"אתמול, בגלל מעשה טרגי מאוד, טרגדיה רצינית מאוד, העניין שלכם לא פתח את המהדורה", הודיע החוקר יניב פלג לנחקר ניר חפץ תשעה ימים לאחר מעצרו. "אבא שלפני מספר ימים רב עם אשתו ניסה לדקור אותה", הרחיב החוקר, "ואתמול בלילה מצאו אותו. הוא התאבד, זרק את עצמו על פסי רכבת, ואת הבן שלו בן השלוש הוא רצח". החשוד חפץ, שבאותה עת עדיין סירב לשתף פעולה עם חוקריו, אולי כבר התחיל לחשוד. לכל אורך החקירה נראה היה שהחוקרים – שהתחלפו בזה אחר זה – נתקעו כולם על אותו עמוד בספר המטפורות הגדול של המשטרה. ובמקרה, זה היה העמוד שעסק ברכבות ותחנות רכבת, בקטרים, רציפים ומסילות ברזל.

שוב ושוב נשאל חפץ מה יענה לבני משפחתו כשישאלו אותו מדוע לא עלה על הקרון כשעוד היתה לו הזדמנות. הרכבת עומדת ברציף ומחכה רק לך, דחקו בו. בהזדמנות אחת, החוקר ליאור שפיץ חלק עם החשוד הסרבן עוד ידיעה אקטואלית: שביתת רכבות שיבשה את זרימת התנועה בארץ. "סידרו לך תצפית לרכבת", בישר לו אותו חוקר כעבור כמה ימים, בהתייחסו לחלון של חדר החקירות במטה להב 433 בלוד, המשקיף למסילת הרכבת. "תגיד לי", העיר חפץ, "יש פרט אחד שאתם לא חושבים עליו?".

רצף אזכורי הרכבות בפי החוקרים נראה כמו ניסיון – אחד מני רבים – להכניס את חפץ לסרט ולהזכיר לו תקרית משונה ובלתי פתורה, כמעט הוליוודית, מתקופת שירותו הצבאי. לידיעת הציבור היא הגיעה בתום החקירות, שבועיים אחרי שחפץ כבר עלה לרכבת ונסע הביתה כשבחיקו הסכם עד מדינה. אילה חסון חשפה בחדשות 10 סיפור ישן שעד אז היה רק מעשייה שעברה מפה לאוזן בחוגי העיתונות: בשנות השמונים של המאה הקודמת, כשחפץ היה בקורס קצינים, הוא נחקר בחשד למעורבות במותו של חייל שנשלח עמו לניווט לילי בנגב ונמצא מת ומרוטש על הפסים. בניגוד לשורה של מקרים אחרים שבהם תבע חפץ ישראלים שהתבטאו בעניינו, במקרה הזה הוא לא טרח.

אתמול (1.12) התייצב חפץ בבית-המשפט המחוזי בירושלים, ליום המלא הראשון של חקירתו הנגדית. תקרית הרכבת עדיין לא עלתה, אבל רצף של נושאים אינטימיים אחרים הוצפו אל פני השטח כחלק מהניסיון לפורר את עדותו. עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו, הפעיל על חפץ מהלך מורכב שנע הלוך ושוב מאמפתיה לחוסר אמון עמוק: הוא רתם את הטראומות שספג חפץ בחדר החקירות, כביכול תוך הבנה למצבו הקשה – ואז השתמש במלים ובתיאורים של חפץ כדי לזרוע ספק בנוגע לצלילות דעתו ברגע החתימה על הסכם עד המדינה.

חלק מהדיון, כמעט שעתיים, התקיים בדלתיים סגורות וללא נוכחות של עיתונאים, יחצנים ושאר המתעניינים שנוהגים לפקוד את אולם הדיונים. הנושא המרכזי שנידון בדלתיים הסגורות היה תרגיל חקירה שבמסגרתו זומנה למטה להב 433 עדה שהשיבה ל"שאלות חודרניות ביחס לטיב הקרבה ומהות מערכת היחסים" שלה עם חפץ. זהו תיאור חלקי בלבד של המאורע, שעל רוב פרטיו עדיין חל צו איסור פרסום.

אגב, יומיים קודם לכן, בחקירה הראשית, הצהיר חפץ שתרגיל החקירה לא היטה את הכף לטובת חתימה על הסכם עד מדינה. "אני בתקשורת חיה די משוכללת", הוסיף בהקשר זה, "ברגע שבוצע התרגיל הזה כפי שבוצע, ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שזה יהיה בתקשורת, בלי קשר לשאלה אם אחתום".

