יום העדות השלישי של ניר שוורץ, החוקר הראשי של עד המדינה ניר חפץ, סיפק המחשה מפורטת וכמעט מייגעת לביטוי "דו-שיח של חירשים". החוקר שוורץ, בפינה השמאלית של האולם, תיאר את מלאכת החקירה כקרב מוחות פסיכולוגיסטי שנועד לממש מטרה נעלה: בירור האמת בשירות שלטון החוק. תהליך מורכב, קשוח ובלתי נעים – אבל כזה שחייב להתבצע. בהמשך לדברים שאמר בדיונים הקודמים, הוא עמד על כך שחפץ זכה ליחס סטנדרטי, בדיוק כמו כל חשוד אחר שמובא לחקירה ביחידת להב 433.

עו"ד בעז בן-צור, במרכז האולם, צפה מראש בתיעוד הווידיאו של חקירות חפץ וקרא את הפרוטוקולים, אבל הגיע למסקנה ההפוכה – זאת שמשרתת את קו ההגנה של הלקוח שלו, הנאשם בנימין נתניהו. לפי התזה שלו, שוורץ ועמיתיו המתחלפים העבירו את חפץ תהליך שנועד למוטט אותו פיזית ונפשית, באופן פסול – עד שיישבר וייתן להם מה שהם רוצים: הפיכתו לעד מדינה. על-פי הגישה הזאת, אם חפץ אכן לא זכה ליחס חריג, מערכת אכיפת החוק בישראל סובלת מריקבון עמוק.

בדיון שהתקיים יום קודם לכן התרכז עו"ד בן-צור בתרגילי החקירה שעבר חפץ עד שהסכים לשמש עד מדינה – חקירתה של מקורבת שעל טיב יחסיה עם חפץ עדיין חל צו איסור פרסום, מניפולציות שעירבו את בני משפחתו ולחץ להחליף את עורך-דינו, שהתנגד לחתימה על הסכם עד מדינה. בדיון האחרון עד כה, שהתקיים אתמול (12.1), התמקד בן-צור בתנאי המעצר ובמצוקה המובהקת שבה היה שרוי חפץ: הרעב, התשישות, הפצעים המעיקים שנגרמו לו מעקיצות הפשפשים – והחקירות עצמן, שאותן כינה חפץ "אינקוויזיציית שוורץ", על שם החוקר הראשי.

שוורץ, בחקירה הנגדית שעבר בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאחז בעמדת המוצא שלפיה פעל כשורה – אבל לקראת הסוף, כשהסנגור של נתניהו שאל אותו על מעשיהם של חוקרים אחרים, הוא בכל זאת סיפק לו הישג קטן, ואף אישר שלדעתו הדבר עשוי לפגום במשקל עדותו של חפץ.

חפץ נעצר ב-18 בפברואר 2018, אך חתם על הסכם עד מדינה רק שבועיים לאחר מכן. החוקרים ייחסו לו מעורבות בעסקת השוחד שבגינה עומדים כעת לדין ראש הממשלה דאז נתניהו ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בקבוצת בזק לשעבר. בבית-המשפט, חפץ העיד שהיה בטוח בחפותו והאמין שמדובר בתיק תפור – למעט מקרה אחד שבו שיבש חקירה: המפגש שיזם עם האלוביצ'ים שבו סיכם איתם להעלים ראיות. בעצת עורך-הדין שליווה אותו בימי המעצר הראשונים, ירון קוסטליץ, הוא סירב לשתף פעולה עם החוקרים ושמר על זכות השתיקה.

בחקירות הראשונות שלו התלונן חפץ על רעב מתמשך. הוא טען בין היתר שב-36 שעות המעצר הראשונות שלו קיבל רק שני סנדביצ'ים – פועל יוצא של החקירות הארוכות, שבגינן הוחזר לתא המעצר אחרי שעת ארוחת הערב. בהמשך התלונן שבמשך שבוע שלם לא אכל דבר מלבד סנדביצ'ים, והתלוצץ במרירות על ההשלכות שיהיו לכך על הגזרה שלו.

