באוקטובר 2025, הנשיא הרודן בן ה-93 של קמרון, פול בייה (Paul Biya), נבחר לכהונה נוספת בבחירות לא דמוקרטיות ומזויפות, והיה לרודן הוותיק בעולם. במשך 42 שנים שולט בייה בקמרון באמצעות דיכוי, אלימות, מעצר עיתונאים ויריבים פוליטיים ושחיתות נרחבת. עדיין, קמרון הינה אחת המדינות החשובות לישראל ביבשת אפריקה, ואילו ישראל הינה אחת המדינות הכי חשובות עבור הנשיא בייה.

באתר האינטרנט של שגרירות ישראל בבירת קמרון יואנדה מוצגת גרסת "פוטושופ" ליחסים בין ישראל לקמרון: "הרפובליקה של קמרון ומדינת ישראל מקיימות קשרי שיתוף פעולה מאז עצמאותה של קמרון ב-1960. שיתוף הפעולה נדחה זמנית משנת 1973 (עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים), כאשר מדינות אפריקאיות רבות השעו את היחסים הבילטרליים עם מדינת ישראל. בשנת 1986, קמרון הייתה בין המדינות האפריקאיות הראשונות שחידשו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל".

לגבי חידוש היחסים מצוין רק כי בשנת 1986 אמר גדי גולן, שגריר ישראל בקמרון, כי "קמרון וישראל מעורבות במשותף בהרפתקה בקנה מידה אנושי. הם מיישמים שיתוף פעולה ישיר ומעשי בהתאם לצרכי המאה המתקרבת כעת לקיצה ואשר חוללה שינויים כה עמוקים בכל התחומים", וכי באוגוסט 1986 טס ראש הממשלה שמעון פרס לבירה יאונדה, ב"משימה לשיקום הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לקמרון. הוא נשא במטוסו ציוד רפואי חירום ואנשי צוות על מנת לסייע לקורבנות  בשל התפרצות הרסנית של גז געשי אשר גרמה לאלפי קורבנות קמרונים".

תיקי משרד החוץ בארכיון המדינה בישראל, שנפתחו באופן חלקי לציבור, חושפים את הרקע האמיתי לחידוש היחסים. כמו במדינות אחרות ביבשת אפריקה, הדבר לא היה קשור לסיוע הומניטרי אלא לסיוע צבאי ישראלי לנשיא בייה, על מנת שיוכל לבצר את שלטונו בשנים קריטיות מבחינתו – לאחר ניסיון הפיכה צבאית נגדו וחששו מהנשיא הקודם אחמדו אהידג'ו ותומכיו. המברקים מאשרים מידע שנחשף על ידי העיתונות לאורך השנים וגם מוסיפים פרטים חדשים.

בסקירה של יחסי שתי המדינות שהוכנה במשרד החוץ ב-20.9.1985, נכתב כי המגעים החלו בחודש מרץ 1984, בביקור מנכ"ל משרד החוץ דוד קמחי בקמרון ופגישתו עם הנשיא בייה. "באפריל 1984 היה ניסיון הפיכה שלא הצליח. ההפיכה דוכאה ונערך מסע טיהורים".

בעקבות ההפיכה, "ביוני 1984 הגיעה אלינו משלחת ביטחונית גדולה בראשות מזכירו הצבאי של הנשיא והתקבלה על ידי ראש הממשלה דאז ושר החוץ יצחק שמיר. ביולי 1984 יצאה לקמרון משלחת ישראלית שכללה אנשי צבא ומוסד. בפגישה סוכם עם הנשיא על הצבת ממונה על האינטרסים הישראלים בקמרון, סיוע ישראלי לאימון משמר הנשיא וסיוע ישראלי בתחום המודיעין, ורכש צבאי בקנה מידה גדול.

כל הסיכומים הנ"ל בוצעו, וצוין כי מיד לאחר הפגישה של המשלחת עם הנשיא "כאות של רצון טוב העבירה קמרון 12 מיליון דולר לחשבון של משרד הביטחון", וכי גדי גולן "הגיע סופית ליואנדה בסוף אוגוסט 1984 וכיום נמצאת עמו משלחת גדולה של אנשי צבא ותעשיות צבאיות".

במברק מ-23.10.1984 ששלח גולן – שתחילה כיהן כממונה על מדור האינטרסים הישראליים שסופח לשגרירות בלגיה, עד למינויו לשגריר עם הכרזתו הרשמית של הנשיא בייה על חידוש היחסים באוגוסט 1986 – הוא דיווח שנפגש עם סמואל מיסומבה (Samuel Missomba), ראש השב"כ המקומי, ה-National Documentation Centre (CND).

מיסומבה אמר לשגריר גולן שקמרון צריכה סיוע ישראלי "בהקמת מערך לאיסוף מידע, וכן את עזרתנו בהקמת קבוצות לפעולות בחוץ לאיסוף מידע, או מבצעים נגד מחנות אימונים של תומכי הנשיא הקודם במדינות שכנות", וגם סיוע ב"פיקוח על פעולותיו של הנשיא הקודם ותומכיו".