בחלקים של הדיון שהתקיימו אתמול בדלתיים פתוחות, הסנגור בן-צור הקרין על גבי המסכים קטעים מתוך חקירתו של חפץ: תרגילי החקירה שהופעלו עליו, האיומים ורגעי המצוקה. חפץ, בעבר מהאנשים החזקים ביותר בענף התקשורת וממקורביו הבכירים של נתניהו בשנותיו כראש ממשלה, נראה בקטעי הווידיאו כשהוא מכונס, בוהה בנקודות בחלל, חושש מנחת לשונם של החוקרים ובה בעת תלוי בהם למילוי צרכיו הבסיסיים ביותר – מזון, שינה ואישור ללכת לשירותים.

עו"ד בעז בן-צור (מימין) עם הנאשם בנימין נתניהו ועו"ד עמית חדד, בחודש שעבר בבית-המשפט (צילום: אורן פרסיקו)

"ניר", אמר לו החוקר יניב פלג באחד מאותם קטעים, "אני לא יודע אם בשעות או ביום-יומיים הקרובים, [אבל] הולכת ליפול עליך פה פצצה שתזעזע את עולמך. [...] זה עלול לשנות את חייך. אני לא חושב שאתה לוקח בחשבון את הידע שלנו, את היכולת שלנו ומה שאנחנו מסוגלים לעשות. עם כל הכבוד לתחנת המשטרה שנמצאת בעירך, שאני מאוד מכבד את עבודתם, אנחנו לא תחנת משטרה. אנחנו להב 433 ושיטות הפעולה שלנו, מלבד זכויות החשוד, מאוד-מאוד דומות לשירות הביטחון הכללי. יש לנו את אותן היכולות".

בשלב הזה של החקירה, יומיים לאחר מעצרו, חפץ שוב ושוב הפנה את החוקרים ל"תשובה מספר אחת" – הסבר שנתן קודם לכן לסירובו להשיב לשאלות. החוקר פלג, שמאז פרש מתפקידו, לחץ עליו לשנות את דעתו. "אני יכול להגיד לך שכל פינה שניסית להסתיר, להחביא, במהלך חייך, אנחנו הפכנו את הפינה הזאת וגילינו את מה שאתה החבאת. וכל אותם מסתורין ודברים חבויים, אנחנו נגיש לך אותם פה על השולחן ונבקש את תגובתך. וכל סרט או דבר אפשרי שאתה מריץ לך עכשיו בראש יהיה פה, בחדר הזה, כל סרט וכל מצב וכל דבר. ואתה צריך לקחת את זה בחשבון כי 'תשובה מספר אחד', ברגע שהפצצה תיפול, היא לא תעזור לך. [...] תקופה לא פשוטה מחכה לך".

"האיום היה ברור", אמר חפץ בבית-המשפט, "אם אני לא אספק גרסה – יחריבו את משפחתי. זה נאמר עשרות פעמים".

בן-צור לא הטיל ספק בדבריו, והציג קטע נוסף מאותה חקירה. "יש מצב גדול מאוד שאחרי כל הסיפור הזה פה, הילדים שלך לא ירצו להיות איתך בקשר יותר. וגם אשתך. למה? בגלל שאתה שומר על זכות השתיקה בשביל כמה עסקנים ששומרים על התחת שלהם, אבל לא על שלך", הטיח בו החוקר פלג. "אני אומר לך שההשלכה פה, מעבר לפלילים וכלא וכל המשתמע מכך, והתקשורת שחוגגת מאחורי הגב שלך כרגע – התא המשפחתי שלך נמצא כרגע בסכנה בעקבות אותה פצצה שאמרתי לך שתגיע בזמן הקרוב מאוד".

עו"ד בן-צור ביקש מחפץ להתייחס לקטע הזה, ונענה בתחינה. "אני לא רוצה להגיד", אמר חפץ. "ביממה האחרונה מה שהולך ברשתות החברתיות זה רצח צד ג' (העדה שעל זהותה הוטל צו איסור פרסום; א"ב), חייבים להיזהר. אתה לא יכול לדמיין מה שהולך שם, אני בטוח שאתה לא יודע את זה, אבל אני יודע מה הולך. תמונות, שמות. חייבים להיזהר, נו. יש פה צד ג'. [...] התקשורת שנמצאת כאן שומרת על הכללים, אבל יש אנשים שתודלקו על-ידי מי שתודלקו שנתיים, והם עושים את העבודה. [...] מה הצד ג' הזה אשם?".

