כמה דקות לפני תום הדיון בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בלי התרעה מראש, יצאה ההודעה: הרשעה ראשונה בפרשת בזק – בעסקת טיעון שכוללת הודאה במתן שוחד לבנימין נתניהו. לא פחות. אפשר להניח שהעיתוי עורר נחת מסוימת בקרב נציגי פרקליטות המדינה, למרות שאחרי רגע התברר שמאחורי הכותרת הדרמטית הסתתר מאורע שהוא בעיקר טכני: איש מנאשמי "תיק 4000" לא באמת הודה במשהו; הגורם שהורשע הוא חברת יורוקום, תאגיד על ערש דווי שבעבר נשלט על-ידי שאול ואיריס אלוביץ', נאשמים מס' 2 ו-3 במשפט המו"לים.

במקביל למשפט המו"לים מתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תיק נוסף שעוסק במסכת השחיתות שהתגלתה בקבוצת בזק. אם תרצו, זווית אחרת של "תיק 4000". גם בו עומד לדין שאול אלוביץ', הנאשם במתן שוחד לנתניהו. יחד איתו עומדים לדין כמה מבעלי התפקידים הבכירים בקבוצה לשעבר: הדירקטורים עמיקם שורר ואור אלוביץ' (בנם של שאול ואיריס), מנכ"ל yes לשעבר רון איילון, סמנכ"ל הכספים מיכאל ניימן ולינור יוכלמן, אשת סודו של אלוביץ'. לצדם עומדות לדין גם שלוש חברות שהיו חלק מהקבוצה עד קריסתה: יורוקום DBS, יורוקום נטוורקס ויורוקום אחזקות.

האחרונה מבין שלוש החברות הללו, יורוקום אחזקות, היא זו שהודתה כעת במתן שוחד לנתניהו, ותשלם על כך סכום לא גבוה (יחסית) של 400 אלף שקל. אלא שלתאגידים אין תודעה או נפש. מדובר בהודאה טכנית שעליה חתומים שלושה פרקליטים שעליהם הוטל לנהל את החברה בשלבי חייה האחרונים, עד שיסתיים תהליך פירוקה. לאלוביץ' אין שום השפעה על שלושת המנהלים האלה, פיני רובין, אמנון לורך ואורי גאון – ולהודאה שלהם אין השפעה מהותית על משפטם של אלוביץ' ונתניהו. ובכל זאת, ניתן לראות בכך הישג תודעתי, גושפנקא ראשונה לשוחד ב"תיק 4000".

תמונת מציאות חלקית

ההודעה על ההודאה הגיעה דקות אחדות אחרי סיום עדותה של דנה נויפלד, שכיהנה כיועצת המשפטית של משרד התקשורת בתקופה שבה התחוללה פרשת השחיתות המתוארת בכתב האישום נגד נתניהו ובני הזוג אלוביץ'. על-פי כתב האישום, כשנתניהו כיהן כשר התקשורת הוא ניצל את סמכויותיו כדי להעניק לאלוביצ'ים הטבות רגולטוריות שהיו שוות עבורם למעלה ממיליארד שקל – והם, בתמורה, רתמו למענו את אתר החדשות "וואלה" שהיה בבעלותם.

עו"ד נויפלד, מתוקף תפקידה כיועצת משפטית, ניצבה בעמדת תצפית חסרת תחליף. בחקירתה הראשית היא סיפרה כיצד המנכ"ל שמינה נתניהו, עד המדינה שלמה פילבר, פעל מאחורי הגב של הדרג המקצועי במשרד וקיים מגעים סודיים עם האלוביצ'ים ואנשיהם בדרך לתפירת ההטבות. הסנגורים, מנגד, ניסו להוכיח שכל פעולותיו של נתניהו נעשו בסמכות ובאישור הגורמים המקצועיים הרלבנטיים – ושבזק סבלה מיחס עוין מצד משרד התקשורת וספגה הפסדים כבדים בשל כך, ולכן ההטבות אינן ממש הטבות אלא יותר בגדר תיקון.

עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת לשעבר, לפני חקירתה הנגדית במשפט המו"לים. 21.3.2022 (צילום: יפתח בריל)

במשך רוב החקירה הנגדית, נויפלד לא אישרה את התזה הזאת – אבל היא גם התקשתה להדוף את השאלות והתרחישים שהומטרו עליה בשם הנאשמים, ובעיקר מצדו של עו"ד ז'ק חן, סנגורם של האלוביצ'ים, שחקר אותה במשך ארבעה ימים. נויפלד הרבתה להצהיר שהיא לא זוכרת מסמכים וסיטואציות שהוצגו לה, וכשכן סיפקה תשובות היא עשתה זאת בדרך כלל בקצרה ובקול חלש שהקשה על הנוכחים באולם להבין את תשובותיה. היא אמנם לא אישררה את התזות של ההגנה, אבל גם לא ממש התאמצה להפריך אותן.

השבוע הגיע תורם של הסנגורים של נתניהו לחקור אותה. החלק המרכזי בחקירתם נגע ל"תיק 4000", תיק השוחד של נתניהו, אבל לקראת הסוף עלה גם "תיק 1000", תיק המתנות והפרת האמונים – וספציפית החלק בו שעוסק בארנון מילצ'ן וערוץ 10. באופן שתואם את ההתנהלות של הסנגורים בשלבים הקודמים של המשפט, גם במקרה הזה הוצגה באולם תמונת מציאות חלקית שמתעלמת מעובדות מהותיות שפוגמות בסיפור המעשייה.

"זה מסמכים שאני לא זוכרת!"

הטקטיקה של עו"ד בעז בן-צור, שמייצג את נתניהו ב"תיק 4000", הזכירה את זו של עו"ד ז'ק חן: הצגת מסמך אחרי מסמך, ובקשת תגובה מהעדה נויפלד. כפי שקרה בימים שלפני כן, נויפלד הרבתה להשיב שאינה זוכרת, או שהמסמך לא קשור אליה, ומדי פעם התרעמה על מה שזיהתה כניסיון להטיל דופי ביושרה המקצועית שלה. "אדוני", הטיחה בעו"ד בן-צור באחד מאותם מקרים, "אתה שואל אותי שאלות על מייל מלפני שבע שנים, אני לא זוכרת! זה מלפני שבע שנים, זה מסמכים שאני לא זוכרת!".

לפי התזה שהציג לה עו"ד בן-צור אתמול (21.3), כשנתניהו נכנס למשרד התקשורת הוא הגיע לקן של מסחרה וניגודי עניינים, שאנשיו העניקו יחס מועדף לכמה מהמתחרים הבולטים של בזק: חברת הכבלים Hot, חברת הסלולר פרטנר ומיזם הסיבים IBC. לגישתו, בזק סבלה באופן בלתי מוצדק מיחס עוין – עד שהגיע פילבר.

בתקופה שלפני פילבר, משרד התקשורת עיכב את הטיפול בבקשה למזג את החברות בזק ו-yes של אלוביץ', שהוצאתה לפועל היתה מכניסה לכיסו מאות מיליוני שקלים ומאפשרת לו להחזיר הלוואות עתק שלקח כדי להשתלט על בזק.

הגישה של משרד התקשורת היתה שלפני שמעניקים לבזק הטבות יקרות ערך מסוג זה, יש לאלץ אותה לשתף פעולה עם רפורמת השוק הסיטונאי – רפורמה צרכנית שנועדה לאפשר למתחרות של בזק להשתמש בתשתיות התקשורת שלה, להכניס תחרות לשוק הטלפוניה הקווית ולהוזיל את השירות לכלל הציבור. הרפורמה איימה לפגוע במקור הכנסה מרכזי של קבוצת בזק, וזו עשתה מה שביכולתה כדי לסכל אותה. נויפלד, מצדה, סירבה בתוקף להכיר בכך שהיא ואנשי משרד התקשורת ניסו במתכוון ללחוץ על בזק.

הנאשם שאול אלוביץ' בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 14.3.2022 (צילום: יונתן זינדל)

החקירה הנגדית של עו"ד בן-צור היתה נטולת הישגים או מפלות. החלק המעניין בה הוא מה שנעדר ממנה: לאורך רוב החקירה, סנגורו של נתניהו בקושי הזכיר את נתניהו. לפרקים נדמה שהוא מנסה ללכת מסביבו, על קצות האצבעות, ולמנוע מצב שבו העדה תפלוט אמירה מרשיעה או מביכה על הלקוח הבכיר. אבל היה גם מקרה אחד שבו ידע הסנגור שיש בכוחה של נויפלד לסייע להגנה – ובו הוא דרש ממנה בכל זאת להתייחס לנתניהו.