ניר חפץ בדיון בהארכת מעצרו בבית-משפט השלום בתל-אביב, פברואר 2018. מאחור: הנאשם שאול אלוביץ' והחשוד דאז אלי קמיר (צילום: פלאש 90)

שוורץ, בבית-המשפט, אישר את התיאורים אך סירב להתרגש. "אני אגיד לך כך, אנחנו אחראים על התזונה של מר חפץ בזמן שהוא נמצא בחדר החקירה. כל זמן שהוא לא נמצא ביחידה, הוא נמצא בחזקת שירות בתי-הסוהר – הם מזינים אותו, הם נותנים לו את המזון שהוא צריך", אמר שוורץ לסנגור. "שמע", הוסיף, "אם הוא אומר בחקירה 'אני אכלתי במשך 36 שעות רק שני סנדביצ'ים' – יכול להיות שזה נכון. אין לי את היכולת להתמודד עם הדבר הזה".

השופטים עודד שחם ומשה בר-עם, שדנים בתיק יחד עם ראש ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן, הביעו אי-נוחות מהתשובה הזאת ותהו מה עושים כשעציר מעיד שהוא חש רעב. "אם הוא לא אכל 36 שעות, הוא היה צריך לקבל אוכל, בהחלט כן", השיב שוורץ, אבל מיד סייג את עצמו. "יכול מאוד להיות שאין ביחידה אוכל לתת לו. אין ביחידה מזון כל הזמן, היחידה מקבלת אספקה", אמר. "במצבים כאלה ממשיכים את החקירה עד שהוא יקבל את האוכל".

הסנגור מטעה, החוקר נופל בפח

יום לאחר מעצרו, באותה חקירה שבה התלונן חפץ שלא אכל כמעט דבר במשך יממה וחצי, הוא ביקש מחוקריו אישור לשלוח מכתב אישי למפקד להב 433 דאז, רוני ריטמן. "אני זוכר שבלי להגיד את זה, האווירה היתה של 'תחשוב טוב-טוב מה שאתה עושה לפני שאתה מתלונן עלינו. אבל זה לא נאמר במלים", העיד חפץ בבית-המשפט. "אני מכיר את המכתב", אמר שוורץ כשנשאל על כך אתמול, "אבל לא מכיר מתן תחושה לחפץ שעדיף לו שלא יכתוב ולא יתלונן עלינו".

עו"ד בן-צור הטיח בו שהוא כנראה לא עיין לעומק בתמלילי החקירה, והזכיר לו שכשחפץ אמר שהוא מעוניין לשלוח מכתב תלונה, החוקר יניב פלג העיר לו: "פה אתה יוצא חוצפן". "זה בדיוק המסר שאתם מעבירים לו", אמר עו"ד בן-צור. "הוא לא אוכל, הוא חושב שהוא נמצא במקום שיש לשיטתו סיכון לחייו מסיבות שאפשר להבין אותן – הוא רוצה לכתוב תלונה, שיכתוב תלונה. למה הוא יוצא חוצפן?".

רוני ריטמן, ראש יחידת להב 433 לשעבר (צילום: יונתן זינדל)

"כי לא מקובל אצלנו לכתוב מכתב לראש להב, כעצור. יש לו עורך-דין שמייצג אותו", השיב שוורץ, "ראש להב הוא אינסטנציה גבוהה, ויש צוות חקירה". שוורץ הדגיש שבסופו של דבר איש לא מנע מחפץ לכתוב את המכתב, שאכן נכתב. עו"ד בן-צור השיב בהטעיה: "אתה יודע, אגב, שהוא שיקף לכם ששמו אותו בכלוב, ושהוכנסו לכלוב הזה עצירים דוברי ערבית וצעקו לו 'נתניהו, נתניהו' – כלומר זיהו אותו כדובר של נתניהו? אתה זוכר את זה, אני מניח?".