"החליט מי שהחליט – בהחלטה מודעת, זדונית, בלתי חוקית, בלתי לגיטימית, פסולה, מתועבת – והיתה לזה השלכה", השיב לו הסנגור. "לכן, אם אתה רוצה כרגע לומר משהו בדלתיים סגורות לבית-המשפט, זאת החלטה שלך".

"לא רוצה לענות על השאלה בדלתיים פתוחות", אמר חפץ, והעיתונאים נשלחו החוצה.

כל הכסף והכסתו"חים

בהמשך הדיון הציג עו"ד בן-צור שורה של גורמים שהפכו את חייו של העציר חפץ לגיהנום, כפי שהגדיר זאת כעת עד המדינה. לפרקים נדמה היה שבן-צור הוא בכלל עורך-דינו של חפץ, שמסייע לו להציג את הקייס שלו בתביעה שהגיש נגד המדינה, מהלך שחפץ מתכוון לטענתו לבצע בעתיד. הסנגור של נתניהו חזר עם חפץ לאיומים בהטלת "פצצה" שתביא לפירוק התא המשפחתי, לתנאי המעצר הקשים, לרעב שחווה ("דה-פקטו מנעו ממני לאכול [...] ירדתי הרבה במשקל בשבועיים האלה"), למניעת שינה וטיפול רפואי, לצרחות שספג מחוקריו, למעבר התכוף בין מתקני מעצר ואף למה שתואר כהיעלמות סדרתית של הציוד האישי שלו.

בבית-המשפט תיאר חפץ את המצב שבו היה שרוי כ"תשישות פיזית ונפשית ברמות הכי גבוהות שיש". החוקרים ניסו לנצל זאת. "החקירות עולות לדציבלים ואיומים", שִחזר חפץ, "איומים בצרחות ברמות שאי-אפשר להבין, אני יושב שם וזה לא נגמר". הוא חלק זיכרון ספציפי: "חוקרת מתקרבת אלי, והיא צורחת עלי ברמה שאני פשוט מרגיש את הטיפות של הרוק שלה על כל הפנים, אני לא יודע מה לעשות – היא יורקת עלי. דפנה קרביץ. זה פשוט בלתי נתפס הדבר הזה".

עו"ד בן-צור ביקש ממנו לספר על תחושותיו וחוויותיו. "אתה היית גם באזור של עצירים בטחוניים", אמר הסנגור על תקרית שבשירות בתי-הסוהר הכחישו בעבר, וחפץ הרחיב: "כשאני הגעתי לכלא שקמה, אתה עובר תהליך חיול – אתה פוגש את קצין המודיעין, את הקצין ת"ש, שלצורך העניין מוודא שאתה לא רוצה להתאבד, ואת החובש. [...] שמו אותי במין רחבה, ויש כלוב ממש כמו של קופים, ובכלוב הזה שמו אותי.

"[הכלוב היה] מלוכלך ומטונף בצורה בלתי רגילה, ומסביב היו כאלו מכלאות, וגם מין מרפסת שמוקפת כולה בתיל, ושם הכניסו בהתחלה עצירים בכתום, שכולם דיברו ערבית, ואחר-כך הגיעו מה שנראה לי עזתים, ואז פתאום מישהו כנראה [...] זיהה אותי, וכולם התחילו לצעוק 'נתניהו, נתניהו' ושיקשקו. היה רעש נוראי [...] כתוצאה מהאירוע הזה ועוד אירועים שקרו בתא שלי באותו לילה חשתי שיש סכנה שאני לא אגמור את זה בחיים".

ניר חפץ בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ב-22.2.2018, בדיון על הארכת מעצרו (צילום: פלאש 90)

"כמה שהייתי עייף, דאגתי לא להירדם", המשיך חפץ. "בתא שהכניסו אותי אליו, תא המעצר, היו שני עצורים. אחד שכינה את עצמו רפי, לא יודע אם זה שם אמיתי, והשני ספרטה. שניהם מאשדוד, שניהם בני העדה הגיאורגית, דיברו ביניהם גיאורגית". בהמשך, אמר חפץ, שני העצירים היכו זה את זה ועוררו מהומה בכל האגף. הוא עצמו חשש שהעציר המכונה "ספרטה", שנעצר לדבריו בגלל הצתות, ישרוף את התא במהלך הלילה.