זה קרה כשדיבר על עסקת מיזוג בזק-yes. עו"ד בן-צור ביקש מנויפלד לאשר לו שכל הגורמים המקצועיים הרלבנטיים אישרו אותה – הדרג המקצועי במשרד, רשות התחרות, ועדת הריכוזיות ומועצת הכבלים והלוויין. הסנגור ציין שגם המחלקה המשפטית במשרד התקשורת תמכה במהלך. "חוות הדעת שלכם היתה שאין מניעה משפטית", הזכיר לנויפלד, "תסכימי איתי שמקום שבו כל הגורמים המקצועיים מאשרים, נדיר ששר התקשורת עצמו, אחרי העבודה שנעשית, לא מאשר".

"אם לא נמצאה מניעה", השיבה נויפלד, "אני לא יכולה לחשוב על מאה אחוז מהמקרים, אבל נדיר שלא מאשרים".

"ואתם כותבים שאין מניעה!", חגג בן-צור.

"כן", אישרה נויפלד.

האישור הזה, שניתן ב-23 ביוני 2015 והיה ידוע עוד לפני עדותה של נויפלד, ממלא תפקיד מרכזי בקו ההגנה של נתניהו. אם כל הגורמים המקצועיים אישרו את המיזוג, הדבר מחזק את הטענה שלפיה כשנתניהו אישר את המיזוג בחתימתו מדובר בלא יותר מצעד טכני.

לתביעה יש תשובה לכך: על-פי כתב האישום, נתניהו ידע שהאישורים הושגו תוך מעורבות פעילה של פילבר, שפעל בהוראת נתניהו כדי לממש ביודעין אינטרס עסקי של אלוביץ', בין השאר על-ידי כיפוף ידיהם של הדרגים המקצועיים במשרד. לא רק הקשר של פילבר עם אלוביץ' הוסתר; גם נתניהו הסתיר את קשריו האישיים עם אלוביץ'. הוא הצהיר עליהם רשמית רק שנה לאחר שאישר את המיזוג ובעקבות דרישה שהוצגה לו לאחר פרסום התחקיר של גידי וייץ ב"הארץ", שבו נחשפה הפרשה.

מילצ'ן, נתניהו והטלוויזיה הישראלית

היום הגיע תורו של עו"ד עמית חדד, סנגור נוסף של נתניהו, לחקור את נויפלד. האישומים ב"תיק 1000" קושרים בין יחסי החברות וטובות ההנאה שקיבל ראש הממשלה לשעבר מבעל ההון ארנון מילצ'ן – סיגרים ובקבוקי שמפניה בשווי מאות אלפי שקלים – לבין נסיונותיו של נתניהו לעצב מחדש את מבנה ענף הטלוויזיה באופן שישרת אותו ויבצר את שלטונו. הלב של "תיק 1000" הוא עצם קבלת טובות ההנאה, אבל הוא כולל גם מהלכים שבהם נתניהו ניסה לסייע לעסקיו של מילצ'ן.

עד 2015, מילצ'ן היה בעל מניות מרכזי בערוץ 10 – החלש מבין שני הערוצים המסחריים הגדולים, אך זה שבאותה תקופה חברת החדשות שלו פרסמה תחקירים נוקבים על נתניהו ומקורביו. על הנייר, בעל השליטה בערוץ היה איש העסקים יוסי מימן, אך הוא נקלע לקשיים כלכליים והפסיק לתמוך כספית בערוץ המפסיד (מימן נפטר ב-2021). כך קרה שהערוץ שנתניהו תפס כעוין חב את המשך קיומו לשני בעלי מניות המיעוט בו, מילצ'ן ורון לאודר, שניהם טייקונים מהמילייה של נתניהו.

אודי אנג'ל ב-2008 (צילום: משה שי)

כתב האישום מייחס לנתניהו שני מהלכים שנועדו להשפיע על עסקי הטלוויזיה של מילצ'ן בישראל. הראשון מביניהם, שאירע לכאורה ב-2009, הוא התחייבות לקדם חוק שיגביל את גובה העמלות שגובים משרדי הפרסום מהערוצים המסחריים – מהלך שאם היה מאושר היה שווה הון לערוץ 10.

