העיתונות הכלכלית השתנתה מאוד מאז המחאה החברתית של 2011. הימים בהם עסקה בעיקר בהאדרת בעלי הון, רכילות עסקית וציטוטים של הודעות לעיתונות עברו מן העולם. עיתונות הכלכלה כיום לא חוששת להביע דעה ולהיות מעורבת חברתית ואידיאולוגית, לתפוס צד בוויכוחים על מדיניות ותפיסות כלכליות ולקדם מהלכים ופתרונות. לכן גם קרה לא פעם שבעלי הון שנקלעו לצרות ניסו להשפיע על עיתונים כלכליים ואפילו לרכוש אותם כדי לחלץ עצמם מצרות כאלה ואחרות.

בעשור האחרון ראינו איך שלושת עיתוני הכלכלה מביעים עמדה נחרצת ואף מובילים שיח בנושאים חשובים כמו ריכוזיות במשק, יוקר המחיה, זיהום סביבתי ומשבר האקלים, פערים בתעסוקה ובהכנסה, מדיניות רווחה, שחיתות שלטונית ועוד. ובקיצור, העיתונות הכלכלית לא רק מדווחת על סדר היום הכלכלי והחברתי - היא גם משפיעה עליו ולעתים אף מעצבת אותו.

לכן היה מאכזב ומכעיס במיוחד לגלות את הנתונים של הבדיקה המיוחדת שערכנו בנוגע לייצוג הערבי בעיתונות הכלכלית, במסגרת "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי ו"העין השביעית". הבדיקה הקיפה את כל הכתבות, המאמרים והידיעות שפורסמו במשך חודשיים בשלושת עיתוני הכלכלה המשפיעים, וגילתה הדרה ותת-ייצוג חריף של החברה והאזרחים הערבים. שיעור המרואיינים הערבים והכתבות על החברה הערבית נמוך מאוד ולעתים כמעט אפסי.

על פי הבדיקה, ממוצע הייצוג של מרואיינים הערבים בעיתונות הכלכלית עמד על כ-2% בלבד - עשירית מהשיעור שלהם באוכלוסייה! וזה בתקופה של מגפה עולמית ומשבר כלכלי, בה הרלוונטיות והחשיבות של החברה הערבית למשק ולכלכלה ברורה מתמיד. הממשלה השקיעה רבות בפיתוח כלכלי של החברה הערבית ומקבלי החלטות בכירים באוצר ובבנק ישראל הצהירו לא אחת שהצמיחה במשק תלויה בפיתוח החברה הערבית. בעיתונות הכלכלית מדווחים על כך ואף תומכים במדיניות הממשלה הזאת - אבל כושלים מליישם אותה בעצמם.

כמובן שהמצב לא זהה בשלושת העיתונים. יש גרוע יותר וגרועים פחות. מי שבולט לרעה הוא "כלכליסט", שמציג הדרה חריפה במיוחד של החברה הערבית - 1% בלבד מהמרואיינים בעיתון  הם ערבים. רק 1.6% מהכתבות בתקופה שנמדדה הוקדשו לכלכלה ולחברה הערבית. נתונים שלא יכולה להיות להם שום הצדקה ופוגעים לא רק בקהל ובאזרחים הערבים של העיתון אלא בכלל הקוראים, שמקבלים תמונת עולם חלקית מאוד של הכלכלה בישראל.

המתחרים של "כלכליסט", "גלובס" ו"דה-מרקר", מציגים נתונים מעט טובים יותר אבל עדיין רחוקים מאוד משיעור ייצוג סביר. בשני העיתונים אחוז המרואיינים הערבים היה 2.4%, ואחוז הכתבות שהוקדשו לחברה הערבית עמד על 2.2% ב"דה-מרקר" ורק 1.7% ב"גלובס" - העיתון שתחת המו"לית החדשה אלונה בר און והעורכת נעמה סיקולר, חרט על דגלו ייצוג הוגן. בדיקות שעשינו בעבר גילו תמונה דומה בכל האמור לייצוג לא מספק של החברה הערבית, גם בכנסים ששלושת העיתונים מארגנים.

החשיבות של ייצוג הוגן לחמישית מאוכלוסיית המדינה בימים אלה הופכת לדחופה וחשובה מתמיד. אנו בעיצומו של משבר כלכלי שיישאר איתנו עוד זמן רב. כפי שכבר הבינו במוקדי קבלת ההחלטות, הצמיחה של הכלכלה הישראלית כולה תלויה במידה רבה בפיתוח הכלכלה הערבית וכוח האדם הערבי. גם ההשפעה השלילית של משבר הקורונה יכולה להכות חזק יותר בחברה וברשויות הערביות.

בשנים האחרונות "מדד הייצוג" עוקב אחר מגמה חיובית ברורה של שיפור הייצוג הערבי בתקשורת הכללית ובשידורי האקטואליה בטלוויזיה וברדיו בפרט (לשם השוואה, הייצוג שם נע בין 4% ל-10% בבמות המצטיינות). כיום אנחנו רואים יותר מומחים ומרואיינים, יותר כתבים ומגישים וגם יותר אמנים ואנשי תרבות ערבים בפריים-טיים שלנו. הגיע הזמן שיתעוררו שם גם במערכות עיתוני הכלכלה ויבינו שעם ההשפעה והכוח שלהם מגיעה גם אחריות רבה וחשובה.

כשב"כלכליסט", "גלובס" ו"דה מרקר" כותבים על ריכוזיות, על אבטלה או על יוקר המחייה - הם לא יכולים לדבר רק על יהודים ועם יהודים. הגיע הזמן שהתקשורת הכלכלית תיישר קו עם המציאות שם בחוץ ותפתח את העמודים גם לאזרחים הערבים. אגב, לא רק כמסוקרים ומרואיינים - גם כעורכים, ככתבים, כתחקירנים וכמנהלים. זאת החובה שלהם - והרווח של כולנו.