זה קרה בקיץ האחרון בירושלים. הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – 33 שרים וראש ממשלה שמנוע מלכהן כשר בגלל תיקיו הפליליים – נשלחה לקיים את הישיבה השבועית שלה במשרד החוץ. החדר הקבוע שבו התקיימו ישיבות הממשלה התברר כקטן מכדי להכיל את כולם וגם לעמוד במגבלות הקורונה, ולכן הוחלט לקיים את הישיבה באודיטוריום.

אורית פרקש-הכהן, שרה טרייה ממפלגת כחול-לבן של בני גנץ, הגיעה לישיבה עם משימה חשובה אך טכנית במהותה: לאשר את מינויו של רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, לתפקיד מנכ"ל משרדה, המשרד לנושאים אסטרטגיים.

הברית העקומה בין נתניהו לגנץ היתה אז בחיתוליה. עוד לא ניכרו בה הקרעים הגסים שהביאו לפיזור הכנסת, ועל הדרך גם חירבו את המפלגה של גנץ ואת מה שנותר מהמוניטין שלו. נתניהו ניצל כבר אז את הגמלוניות הפוליטית של אנשי כחול-לבן כדי להדיר אותם מתהליכים ולכרסם בסמכויותיהם. בישיבת הממשלה הזאת הוא זיהה הזדמנות לתקוע אצבע בעין, והנחיל לשרה פרקש-הכהן תבוסה פוליטית זעירה אך כואבת.

מינוי מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים אושר. אבל במהלך הדיון, כאשר השרה פרקש-הכהן קיבלה זכות דיבור, היא דרכה בטעות על מוקש קטן: היא השתמשה בשמו המלא של משרדה, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה. המונח "הסברה" הציק לראש הממשלה, והוא החליט לעשות משהו בנידון. "נתניהו, בלי סיבה נראית לעין, הורה לה מיד להסיר את המלה 'הסברה' משם המשרד, וכך הוחלט", מספרת אחת מעובדות המשרד. "אורית חזרה אלינו חבולה ומבואסת". הסמכויות אמנם נותרו על כנן, אבל קיצוץ השם נחווה במשרד כפגיעה חסרת הצדקה במעמדו.

באביב 2021 אולי יהיה שר חדש שיקבל לידיו את תיק הנושאים האסטרטגיים, אבל כשהוא יעלה לקומה ה-29 במגדל צ'מפיון מוטורס, יעבור את עמדת הבידוק ויצעד פנימה, הוא ימצא במשרד בעיקר חוסר מעש, אי-סדר ושרידים של תוכניות שנהגו, נבטו וגוועו בלי להותיר חותם

המקום שבו זה קרה, משרד החוץ, העניק לתקרית ממד סמלי. בגלגולו הנוכחי, המשרד לנושאים אסטרטגיים נבנה כחלק מתהליך ארוך של כרסום בסמכויות משרד החוץ, שנתפס כמיושן, איטי ושמאלני. המשרד לנושאים אסטרטגיים מיתג את עצמו כאנטיתזה. המשרד הצעיר עם השם הבומבסטי נועד להיות חוד החנית של ההסברה הישראלית, מעין יחידת קומנדו שתשיל מעל עצמה את השמרנות של הגווארדיה הדיפלומטית הוותיקה ותזנק קדימה, אל עידן הסייבר.

מי שהופקד על המשימה היה השר לבטחון הפנים גלעד ארדן, כיום השגריר באו"ם. ארדן קיבל את התיק ב-2015 כמעין פרס ניחומים בעת הקמת הממשלה היציבה האחרונה של מדינת ישראל. עד אז, המשרד לנושאים אסטרטגיים היה גוף כמעט נטול תוכן ומשאבים, יציר מלאכותי ומיותר, תוצר לוואי של מסכת הרכבת הקואליציות בפוליטיקה הישראלית. כשארדן הגיע זה השתנה. השר האמביציוזי קיבל מנדט ותקציב מעורר קנאה כדי לבנות מאפס מערך חדש וגמיש שישנה את מאזן הכוחות בשיח העולמי על ישראל ויעביר את המדינה ממגננה למתקפה.

ספוילר: זה לא קרה. באביב 2021, כשיסתיימו הבחירות הבאות ותוקם ממשלה חדשה, אולי יהיה שר שיקבל לידיו את תיק הנושאים האסטרטגיים – אבל כשהוא יעלה לקומה ה-29 במגדל צ'מפיון מוטורס בבני-ברק, יעבור את עמדת הבידוק הבטחוני ויצעד פנימה, הוא ימצא במשרד בעיקר חוסר מעש, אי-סדר ושרידים עגומים של תוכניות שנהגו, נבטו וגוועו בלי להותיר חותם. מעקב מתמשך של "העין השביעית", לצד שיחות עם בעלי תפקידים במשרד ומחוצה לו, משרטטים את התפוררותו שלב אחר שלב.

מעשיות ריגול ואגדות על סייבר

בתחילת הדרך, המשרד לנושאים אסטרטגיים טמן בחובו הבטחה גדולה. לפחות עבור גלעד ארדן, שקיבל הזדמנות להתחכך בבעלי הון אמריקאים ובעולמות המודיעין. כדי להתניע זאת היה צורך לקחת דמון מציק אך לא מאוד משפיע – תנועת החרם העולמית – ולנפח אותו לכדי איום קיומי. הדרך להילחם בדמון הזה, כך הוחלט, תהיה שפיכת כסף ציבורי על רשת בינלאומית של סוכנים: ארגונים יהודיים בתפוצות, אוונגליסטים, עמותות ימין, מועצות מהשטחים ושלל קבלני הסברה שזהותם מוסתרת עד היום.

מנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לשעבר סימה וואקנין-גיל (צילום: אורן פרסיקו)

ההסתרה שיחקה תפקיד מרכזי במיצוב המשרד כגוף שיש לחשוש מנחת זרועו. הצעד המשמעותי הראשון שעשה ארדן היה לגייס את תא"ל סימה וואקנין-גיל, הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר. הבחירה בצנזורית לתפקיד המנכ"לית, לצד רמיזות מעורפלות על הפעלת כלי סייבר נגד מבקרי ישראל, מיתגו את המשרד כמעין בן חורג של המוסד. גוף שאמנם לא חוטף ומתנקש, אבל כזה שידו הארוכה והאסטרטגית מסוגלת להגיע לכל אחד, בכל מקום.

בשנת 2016, שורה של מתקפות בוטים פרימיטיביות היכו באתרי אינטרנט של ארגונים המזוהים עם תנועת החרם ושיבשו את פעילותם. הערכות שנפוצו אז בתקשורת וברשתות החברתיות הפנו את האצבע המאשימה לישראל – וספציפית למשרד לנושאים אסטרטגיים. המנכ"לית וואקנין-גיל נשאלה על כך באירוע "שבתרבות", ובמקום להכחיש סיפקה תשובה מעורפלת: "נפלאות דרכי האל... יש דברים שהם מקריים, ויש דברים שלא".

פעילים פרו-פלסטינים וכלי תקשורת זרים מהקשת שבין אל-ג'זירה ל"אינתיפאדה האלקטרונית" לקחו את הרמיזות בנושא ברצינות, התמלאו חרדה וסייעו לטפח את התדמית השושואיסטית של המשרד לנושאים אסטרטגיים. במשרד היו מרוצים, ולא טרחו להסביר שהמצב בשטח שונה למדי. כעת, חמש שנים אחר-כך, גורמים במשרד שנחשפו לפעילותו הסמויה אומרים שרובה התבסס על ניטור מידע גלוי ברשת – שירות שכל מי שיש לו קצת כסף פנוי יכול להזמין מחברות מסחריות.

"נוצרו מסביב למשרד כל מיני אגדות, חלקן באשמת המשרד, שאין להן אחיזה במציאות", אומר גורם בכיר במשרד לנושאים אסטרטגיים. "פעילות המחקר מתבססת בעיקרה על חומרים גלויים לגמרי – אלא אם כן יש מידע שהתקבל מאחד מגופי המודיעין, שרלבנטי לסוגיות שבהן עוסק המשרד. אבל המשרד לא מבצע פעילות כזאת באופן עצמאי. לא יומינט ולא סיגינט – לא כיום ולא בעבר. זה לא משרד ביון. גם אצל הגופים שעובדים איתנו בחו"ל, למשל בקמפוסים, אין שום פעילות אנדר-קאבר".

הקביעה האחרונה של הגורם הבכיר חוטאת למציאות, ונועדה להטעות את הקוראים. "אנדר קאבר" רחוק מלהיות מושג זר במשרד. למעשה, הסתתרות מאחורי מסכות היא הבסיס שעליו נבנתה האסטרטגיה של המשרד לנושאים אסטרטגיים. כדי שיקשיבו להסברה הממשלתית, סברו שם, עליה לבקוע מפיות אזרחיים. התובנה הזאת אמורה היתה להפוך את המשרד לאלטרנטיבה ממזרית ואפקטיבית לדרכי ההסברה המסורתיות של משרד החוץ. אך הניסיון להסתיר את זהות הסוכנים שפועלים בשם המשרד התברר כאבן דרך בתהליך התפוררותו.

המשימה: "פעילויות תודעת המונים"

תחת גלעד ארדן, רוב פעילות המשרד התמצתה בהזרמת כסף ממשלתי לארגונים חוץ-ממשלתיים שנדרשו – כתנאי לקבלת התקציבים – להוציא לפועל משימות נקודתיות. חלק ניכר מההתקשרויות שנחשפו כוללות סעיפים שניתן לתמצת כקבלת כסף עבור פרסום הסברה ממשלתית במרחב המקוון. כשהתבקשו למסור מסמכים על כך, במשרד השיבו בשלילה. הנימוק: חשיפת המידע תפגע בביטחון וביחסי החוץ של מדינת ישראל. בהמשך הקים המשרד גם רשת של בלוגרים ומשפיעני רשת שהתבקשו להפיץ מסרים דרך חשבונותיהם האישיים.

למרות מדיניות ההאפלה, חלק גדול מרשת ההשפעה שטווה המשרד שורטט בתחקיר של "העין השביעית" שפורסם בשלהי 2017. המשרד היה אז בן שנה וחצי, ואנשיו כבר סימנו את השלב הבא באבולוציה שלו: הקמת גוף חוץ-ממשלתי גדול שיחלוש על תקציב של יותר מרבע מיליארד שקל וישמש מעין מוח עבור רשת הארגונים. במשרד תמצתו את המשימה כ"שימוש בחוכמת ההמון" לשם ביצוע "פעילויות תודעת המונים". הסכום השנתי שהקציבה לכך הממשלה, 45 מיליון שקל, השתווה פחות או יותר לתקציב המשרד כולו לשנת 2018.

