", תיקנה אותו השופטת. "זו שאלה של כן ולא".

"גברתי", השיב העד, "אני חלוק על גברתי בתכלית. זה לא שאלה של כן ולא".

"זו שאלה של כן ולא", חזרה ופסקה השופטת.

"לא, זה כמו לקרוא ספר מהאמצע, כי אם אנחנו אומרים...".

"מר סעדה, מר סעדה", ניסתה השופטת להשחיל מילה, "תקשיב לי רגע. אנחנו לא אומרים שאחר כך לא תשלים את התשובה, אבל קודם כל תענה לשאלה. אתה יכול להגיד 'כן, אבל', 'לא, אבל', אבל תענה לשאלה".

ח"כ סעדה לא השתכנע.

אחרי עוד כמה חילופי דברים אמרה השופטת: "ח"כ סעדה, אני רוצה להזכיר שמי שמנהלת את החקירה זה עו"ד תירוש ומי שרשאי להתנגד זה עו"ד חדד. אתה צריך להקשיב לשאלות ולענות".

ח"כ סעדה התעקש שהשיב לתשובה אבל לדבריו, בגלל שהתשובה אינה משרתת את הפרקליטות נציגיה מסרבים לקבלה.

לאורך היום ניכר היה כי ח"כ סעדה הצליח לא רק למצות את סבלנותם של השופטים, אלא גם את מידת העניין שלהם בדבריו. באחת ההזדמנויות, כשח"כ סעדה חזר פעם נוספת על אותו סיפור שתיאר בשלושת ימי החקירה הקודמים, הוא הפנה את מבטו לשופטים וניסה לתפוס את תשומת ליבם.

השופטת פרידמן-פלדמן התמקדה בשולחן שלפניה. השופט עודד שחם הביט מטה והצידה, מהעד והלאה, ואילו השופט משה בר-עם הסתכל על חבריו השופטים עד שאחרי כמה שניות שבהן פנה העד אל השופטים, ניאות לסובב את מבטו ואף להנהן קלות לאות הבנה.

עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות המדינה, ביהמ"ש המחוזי בירושלים, 4.12.23 (צילום: יונתן זינדל)

אחרי שביום חקירתו הקודם ח"כ סעדה עזב את דוכן העדים בצעקות וצעד קדימה לכיוונה של התובעת תירוש, הפעם הקפידו השופטים שיעיד ממקומו. כשהתחיל להתלהט ועזב פעם נוספת את מקומו מאחורי דוכן העדים קטע אותו השופט שחם ואמר: "מר סעדה תחזור לדוכן".

"אני בדיוק...", ניסה העד להסביר, אך השופטת פרידמן-פלדמן הורתה: "תחזור לדוכן".

"אני באותו קו", התעקש.

השופט בר-עם ניסה לפנות להיגיון וטען כי כשהוא זז מהדוכן המיקרופון לא קולט את דבריו היטב, אך העד לא נרגע. "את תגידי לי באיזה קו לעמוד?", שאל את השופטת.

"כן, כן", השיבה לו פרידמן-פלדמן.

"אני לא מכיר דבר כזה", אמר ח"כ סעדה. "בחיים לא העירו לעד שהוא זז לצד שמאל. זה אירוע… זזתי לפה, אמרתי את הדברים, אז גברתי מעירה לי שזזתי 15 סנטימטר, לאן אתם לוקחים את זה?".

בשלב זה פנה ח"כ סעדה לתובעת ואמר לה: "מה, את חוששת ממני גברת תירוש?".

"בית המשפט אמר", השיבה התובעת בקול שקט.

הסנגור עו"ד עמית חדד ניסה לסייע לעד שהזמין. "עזוב, משה", אמר לו. "אתה תעזוב, אני לא!", הבהיר ח"כ סעדה מאיזה חומרים הוא קרוץ

"עדים עומדים מול הדוכן", הסבירה השופטת.

"ואני לא מול הדוכן?", שאל העד.

"לא", השיבה השופטת.

"למה?", שאל משום מה העד. "בחיים לא ראיתי עד שאומרים אל תזוז לעד".

הסנגור עו"ד עמית חדד ניסה לסייע לעד שהזמין. "עזוב, משה", אמר לו.

"אתה תעזוב, אני לא!", הבהיר ח"כ סעדה מאיזה חומרים הוא קרוץ. "כי עם כל הכבוד אני בא לענות, אני רוצה להתמקד בעיקר, לוקחים אותי כל פעם לשולי השוליים, כי התובעת אומרת להם שהוא עובר את הקו. בואו נעשה קו דמיוני...".

בשלב זה הודיעה השופטת על הפסקה, קמה יחד עם חבריה ועזבה את האולם.

נתניהו כלל לא מוזכר

כמו ביום חקירתו הקודם, גם אתמול הוקדשה עדות ח"כ סעדה לניסיון התביעה להפריך את טענתו כי ניצב רוני ריטמן האמין אמונה שלמה כי מי שעומד מאחורי תלונה להטרדה ותקיפה מינית שהוגשה נגדו, מי שקשר קשר וקנוניה במטרה להדיחו מתפקידו כראש להב 433, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו.