"רפי, היותר מבוגר, אמר לי בדיוק איפה לישון", סיפר. "בלילה השני התעוררתי עקוץ במאות עקיצות של פשפשים. אני חשבתי בתקופת המעצר שלי ששמו את השמיכה הזאת בכוונה, אבל אין לי שום הוכחה. אלה מחשבות". חפץ הציג את התיאוריה הזאת לחוקר המשטרה ניר שוורץ, וקיבל ממנו תשובה אניגמטית: "רק לזרוע את הזרעים, זה מה שהיה צריך".

הפשפשים לא היו ספין: עו"ד בן-צור הקרין באולם קטע שבו חפץ הציג לחוקריו רגל מלאת פצעים, וקטע אחר שבו התמרח במשחה. "איך היה הלילה?", שאל אותו החוקר שוורץ, וחפץ השיב: "עוד לילה". "יהיו עוד הרבה לילות כאלה", פסק החוקר, והוסיף: "אני מניח שאתה ככה אט-אט מבין את הסיטואציה, הדברים מתחילים לחלחל לך, אתה זוכר אתמול שדיברנו על זה שניר חפץ של עד יום ראשון (יום מעצרו; א"ב) זה לא אותו הדבר מיום ראשון? זוכר את זה?".

חפץ תיאר את שיטות החקירה של שוורץ כ"אגרסיביות מאוד", וציין שכיום הוא מתאר אותן באמצעות המונח "אינקוויזיציה". "הם תִקשרו לי את זה שהם צוחקים, מלגלגים, מתבדחים על חשבון המצב שלי", אמר חפץ באולם. אבל למרות התנאים הקשים, טען עד המדינה, הרגעים ששברו אותו הם אלו שבהם נעשה שימוש במשפחה שלו. "אלה הדברים שבאמת טלטלו אותי", אמר, "אם מתישהו התפרקתי, זה רק על הרקע הזה".

"אתה השתמשת באופן כללי במלה 'אלימות'", אמר לו בן-צור.

"כן", השיב חפץ.

"קרובים לך נפגעו מהעניין הזה", אמר בן-צור.

"כן", חזר חפץ.

עו"ד בן-צור, בחלק אחר של הדיון, הקרין קטע שבו החוקר פלג מודיע לחפץ שהוא עומד לאבד את השליטה העצמית שלו. "המצב המנטלי שלך לפי דעתי יקרוס ממה שיקרה פה בזמן הקרוב מאוד. יקרוס לחלוטין", אמר החוקר לחפץ. "יש רגעים שאותם אתה הכי תזכור, כל מיני נקודות כאלו של גיוס (של בנו; א"ב), שבתך בעזרת השם, ביום שבו היא תסיים את התואר, רגעים כאלה ואחרים שאתה לא תהיה שם כדי לחוות אותם – אתה תהיה כלום ושום דבר, אתה תראה שברגע שאתה תהיה בלי המשפחה, אתה כלום ושום דבר. וכל הכסף והכסתו"חים והשיחות והתיאומים, וכל התחבולות האלה שעשית לא היו שוות את זה, את השנייה האחת שבה הכל קורס. וזה יקרה. אני אומר לך, זה יקרה".

"מבחינתך המשטרה איימה עליך", אמר לו בן-צור.

"כן", השיב חפץ.

"מהלך מנוול"

סנגורו של נתניהו התעכב במיוחד על תרגיל חקירה שבו החוקרים השתמשו באשתו של חפץ בניסיון לשבור את רוחו, ואמרו לה שהוא עומד להשתחרר הביתה אף שלא היתה כל כוונה כזאת. עו"ד בן-צור הקרין קטע שבו נראה חפץ כשהוא יושב מול חוקר, ואז נותר לבדו בחדר החקירות; הוא יושב שם קפוא במקומו, מבטו מושפל. ניכר שהוא במצוקה עמוקה. כשהחוקר חוזר, חפץ פונה אליו: "היה איזה שיח עם אשתי. פשוט, עקב תום לב, נתנו לה להבין שיש סיכוי שאני משתחרר. אני לא רוצה שיפגעו ברגשות של המשפחה שלי".

