הצפייה בניר חפץ חולק את זכרונותיו מהשנים שבהן עבד בצמוד לבנימין נתניהו היא לעתים חוויה מבלבלת. מתוקף היותו עד מדינה, חפץ זומן לאולם בית-המשפט כדי לתמוך בתזה שעומדת בבסיס כתב האישום – ובעיקר בנוגע ל"תיק 4000", עסקת השוחד לכאורה בין נתניהו לבני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', הבעלים לשעבר של קבוצת בזק. כשחפץ חתם על הסכם עד מדינה, הוא השיג לעצמו פטור מהעמדה לדין על חלקו בפרשה, והתחייב לסייע לחוקרים ולתביעה.

אבל ככל שמתקדמים הדיונים מבצבצת תובנה מוזרה: חפץ, בעצם, בכלל לא סבור שהיה משהו פלילי ביחסים בין נתניהו לאלוביצ'ים. נראה שלגישתו, "תיק 4000" הוא תיק תפור. לפי תפיסת העולם שלו, ענף העיתונות כולו הוא בִּיצה של שחיתות, וכשגופי התקשורת החזקים רוצים – הם יכולים לגרום לפרקליטות להעמיד לדין אפילו ראש ממשלה. העילה מופרכת בעליל? זה לא משנה. כתב האישום יוגש.

התפיסה הזאת נפוצה מאוד במעגלים הסובבים את נתניהו, אותם מעגלים שבהם היה חפץ שחקן מרכזי. מה שמשונה הוא כמובן העובדה שהדברים בוקעים מפיו של עד מדינה שהובא כדי להוכיח את ההפך. כיצד אפשר לגשר על הפער? בדיון שהתקיים אתמול (7.12) בבית-המשפט המחוזי בירושלים נראה היה שהפתרון של חפץ הוא לתבל את עדותו בהסחות דעת שמחוץ לאולם ציירו אותו כמבקר חריף של נתניהו, אף שחלקים אחרים של עדותו תמכו דווקא בקייס של ההגנה. בשלב זה, ראוי להדגיש, לא ברור אם יש משמעות משפטית לכפירה של חפץ בתזה שעומדת בבסיס האישומים.

כך קרה, למשל, כשחפץ הזכיר לפתע את ערוץ 20 (כיום ערוץ 14) – ערוץ הבית של נתניהו, שבבעלותו של בעל ההון יצחק מירילשווילי. מדבריו של חפץ עלה שנתניהו קשר בין הסיקור המגויס לחלוטין של ערוץ 20 לבין הסיוע הרגולטורי שניתן בעבר לערוץ – שהוקם כערוץ מורשת ולאחר מכן קיבל אישור לשדר חדשות. ב-2019 נחשפו בחדשות 13 הקלטות של נתניהו, שהיה אז ראש ממשלה, כשהוא קושר את עצמו לאחד המהלכים השלטוניים שסייעו לערוץ הביביסטי.

ערוץ 20 אינו חלק מכתב האישום. חפץ פלט את שמו באמצע החקירה הנגדית שערך סנגורו של נתניהו, עו"ד בעז בן-צור, אבל לא פירט. הוא נשאר ברמת הכותרת. האזכור של ערוץ 20 הגיע מיד אחרי שחפץ הצהיר שבמקרה של "תיק 4000" נתניהו – למיטב ידיעתו – לא כרך בין ההטבות הרגולטוריות שניתנו לאלוביצ'ים, הבעלים של "וואלה" באותה תקופה, ובין הבחישה האגרסיבית בפרסומי האתר. "בנימין נתניהו מעולם לא כרך בין ענייני בזק-'וואלה' לרגולציה", טען חפץ, ואז הוסיף במהירות ובלי להרחיב: "יש מקרים שכן – ערוץ 20 למשל".