"כן", השיב שוורץ. הוא שגה. חפץ לא הוכנס לתא אחד עם עצירים דוברי ערבית שזיהו אותו כמקורב לנתניהו. כשתיאר את הסיטואציה הזאת בבית-המשפט, חפץ סיפר שהוא הוכנס לבדו לרחבה מסורגת בבית-המעצר שקמה; העצירים שקראו לעברו בשמו של ראש הממשלה הוחזקו בשטח נפרד, וביניהם חצצו חוטי תיל. "אני הייתי בכלוב משלי, לא היה להם מגע פיזי", הבהיר חפץ בעדותו.

התיאור המסולף שימש את עו"ד בן-צור כדי לחדד את הטענה לגבי מצוקתו של חפץ. "יש פה אירוע, אסור שהוא יחשוב שיש סכנה לחייו בעקבות תנאי המעצר, נכון? זה חמור, נכון?".

"זה חריג, כן", השיב שוורץ.

"אז למה הוא חוצפן?", שאל בן-צור.

"הדרישה שלו לכתוב את המכתב באותו שלב – מבחינתנו זה לא מקובל", השיב שוורץ.

"יש איזה כלל שאוסר לפנות לראש להב ירום הודו?", תהה בן-צור.

"לא", השיב שוורץ.

כולם רעבים, כולם תשושים

מצוקת המזון של חפץ התחברה עם האיומים שהציבו לו החוקרים – אמירות שלפיהן אם לא יתחיל לדבר הוא יישאר במעצר תקופה ממושכת, למשל, או סיטואציה שבה חוקר בשם שלומי חכמון אמר לו: "אנחנו יודעים להתעסק בכסף. אנחנו יודעים לקחת אותך ולרוקן אותך מנכסיך". ניר שוורץ, שפרש בינתיים מהמשטרה, הסתייג מהמונח "איומים" והגדיר את האמירה הזאת כ"מניפולציה". לדבריו, הוא ועמיתיו פשוט שיקפו לחפץ את המצב הקשה שאליו נקלע – ובמקרים אחרים ניסו למצוא דרכים לגיטימיות לגרום לו לדבר.

"אדוני, אנחנו מדברים על חקירה", אמר שוורץ לסנגור בן-צור. "אנחנו מדברים על מעצר. אנחנו מדברים על הליך שבו אומרים הרבה מאוד דברים. החקירה היא לא רק שאלות ותשובות, החקירה היא גם אמירות שנאמרות לעצוּר במטרה לפתח איתו שיח ולהסביר לו שהוא נמצא במצב בעייתי, במצב קשה מבחינה ראייתית, ולאור זה עלול לשבת במעצר מספר רב של ימים. זאת המטרה. שיבין שעדיף לו לשנות את הגישה שלו ולתת גרסה".

"להפעיל עליו לחץ – אתה אומר כדי לתת גרסה, אני אומר כדי שיהפוך לעד מדינה", אמר בן-צור.

"חקירה זה מסע של שכנוע", השיב שוורץ. "העצור, החשוד, כל מה שהוא עושה זה להסתיר את הסודות שלו, הפליליים. הוא טומן אותם בלבו, לא רוצה לשתף פעולה עם החקירה ולדבר. כמובן שזו זכותו המשפטית, אבל תפקידו של החוקר לנתק אותו מהמקום הזה ולשכנע אותו לדבר, לתת גרסה, להציף את האמת, לחשוף את הראיות ואת העבירות שהוא ביצע".

בנימין נתניהו עם אשתו שרה והדובר עופר גולן השבוע בבית-משפט השלום בתל-אביב, בדיון בתביעת הדיבה שהגישו נגד אהוד אולמרט (צילום: אבשלום ששוני)

בהמשך הדיון ציין עו"ד בן-צור שיש שורה של פסקי דין שלפיהם חקירת אדם שמצהיר על עייפות, כמו חפץ במקרה זה, מייצרת עדות פגומה. שוורץ, שלאחר פרישתו מהמשטרה החל לעבוד כעורך-דין, אמר שאינו מכיר את הפסיקה הספציפית אבל אישר שאכן יש פגם בחקירה של אדם שמעיד על תשישות. מיד לאחר מכן הסתייג: "אגב, כל העצורים מתלוננים שהם עייפים ותשושים".

