מאמר אקדמי ראשון מסוגו מבקש לשרטט מודל למדידת "אנטי עיתונות", שיאפשר לחוקרים ולציבור הרחב לבחון ולהבדיל בין כלי תקשורת עיתונאיים לבין כלים שנחזים להיות עיתונאיים אך בפועל מפיצים שקרים, שנאה ותעמולה תוך כדי חתירה מתמדת תחת הדמוקרטיה.
לצורך כך נעשה ניתוח תוכן משידורי ערוץ 14, ערוץ התעמולה, הכזבים ותיאוריות הקשר השקריות, שמשרת באופן עקבי את ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו.
המאמר, "אנטי-עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש", ראה אור לאחרונה ב"מסגרות מדיה", כתב עת אקדמי שפיט בהוצאת האגודה הישראלית לתקשורת בעריכת פרופ’ דורון שולצינר, מהחוג לפוליטיקה ותקשורת במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים, ונכתב על ידי ד"ר אילה פנייבסקי, חוקרת תקשורת פוליטית מאוניברסיטת סיטי בלונדון, כתבת "העין השביעית" חן אגרי ועורך "העין השביעית" ו"שקוף" שוקי טאוסיג.
באתר "העין השביעית" פרסמה חן אגרי במהלך 2024 מספר דו"חות ציבוריים שהעמידו לראשונה מודל הבוחן את הפעילות התקשורתית של ערוץ 14 ואת ההבדל העקרוני בינו לבין כלי תקשורת עיתונאיים.
לדבריה, הערוץ "מעניק שירותים פוליטיים בתחפושת של ערוץ חדשות הפועל לכאורה בתוך המסגרת של הנורמות והאתיקה העיתונאיות; ובתחפושת של כלי תקשורת אידיאולוגי 'ימני' ו'דתי'. הוא מנצל את התחפושת של מערכת עיתונאית על מנת לבקש את ההגנות הקבועות בחוק ובפסיקה לעיתונאים".
אגרי העמידה שבע קטגוריות המאפיינות את ערוץ 14 כערוץ תעמולה פוליטי: הפצת מידע כוזב (Fake News); קריאה לאלימות, ביצוע פשעים ופשעי מלחמה; הסתה נגד האופוזיציה, מערכת המשפט, הצבא ומתנגדי הממשלה; התקפה על התקשורת והעיתונות; הפצת תיאוריות קונספירציה; הפצת תעמולה ודף המסרים של נתניהו והליכוד וקידום תפיסת עולם אנטי-ליברלית: מיזוגניה, להטבופוביה ואנטי-חילוניות.
ד"ר פנייבסקי, בספרה "הצנזורה החדשה" שהתפרסם באנגלית ב-2025, טבעה את המונח "אנטי עיתונות", שמתייחס לכלי תקשורת אנטי-עיתונאים, המנצלים מראית עין חדשותית כדי להפיץ באופן שיטתי ומודע שקרים והסתה לאלימות, לקדם צנזורה והשתקה של מתנגדי שלטון וכלי תקשורת ביקורתיים ולהדהד תעמולה ממשלתית.
החזות העיתונאית, הזהירה פנייבסקי, מעניקה לכלי תקשורת "אנטי עיתונאיים" את הזכות לדרוש את ההגנות השמורות לכלי תקשורת עיתונאים רק כדי לפעול נגד המטרות המסורתיות של עיתונות חופשית בחברה דמוקרטית.
דוגמה אקטואלית לכך קיבלנו רק לאחרונה, כשערוץ 14 עתר לבית המשפט כדי שזה יחייב את מפלגת הדמוקרטים לאפשר לאנשיו להיכנס לתוך אירועי המפלגה כדי "לסקר אותם". בערוץ הצדיקו את הסעד בטענות כגון חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, האמורות להגן על פועלם של כלי תקשורת עיתונאיים.
לצורך המאמר האקדמי שביקש להפוך את התיאוריה למודל שמיש נבחנו שידורי שתי התוכניות המובילות בערוץ 14, "הפטריוטים" ו"המהדורה המרכזית", לאורך תריסר ימים אקראיים במהלך שנת 2024.
מימין לשמאל: תיאוריות קונספירציה, הסתה לאלימות, הסתה נגד התקשורת, שיח שנאה, שקרים, תעמולה
כל תוכנית חולקה לאייטמים נפרדים אשר נותחו לפי ארבעה קריטריונים אשר מגדירים "אנטי עיתונות": שידור שקרים ותיאוריות קשר; הפצת שנאה, גזענות והסתה לאלימות; הכפשת כלי תקשורת שמבקרים את השלטון; והדהוד תעמולה ממשלתית.
הממצאים העלו כי ערוץ 14 עונה על כל הקריטריונים של "אנטי עיתונות".