התביעה טוענת כי ריטמן אמנם הזכיר את האפשרות הזו, או דומה לה, באחת מחקירותיו במח"ש, אך לאורך כל הדרך החשד המרכזי שלו נפל על קולגה: תת ניצב גיא ניר והעוזרת שלו. נתניהו היה רק אפשרות אחת מני רבות, שולית ועמומה, שרק במוחו של ח"כ סעדה, מסיבותיו שלו, הפכה למרכז עולמו של ריטמן, כך לפי המדינה.

מבעד לתשובות הארכניות וההתנגדויות הנמרצות הצליחה התובעת להציג בפני העד ובית המשפט כמה עובדות בסיסיות:

בשני המכתבים ששלחו הסנגורים של ריטמן ליועמ"ש, עליהם התבסס בין היתר ח"כ סעדה בעדותו, לא מוזכר כלל שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו; יתר על כן, במכתב שרק חלקו הוצג לשופטים בידי ההגנה, נכתב בחלק אחר במפורש כך: "למיטב ידיעתנו, מאחורי התלונה עומדים תנ"צ ופקודתו בדרגת רפ"ק, אשר בימים אלו נתונים במרכזה של בדיקה שנערכת על ידי קצין בודק, אשר בודק את דרך התנהלותם ותפקודם, ואת מערכת היחסים האישית ביניהם".

המפכ"ל רוני אלשיך (מימין) וניצב רוני ריטמן (צילום: יונתן זינדל)

בנוסף, כך גילתה התובעת, הסנגורים של ריטמן שלחו שני מכתבים נוספים ליועמ"ש, וגם בהם לא מוזכר שמו המפורש של נתניהו ואילו שמם של תנ"צ ניר והעוזרת שלו מוזכרים חזור והזכר כמי שאחראים לתלונה נגדו. באחד המכתבים אף נכתב כי "טענתו של ניצב ריטמן לאורך כל הדרך", היתה ש"רק לאחר שנודע לתנ"צ ג' ולקצינה המתלוננת מה תוכן עדותו של ניצב ריטמן כנגדם פנו השניים במישרין או באמצעות אחרים למח"ש בתלונה נגדו".

אמנם, באחד משני המכתבים מוזכרת במרומז גם האפשרות שמאן דהוא בצמרת השלטון קשור לתלונה, אך זאת באופן כמעט תיאורטי, מסויג לעייפה ובוודאי שלא נחרץ כמו הטענה המפורשת לגבי תנ"צ ניר והמתלוננת.

"האם יש קשר בין החקירות הרגישות לבין עלילת הדם והסיכול הממוקד שלו?", תהו הסנגורים של ריטמן במכתב. "האם יש מי שחש שהאדמה רועדת תחת רגליו והחליט לעשות מעשה? האם הגביה האיקרוס ניצב ריטמן עוף והתקרב מדי אל השמש? זאת לא נדע, והאמת ניתנת להאמר שאנו מתקשים להאמין בכך. יתרה מזו, ניצב ריטמן עצמו מסרב להאמין ולקשור בין האירועים. אך האם ניתן לשלול את האפשרות שיד נעלמה קשרה וחיברה בין הדברים אשר להם אינטרס משותף להרחיק את ניצב ריטמן מתפקידו?".

ח"כ סעדה טען כי המכתבים מנוסחים כך משום שהם ממוענים בין היתר למפכ"ל דאז אלשיך, ומכאן הזהירות. אלא שדווקא המכתב שבו התקרבו הסנגורים יותר לקביעה כי גורם שלטוני עומד מאחורי התלונה (בלי להזכיר את שמו של נתניהו או את התואר "ראש הממשלה"), לא מוען למפכ"ל. עוד טען ח"כ סעדה כי ממילא את הפרטים הרגישים ביקשו הסנגורים למסור בעל פה לפרקליט המדינה בפגישה פנים אל פנים, ולכן לא כתבו אותם במפורש במכתבים.

לאורך כל הדיון התעקש העד כי ריטמן אכן ראה בנתניהו את האחראי לקנוניה נגדו, תוך שהוא נתלה פעם אחר פעם בסימנים שמצא לאורך הדרך ושעליהם העיד כבר בעבר.

השופט משה בר-עם היה היחיד שהביע בקול את עמדתו לגבי עדותו של חבר הכנסת.

"התחושה שלי היא שאנו מתבססים על הסברות של מר סעדה", אמר. "התשובות זה סברות של מר סעדה, הסברים, שייתכן שהם נכונים. אני רוצה עובדות, אני רוצה ידיעה ממקור ראשון". בהמשך הוסיף "שומעים פה לא מעט סברות והערכות, מה צריך את זה?".

עד ההגנה הבא אמור להיות סנ"צ בדימוס דובי שרצר, שחקר בעצמו את ריטמן מטעם מח"ש, כך שאולי יקבלו השופטים סוף סוף עדות ממקור ראשון לדברים שאמר ריטמן. עד אז צפוי עוד יום חקירה אחד לפחות של ח"כ סעדה, ובקצב שהדברים התקדמו ביום העדות הנוכחי, אפשר שיותר מכך.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.81MB)