"כולם רעבים, כולם עייפים – כולם-כולם-כולם", העיר בן-צור בסרקזם.

"אנשים שנמצאים במעצר הם תשושים ועייפים. הם לא מגיעים רעננים כאילו התעוררו בבית", השיב שוורץ.

במקרה של חפץ, טען בן-צור, המצב היה הרבה יותר חמור מהרגיל. כדי להמחיש זאת הקריא ציטוטים של חפץ שתמכו בכך, וגם ציטוט מדו"ח של מדובב שהוצמד לו בעת המעצר: "זיהיתי אצלו שהוא, ככל שחולף זמן המעצר, נעשה תשוש יותר ומדבר פחות צלול, ממלמל באמבטיה והולך ישר למיטה, דואג לאוכל בצורה אובססיבית, משהו מתוק, ושם בתוך נעליים את המתוקים. כששאל אותו הסוהר למה הוא שם את זה בנעליים, הוא ישר הוציא את זה משם".

"יש פה תיאור קשה נכון?", שאל בן-צור.

"יש פה תיאור של אדם במעצר", השיב שוורץ.

"כל אדם במעצר נעשה 'תשוש, מדבר פחות צלול, ממלמל' ו'דואג לאוכל בצורה אובססיבית'? אתה שומע מה שפיךָ שח?", הקשה בן-צור.

"כן", השיב שוורץ.

"מה שאתה אומר לי זה שזה חלק שגרתי ממעצר".

"אדם שנמצא במעצר הוא פחות שמח. לא נעים לו. הוא נמצא במצב קשה. כל התנאים הסביבתיים שלו הם תנאים קשים".

השופט בר-עם הביע תמיהה לגבי הגישה של שוורץ, ותהה איך אפשר להתייחס ברצינות לגרסה שמוסר אדם שמצוי בכזו מצוקה. שוורץ השיב שהוא לא יכול להשפיע על המצב שבו הוא מקבל עצור לחקירה מהשב"ס – אבל הוא יכול לתת לו יותר מזון, למשל, ואז להעריך מחדש את מצבו. "מביאים אותו לחדר החקירה, נותנים לו קפה ובוחנים את הצלילות שלו".

עו"ד בן-צור ציין שבדו"ח שצוטט לעיל נשאל המדובב האם הצליח לזהות אצל חפץ "נקודת תורפה". בן-צור ניסה לגרום לשוורץ להודות שהוא ועמיתיו חיפשו נקודת תורפה אישית, או פיזית, שבאמצעותה יוכלו ללחוץ על חפץ. שוורץ הסתייג. "בחקירות מחפשים מקומות שבהם אפשר להיכנס ולחקור", אמר. "השאלה הזאת מכוונת לנקודת תורפה ראייתית".

"אגיד לך למה מה שאתה אומר לא נכון", השיב בן-צור. לדבריו, כל עוד נשאל חפץ על ראיות – הוא התבצר בשתיקה וסירב לשתף פעולה. לפיכך, טען הסנגור, ברור שהתיאור מתייחס לניסיון למצוא אצל חפץ "נקודת תורפה פרסונלית, אנושית".

שוורץ התרכך: "יכול להיות שהדובר מדבר על נקודות תורפה לא-ראייתיות. זה נכון שלפעמים אנחנו בחקירה מחפשים נקודות שבהן אפשר להשתמש בחקירה כדי לשפר את השיח".

"מעגלי שיח", הפטיר בן-צור בזלזול.

"כן, בהחלט", השיב שוורץ. "בחדר החקירה, כשהעצור שותק – בהחלט 'מעגלי שיח'".

חיפוש נקודות תורפה, הטיח בו בן-צור, הוא מעשה לגיטימי עד שמגיעים לגבול שבו הנחקר מאבד את הצלילות ומידרדר להתנהגות אובססיבית כמו זו שתיאר המדובב. "זה כבר ניצול מניפולטיבי, מכוון, אלים, בלתי חוקי של נקודות תורפה", אמר.