על המסכים הוצג חפץ כשהוא פורץ בבכי, טומן את פניו בכפיו, שואל בכאב "למה צריך להגיד לה?!", וממשיך להתייפח ולומר דברים בלתי מובנים. חפץ צפה בווידיאו בשתיקה, ולאחר מכן אמר בקול רגוע: "אני רוצה להבהיר, זה לא שאני 15 יום בכיתי – זה האירוע היחיד. המכנה המשותף הוא שאני עצמי מספיק חזק. כמה לחצים שלא הפעילו, קיבלתי את זה כמו שצריך. במקרה הזה, זה פשוט בגלל שתרגיל החקירה שנעשה לא היה עלי, אלא על משפחתי".

"אולי תסביר מה היה התרגיל", אמר בן-צור.

"אמרו לי ולעורך-הדין שלי שהולכים לבקש הארכת מעצר", השיב חפץ, "ואז בסמיכות זמנים, אחרי כמה דקות, חצי שעה או שעה, נכנס בנאדם שלא הכרתי, חוקר שלא ראיתי מעולם, התקשר לאשתי בטלפון נייד – אף פעם לא בוצעה כזאת פעולה – והודיע לה שמחר אני בבית. אמרתי לו, 'למה אתם משחקים ברגשות של המשפחה? בסדר, אתם מפעילים עלי את כל הלחצים האלה, אבל תעזבו את המשפחה'. זה מה ששבר אותי, שהם עברו כבר לשחק במשפחה".

"רק כדי להשפיע עליך", אמר בן-צור.

"איזו שאלה", השיב חפץ. "זה היה מהלך מנוול", הוסיף, ואמר שאלמלא נמצא בבית-משפט הוא היה משתמש במלים חריפות יותר.

בן-צור, בתגובה, הקרין לו קטע נוסף מהחקירה – אחרי שהאדם הבלתי מזוהה יצא מהחדר הזעיר והחוקר ניר שוורץ חזר. חפץ ישב על כיסא בפינת החדר, שוורץ התקרב אליו עם כיסא והתיישב לצדו. הם שתקו יחד, ואז אמר החוקר: "אם אני שם את עצמי במקום שלך, ניר, אני לא הייתי חושב על שום דבר אחר מלבדם. אתה חייב-חייב-חייב בשבילם לשנות את הגישה. חייב, ניר".

החוקר אמנם טען בפני חפץ שלא מדובר בתרגיל מכוון, אבל חפץ לא האמין לו. "הוא זיהה פה הזדמנות שהתרגיל עבד, והוא מנסה לחלץ ממני גרסה", אמר חפץ בבית-המשפט, ואז חלק אנקדוטה. "יש משהו שאני מניח שאדוני לא יודע", אמר לבן-צור, "באיזשהו שלב של השבוע הזה, השבוע השני, אני הרגשתי שהם כבר התייאשו מלהוציא ממני מידע, ואז החוקר הראשי [שוורץ], ראש צוות החקירה טס עם המשפחה לסקי בשווייץ. זו רמת הציניות. חקירת ראש ממשלה, הם יושבים עלי בעוצמות האלה, וראש צוות החקירה טס לסקי בשווייץ. והם אומרים לי את זה. [...] היו גם הסתלבטויות עלי שאני פה והוא בשווייץ. [...] זה הפך להיות בדיחה שמריצים על חשבוני בחדר החקירות".

"הבנת שאשתך נחקרה או זומנה לחדר החקירות?", שאל אותו בן-צור בהמשך.

"ראיתי אותה במסדרון", השיב חפץ.

"להבנתך, היתה איזושהי הצדקה לחקור אותה?", שאל בן-צור.

"גם אם היתה איזו טכנולוגיה חדשה שמוציאה את כל המידע שיש בגופו של אדם ושמה אותו בידי הרשויות – לא היה שם שום דבר שיכול היה להיות רלבנטי לחקירה", השיב חפץ.

למצוקה המשפחתית והמשפטית שלו התווספה מצוקה כלכלית. בחקירותיו סיפר חפץ שבשנים האחרונות שלפני המעצר הוא הרוויח מיליון או שני מיליון שקל בשנה, למעט שנה אחת שבה הרוויח סכום גבוה יותר בגלל פרויקט יוצא דופן שעליו לא הרחיב. "אנחנו יודעים להתעסק בכסף. אנחנו יודעים לקחת אותך ולרוקן אותך מנכסיך", התריע בפניו החוקר שלומי חכמון למחרת מעצרו. "ואתם תצליחו", השיב לו חפץ. בדיון בבית-המשפט הוא קיבל הזדמנות להסביר.

אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר (צילום: יונתן זינדל)

"ידעתי ברגע שנעצרתי שלשנים הקרובות הפרנסה שלי, זאת שעסקתי בה בעשרים-שלושים השנים האחרונות, הוכחדה", אמר חפץ. "ידעתי שבתור חשוד, כמובן שעם חלק ענק מהאנשים שעבדתי איתם בזירה הפוליטית יהיה לי אסור לבוא במגע. היה לי ברור שעם חקירה שזוכה לכזאת תהודה כל לקוח נורמלי לא ירצה – הם כולם יברחו, כל הריטיינרים. [...] ואכן, כשחתמתי על הסכם עד מדינה כולם ברחו, לקוח אחד לא נשאר". את התהליך העתידי לשיקום עסקיו הגדיר חפץ באוזני חוקריו כ"לקום מהקבר".

בן-צור העלה גם את שמו של אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר ועד מרכזי ב"תיק 4000". חפץ, בתגובה, חלק זיכרון שלדבריו יישאר איתו לעד. "אני ראיתי אותו שם פעמיים, אני לא יודע אם הוא נחקר", אמר חפץ על ישועה. "תפסתי אותו כחלק מצוות החקירה, פחות או יותר. בבוקר שבו נעצרנו, כשהביאו אותי ליחידה, שמו אותי בפאטיו שמוקף כולו בבניינים של 433, עם מרחק של שבעה-שמונה מטר ביני לבין שלמה פילבר, שישב על כיסא פלסטיק, ואיתן צפריר. שלושתנו שמוטים לגמרי, מצב רוח רע, בלי שרוכים בנעליים, בלי חגורות.

"ואז פשוט – מראה שאני לא אשכח עד יום מותי. מולי יש דלתות זכוכית, אני משפשף את עיני כי לא האמנתי מה אני רואה. אני רואה את ישועה עומד שם, שותה אספרסו עם החוקרים, והם צוחקים. והוא מסתכל עלינו בשמחה לאיד, במצב שלנו. המחזה הזה הדהים אותי. זה הוא? זה לא הוא? עד היום אני מתרגש כשאני נזכר בתמונה הזאת. מבחינתי, לא תפסתי אותו כנחקר".

לא סלט ולא נעליים

סנגורו של נתניהו המשיך לבקש, וחפץ המשיך לתאר רגעים של שפל ומצוקה. בגלל החקירות הממושכות, סיפר, הוא הוחזר לתא המעצר לאחר שעת ארוחת הערב ונאלץ להסתפק בפרוסות של לחם מאיכות ירודה שאותן טבל במעט ריבה. במשך זמן רב, לדבריו, מנעו ממנו להיפגש עם רופא. בשלב מסוים הגיע לבית-המעצר קישון, והושם באגף שבדרך כלל מאכלס נשים ובני נוער. זאת היתה, לדבריו, הפעם היחידה שבה הוחזק בתנאים סבירים. למחרת בבוקר הוא נשאל מה דעתו על תנאי המעצר, וכשהשיב שסוף-סוף קיבל תנאים נורמליים הבין מיד ששגה – וכצפוי, הוא לא הוחזר לשם יותר.

כל ההכנה הזאת של עו"ד בן-צור, שלפרקים נראתה כמו ניסיון להתחבר לכאב ולזעם שחש חפץ כלפי חוקריו וכולאיו, נועדה לקעקע את הסכמתו לשמש עד מדינה ולסבך כך את הנאשם נתניהו, איש אמונו לשעבר.

לפי המצג שפרש בן-צור, חפץ הגיע למעמד החתימה כשהוא מרוסק ומבולבל – מצב שיש בו כדי לפגום במהימנות עדותו. "בהבנה שלך, ההכנסה למצב של עייפות – אתה מריונטה ששולטים בה", אמר לחפץ. הסנגור הקריא חלק מתמליל שבו חפץ התריע בפני חוקריו ש"זה הולך ומתנפח כל השלפוחיות האלה", עקיצות הפשפשים, שמזכירות לו "סרט אימה". הוא ציין בפני חפץ שבגדיו נעשו כה "מצחינים" מהפצעים, שהומלץ לו להשליך אותם לאשפה. בן-צור גם הזכיר לחפץ שהוא הפסיק ליטול תרופות באופן סדיר, ושבתיעוד הווידיאו מהחקירות הוא נראה לעתים כשהוא מתנודד ועומד ליפול תוך כדי דיבור.