גלעד ארדן נואם בכנס למאבק בחרם של המשרד לנושאים אסטרטגיים וקבוצת "ידיעות אחרונות". ירושלים, מרץ 2016 (צילום: מרים אלסטר)

הארגון שהקימו ארדן ואנשיו קיבל את השם צופן הסוד "קלע שלמה" – המייצג, תוך קריצה למקורות, את השילוב בין כוח לתבונה, בין המלך העברי שהביס את גוליית לזה שנודע כחכם באדם. על הנייר, "קלע שלמה" נרשם כחברה לתועלת הציבור, כלומר כגוף אזרחי. בפועל, הארגון היה מראשיתו יוזמה ממשלתית לכל דבר, כזו שכל פעולותיה כפופות לאישורם של פקידי ממשל. רשימת מייסדיו כוללת דיפלומטים, אנשי צבא ובכירי ממשל לשעבר, בהם המנכ"ל הקודם של המשרד לנושאים אסטרטגיים, יוסי קופרווסר.

לימים, במשרד לנושאים אסטרטגיים הודו שהקמת "קלע שלמה" היתה בעצם ישראבלוף: היו צריכים שם גוף קש שיטשטש את מקור הכסף שיועבר לארגונים בחו"ל וימנע מהם להיצבע בצבעים ממשלתיים

לימים הודו במשרד שהקמת "קלע שלמה" היתה בעצם ישראבלוף: היו צריכים שם גוף קש שיטשטש את מקור הכסף שיועבר לארגונים בחו"ל וימנע מהם להיצבע בצבעים ממשלתיים.

הקמת "קלע שלמה" נחשפה באתר "העין השביעית" עוד לפני שאנשיו הוציאו לפועל משימה ממשלתית אחת. המונח "פעילויות תודעת המונים" והסכום העצום שהוקצב לשם כך עוררו ביקורת ושאלות, אך ארדן ואנשיו הגיבו בהשתבללות וסירבו בתוקף לענות. גורמים במשרד שנשאלו האם ראוי שמדינת ישראל תפיץ תעמולה סמויה במדינות ידידותיות כדי להשפיע על השיח הפוליטי בהן טענו שאין בכך כל פסול. הנימוק: כדי להביס את האויב יש לאמץ את שיטותיו.

זה לא היה המהלך היחיד שזיכה את ארדן בביקורת. בתחילת הדרך הוחלט במשרד לקדם חקיקה שתחריג את ליבת פעילותו מחוק חופש המידע. המטרה היתה, בין היתר, הסתרת ההסכמים והתשלומים לגורמים אזרחיים שיפעלו בשם ממשלת ישראל. לארדן כבר היתה סמכות להטיל חיסיון נקודתי על התקשרויות רגישות, אבל הוא התעקש על החרגה רחבה – שלא חלה אפילו על גופים כמו משרד הביטחון וצה"ל. בהמשך ארדן התקפל, אבל לפני שנכנע לביקורת הוא הספיק לעורר חשדנות בקרב התקשורת, השמאל ופעילי שקיפות.

קח כסף, תן סיקור

התדמית של המשרד לנושאים אסטרטגיים כמעין גוף ביון אולי שירתה את מאזן האימה מול יריביו בחו"ל, אבל פגעה באופן מוחשי בבסיס התמיכה שלו כאן, בישראל. על-פי הדוקטרינה שאומצה במשרד, כזכור, ההסברה האפקטיבית ביותר מתבצעת כשהמסרים הממשלתיים בוקעים מפיותיהם של אזרחים רגילים, או ארגונים שאין סיבה לחשוד בהם כגופי תעמולה.

בתמורה לכסף הממשלתי, כלי התקשורת פרסמו כתבות חיוביות על ארגונים שהצטרפו לרשת ההסברה, ריאיינו פעילים ופקידי ממשל והפיצו את משנתם. אבל למרות האתנן, מידע פנימי של המשרד מעלה שהיחסים עם העיתונות נשארו גרועים

ברגע שהודיעה הממשלה על תקציבי העתק, היו ארגונים שנעמדו בתור. אבל את הציבור הרחב, שהתבקש להתגייס למשימה בהתנדבות מלאה, היה קשה יותר לשכנע. במשרד לנושאים אסטרטגיים סימנו את התקשורת כזירה שדרכה יגויסו לוחמי ההסברה האזרחיים. לשם כך הוציאו מיליוני שקלים על שורה של כלי תקשורת – קשת, קבוצת "ידיעות אחרונות", "ג'רוזלם פוסט", "מקור ראשון" ועוד – עבור קנייה וקידום כתבות ומתן חסות לכנסים.

בתמורה לכסף, כלי התקשורת פרסמו כתבות חיוביות על הארגונים שהצטרפו לרשת ההסברה של המשרד, ריאיינו פעילים ופקידי ממשל והפיצו את משנתם. אבל למרות האתנן, מידע פנימי של המשרד לנושאים אסטרטגיים מעלה שהיחסים עם העיתונות נשארו גרועים, וכך גם התדמית הציבורית של המשרד. אנשיו של ארדן הוטרדו מכך, אך לא הצליחו לשנות את המצב.