"ממש לא נכון", התעקש שוורץ, שלדבריו לא נטל חלק בהפעלת המדובב. "אני אגיד לך ככה, אין חשוד שלא מגיע בבוקר לחקירה ומספר שהוא לא ישן, ושהוא עייף ותשוש. אף אחד לא רוצה להיחקר, כולם באים ואומרים, 'אנחנו עייפים, אנחנו תשושים'. מבחינתנו אדם שבא ואומר 'אני עייף, אני תשוש', זו נקודת התחלה שאנחנו בוחנים אותה בהמשך".

"יש גבול שבו אתה אומר, 'פה אני עוצר, קח הפסקה ואחריה נמשיך'?", תהה הסנגור.

"ברגע שאדם לא מסוגל לעבור את סף הערות, לא חוקרים", השיב שוורץ. לדבריו, ביחידת להב 433 אין מקום שבו ניתן לאפשר לנחקרים לישון – אבל חוץ מלתת להם קפה ולשלוח אותם לשטוף פנים, אפשר גם לתת להם הפסקה לשם פעילות גופנית. אחד מתמלילי החקירה מתעד מקרה כזה, שבו החוקר יניב פלג מבטיח לחפץ שהוא יעביר לו "שיעור פילאטיס" ואז במשך שתיים-שלוש דקות מנחה אותו כיצד לשחרר את הגוף ולהמריץ את הדופק: "תזיז את הראש בסיבובים, ככה, ישחרר לך קצת חוליות, אבל לאט-לאט, כי זה חוליות, תשחרר קצת ידיים, טוב מאוד... קצת רגליים, אנחנו נשחרר".

"וואלה עוזר", הפטיר חפץ, והחוקר המשיך בהפעלה הגופנית.

רופאים עם מסורים

בהמשך החקירה ניסה עו"ד בן-צור לגרום לשוורץ להודות שהוא ושאר החוקרים ניצלו את המצוקה שנגרמה לחפץ מעקיצות הפשפשים כדי ללחוץ עליו לשתף פעולה עם החקירה – רושם שעליו חזר חפץ בעדותו בבית-המשפט. בן-צור טען שוב ושוב שהחוקרים מנעו מחפץ לראות רופא, ושוורץ השיב שוב ושוב שבמטה להב 433 אין רופא, רק חובש, ושחפץ קיבל טיפול כששהה בבית-המעצר. "לא עוצרים חקירה אם אדם מתגרד", אמר שוורץ, "אצלנו עוצרים חקירה לטיפול רפואי רק אם יש סכנת חיים".

בן-צור, בתגובה, הקריא לו דברים שאמר לחפץ החוקר יניב פלג: "'תשובה 1' (שמירה על זכות השתיקה; א"ב) שווה לך את כל הגירודים האלה והבלגן הזה והסבל הזה והחוסר שינה הזה?". לכאורה, האמירה הזאת קושרת בין התנאים הקשים שבהם הוחזק חפץ להתעקשות שלו לא לענות לשאלות החוקרים. "זאת אמירה לא טובה", אישר שוורץ, שנכח בחקירה שממנה נלקח הציטוט.

"למה?", שאל בן-צור.

"מפני שהמצב הרפואי שלו לא קשור למצב המשפטי שלו. אין שום קשר ביניהם", השיב שוורץ.

"אתה – כמוסד – מנעת ממנו את הטיפול הרפואי. המשכתם לחקור אותו, רציתם שיפסיק לשמוע לעצת עורך-דינו – אתם רוצים במכוון להמשיך לראות אותו מתייסר ואומרים לו: 'לך לשב"ס'", הטיח הסנגור.

"ממש לא", השיב שוורץ. "החיבור הזה לא נכון. העובדה היא שהוא לא קיבל את הטיפול שהיה צריך לקבל ביום שבו קיבל את הפריחה – אבל לא יכלו לתת לו שום טיפול אחר. יש מצבים שבהם מזעיקים רופא מיחידות אחרות, אבל זה דבר חריג. [...] החיבור בין זה שאנחנו במכוון מנענו ממנו טיפול כדי לעשות קישור למצב המשפטי שלו – זה חיבור שלא קיים".

