לוגו סיכוי, העין השביעית, יפעת

הפשיעה בחברה הישראלית והמחאה נגד מחדלי המשטרה בטיפול בה סוקרה בהרחבה בתקשורת בתקשורת המרכזית בחודשים האחרונים, כך עולה מבדיקה שנערכה במסגרת מדד הייצוג. המדד, מיזם מתמשך בשיתוף עמותת סיכוי ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק באופן קבוע את אחוז הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.

הבדיקה שערכה חברת יפעת כללה את הפרסומים בכלי התקשורת המרכזיים בטלוויזיה (כאן 11, קשת 12 ורשת 13), ברדיו (כאן ב' וגלי-צה"ל) ובעיתונות המודפסת ("ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב"), בין אמצע דצמבר 2020 לאמצע חודש פברואר 2021. בתקופה זו עסקו 419 אייטמים בפשיעה בחברה הערבית, לא כולל מבזקי חדשות.

מבחינת היקף הסיקור, 419 אייטמים לאורך חודשיים אינם מספר מבוטל כלל וכלל. לשם השוואה, אותם כלי תקשורת באותה תקופת זמן פרסמו 3,970 אייטמים על החיסונים לנגיף הקורונה, 2,180 אייטמים על הבחירות לכנסת, 1,120 אייטמים על המשבר הכלכלי ו-423 אייטמים על אלימות נגד נשים. כלומר, התקשורת המרכזית בישראל ראתה לנכון להקדיש תשומת לב ניכרת לפשיעה הגוברת בחברה הערבית בישראל ולמחאה נגדה.

האירוע הבולט ביותר בסיקור התקשורתי בתקופה שנבדקה, ובפער ניכר, היה מותו של אחמד חג'אזי, סטודנט לסיעוד בן 22 שנקלע לחילופי אש בין שוטרים לעבריינים בטמרה. 98 אייטמים פורסמו על המקרה בכלי התקשורת המרכזיים בישראל, כ-23% מכלל האייטמים על הפשיעה בחברה הישראלית שפורסמו בתקופת הבדיקה.

מקרה זה היה חריג מסיבה נוספת: חג'אזי נורה ככל הנראה בטעות ע"י אחד השוטרים. כך שהמקרה המסוקר ביותר בתקופת הבדיקה אינו מקרה מובהק הנוגע לפשיעה בחברה הערבית.

חלוקה לפי תת נושאים מעלה כי חלק הארי מהאייטמים שעסקו בפשיעה בחברה הערבית (48%) הוקדשו לתיאור אירועי הפשיעה עצמם. רק 17% מהאייטמים הוקדשו לדיון עומק על בעיית הפשיעה בחברה הערבית, ולא לתיאור אירוע פשע מסוים. 15% נוספים הוקדשו למחאה והפגנות נגד הפשיעה ואוזלת היד של המשטרה. שיעור דומה מהאייטמים הוקדש להשלכות הפוליטיות של הפשיעה, על רקע הבחירות הקרובות לכנסת ואילו 5% מהאייטמים הוקדשו בעיקרם ליחסי ציבור עבור משטרת ישראל.

מבין 419 האייטמים בנושא, ב-266, למעלה ממחצית, הופיעו מרואיינים. בשונה מהרגיל, וגם בשונה ממקרי עבר שבהם התקשורת המרכזית דיווחה על אירועים שקשורים ישירות לחברה הערבית בישראל תוך הדרת נציגיה, הפעם בכ-85% מהאייטמים שעסקו בפשיעה בחברה הערבית וכללו מרואיינים, נכללו מרואיינים ערבים ורק בכ-25% מהאייטמים שכללו מרואיינים היו מרואיינים יהודים (בחלק מהאייטמים היו גם דוברים יהודים וגם ערבים).

נתונים אלה מעודדים ומלמדים כי בתקשורת המרכזית בישראל גוברת ההבנה כי בסיקור הסוגיות הקשורות לחברה הערבית בישראל יש לתת פתחון פה לנציגיה, ולא לאפשר שיח תקשורתי המתנהל בין יהודים בלבד. בדיקת עומק לזהות המרואיינים מעלה כי מרבית המרואיינים הערבים שהופיעו באייטמים היו פוליטיקאים (37%) ונבחרי ציבור מקומיים (24%) ואילו מרבית המרואיינים היהודים שהופיעו באייטמים (62%) ייצגו את המדינה והיו שוטרים או נציגי גופי אכיפה.

בחלוקה לכלי תקשורת אפשר לראות כי היו פערים בכל הקשור לזהות המרואיינים, כש"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בלטו לרעה.

רק ב-60% מהאייטמים על הפשיעה בחברה הערבית שהופיעו ב"מעריב" וכללו מרואיינים ניתנה זכות הביטוי לנציג החברה הערבית בישראל. ב"ידיעות אחרונות" המספר עמד על 71% ואילו ב"ישראל היום" 76%. כאמור, הממוצע עמד על כ-85% בכל כלי התקשורת שנבדקו.

נתוני הסיקור בשלושת הטבלואידים אינם אילוץ של המדיום, שכן ב"הארץ" התמונה היתה שונה בתכלית. ב-94% מהאייטמים שפורסמו ב"הארץ" על הפשיעה בחברה הערבית וכללו מרואיינים היו אלה מרואיינים ערבים, יותר מכל כלי תקשורת אחר שנבדק, כולל ערוצי הטלוויזיה והרדיו.

אחרי "הארץ" בלטו לטובה גלי-צה"ל, שם ב-91% מהאייטמים עם דוברים ניתן פתחון פה לנציגי החברה הערבית, כאן ב' עם 90% וכאן 11 עם 85%. שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים הסתפקו ב-82% בלבד, פחות מהממוצע.

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף עמותת סיכוי ויפעת מחקרי מדיה