ב-2015 נפטר מילצ'ן מרוב אחזקותיו בערוץ 10. לפי כתב האישום, מיד לאחר מכן פנה אל מילצ'ן אהוד אנג'ל – מבעלי חברת רשת, שהיתה אז אחת משתי זכייניות ערוץ 2 – והציע לו להפוך לשותף בזכיינית. "מילצ'ן גילה עניין בהצעתו של אנג'ל", גורס כתב האישום, "אולם סבר כי עסקה שכזו תהא כדאית עבורו רק ככל שחברת רשת תמוזג עם חברת התקשורת קשת (הזכיינית השנייה של ערוץ 2; א"ב וי"ב). מילצ'ן סיכם עם אנג'ל כי אנג'ל יפעל מול חברת קשת לבחינת היתכנות עסקית למיזוג, ואילו מילצ'ן יבחן את ההיתכנות הרגולטורית למיזוג".

הדרך של מילצ'ן לבחון את "ההיתכנות הרגולטורית" היתה להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו, שכיהן אז גם כשר תקשורת, ולדון עמו בתוכנית. לפי כתב האישום, נתניהו מיהר להתגייס למשימה וכבר במהלך הפגישה שלו ושל מילצ'ן, שהתקיימה בשעת לילה במעון ראש הממשלה, הוא זימן אליו את שלמה פילבר. "הנאשם נתניהו הנחה את פילבר לבחון כיצד ניתן לסייע למילצ'ן. בהמשך לכך, בהתאם להנחייתו, שוחחו מילצ'ן ופילבר בנושא זה. בתום השיחה הנחה הנאשם נתניהו את פילבר להמשיך ולעמוד בקשר עם מילצ'ן בעניין זה, ולשוב ולהיפגש עמו על מנת לבחון דרכים לסייע לו".

יוסי מימן (צילום: משה שי)

כתב האישום ממשיך ומגולל את הדרכים שבהן קידמו פילבר ונתניהו את המהלך, וגם נוקב במניע: "הנאשם נתניהו פעל כאמור גם מכיוון שרצה כי איש אמונו [מילצ'ן] יהיה בעמדת השפעה בערוץ תקשורת מרכזי וייטיב עמו". גם המהלך הזה לא יצא לפועל בסופו של דבר, כביכול בגלל מחלוקת שהתעוררה בין בעלי המניות של רשת וקשת.

מבין שתי תתי-הפרשות שהוזכרו לעיל, התוכנית להעניק לנתניהו דריסת רגל בערוץ הנצפה במדינה היא המרכזית יותר. ובכל זאת, בחקירה הנגדית ניתן לה זמן קצר בלבד – שבוזבז על הוכחת דבר מה שמראש נטען בכתב האישום. עו"ד חדד הזכיר לעדה נויפלד שכאשר העידה במשטרה היא סיפרה שבשום שלב לא טיפלה במיזוג אפשרי בין קשת לרשת. נויפלד ביקשה לחדד את ההיגד: לדבריה, היא לא אמרה לחוקרים שלא עסקה בכך, אלא אמרה שאינה זוכרת שעסקה בכך.

לגישתה, שתאמה את גישת ההגנה, לשר התקשורת ממילא אין סמכות להכריע בנושא כזה; הגוף שמופקד על כך הוא הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שאמורה לפעול באופן עצמאי. עו"ד חדד היה שבע רצון מהאישור שקיבל, וניסה לגרום לנויפלד לומר לו שלא רק שהשר לא יכול לאשר או לפסול מיזוג אפשרי בין שתי הזכייניות – אפילו אין חובה להתייעץ איתו על כך.

נויפלד, בתגובה, נתנה תשובה מורכבת: "אין חובה משפטית לדבר איתו, אבל יחד עם זאת גורמים משוחחים עם השר. בוא נגיד ככה, לא נהוג להתעלם משר התקשורת. [...] יכול להיות שאם היה מדובר במיזוג קשת ורשת המשרד היה מביע עמדה, בגלל שיש פה עניין מאוד מאז'ורי". כך או כך, ההסבר הזה נותר במחוזות התיאורטיים: כפי שצוין בכתב האישום, היוזמה של מילצ'ן ונתניהו למזג את קשת ורשת נפלה עוד לפני שבוצעה פנייה כלשהי לרגולטורים כלשהם.