בן-צור, בתגובה, ציין שחפץ התרשם שכאשר ביקש לראות רופא שוורץ יצא מחדר החקירות כדי להתייעץ עם גורם לא ידוע, ואז חזר כשבפיו תשובה שלילית. "הוא בורג", אמר חפץ על שוורץ בעדותו בבית-המשפט, "מישהו כל הזמן מסתכל על החקירה, ומישהו אמר לו שאני לא אראה רופא".

"הוא ממש לא מדייק", התעקש שוורץ. "אין דבר כזה שמישהו, גורם משטרתי, יושב בבקרה ובמכוון מונע מנחקר טיפול רפואי על מנת לשנות את מצבו המשפטי".

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 4000", מחוץ לבית-המשפט המחוזי בירושלים. נובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

לפי התזה שהציג סנגורו של נתניהו, אחת המטרות העיקריות של החוקרים בימי חקירתו הראשונים של חפץ היתה לגרום לו להחליף את עורך-הדין ירון קוסטליץ, להפסיק לשמור על זכות השתיקה ולהפוך לעד מדינה. בסופו של דבר אכן החליף חפץ את קוסטליץ בעו"ד אילן סופר, ורק אז חתם על הסכם עד מדינה. "נדמה לי שאתה אישרת שיש איסור חמור בתכלית שגורמי משטרה יפעלו לשכנע חשוד או נחקר להחליף את הייצוג המשפטי שלו", אמר בן-צור לשוורץ.

"נכון, גם פעלתי לשם כך", השיב החוקר.

"העיקרון הזה נפרט לפרטים: למשל, אי-אפשר לשכנע חשוד שהוא לא זקוק לסנגור, אסור להשחיר את שמו של עורך-הדין באוזני החשוד, אסור לערער את האמון של החשוד בעורך-דינו, אסור להשפיע על חשוד בכל הקשור לבחירת עורך-הדין שלו, ואם מפירים את הדברים הללו – הפסיקה אומרת שבמקרים מסוימים זה עשוי להוביל לפגיעה בקבילות ההודעות".

"כן", שב ואישר שוורץ.

בן-צור, בתגובה, הקרין באולם קטע מחקירה שבה שוורץ חלק עם חפץ משל: "אתה זוכר את שני החיילים שנכנסו לג'נין? אתה זוכר איך זה קרה להם? אני אגיד לך את זה ככה: גם כשאתה משתמש ב-Waze, אתה יכול להגיע למקומות שלא רצית". בן-צור ציין שבמקרה של החיילים ההנחיות של אפליקציית הניווט הפופולרית הובילו ללינץ'. לטענתו, הסיפור הזה היה הדרך המתוחכמת של שוורץ להגיד לחפץ שעורך-דינו מוביל אותו לסוף טרגי.

שוורץ שלל זאת. כשהשופט בר-עם שאל אותו "מי זה או מה זה ה-Waze" במשל, שוורץ התעקש שאפליקציית הניווט היא מטאפורה ל"דרך" שבה חפץ הולך – ולא להנחיות שקיבל או לגורם שנתן אותן. "אני לא אומר לו שום דבר לא על עורך-דין ולא על מערכת היחסים בינו לבין העורך-דין שלו", אמר. "זה משהו שאני מקפיד עליו הקפדה מוחלטת".

סנגורו של נתניהו לא קיבל את ההסבר, אבל ניצל את ההזדמנות כדי להציג לו מקרים מובהקים יותר, של דברים שאמרו חוקרים אחרים. הוא ציטט דברים שאמר חוקר בשם ליאור שפיץ, שניסה לשכנע את חפץ שהאינטרסים שלו ושל החוקרים "יכולים להצטלב", כהגדרתו. "מדובר פה בחיים שלך", אמר שפיץ לחפץ. "אתה כורה לעצמך בור עמוק, עמוק יותר מרגע לרגע, אתה כמו חפיסת קלפים שזורקים באוויר, אתה בוחר להיות האחרון שנשאר על הרצפה, לא הזה למעלה – האחרון, זה שקבור למטה".

