בקשת צו המניעה שהגישה קשת נגד מינויו של איתי דנקנר למנכ"ל חדשות 13 נועדה אולי להגן על סודותיה המסחריים, אך אגב הגשתה, חשפה גם כמה מהסודות אודות היחסים שלה עם חברת החדשות שבבעלותה.
הסכם ההעסקה שצורף לבקשה מלמד כיצד הוטלה על בכיר בקשת אחריות לפיתוח העסקי של חברת החדשות, שהיא תאגיד נפרד, בעל מבנה ניהולי מיוחד ואינטרסים שאינם חופפים בהכרח לאלה של בעלת השליטה.
הגילוי הזה מעניק משמעות מחודשת גם לפרשת "ועידת המשפיעים" של ערוץ 12, שבה התעוררו שאלות על הקשר בין כסף, חסויות ותוכן עיתונאי.
דנקנר הצטרף לחברת החדשות במרץ 2013 כעורך "אולפן שישי". לפני כן עבד כשש שנים כעורך ומפיק תוכניותיו של אמנון לוי בערוץ 10. בספטמבר 2017, לאחר ארבע שנים וחצי, החליף אותו רותם דנון כעורך "אולפן שישי" ודנקנר מונה לתפקיד חדש שנוצר בחברה: מנהל הפיתוח העסקי.
החילופים התרחשו על רקע ירידה בשיעורי הצפייה בתוכנית ובעקבות פרשת בוקרשט, שבה נחשפו כשלים עיתונאיים חמורים בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי". דנקנר נטל אחריות ויצא לחופשה, ובהמשך חזר לערוך את התוכנית עד להחלפתו. כך עבר מתפקיד עריכתי מרכזי לתפקיד בעל מאפיינים עסקיים בחברת החדשות.
בספטמבר 2018 הושק אחד המיזמים הבולטים בתחום אחריותו, "ועידת המשפיעים", שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים. הוועידה שילבה מגישים ועיתונאים של חברת החדשות עם פוליטיקאים, אנשי עסקים ובעלי תפקידים ציבוריים, ונשענה גם על מכירת חסויות בסכומים משמעותיים.
אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות, נואם ב"ועידת המשפיעים". בנייני האומה, 3.9.2018 (צילום מסך)
חודש לפני האירוע חשף אורן פרסיקו ב"העין השביעית" מצגת שיווקית שהפיצה חברת פרומרקט, ובה הוצעו לנותני החסות השתתפות בפאנלים, ראיונות וחשיפה בשידורי חברת החדשות. המצגת אף הבטיחה "ליווי מערכתי". לפי גורמים שהיו קשורים להפקת הכנס, דנקנר היה מעורב גם בגיוס נותני החסות.
הגילוי עורר מחלוקת משום שחברת החדשות הצהירה בפני הרשות השנייה שלא תעסוק במכירת חסויות ולא תבטיח חשיפה עיתונאית למי שישלמו עבורן. המקרה הבולט ביותר היה חסות בסך 700 אלף שקל שרכש משרד ירושלים ומורשת, שבראשו עמד אז השר זאב אלקין.
אלקין, שהתמודד באותה תקופה על ראשות עיריית ירושלים, נשא נאום בוועידה, ששודר ופורסם באתרי החדשות של קשת ורשת (שאז עוד היו שותפים בבעלות על חברת החדשות). ב"העין השביעית" נטען כי הנאום שירת את מסע הבחירות שלו. אלקין דחה את הטענה והסביר שמדובר בדברי ברכה במסגרת תפקידו המיניסטריאלי. חברת החדשות דחתה מצדה את הטענה שהשתתפות פוליטיקאים הותנתה במתן חסות.
הפרשה המחישה את הסיכון האתי, הרגולטורי והמקצועי הטמון בפעילות מסחרית של חברת חדשות. כאשר גוף המסוקר בחדשות הוא גם לקוח, מממן או שותף עסקי, נוצר קשר העלול להשפיע על סדרי העדיפויות העיתונאיים. לעיתים די בהיכרות, בציפייה להמשך שיתוף פעולה או בחשש לאבד מקור הכנסה. החשיפה העיתונאית עצמה הופכת לנכס מסחרי, והשאלה מי מקבל אותה ובאילו תנאים מקבלת משמעות חדשה.