מי מאיים על מי

חלק ניכר מהחקירה הנגדית של נויפלד בידי עו"ד חדד הוקדש ליחסים בין נתניהו לערוץ 10. לשיטתו של הסנגור, כשמילצ'ן היה בעל מניות בערוץ 10 נתניהו לא היטיב איתו – אלא להפך, הוא הערים קשיים על הערוץ, שממילא היה נתון בסכנת סגירה.

חדד ציין שבשלב מסוים ערוץ 10 היה חייב לרשות השנייה סכום גבוה של 60 מיליון שקל – דמי זיכיון שהיה עליו לשלם כדי שיוכל להמשיך בשידוריו. הערוץ עמד בפני סגירה, אך בסופו של דבר נשאר באוויר בעקבות שתדלנות עיקשת מטעם מנהליו והתגייסות של גורמים בממשלה ובמשרד המשפטים, שגיבשו מתווה שיאפשר זאת. עו"ד חדד מנה כמה משמות המעורבים: היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין, המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, שר האוצר יובל שטיינץ ושר התקשורת משה כחלון – וגם נויפלד, שכיועצת משפטית נטלה חלק בניסוח החקיקה שאִפשרה לערוץ לשרוד.

כמו בחלקים נרחבים מהחקירה הנגדית, גם במקרה הזה נדמה שהסנגור ניצל את נוכחותה של העדה כדי לגולל באוזני השופטים תרחיש אלטרנטיבי למאורעות שמתוארים בכתב האישום, ולא כדי לשאול אותה שאלות

רשימת המעורבים היתה מעין קדימון לתיאור חלקו של נתניהו: בניגוד לכל הגורמים שמנה עו"ד חדד, כשנתניהו נכנס לראשונה למשרד התקשורת בסוף 2014 הוא בלם הצעת החוק שנועדה להאריך את תקופת הזיכיון של ערוץ 10 בחצי שנה כדי לאפשר לאנשיו להמשיך במאמצים להסדרת מעמדו.

"ב-30 בדצמבר 2014, יומיים לפני פקיעת הזיכיון של ערוץ 10, התקיימה ישיבה לילית דחופה של ראש הממשלה דאז נתניהו עם היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין, עם אבי ליכט שהיה המשנה ליועץ, ועם אנשי הרשות השנייה", אמר עו"ד חדד. בפגישה הזאת, ציין, נתניהו הציג "סירוב חד" להארכת הזיכיון כל עוד ערוץ 10 לא עומד בתנאים – אך וינשטיין הבהיר לו שהוא חייב להאריך את הזיכיון, ובסופו של דבר כפה עליו את דעתו.

כמו בחלקים נרחבים מהחקירה הנגדית, גם במקרה הזה נדמה שהסנגור ניצל את נוכחותה של העדה כדי לגולל באוזני השופטים תרחיש אלטרנטיבי למאורעות שמתוארים בכתב האישום, ולא כדי לשאול אותה שאלות ספציפיות בנושא. עו"ד חדד שאל את נויפלד כמה שאלות כלליות על הסוגיה – למשל, האם היא זוכרת את מחאת עובדי הערוץ, שכוונה ישירות נגד נתניהו – ונויפלד אמרה שהיא זוכרת אותה באופן כללי. על שאלות אחרות השיבה שאינה זוכרת.

רונלד (רון) לאודר (צילום: יונתן זינדל)

מה שעו"ד חדד לא ציין הוא את הרקע המורכב לכל המהלכים הללו. מילצ'ן אמנם היה בעל מניות בערוץ 10, ולפיכך הניסיון של נתניהו לפגוע בערוץ משול לפגיעה בו – אבל היחסים בין מילצ'ן לבין השותף הפעיל השני, רון לאודר, עלו על שרטון. לפי דיווחים עיתונאיים מאותה תקופה, מילצ'ן הפסיק להזרים כספים לערוץ המפסיד והותיר אותו לחסדיו של לאודר. ההחלטה הגבירה את התלות של הערוץ בלאודר, מקורבו של נתניהו. במקביל ניסה מילצ'ן להיפטר מאחזקותיו בערוץ 10, ועל הדרך גם הערים קשיים על הנסיונות של מנהלי הערוץ להחליף את הזיכיון הזמני ברישיון קבוע, שיבטיח את עתידו. בערוץ 10 ראו במילצ'ן גורם לעומתי שעלול להוביל לסגירת גוף התקשורת – בדיוק כפי שנתניהו רצה.