"בחקירות שלך לפעמים אתה נראה גמור לחלוטין", אמר הסנגור.

"לגמרי", אישר חפץ.

עד המדינה ניר חפץ צועד אל דוכן העדים במשפט המו"לים, אתמול בבית-המשפט. בצד: הנאשם שאול אלוביץ' מסתודד עם אחת מעורכות-הדין (צילום: יונתן זינדל)

בשלב כלשהו נראה שחפץ הבין לאן חותר סנגורו של נתניהו, והוא החל לחזור על האמירה שלפיה רוב רגעי המצוקה התרכזו בשבוע הראשון למעצרו, ולכל היותר בתשעת הימים הראשונים. למניין הימים יש חשיבות: חפץ נעצר ב-18 בפברואר 2018. על הסכם עד המדינה הוא חתם ב-4 במרץ, בדיוק שבועיים אחר-כך. "השבוע השני עובר הרבה יותר טוב, לקראת החצי השני שלו אני מרגיש שאני חוזר לעצמי", אמר חפץ. "התשישות היתה מצטברת ואדירה, אבל רוב הזמן הייתי בהכרה, צלול, יודע מה אני עושה", התעקש. "בכל החקירות שלי הייתי צלול לגמרי. עייף בטירוף, אבל צלול לגמרי".

בן-צור לא קנה את ההסבר. הוא ציטט לחפץ דברים שאמר בעצמו על מצבו בזמן שהיה עצור. "אני מרגיש שאני חלש קוגניטיבית", אמר חפץ לחוקרים באחת מהדוגמאות שהוצגו. בדוגמה אחרת אמר להם חפץ שמהבוקר יש לו "מלא בלאק-אאוטים", והוסיף: "אני כבר לא יודע מה אני". אחד החוקרים, העיר בן-צור, אמר לחפץ שיש לו "סלט בראש".

"לא היה לי שום סלט בראש", התעקש חפץ בבית-המשפט. "הייתי מאוד תשוש, אבל צלול מאוד מבחינה קוגניטיבית למרות שהייתי מאוד עייף. מעולם לא איבדתי את היכולת הקוגניטיבית שלי. [...] היתה רק פעם אחת שהתמוטטתי. ישבתי על הרצפה על מזרן, מתוך התשישות היתה לי סחרחורת".

בן-צור ניסה לאתגר את הגרסה הזאת באמצעות ציטוט מדו"ח של מדובב שהוצמד לחפץ באחד מתאי המעצר: "זיהיתי אצלו שהוא, ככל שחולף זמן המעצר, נעשה תשוש יותר ומדבר פחות צלול, ממלמל באמבטיה והולך ישר למיטה, דואג לאוכל בצורה אובססיבית, משהו מתוק, ושם בתוך נעליים את המתוקים. כששאל אותו הסוהר למה הוא שם את זה בנעליים, הוא ישר הוציא את זה משם".

"מה אמר המדובב, זה מאוד ברור – הוא אומר שאתה תשוש, ולא צלול, וממלמל באמבטיה, ודואג לאוכל בצורה אובססיבית, ושם אוכל בתוך הנעליים. אני מניח שזה תיאור אותנטי", אמר בן-צור.

"זו התרשמות שלו, אני ממש-ממש בשום שלב לא הייתי זומבי כפי שהוא מתאר", התעקש חפץ, "רחוק מזה". לפי גרסתו, הרושם של המדובב היה בכלל פועל יוצא של הטרלה. "לקח לי בערך שלוש דקות מאז שנכנסתי לתא בפעם הראשונה במגרש הרוסים כדי להבחין שהוא מדובב, ומאותו רגע בוא נגיד שהשתעשעתי בו", טען חפץ. "ברגע שהבנתי שאני לבד בתא עם מדובב, הייתי הבנאדם הכי מוגן בעולם – יש איש מהמשטרה ששומר עלי. מרגע שאני יודע שהוא מדובב, פשוט שיטיתי בו. זאת האמת".

חקירתו הנגדית של חפץ תימשך בשבוע הבא.

להורדת הקובץ (PDF, 1.49MB)

67104-01-20