"אלה הוראות, 'בוא תהיה עד מדינה', נכון?", שאל בן-צור את שוורץ.

שוורץ השיב בשלילה. "המטרה היא לגרום לו להיות עד תביעה", אמר. "אדם שמדבר בחדר החקירה ומפליל את עצמו ואחרים לא חייב להיות עד מדינה. [...] אף אחד לא אומר לו, 'בוא תהיה עד מדינה'. אומרים לו: 'בוא, תספר את הסיפור שלך. בוא ותן גרסה'".

לקראת הסוף כבר לא ניתן היה להכחיש. זה קרה כשבן-צור הזכיר דיאלוג שקיים עם חפץ חוקר בשם מיקו גנדי. הרקע היה דימוי שחפץ השתמש בו לתיאור עורך-דינו: הוא הסביר לחוקרים שהחקירה היא כמו ניתוח לב פתוח, ועורך-הדין שלו הוא כמו רופא מומחה – שלצורך הצלחת הניתוח צריך להרדים אותו. והוא, הנחקר, מקשיב לעורך-הדין ומציית להנחיות.

החוקר גנדי ניסה לשכנע את חפץ שעם רופא כזה הוא לא רוצה להיכנס לחדר הניתוחים: "נניח והרדימו אותך, אבל לא ניתחו אותך בסוף מאיזושהי סיבה שלא תהיה, בסדר? וכשאתה מתעורר, ואף אחד לא נגע בך, אתה רואה שהרופא התכוון לפתוח אותך לא עם סקלפל כמו שהוא אמור לפתוח אותך, אלא לפתוח אותך עם מסור חשמלי, בסדר?

"אז אתה אומר, 'תשמע, בוא'נה, איזה מזל שהוא לא נגע בי הרופא הסתום הזה, איזה מפגר. בסדר? אבל בשורה התחתונה אין לך קייס. לא נגעו בך, לא נגרם לך נזק, אף אחד לא פתח אותך, אין לך מה לתבוע על זה שהרופא התכוון אולי לפתוח אותך עם מסור חשמלי. לא קרה לך נזק, אז תתקדם אחי, בסדר? למדת עם הרופא הזה לא להתעסק. אתה מבין למה אני מתכוון? במשחק של ההקבלה?".

החוקר יניב פלג, כעבור יממה, חזר על ההקבלה באוזני חפץ: "אם אותו מנתח או רופא יכול לגרום למותך, או שאתה באיזשהו שלב מבין שהרופא, האבחנה שלו לא נכונה, אולי צריך להחליף רופא, וזה קורה. בדיוק כמו שהוא יכול להציל אותך – כך הוא גם יכול להרוג אותך".

בן-צור, שהזכיר את שני הציטוטים בבית-המשפט, הטיח אותם בשוורץ ואמר שאלו דוגמאות לנסיונות פסולים לגרום לחפץ להחליף את עורך-דינו.

שוורץ, אולי בגלל הבוטות של התיאורים ואולי משום שהציטוטים יוחסו לחוקרים אחרים, שהתבטאו כך כשהוא עצמו לא שהה בחדר החקירה, אישר את התזה. "זה חמור מאוד, מדובר פה על חילופי עורכי-דין", אמר. "אני לא אוהב את האמירה הזאת, משום שהיא משליכה על העורך-דין ומתייחסת ישירות לייעוץ שהוא קיבל, וההקבלה מאוד ברורה – לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה. זה משהו שאני בחיים לא הייתי אומר".

בשורה התחתונה, החוקר הראשי של חפץ הצליח להדוף את רוב ההאשמות שנגעו לו אישית – אבל בכל הנוגע לעמיתיו, מדי פעם, הוא התיישר עם גרסת ההגנה. חקירתו הנגדית אמורה להסתיים בשבוע הבא. לאחר מכן, כשיזומנו להעיד החוקרים הבאים, יהיה עליהם להשיב לאבחנות הלא נוחות של החוקר שפיקד עליהם.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.43MB)