כ-40% מהאייטמים שנבחנו כללו הדהוד נטול ביקורת או מסגור עיתונאי של מסרי הממשלה המרכזיים באותה תקופה, כפי שעלו בהודעות לעיתונות וההצהרות לעיתונאים שהפיץ נתניהו.
החוקרים מביאים כמה מהדוגמאות הבוטות לאופי התעמולתי של שידורי הערוץ. כך למשל ניתן היה לצפות ביעקב ברדוגו, היועץ של נתניהו שמשמש במקביל גם כ"פרשן הפוליטי הבכיר" בערוץ 14, אומר: "מי שנשאר בודד בצמרת וקיבל את ההחלטה, עם הרבה מאוד תעוזה, עם הרבה מאוד אומץ לב, זה בנימין נתניהו".
בדוגמה נוספת בשמצוטטת במחקר אמר מגיש "הפטריוטים" ינון מגל: "אני סומך על נתניהו, גם כשהוא בהרדמה מלאה, יותר משאני סומך על גנץ או לפיד". ואילו השדרן אראל סג"ל אמר: "אני אומר בלב שלם שאני מאמין לראש הממשלה, שאם הוא ביקש מיורם כהן לבצע האזנות, זה רק לביטחון המדינה".
באחת מהתוכניות במדגם שודר סרטון תדמית לנתניהו ללא מסגור או ביקורת. בתוכנית אחרת חבש המגיש ינון מגל כובע עם הסיסמה שטבעו יועצי התקשורת של נתניהו ("ניצחון מוחלט"). מנגד, לא אותרה בשידורים שנדגמו ביקורת כלשהי על ראש הממשלה.
שקרים וקונספירציות
ב-34% מהאייטמים נמצאו קביעות שקריות בנות-הפרכה, כלומר לא דעות או עמדות לא מבוססות אלא התייחסויות עובדתיות למידע שכבר הוכח כי הוא שגוי.
בין הדוגמאות מזכירים החוקרים אמירה מאת יותם זמרי לפיה רוב "עם ישראל" בעד המשך המלחמה והכרעת החמאס, בעוד שהסקרים מאותה תקופה הראו באופן עקבי שכ-70% מהציבור תומך בחתימה על הסכם לסיום המלחמה.
דוגמה נוספת נוגעת לאמירה של אמיר איבגי, כאילו הפגנות אנטי ישראליות בקמפוסים בארצות-הברית ממומנות בידי גופים שמממנים "ארגוני שמאל" בישראל, זאת למרות שדו"ח שפרסם בנושא הקונגרס האמריקאי הפריך את הטענה.
בכ-11% מהאייטמים שנדגמו הופיעו תיאוריות קונספירציה נטולות ביסוס עובדתי. לכולן היתה הנחת יסוד משותפת, לפיה מאחורי הקלעים ישנה מזימה של אנשים וארגונים רבים, הפועלים בחשאי ובדרכים זדוניות במטרה לפגוע בפוליטיקאי אחד: בנימין נתניהו.
בין היתר נטענה הטענה השקרית כי התיקים הפליליים שבגינם עומד נתניהו לדין "נתפרו" נגדו כחלק מ"מסע ציד" של רשויות האכיפה והתקשורת בישראל.
גיא בוסי, למשל, טען זאת במפורש: "קבוצה של פקידים בכירים בישראל החליטה להדיח ראש ממשלה מכהן, ועשתה את כל העבירות ואת כל ההפרות בחוק, על מנת לעמוד במשימה הזאת". כך גם יקי אדמקר שאמר: "יש כאן מערכת שחברה לה יחדיו כקנוניה, כדי להפיל ראש ממשלה מכהן" , ואיתמר פליישמן, שטען: "כל התיקים האלה תפורים. כל התיקים האלה מסע ציד, כל התיקים האלה כי קוראים לו נתניהו".
תיאוריית קשר נוספת שאותרה באייטמים אשר נדגמו במחקר מזכירה את הקונספירציה האנטישמית על "הפרוטוקולים של זקני ציון", ולפיה יהודים עשירים מושכים מאחורי הקלעים בחוטים ומובילים את אירועי העולם בהתאם לאינטרסים שלהם. היה זה משה כהן אליה, שאמר: "פריצקר, סורוס וגלמן הם אלה שמימנו את המחאות בקמפוסים".