כל הפרטים הללו לא עלו כמובן בתיאורים של עו"ד חדד על הפגישה הלילית והמאמצים הנחושים של נתניהו לסגור את הערוץ – שנבלמו בלחץ המשפטנים, על אפו ועל חמתו כביכול. לעו"ד נויפלד, בכל אופן, לא היה הרבה להוסיף בעניין. עם סיום חקירתה בידי חדד, וחקירה חוזרת קצרה מטעם הפרקליטות, תם תפקידה במשפט המו"לים והיא יצאה מהאולם במהירות.

מי מתדרך כך

מחר תחל עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, מקורבו של נתניהו לשעבר וזרועו הארוכה במשרד התקשורת בתקופת "תיק 4000". פילבר, שמרבה להתייחס לעברו במשרד התקשורת בחשבון הטוויטר שלו, סומן מראש כעד הפכפך שקשה לשער מה יגיד כשיתייצב בבית-המשפט. על רקע זה התפרסמו בשבועות האחרונים כמה כתבות וטורים שבהם הועלתה האפשרות שאם לא ימלא את חלקו בהסכם עד המדינה – ייתכן שבפרקליטות יבקשו לפסול את עדותו, ואולי גם יעמידו אותו לדין בגין העבירות שיוחסו לו לפני שעבר צד והסכים להעיד נגד נתניהו.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד ז'ק חן, סנגורו של אלוביץ', הבהיר היום בפתח הדיון שהוא ועמיתיו זועמים על הפרסומים הללו, שאותם הגדיר כ"מסע של סחיטה באיומים" נגד פילבר. לדבריו, אם היה מדובר סתם בכותבי טורים שחולקים את דעתם ייתכן שהיה מבליג – אבל המצב חמור יותר. "כבר לא מדובר בשולחי יד במקלדת כפי שאנחנו רגילים במשפט, אלא דברים שמתיימרים להביא מפי הפרקליטות ממש", פירט. "האמירה האחרונה היתה שבפרקליטות לא יהססו להכריז עליו עד עוין, ולאחר מכן להגיש נגדו כתב אישום חמור", הוסיף.

דבריו של עו"ד חן כוונו ככל הנראה לדיווח של כתב חדשות 13 אביעד גליקמן מאתמול, שבו אכן יוחס התרחיש לגורמים בפרקליטות. לדברי הסנגור של אלוביץ', הוא ועמיתיו רואים בכך "אקט של זיהום ההליך" ובכוונתם לדרוש שתיפתח חקירה שתחשוף "מי מתדרך כך, ומי מאיים על עדים כך".

בפרקליטות המדינה דחו בתוקף את הטענות. עו"ד ניצן וולקן, אחת מכמה נציגים של הפרקליטות שנכחו באולם, טענה שלסנגורים "אין מושג מאיפה מגיעים הפרסומים ומה האינטרסים שעומדים מאחוריהם", והוסיפה שדווקא אותם ראוי היה להאשים בנסיונות השפעה פסולים. לדבריה, את אותן הטענות שהם מעלים בנוגע ל"איומים" על פילבר ניתן היה להעלות בעקבות התבטאויות על העדה דנה נויפלד שנועדו לפגוע במוניטין שלה ובשמה הטוב.

באופן אירוני, כזכור, מי שאכן נחקרו בחשד להטרדת עד בעניינו של פילבר הם דווקא יועציו של נתניהו.

67104-01-20
51538-12-20

* * *

לעיון בהודעה על עסקת הטיעון של יורוקום אחזקות

להורדת הקובץ (PDF, 7.8MB)

להורדת הקובץ (PDF, 1.98MB)

להורדת הקובץ (PDF, 1.15MB)