לתדמית הגרועה של המשרד היתה השפעה גם על גיוס הארגונים החוץ-ממשלתיים. ארדן ואנשיו ביקשו להקים חזית רחבה של ארגונים שתתגייס למשימה ותפיץ את המסרים הממשלתיים. המטרה היתה לעצב ל"מערכה" חזות א-פוליטית, אוניברסלית: היריב, טענו שם, אינו מותח ביקורת על המדינה מנקודת מוצא פוליטית, שמאלנית, אלא פשוט שולל את זכות הקיום של ישראל.

אבל הניסיון לגייס גופי שמאל מובהקים נכשל. כתוצאה מכך, החזית הגלויה של רשת הארגונים הורכבה לרוב מגופים המזוהים עם הימין, או מארגונים ציוניים ותיקים דוגמת הסוכנות היהודית, שממילא מזוהים עם הממסד של מדינת ישראל. בלי הגופים הפרוגרסיביים, הקמפיין התודעתי של ארדן ואנשיו נצבע בצבעים פוליטיים, והאסטרטגיה המתוחכמת איבדה את העוקץ.

הארגונים אמרו לא לכסף הממשלתי

כישלון אחר נרשם בזירה הפיננסית. המנכ"ל היוצא של המשרד לנושאים אסטרטגיים, רונן מנליס, המשיל את המשרד לגחלילית – שמאירה בחושך ובאמצעות עכוזה הזוהר מסמנת לבן זוגה לבוא ולהזדווג עמה. במשל של המנכ"ל, בן הזוג של הגחלילית הוא הקהל הרחב והקהילה הפרו-ישראלית בחו"ל, שאותם יש למשוך ולגייס. אבל בניגוד לדרך הטבע, חלק גדול מהגופים שהמשרד ייעד להם תפקיד במערכה הסתייגו מקבלת כסף ממשלתי.

מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים לשעבר רונן מנליס (צילום: אבשלום ששוני)

כך קרה למשל עם Act.il, אחד הפרויקטים הראשונים שעליהם הימרו במשרד לנושאים אסטרטגיים. פרויקט Act.il נועד להפעיל רשת עולמית של חדרי מצב שיופקדו על אפליקציה שתניע לפעולה גולשים מן השורה לפי הנחיות ממשלתיות: לכתוב טוקבקים ומכתבים למערכת, להפיץ מסרים שהוכנו מראש על-ידי המשרד, לקדם פרסומים חיוביים על ישראל ולדווח לשלטונות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם על הסתה (או סתם ביקורת לא נעימה) אצל הצד היריב. באמצעות הכוח האזרחי הזה ביקשו שם לפגוע בשיח של מבקרי ישראל, לקדם שיח פרו-ישראלי ולאותת לרשתות החברתיות, למשפיעני רשת ולגופי העיתונות איזה תוכן ייענה בפרגון – ואיזה במתקפה רחבת היקף.

ארדן ואנשיו ייעדו ל-Act.il מקום מרכזי ב"קלע שלמה", גוף הקש שהוקם כדי להסוות את מקור הכסף הממשלתי. העובדה שבסיס הבית של Act.il היה המרכז הבינתחומי הרצליה, מוסד אקדמי שאחד מעקרונותיו המוצהרים הוא התנזרות מכסף ממשלתי, סיכלה את ההצטרפות. במרכז הבינתחומי כה נרתעו מהאפשרות שיקבלו תקציב קבוע עבור פרויקט כזה, שהצדדים סיכמו ביניהם לעשות כל שניתן כדי להרחיק את Act.il לא רק מהמשרד לנושאים אסטרטגיים, אלא גם מ"קלע שלמה".

אבל גם זה נעשה בצורה צולעת. במקום לשלם ישירות למרכז הבינתחומי, במשרד יצאו לקמפיין תקשורתי נרחב שקרא לציבור להוריד את האפליקציה ולהתחיל להסביר. הקמפיין כלל רכישת כתבות בשורה של תוכניות אקטואליה בערוץ 2 – "אנשים", "חי בלילה" ו"הבוקר של קשת" – שהציגו את האפליקציה וקראו לצופים להתקין אותה. חלק מחומרי התעמולה שמשתמשי Act.il התבקשו להפיץ פורסמו ב"בנק מסרים" מקוון שיצר המשרד לנושאים אסטרטגיים. הקשר בין הצדדים היה כה ברור, שבתקשורת הזרה התייחסו לאפליקציה כאל חלק אורגני ממערך התעמולה הישראלי.

השר גלעד ארדן בהשקת הקמפיין של המשרד לנושאים אסטרטגיים בניו-יורק, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו ב-5 ביוני 2017. משמאל: הדוגמנית טיטי איינאו, אחת הפרזנטוריות של הקמפיין הממשלתי (צילום מסך, לחצו להגדלה)

במרכז הבינתחומי אמנם קיבלו סכום כסף קטן וחד-פעמי מהשר ארדן, אבל רוב הפעילות התבססה על משאבים של ארגונים אמריקאים המזוהים עם שלדון ומרים אדלסון, ועל מקורותיו של המוסד האקדמי, שמקבל בעצמו תרומות נדיבות מהאדלסונים.