במברק מ-28.12.1984 ששלח מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ, הוא דיווח שנפגש לארוחת ערב עם ראש יחידת ה-CND מיסומבה שאמר לו שהוסכם על "ניהול שני קורסים מטעם המוסד בקמרון".

במברק מ-24.5.1985 ששלח גולן, הוא דיווח שנפגש עם מיסומבה שאמר לו כי המשתלמים בהכשרה של המוסד סיפרו ש"מעולם לא למדו ולא נגעו בחומר הנמסר להם. מתגלה להם עולם חדש", וכי נקבע מחזור שני לתוכנית. לפי מברק שגולן שלח ב-26.12.1986, ישראל גם קיימה קורס מודיעין ליחידה הממונה על אבטחת הנשיא בייה.

בסקירה של משרד החוץ מ-5.9.1985 נכתב כי "הסיוע הצבאי והמודיעיני מתקיים בהיקף משמעותי כאשר הקמרונים משלמים מראש עבור השירותים והציוד". לפי מברק שנשלח מהנציגות הישראלית ביואנדה ב-30.10.1986, הנשיא בייה חתם על אישור לשליחת אנשי ביטחון לאימון לוחמת טרור בישראל.

לפי מברק שגולן שלח ב-28.11.1986, מנהל לשכת הנשיא בייה חתם על חידוש החוזה של היועצים הצבאיים הישראלים. לפי מברק שגולן שלח קודם ב-25.2.1986 היה מדובר ב-11 קציני צה"ל שאימנה את המשמר הנשיאותי ואת הצבא של קמרון.

למברק מ-11.9.1987 ששלח גולן צורפה רשימה של ארבעה קצינים קמרוניים שיגיעו לישראל "לבדיקת הנושא של ציוד אלקטרוני ללוחמה בטרור". בין ה-26 ל-29 באוקטובר 1987 הגיעה לישראל משלחת של חמישה עובדים בשירות ביטחון חדש שהקים הנשיא בייה, National Centre for Studies and Research (CENER), כדי להיפגש עם נציגי המוסד.

לפי מברק ששלח גולן ב-20.11.1987, מיסומבה, שמונה לעמוד בראש CENER והשתתף במשלחת, אמר לו שהוא "היה נרגש משהותו בישראל, מהאירוח לו זכו, מפגישותיו עם ראש המוסד וכמובן מעצם העובדה שמפגש עם ראש הממשלה".

לפי סקירה שהכין משרד החוץ ב-11.12.1987, נכתב כי "משלחת צה"ל מאמנת את משמר הנשיא ומדריכה בבית הספר לצניחה. היחידות המאומנות זכו לציוד צבאי חדיש מתוצרת ישראל, בהיקף של 40 מיליון דולר ששולמו במלואם ומראש", וכי יש לנשיא "יועץ ישראלי לענייני מודיעין".

לפי מברק ששלח גולן ב-19.12.1987, הוא נפגש עם הנשיא בייה ש"הביע סיפוק מהתפתחות שיתוף הפעולה עם המוסד", והתייעץ איתו מי כדאי שיהיה היורש של מיסומבה. לפי גולן, הנשיא בייה "סיפר שאנשי ה-CIA המליצו לא למנות איש משטרה או צבא לתפקיד זה. שאל מה דעתי על סגנו של מיסומבה והשבתי שהוא עשה רושם טוב בישראל".

בין ה-10 ל-17 בינואר 1988 הגיעה לישראל משלחת של המפכ"ל וקציני משטרה בכירים מקמרון. לפי סיכום של הביקור שהכין מנהל מחלקת אפריקה בנעד אביטל, סוכם על אימונים בישראל ובקמרון, של שוטרים קמרוניים, בלוחמה בטרור ובירי, וגם בשימוש בציוד הקשר שנרכש מישראל. קודם, במברק שגולן שלח ב-17.12.1987, הוא כתב שכמעט כל ציוד הקשר של משטרת קמרון הינו תוצרת ישראל.

שאר התיקים והמסמכים של משרד החוץ לגבי קמרון עדיין חסויים. אך בשנת 2018 הגשנו - 76 פעילי זכויות אדם ישראלים – עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את רישיונות הייצוא של הנשק ליחידת BIR, שכונתה בקמרון "היחידה הישראלית" וביצעה פשעים חמורים נגד אזרחים באזורי האופוזיציה במדינה. זאת לאחר שעיתונאים ופעילי אופוזיציה בקמרון חשפו כי ישראלים נתנו ליחידה ייעוץ ואימונים, וחייליה השתמשו בנשק ישראלי, כולל רובי גליל, גליל אייס, תבור ומקלעי נגב. השופטים הוציאו צו איסור פרסום בתיק.

כפי שהנשיא בייה תלוי בישראל, גם ישראל תלויה בו אישית לצורך שמירה על יציבות היחסים בין המדינות. ימים יגידו כיצד יעוצבו היחסים הללו לאחר שהשלטון בקמרון יתחלף.