פרסומות של חברת החדשות ל"ועידת המשפיעים" (צילומי מסך)
המחוקק היה מודע לסיכון הזה. חוק הרשות השנייה אוסר על חברת החדשות לשדר פרסומות, לרבות פרסומות סמויות ועקיפות, ומותיר את מכירת זמן הפרסום בידי הגוף המשדר. בפסק דין משנת 2007 הסבירה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש כי אחת מתכליות ההסדר היא הרחקת חברת החדשות ממגע שוטף עם המפרסמים.
גם הרישיון שניתן לחברת החדשות בשנת 2017 מגביל את תחומי פעילותה. הוא מאפשר פעילויות הקשורות לשידורי החדשות או משלימות אותם, וקובע מנגנון אישור מיוחד לפעילות עסקית נוספת, הכולל הפרדה חשבונאית וארגונית ומימון נפרד מתקציב החדשות.
ההסדר הזה מסביר את הצורך בממשק עסקי בין קשת לחברת החדשות. קשת מוכרת את זמן הפרסום, וחברת החדשות מפיקה את השידורים המביאים את הצופים שאליהם מכוונת הפרסומת ואת תשומת הלב שמחפשים המפרסמים.
שתי החברות נדרשות לתאם לוחות שידורים ופעילות מסחרית נלווית. אלא שפיתוח עסקי של חברת החדשות עשוי לכלול הרבה מעבר לתיאום כזה. ועידות, כנסים, שיתופי פעולה מסחריים והתקשרויות עם גופים מסוקרים מחייבים בחינה של גבולות הפעילות המותרת ושל מנגנוני הפיקוח עליה.
בינואר 2019 עבר דנקנר לתפקיד מנהל תכנון לוח השידורים בקשת. כבר אז דווח שימשיך לנהל פרויקטים עבור חברת החדשות, ובהם ועידת המשפיעים. כעת נחשף גם ההסדר החוזי.
בנספח להסכם העסקתו נקבע כי "במקביל לתפקידו בקשת, וכחלק בלתי נפרד ממנו, העובד ינהל פרויקטים בתחום הפיתוח עסקי של חברת החדשות אשר בבעלותה של קשת". השכר הכולל שנקבע בהסכם נועד לשני התפקידים יחד.
איתי דנקנר (צילום: יחסי ציבור חדשות 13)
קשת הגישה את ההסכם לבית הדין לעבודה במסגרת בקשתה למנוע את מעבר דנקנר לחדשות 13. היא אמנם ביקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות ולהגביל פרסום ועיון בסודות מסחריים, אך בהעתק ההסכם שצירפה הושחרו רק סכומי השכר של דנקנר ותיאור התפקיד הכפול נותר גלוי. כך נחשף לעיני כל מנגנון העסקה שבו בכיר בחברה המסחרית, הכפוף להנהלתה, מופקד גם על פעילות עסקית של חברת החדשות.
המורכבות מתחדדת לנוכח מבנה הבעלות והניהול המיוחד של חברת החדשות. קשת מחזיקה ב-60% ממניות ההצבעה ובמלוא הזכויות הכלכליות במניות הרכוש של חברת החדשות, אך הרשות השנייה מחזיקה ב-40% ממניות ההצבעה וממנה 40% מחברי הדירקטוריון. גם יושב ראש הדירקטוריון נבחר מבין נציגי הרשות ומינוי המנכ"ל או פיטוריו מותנים בתמיכתם. זהו מבנה שנועד להעניק לציבור השפעה ממשית על ניהול החברה ולהגן על האינטרס העיתונאי העצמאי שלה.
העסקתו המשולבת של דנקנר מעוררת שאלות על אופן פעולתו של המבנה הזה. מי הסמיך אותו לנהל פרויקטים עבור חברת החדשות? מי קבע את סדרי העדיפות המנחים אותו, מי אישר את ההתקשרויות העסקיות ומי פיקח על פעילותו? כיצד הוסדרה כפיפותו המקצועית כאשר חובותיו החוזיות היו כלפי קשת, אך חלק מעבודתו נעשה עבור חברה אחרת, שמוסדותיה והאינטרסים שלה נפרדים?
אלה שאלות בעלות משקל ממשי. לקראת ועידת המשפיעים השנייה, בספטמבר 2019, פנתה יו"ר הרשות השנייה דאז, יוליה שמאלוב ברקוביץ', למנכ"ל קשת אבי ניר ולמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס בדרישה להבהרות על פעילות הוועידה, גיוס החסויות והשתתפות העיתונאים.
