האם הנהגת איראן תגיע בקרוב למסקנה כי אין לה ברירה אלא לשתות מכוס התרעלה? הביטוי הזה קשור במקורו לעונש המוות שגזרו האתונאים על הפילוסוף סוקרטס, שהואשם בהשחתת המידות של הנוער. לפי התיאור של תלמידו אפלטון ב"דיאלוגים", סוקרטס קיבל את גזר הדין בשלווה ושתה מרצונו את כוס הרעל.
בהקשר המודרני הביטוי מיוחס למייסד הרפובליקה האסלאמית והמנהיג העליון הראשון רוחאללה חומייני, והסכמתו להפסקת המלחמה עם עיראק.
במהלך מלחמת עיראק-איראן חומייני התנגד בעקביות להפסקת אש וטען שהמלחמה חייבת להימשך עד לניצחון. אחרי שנים, בעקבות האבידות העצומות, הלחץ הכלכלי הכבד והמתקפות הקשות מצד עיראק, כולל שימוש בנשק כימי, חומייני נענה לתחינות מפקדי משמרות המהפיכה והודיע כי יסכים להפסקת אש בחסות האו"ם. עבורו, היה זה כמו לשתות רעל.
הביטוי הזה שוב צף ועולה, בתקווה שבשל המתקפה המשולבת האמריקאית-ישראלית, שמהווה מכפיל כוח צבאי אדיר, מתקפה המשיתה על איראן מהלומות קשות ופוגעת משמעותיות ביכולותיה הצבאיות, הגרעיניות והבליסטיות, מנהיגי הרפובליקה האסלאמית יסכימו לבסוף להפסקת המלחמה.
לפי שעה, אין לכך סימנים, לא ברטוריקה המתלהמת ולא בפעולות הצבאיות שלהם בשטח. איראן ממשיכה לשגר טילים לעבר ישראל ומדינות המפרץ, וירתה עד כה על 13 מדינות. האחרונה שאיראן ניסתה לפגוע בה היא גיאורגיה, כדי לחבל בצינור גז שיוצא אליה מאזרבייג'ן לנמל ג'יאהן בטורקיה, ומשם במכליות לישראל. כעת איראן גם מאיימת שתפגע באוקראינה, משום שלטענתה היא מסייעת לישראל.
איפה נקודת התורפה
לפרשנים אמריקאיים ברור כי טראמפ ויועציו העריכו הערכת חסר את נחישותה של איראן. הם סברו כי לאחר מהלומות הפתיחה איראן תסכים להסדר ובוודאי שלא תעז לסגור את המיצרים. בינתיים, מלחמת הנפט בין איראן לארצות-הברית, שפוגעת בשאר העולם, מאיימת לעלות מדרגה.
ארצות-הברית הפציצה בסוף השבוע את האי חארג'. התקיפה היתה על בסיסים צבאיים ונשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ הבהיר כי בשלב זה הוא חס על מתקני הנפט באי. זה היה איתות ברור, שאם איראן לא תתיר מעבר חופשי לכל הספינות במייצרי הורמוז, הוא לא יהסס לפגוע במתקני הנפט באי. אבל בינתיים הוא שומר את הקלף הזה כנשק יום הדין, בתקווה שלא ישתמש בו.
בתגובה לתקיפה האמריקאית על חארג', איראן החלה לשגר טילים לנמלים באמירויות, בטענה כי ארצות-הברית שיגרה מבסיסיה שם טילים שפגעו באי.
חארג', כ-25 ק"מ מהחוף הדרומי של איראן, הוא אי קטן אך חשוב מאוד לאיראן מבחינה אסטרטגית. זהו מסוף ייצוא הנפט המרכזי של איראן, יש בו מתקני אחסון ענקיים ומזחים למכליות נפט, וכמעט 90 אחוז מכלל ייצוא הנפט שלה יוצא משם ומכניס למדינה כ-50 מיליארד דולר בשנה. במלחמת איראן–עיראק האי היה יעד מרכזי להפצצות מהאוויר של עיראק, בניסיון לערער את הכלכלה האיראנית.
ועדיין, למרות ההסלמה בעימות הצבאי, יש סיכוי ששני הצדדים ייכנסו במישרין או בעקיפין למשא ומתן. נשיאי טורקיה ומצרים וסולטן עומאן ממשיכים להעביר מסרים בין ארצות-הברית ואיראן ומדברים עם שני הצדדים.