על הדרך, מפעילי האפליקציה שירתו את הספונסרים: משימה שהופצה בה ב-2017 קראה למשתמשים להפיץ ביקורת נגד העיתון "בוסטון גלוב" בגין קומיקס שיצא נגד תרומות העתק של האדלסונים לנשיא דונלד טראמפ ולמפלגה הרפובליקאית. הנימוק למשימה: מדובר באנטישמיות. בשבוע שעבר, אחרי מותו של שלדון אדלסון, התבקשו המשתמשים לפרסם ברשת מסרים לזכרו. באותה הזדמנות ציינה מנהלת הקהילה, עדן עיני, ש-Act.il אינו פרויקט שבמקרה הופעל על-ידי שלושה גופים שיש להם קשר לאדלסון, אלא נתמך אישית על-ידי איל הקזינו המנוח מרגע הקמתו.

משימה שנשלחה למשתמשי Act.il, שבה נדרשו להפיץ ציוץ ביקורתי נגד קומיקס שמתח ביקורת על שלדון ומרים אדלסון (צילום מסך, לחצו להגדלה)

למרות המיליונים ששפכו האדלסונים והמשרד לנושאים אסטרטגיים, תור הזהב של Act.il היה קצר. בראשית הדרך פנטזו שם על 42 חדרי מצב שיפעלו סימולטנית ברחבי העולם. בשיאו של הפרויקט פעלו רק שבעה או שמונה כאלה, ובשתי מדינות בלבד – ישראל וארצות-הברית. לאחר מכן דעכה הפעילות. בהודעה שהופצה מטעם המיזם לסיכום שנת 2020 התגאו שם בהישגים דלים למדי: הסרה של שלושה פוסטים אנטי-ישראליים בשבוע. טיפה באוקיינוס הרשתות החברתיות. חרף ההשקעה הכספית ותוכניות ההתרחבות השאפתניות, מיזם Act.il לא הצליח למשוך מספיק משתמשים לאורך זמן.

המקרה של חדרי המצב היה רק קדימון. עד מהרה התברר ש"קלע שלמה", המוח המיועד של המערכה העולמית, לא מצליח לתפקד. הפרויקט אמנם תוקצב ב-128 מיליון שקל מתקציב המדינה, אבל התנאי להעברת הכסף היה שעל כל שקל ממשלתי יגויס שקל ממקורות אזרחיים. בכירי המשרד, כולל השר ארדן והמנכ"לית וואקנין-גיל, יצאו לאמריקה כדי לעניין בעלי הון בשיתוף פעולה – אבל לא הצליחו להשיג מהם תרומות בהיקף משמעותי. מסמכים שנחשפו בעקבות בקשת חופש מידע של "העין השביעית" והתנועה לחופש המידע העלו שב"קלע שלמה" הצליחו לגייס רק כעשירית מסכום היעד. רבים מהפרויקטים שתוקצבו בוטלו לפני שיצאו לפועל, והארגון נקלע למצוקה תזרימית.

הגילויים על ההתערבות המדינית הזרה בבחירות לנשיאות ב-2016, שהעלו לשלטון את טראמפ, העצימו את אווירת החשדנות באמריקה והמחישו את הבעייתיות בפרויקט הדגל של ארדן. תחקיר של המגזין היהודי-אמריקאי "פורוורד" חשף שחלק ניכר מהארגונים האמריקאים שאליהם פנו נציגי המשרד ו"קלע שלמה" סירבו לקבל כסף ממשלתי ישראלי מחשש שיידרשו להירשם כ"סוכן זר", מעמד משפטי שיחייב אותם לספק לרשויות בארצות-הברית דין וחשבון על התנהלותם ויסמן אותם במעין אות קין. במשרד וב"קלע שלמה" אישרו זאת, וניסו לייצר מעקפים נוספים שיטשטשו את מסלול הכסף.

מנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים לשעבר סימה וואקנין-גיל יחד עם יו"ר "קלע שלמה" מיכה לייקין-אבני ומגייס הכספים מישה גלפרין (משמאל). תל-אביב, מרץ 2018 (צילום: "העין השביעית")

"קלע שלמה", שבשלב מסוים שינה את שמו ל"קונצרט", אמור היה לשמש תשתית חדשנית שתשחרר את ההסברה מכבליה הממסדיים ותאפשר לה לפעול במהירות ובגמישות. בפועל, הארגון תפקד בעיקר כצינור להזרקת קוקטייל של כספים ממשלתיים ופילנתרופיים לגופים שלא רצו לקבל את הכסף ישירות ממדינת ישראל, אך כשל גם בכך. כיום, במשרד מגדירים את "קלע שלמה" כ"מיזם שלכל הפחות לא מימש את חזונו" – ולפיכך ראוי לצמצם בהדרגה את מקומו בתוכנית הפעולה המשרדית.

גם הניסיון לגייס את אזרחי ישראל כשל. למרות המיליונים שהומטרו על גופי התקשורת, הארגונים החוץ-ממשלתיים והרשתות החברתיות, במשרד לא הצליחו לגייס מאסה משמעותית של אזרחים שיבחרו באופן עצמאי להפיץ תעמולה בלי שמישהו ישלם להם על זה. מידע פנימי של המשרד מעלה שהתכנים שהופצו מטעמו לאורכה ולרוחבה של הרשת הגיעו בעיקר למשוכנעים – כאלה שממילא תומכים בישראל ומאמינים בצדקתה.