בין היתר ביקשה יו"ר הרשות השניה לדעת אם דירקטוריון חברת החדשות אישר את האירוע. בתשובה נמסר כי הדירקטוריון קיבל דיווח על הכנס ועל מנגנון ההפרדה מגיוס החסויות, אך מאחר שלא הועלו התנגדויות, לא נערכה הצבעה.
בהמשך אותה שנה הודיעה הרשות השנייה, בעקבות תלונה שהגישה עמותת הצלחה, שלא תפתח בהליך הפרה בגין הוועידה הראשונה. לצד זאת חידדה את ההנחיות להפרדת מכירת החסויות מחברת החדשות ועובדיה ולמניעת הבטחת חשיפה טלוויזיונית לנותני חסות.
בתצהיר שהגיש כעת מנכ"ל קשת, חיליק שריר, מתוארת גם מעורבותו של דנקנר בדיונים על בחירת מגישים וכישרונות, תפיסת התוכן, מאפייני החדשות ואסטרטגיות הפעלת תוכניות.
קשת מביאה את הדברים כדי להמחיש את רגישות המידע שהגיע לידיו. אלא שהתיאור הזה גם ממחיש את עומק הממשקים בין הנהלת הערוץ המסחרי לבין פעילות חברת החדשות, ומחדד את הצורך בהבחנה בין תיאום עסקי לגיטימי לבין השפעה על החלטות מקצועיות ומערכתיות.
נזכיר כי סעיף 8 לרשיון חברת החדשות קובע כי בעל הרישיון יעסוק במתן שירותי הרישיון (שידורי חדשות) ובפעולות הדרושות לשם כך, ולא יעסוק בפעילות נוספת, אלא בכפוף להוראות הרשיון.
עוד נקבע כי שחברת החדשות רשאית להפיק, לשדר ולמכור לבעל רישיון הטלוויזיה (קשת) תוכניות שאינן שידורי חדשות, בתנאי שמדובר בשידורים הקשורים לשידורי החדשות או משלימים אותם. במקרה של ספק בסיווג התוכניות, ההכרעה מסורה למנהל הרשות.
פעילות נוספת, כך נקבע בהמשך, מעבר לפעילויות מותרות אלו, מחייבת הגשת בקשה מראש ובכתב באמצעות יו"ר דירקטוריון חברת החדשות אל יו"ר מועצת הרשות השנייה. הבקשה צריכה לכלול את מהות הפעילות, היקפה, מידע רלוונטי ומסמכים נלווים.
על רקע המאבק המתמשך סביב ההפרדה המבנית בין חברות החדשות לגופי השידור, הגילוי הזה חשוב במיוחד. הוא חשוב גם על רקע העמדה הרשמית שהציגה קשת בדיוני החקיקה על רפורמת קרעי. בניגוד לרשת, עמדתה הרשמית היתה שיש חשיבות להפרדה המבנית שבין החדשות לשידורי הערוץ.
כעת נדמה כי המציאות היום-יומית מתקיימת במודל נפרד פחות. עצמאות חברת החדשות תלויה גם ביכולתה לנהל את ענייניה העסקיים, לפקח על התקשרויותיה ולפעול לפי האינטרס העיתונאי כאשר הוא מתנגש עם האינטרס המסחרי של בעלת השליטה.
קשת וחברת החדשות יכולות וצריכות כעת להסביר אילו פרויקטים ניהל דנקנר בקשר לחברת החדשות, מי היו השותפים העסקיים, כיצד אושרו ההתקשרויות ומה היה חלקם של הדירקטוריון ונציגי הציבור בפיקוח עליהן.
גם הרשות השנייה יכולה להבהיר כיצד פיקחה לאורך השנים על הממשקים העסקיים והניהוליים בין החברות ואילו אישורים התקבלו לגבי הפרוייקטים השונים בהתאם להוראות הרישיון, אם בכלל.
בקשת צו המניעה שנולדה לצורך הגנה על אינטרסים מסחריים של קשת חשפה מידע שמצדיק דיון ציבורי רחב יותר על הדרך שבה נשמרת עצמאותה של חברת החדשות המרכזית בישראל.