איפה חמינאי
בעינה נותרה השאלה מי בעצם שולט במדינה. העובדה שהמנהיג העליון החדש מוג'טבה חמינאי טרם הופיע בציבור, משמשת כר פורה להפצת שמועות על מצבו הבריאותי.
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, באתר הייעודי בשפה הפרסית שהוקם בעת מלחמת יוני 25', מלגלג על ההנהגה האיראנית. ניסיון בלוחמת תודעה. ראש המוסד היוצא (ביוני הקרוב) דדי ברנע מינה לאחרונה את א' לסגנו. א' היה בתפקידו האחרון ראש אגף התודעה.
באחד הפרסומים באתר הפרסי של המוסד נכתב כי איראן מינתה למנהיגה העליון גופה. אך נראה שגם במוסד לא יודעים בעצם מה מצבו של מוג'טבה חמינאי. האם הוא חי, ומה מצבו הבריאותי. כלי התקשורת באיראן הודיעו כבר לפני ימים כי הוא נפצע. טראמפ אמר הלילה כי "שמע" שהוא אינו בחיים.
כך או כך, ברור שהגורם הדומיננטי בהנהגה הם משמרות המהפיכה. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר בגוף הומוגני שמחשבתו היא חד-ערכית וקולקטיבית. יש בו קיצונים, שמרנים אך גם נשמעים שם קולות יותר מתונים.
איפה האורניום
תוכנית הטילים הבליסטיים סופגת מכות חוזרות ונשנות, והיעד החשוב ביותר כעת הוא פירוק תוכנית הגרעין. זה יקרה רק אם איראן לא תשים ידה על 480 הקילוגרמים של האורניום המועשר ברמה של 60%.
לפי המודיעין האמריקאי והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), הוא נקבר עמוק במעבה האדמה בתשלובת הגרעין של איספהן, לאחר ההפצצות של חילות האוויר של ארצות-הברית וישראל ביוני 2025. אבל אין ודאות שהוא אכן שם. אפשר שאיראן טרחה להעביר חלקים ממנו לאתרים להעשרת אורניום בנאתנז ובפורד, או אולי לאתר סודי אחר.
בישראל ובארצות-הברית הועלו רעיונות לבצע פעולות קומנדו נועזת כדי להגיע לאורניום המועשר, אך הם נשללו מיד. כדי להגיע לחומר נדרש ציוד הנדסי כבד, כוח צבאי גדול שיבודד את המתחם וטבעת אש של חיל האוויר, כדי למנוע מכוחות צבאיים איראניים להתקרב. ההיתכנות של פעולה כזו היא נמוכה ביותר ויש בה סיכון רב ללוחמים.
מכיוון שבארצות-הברית ובישראל מתפכחים מאשליית "שינוי המשטר", הרי המתווה האפשרי היחיד לסיום המלחמה הוא בהסדר. לשם כך נדרשת חשיבה יצירתית ונכונות לפשרות מצד שני הצדדים.
הנה הצעתי הצנועה להשגת היעד החשוב ביותר. על ארצות-הברית ואיראן להסכים שצוותים משותפים שלהם יגיעו לאורניום המועשר, יחלצו אותו מבין ההריסות ויעבירו אותו למשמורת למדינה שלישית מוסכמת. גם בהסכם הגרעין של המעצמות ואיראן שנחתם ב-2015 והנשיא טראמפ פרש ממנו ב-2018, האורניום המועשר (אז רק ברמה של עד 5% ומעט ממנו ל-20%) דולל ורובו הוצא אל מחוץ לאיראן והועבר לאחסון לרוסיה.
לשם כך נדרש הסכם. וכדי להגיע אליו יצטרך המנהיג העליון, אם הוא חי, או ההנהגה הקולקטיבית, להבין שאין להם ברירה אלא לשתות מכוס התרעלה.
בנסיבות הקיימות אני יודע שהצעתי היא נאיבית, גם אם הגיונית, ויתכן שדווקא היא תביא לאותו שינוי משטר מיוחל. כמו גלי הדף של רעידות אדמה, דווקא סיום המלחמה, כשהעם האיראני יבין את הנזקים הכבדים שנגרמו למדינה ובמיוחד למשטר, הוא עשוי לצאת לרחובות.