התיאוריה הקונספרטיבית השכיחה ביותר במדגם נגעה לשקר ה"בגידה מבפנים", ולפיה מתקפת חמאס ב-7.10.23 הצליחה בשל סיוע של ישראלים שביקשו לפגוע בממשלת נתניהו. כך, לדוגמה, אמר שי קלך ב"הפטריוטים":
"את הריסטארט למדינה צריך לעשות מהדיפ סטייט. עכשיו, מה זה דיפ סטייט? אנשים חושבים שזה איזשהו תמנון בג”צי כזה, עם כל הזרועות שלו: תקשורת, מוסד, שב”כ, משטרה, זה הכל נכון. אבל זה לא העיקר. הדיפ סטייט זאת מערכת אורגנית. בג”צ לא הורה לאורי שגיא, אלוף משנה, לסלק אותי מהתא. הוא לא הורה לרמטכ”ל למנות את אותה ועדת חקירה מפוקפקת, הוא לא הורה לבלינקן להגיד לו: אני בא להיפגש איתך בסודיות, והוא לא הורה לאלוף טולדנו: תשמע, אתה תענה בעזות מצח לשרה סטרוק – אלא יש פה מערכת שמתפקדת באופן אורגני, תודעתי, אדנותי, כבר 120 שנה. ובסוף, זה מגיע לאותה סכנה, כשיושבים אלוף פיקוד הדרום, ראש השב”כ, רמטכ”ל וראש אמ”ן ומחליטים: אנחנו לא נעיר את ראש הממשלה".
"מבחינת היחס לעובדות, נראה כי המקרה הישראלי חמור מאלה שתועדו לאחרונה במדינות אחרות", נטען במחקר.
הסתה ושנאה
ב-16% מהאייטמים במדגם זוהו מופעי שנאה, גזענות והסתה, כשרובם הופנה כלפי מתנגדי הממשלה.
ח"כ עופר כסיף הוצג כמי שמזדהה עם האויב, יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן הוצג כפושע, ומפגינים נגד ממשלת נתניהו הוצגו כמשתפי פעולה עם חמאס שמבקשים להזיק למדינת ישראל.
כך, לדוגמה, התבטא יותם זמרי על המפגינים: "הם גם מעבירים את התכנים לאמריקאים, כשמישהו צריך להלשין, כמנהג יהודים מסוימים לאורך ההיסטוריה […] היה להם שם בהיסטוריה ליהודים האלה". יקי אדמקר טען שמנהיג חמאס יחיא סינוואר יכול "לחכך ידיו בהנאה ולומר תודה רבה" למובילי המחאה נגד נתניהו.
בכ-13% מהאייטמים הופיעה ביקורת על עיתונאים וכלי תקשורת שזוהו כביקורתיים כלפי הממשלה. לא מדובר בביקורת לגיטימית אלא בסימון עיתונאים ספציפים וכלי תקשורת כאויבי המדינה. כך, לדוגמה, אמר תמיר מורג: "רק אצלנו בחלק מכלי התקשורת מתקשים להיפרד, אם לא מחמאס, אז לפחות מההתמכרות הלא ברורה לתבוסתנות".
במקרה אחר אמר יקי אדמקר כי עיתונאי "הארץ" "פוגעים במלחמה שאנחנו מנהלים נגד גדולי אויבינו". משה כהן אליה טען כי עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" ו"ידיעות אחרונות" רונן ברגמן ו"הברק רבידים למיניהם" פועלים נגד המדינה. "מלאכתם של האויבים שלנו נעשית הרבה פעמים על ידי אנשים מבפנים", אמר ביחס אליהם.
בכ-12% מהאייטמים זוהו מופעי הסתה לאלימות, פשעי מלחמה ורצח עם ברצועת עזה. "לעצור את ההומניטרי, לעצור את הדלק ולעצור את המים”, דרש לדוגמה גיא בוסי. ריבוי הקריאות בערוץ לפשעי מלחמה ורצח עם נמצא בימים אלה בבדיקת המשטרה, בעקבות תלונות ועתירה שהוגשו נגד הערוץ.
"לפתח כלים"
"העלייה במתקפות נגד חופש העיתונות ברחבי העולם, והשימוש המניפולטיבי שעושים פוליטיקאים פופוליסטיים בכלי תקשורת מגויסים במטרה לפגוע בסביבת המידע הנחוצה לכל חברה ששואפת להיות דמוקרטית, מחייבים את עולם העיתונות – הן עיתונאים והן חוקרי תקשורת – לפתח כלים להבחנה בין עיתונות ובין ניסיונות מניפולטיביים להשתמש בחזות עיתונאית להפצת שקרים, שנאה ותעמולה", כותבים החוקרים בדברי הסיכום.
"מאמר זה עושה צעד ראשון בכיוון נחוץ זה, בניסיון לפתח מדדים שיסייעו למקם כלי תקשורת על הספקטרום שבין כלי תקשורת עיתונאיים לכלי תקשורת המתחזים לכאלה לשם הפצת דיסאינפורמציה, תעמולה ושנאה".
לדברי החוקרים, המודל שניסחו ידרוש התאמה כדי ליישם אותו במדינות אחרות, "אך הקריטריונים הבסיסיים, הנובעים מתפיסה נורמטיבית ביחס לתפקיד העיתונות בחברה דמוקרטית, נותרים על כנם".
* * *
למאמר המלא