משרד האוצר סגר את הברז

ב-2019 עבר המשרד מדשדוש להתפוררות. אי-היציבות הפוליטית פגעה אנושות בפעילותו. כשהכנסת פוזרה בלי להעביר תקציב והמערכת הפוליטית נכנסה לרצף של מערכות בחירות, משרד האוצר סגר את הברז לכל משרדי הממשלה ואילץ אותם להסתדר עם תקציבים בסיסיים בלבד. סימה וואקנין-גיל, המנכ"לית שבנתה את המשרד מאפס, פרשה מתפקידה.

כשוואקנין-גיל קיבלה לידיה את המשרד לנושאים אסטרטגיים היה אפשר לספור את עובדיו על יד אחת, אולי שתיים. כשעזבה אותו, המשרד כבר העסיק באופן ישיר כארבעים עובדים – וסיפק תעסוקה לעוד מאות אקטיביסטים ועסקנים בארגונים חוץ-ממשלתיים בארץ ובחו"ל. בשלב הזה במחזור החיים של המשרד, כשהוא כבר בן ארבע, היכולות שלו אמורות היו להספיק כדי להפעיל בכוחות עצמו קשת רחבה של פרויקטים. אבל זה לא קרה. נתח גדול ממשאבי המשרד עדיין הופנה החוצה, לגופים שפעלו בשמו ועל הדרך גזרו קופון.

קיצוץ חד. רוני חזקיהו (צילום: יונתן זינדל)

אפילו פעילות המודיעין והמחקר אפופת הסודיות, שכללה מעקב אחר פעילים פרו-פלסטיניים בחו"ל, בוצעה ברובה על-ידי גוף חוץ-ממשלתי. במשרד מכנים אותו ICS, ראשי תיבות של Israel Cyber Shield, אף שבאופן רשמי מדובר בגוף בשם "קשת דוד", מעין ארגון-בן של "קלע שלמה". חלק גדול ממשאביו המצומצמים של "קלע שלמה", למעלה מ-13 מיליון שקל, זרם לפעילות המחקר של "קשת דוד". ממידע פנימי של המשרד לנושאים אסטרטגיים עולה שבמשרד פיתחו תלות בגוף זה, ולא הצליחו לייצר לו אלטרנטיבה עצמאית.

רצף מערכות הבחירות וסגירת הברז התקציבי הגבילו את היכולת להזרים כספים לגופים חיצוניים – ובכך שיתקו את רוב פעילות המשרד. בסוף 2019 התברר גם שהמשרד שרוי בתת-ביצוע: אנשיו לא הצליחו למצוא שימוש לכמחצית מתקציבו לאותה שנה, וסיימו אותה עם עודף של עשרות מיליוני שקלים. במשרד האוצר הבחינו בכך, והניפו את חרב הקיצוצים: הוחלט שב-2020 יצטמק תקציב המשרד לנושאים אסטרטגיים ב-60%. השר ארדן הוציא מכתב נזעם לחשב הכללי דאז, רוני חזקיהו, והתריע שהקיצוץ ישתק את פעילות המשרד. התקציב בכל זאת קוצץ.

אף שהמשרד לנושאים אסטרטגיים ימשיך לפעול בתקציב מקוצץ גם ב-2021, אנשיו הצליחו להשיג סכום של 20 מיליון שקל שיוזרם לארגונים חוץ-ממשלתיים במסגרת פרויקט בשם "קרן Restart". המשרד יכול היה להזרים את התקציבים ישירות לארגונים, אך אנשיו בחרו להעביר את הכסף בתיווכו של הארגון הכושל "קלע שלמה" – מהלך שיותיר בידי אנשי "קלע שלמה" נתח של 15% מהכסף ויסייע להם להתמודד עם המצוקה התזרימית שאליה נקלעו.

השר והמנכ"ל נגד המשרד של עצמם

אחרי שהמנכ"לית וואקנין-גיל עזבה, המשרד נוהל במשך שנה על-ידי ממלא מקום, צחי גבריאלי, שנושא בתואר המיליטנטי "מנהל המערכה". מחליפו, רונן מנליס, נכנס לתפקיד בקיץ 2020, אחרי הקמת הממשלה. מנליס, דובר צה"ל לשעבר, לא שש לקבל על עצמו את התפקיד. הוא לא היה מרוצה מהזיהוי הימני של המשרד ומהקצאת המשאבים להשחרה אישית של פעילי חרם. העובדים ידעו שדעתו על המשרד שלילית ושהוא מתכוון לחולל בו רפורמה.

הבחירה במיכאל ביטון לתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים נראתה לרבים כמו בדיחה עצובה: בראיונות שנתן לפני כניסתו לתפקיד הוא הצהיר שלדעתו יש לסגור את המשרד, או לפחות לאחד אותו עם גופי ממשל אחרים

מנליס והשרה שמינתה אותו, אורית פרקש-הכהן, הודיעו עם כניסתם שמעתה והלאה יפעל המשרד לפי סטנדרט שקוף. מנליס קיווה שהנמכת החומות תשקם את מעמדו הציבורי של המשרד ותקל עליו לגייס את הציבור הרחב למערכה. עד כה, התוצר הבולט של דוקטרינת השקיפות הוא מסירת פרוטוקולי "קלע שלמה", שחשפו את כשלון פרויקט הדגל של ארדן והחריפו את המתח בין אנשי המשרד לקבלני התעמולה המרכזיים שלו.

מנליס ניסה גם לרכך את הזיהוי הפוליטי של המשרד – בין היתר באמצעות אי-חידוש התקשרויות עם המועצה האזורית שומרון ומועצת בקעת הירדן שמעבר לקו הירוק. במקביל ניסה לקדם "עשייה חיובית", והקצה 3 מיליון שקל לגופים עסקיים שיציגו את פניהם היפות באמצעות פרסום דו"חות אחריות תאגידית. כך, חרף מצוקת המשאבים של המשרד – נתח נאה מתקציבו זרם לחברות גדולות דוגמת בזק, קבוצת עזריאלי, מלונות דן, מנורה-מבטחים, אלקטרה, ביטוח-ישיר וחברות ההייטק המצליחות Nice ו-Fiverr.

השרה אורית פרקש-הכהן, שהביאה את מנליס למשרד, נחקקה בקרב העובדים כדמות לא קשורה. החותם הבולט שהותירה היה פנייה פומבית למנכ"ל טוויטר בדרישה להשעות את חשבונו של האייתוללה חמינאי, מהלך יחצני שכמובן לא הביא להשעיית הרודן האיראני.

השרה אורית פרקש-הכהן נחקקה בקרב העובדים כדמות לא קשורה. החותם הבולט שהותירה היה פנייה פומבית למנכ"ל טוויטר בדרישה להשעות את חשבונו של האייתוללה חמינאי, מהלך יחצני שכמובן לא הביא להשעיית הרודן האיראני

בקרב העובדים תיזכר השרה ממפלגת כחול-לבן גם בשל המהלך המעליב של נתניהו, שקיצץ בגחמה של רגע את שמו של המשרד – איתות שהמחיש את ירידת קרנו. כשהמשרד לנושאים אסטרטגיים הוחזק בידי שר מהליכוד שנתניהו היה מעוניין בתמיכתו הפוליטית, ראש הממשלה נתן לו גיבוי והעתיר עליו תקציבים. כשעבר המשרד לידי המפלגה היריבה, שהציבה בראשו שרה שנתניהו לא היה חייב לה כלום, היחס אליו השתנה בהתאם.

השרה פרקש-הכהן לא האריכה ימים בתפקיד. אחרי קדנציה של חצי שנה החליף אותה פוליטיקאי אחר ממפלגתו של בני גנץ, מיכאל ביטון. המינוי של ביטון, שהוגדר מראש כמינוי זמני, נראה לרבים כמו בדיחה עצובה: בראיונות שנתן לפני כניסתו לתפקיד הוא הצהיר שלדעתו יש לסגור את המשרד, או לפחות לאחד אותו עם גופי ממשל אחרים. מקורבי השר תדרכו עיתונאים: הוא באמת מתכוון לעשות זאת. בהתאם לכך, עובדיו של ביטון מתארים אותו כשר אדיש, שאינו מתעניין בפעילות המשרד ומעדיף להקדיש את עיקר תשומת לבו לתפקיד האחר שלו, שר במשרד הביטחון.

זמן קצר אחרי שביטון נחת על כס השר שוב הוקדמו הבחירות – ובמגדל צ'מפיון מוטורס רשמו עוד טלטלה: המנכ"ל מנליס, הגורם הדומיננטי במשרד, הודיע על פרישה. עזיבתו היא בעצם הודאה בכך שמעט הפעילות שעוד נותרה במשרד מוטלת כעת בספק. "רונן הבין שבזמן בחירות לא ניתן לממש את התוכניות שלו בצורה שבה תוכננו, ולכן החליט להתפטר", אומר גורם במשרד.

מודעה מטעם המשרד לעניינים אסטרטגיים. מתוך "ישראל היום", יוני 2019

מנליס אמנם הכריז בפני עובדיו שהוא מתכוון לקחת את המשרד למחוזות חדשים, אבל מתברר שבמקביל הוא עמל על מילוי תעודת הפטירה. במכתב ההתפטרות שלו הוא הצהיר שכמו השר החדש, גם הוא סבור שיש לשנות את מודל הפעילות של המשרד ולמזג אותו עם גופי ממשל אחרים. כשהכתב המדיני של "ישראל היום", אריאל כהנא, העיר שהמנכ"ל בעצם קרא לסגירת המשרד, מנליס טען שלא לכך התכוון. עם זאת, גורם בכיר במשרד הודה בשיחה עם "העין השביעית" שאם המשרד היה עושה חיל – איש לא היה שוקל למזגו עם גוף אחר.

במסמך שמנליס חיבר והפיץ בקרב העובדים במקביל להודעת ההתפטרות, הוא אפילו רמז על אימוץ של ביקורת קבועה שמוטחת במשרד מהאגפים השמאליים של הזירה הפוליטית: לדברי מנליס, יש "היגיון עקרוני" בטענה שאם ישראל תשנה את מדיניותה כלפי הפלסטינים, תופעת הדה-לגיטימציה תיעלם מעל סדר היום הציבורי. עמדת המוצא של המשרד, כזכור, היא שתופעת הדה-לגיטימציה והחרם נובעת ממניעים אנטישמיים מוכחשים, בסיוע כספי טרור, ותכליתה החרבת מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה.

את 2021 פתח המשרד עם מנכ"ל ממלא מקום, מנהל מחלקת המחקר שי הר-צבי, ושר נעדר-נוכח שמפלגתו שרויה בתהליך מואץ של התפוררות.

יש גם חדשות טובות, אבל ללוחמי ההסברה הממשלתיים אין בהן חלק. בחודשים האחרונים של 2020 מפת האיומים השתנתה. תנועת החרם נחלשה ואיבדה את המומנטום, אך גם במשרד מכירים בכך שהסיבה אינה "פעילויות תודעת ההמונים" של אנשיו. את מה שלא הצליחו לעשות ארדן והקדנציות הקצרצרות של פרקש-הכהן וביטון עשה ראש הממשלה נתניהו. הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו העניקו דחיפה דרמטית ללגיטימציה של ישראל במדינות האסלאם, ודחקו את הסוגיה הפלסטינית לקרן זווית.

המשרד לנושאים אסטרטגיים, בינתיים, שקע לשגרה אפרורית של חוסר רלבנטיות ואבטלה סמויה. אגב כך התברר שהפתרון הטוב ביותר לבעיית ההסברה של ישראל אינו בהכרח הקמה של מערך תעמולה תמנוני שמעורר סיוטים אצל היריב ומזכיר עלילות אנטישמיות על היהודים שמפעילים בסתר רשת בינלאומית של סוכני סתר, אלא פשוט חתירה לשלום.

המשרד לנושאים אסטרטגיים: "מתמקדים בפעולות ליבה"

בהנהלת משרד לנושאים אסטרטגיים שוללים את הקביעה שלפיה המשרד נכשל במשימתו. עם זאת, גם שם מודים שפעילות המשרד נפגעה באופן ממשי מקיצוץ תקציבו, ומתקשים להציג הישגים גדולים מהתקופה שבה הוחזק התיק על-ידי שרים ממפלגת כחול-לבן. חרף דוקטרינת השקיפות שעליה הוכרז במשרד בשנה שעברה, אנשיו בחרו לא למסור תשובות רשמיות לסדרה של שאלות שהוצגו להם על-ידי "העין השביעית".

במקום זה העדיפו במשרד למסור תגובה כללית בזו הלשון: "המשרד לנושאים אסטרטגיים הוקם בהחלטת הקבינט המדיני-בטחוני בשנת 2015, על מנת לתכלל את המאבק הממשלתי בקמפיין הדה-לגיטימציה והחרמות. זאת, נוכח ההבנה כי האתגרים בתחום זה מחייבים הקמת כוח משימה ממשלתי ייעודי. בתחילת דרכו, המשרד שינה את הפרדיגמה ופעל באופן התקפי מול קמפיין ה-BDS כמחולל דה-לגיטימציה מרכזי. במסגרת זו פורסמו שורת מחקרים וקמפיינים שמטרתם לחשוף את מניעיו האמיתיים של ה-BDS, את מניפולציות הרשת שהוא מבצע, את קשריו לארגוני טרור ואת אופיו האנטישמי.

"בעקבות פעילות זו, ובאמצעות שיתופי פעולה עם ארגוני הרשת הפרו-ישראליים מסביב לעולם, קמפיין ה-BDS ספג מהלומה אחר מהלומה ומעמדו נפגע משמעותית; בין היתר, מדינאים ובתי-מחוקקים הגדירו אותו ואת מניעיו כאנטישמיים, המימון המדינתי לו זכו ארגוני ה-BDS הצטמצם משמעותית, ונפגעה גם יכולתם לגייס כספים ותרומות דרך פלטפורמות דיגיטליות.

"בחצי השנה האחרונה, המשרד עשה שינויים בתפיסת עבודתו. כעת הוא ממקד את פעילותו בקידום הלגיטימציה של ישראל, לצד מאבק בתופעות רחבות של דה-לגיטימציה בזירה המשפטית-כלכלית ובזירה התודעתית-דיגיטלית.

"רק בחצי השנה האחרונה קידם המשרד תוכניות ומיזמים ייחודים, בין היתר פורומים בין-משרדיים לטיפול בשיח שנאה נגד ישראל בכל הרשתות החברתיות; מרכזי הסברה ודיגיטל בשדרות ובג'וליס, שיחלו לפעול בעוד חודשיים; קרן Restart; תוכנית Impact Nation; פורום DigiAccords עבור משפיעני רשת מישראל וממדינות המפרץ; ופלטפורמת ההסברה בספרדית ופורטוגזית Israel sin Filtro.

"עם כניסתו של השר מיכאל ביטון לתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים, בסוף שנת 2020, הוא הנחה את המשרד להמשיך לפעול במלוא הכוח, תוך נקיטת יוזמות חדשות, עם המדינות החתומות עם ישראל על 'הסכמי אברהם': איחוד האמירות הערביות, בחריין, מרוקו וסודן. זאת, לצד המשך התייעלות תקציבית והתמקדות בפעילויות הליבה של המשרד לאור חוסר הוודאות התקציבית בתקופות ממשלות המעבר.

"במסגרת זו השר הנחה להמשיך בכיוונים האסטרטגיים שגובשו בחודשים האחרונים, ובמוֹקדם חיזוק הלגיטימציה ומאבק בשיח השנאה ברשתות החברתיות. במקביל, השר בוחן דרכים לטיוב המערכה הכוללת שמנהלת מדינת ישראל נגד האנטישמיות ושיח השנאה, מתוך אמונה שבדרך זו ניתן יהיה להפיק את המיטב מכלל היכולות העומדות בידי ממשלת ישראל".

מסמכי המשרד לנושאים אסטרטגיים, "קלע שלמה" ו"קשת דוד" זמינים לעיון והורדה בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת הצלחה