משה בר-עם, אחד משלושת השופטים בתיק, לא אהב את ההערה. "למה היית צריך להוסיף את זה?", הוא שאל את חפץ. "כבודו כבר כמה ימים רואה את ההתנהלות שלי, זה אומר שאני לא אשקר", השיב חפץ, ואז חזר על מסר שלדבריו ניסה להעביר לאנשי יחידת להב 433 בזמן שנחקר בה: "אתם יושבים מולי ומאוד רוצים שאפליל את בנימין נתניהו, [אבל] אל תצפו שאני אביא לכם ראיית זהב שתפליל אותו בשוחד כשאני לא חושב שיש פה פרשיית שוחד".

סג"ל, אלקבץ, ברדוגו, טנא

סיטואציה דומה התפתחה כשהסנגור בן-צור ביקש מחפץ להתייחס לתחום המינויים, בעקבות דברים שאמר לחוקרי המשטרה אחרי שחתם על הסכם עד המדינה. "אנשים פונים אלי בהנחה שיש לי השפעה מאגית על מינויים בסביבת ראש הממשלה, כאלו שיחות אני מקבל בשנה מאות ובדרך כלל אני נותן לבן אדם הרגשה טובה אבל חומק מזה", אמר חפץ לחוקריו. "חלק גדול מאוד מהיכולת לשרוד לאורך שנים רבות בסביבת ראש הממשלה נתניהו היא לדעת לאן לא לתחוב את אפך. וזה המקום לא לתחוב את אפך".

בדומה לחקירה ביחידת להב 433, גם בבית-המשפט היה חשוב לחפץ לציין שהיה תחום אחד שבו הוא דווקא כן התערב במינויים: "מינויים בתקשורת. בתקשורת יש יוצאים מן הכלל".

"תן את השמות", אמר לו עו"ד בן-צור.

"יש הרבה. יעקב ברדוגו בגלי-צה"ל – בנימין נתניהו שלח אותי לפעול למען זה שהוא יקבל תוכנית בפריים-טיים. אראל סג"ל כנ"ל בגל"צ – בנימין נתניהו שלח אותי", השיב חפץ. "אלעד טנא בתאגיד כאן. שמעון אלקבץ בתאגיד כאן. יש עוד, הרשימה היא לא קצרה. מה שאמר לי ראש הממשלה לעשות – עשיתי".

הסנגור של נתניהו ניסה לצמצם את הנזק. "התפיסה של ראש הממשלה בעניין הזה היא שאמצעי התקשורת ככלל הם מונוליתיים, ואין בהם איזון", העיר.

חפץ מיד אישר את דבריו: "נכון, הוא פועל מתוך אמונה עמוקה שיש הטיה חזקה מאוד ולא הוגנת לטובת השמאל ונגד הימין, ובתוך זה עוד הטיה ענקית לרעתו באופן אישי ולרעת משפחתו. והוא פועל באמת מתוך בעירה פנימית בנושא הזה, זה לא עניין ציני. אני מדבר איתך על מאות אינטראקציות בנושא הזה, לדעתי עד אלפים – זו איננה הצגה. [...] באופן כללי, בבסיס, הוא צודק". מההסבר של חפץ ניתן היה להבין שלגישתו נתניהו אמנם שתל עיתונאים בתפקידי מפתח בתקשורת כדי שישרתו אותו – אבל היו לו סיבות טובות.

התופעה שעליה דיבר חפץ, בחישה עמוקה של נתניהו ואנשיו במינויים לאורכה ולרוחבה של מפת התקשורת, צצה בשנים האחרונות בדיווחים על ממצאי החקירות – ותוארה בהרחבה בכתבה שפורסמה ב-2020 באתר "העין השביעית".

מבין ארבעת אנשי התקשורת שהוזכרו אתמול בעדות של חפץ, רק אחד מוכן להתייחס לדברים. אלעד טנא, שהיה סמנכ"ל בתאגיד השידור הישראלי ולאחרונה מונה לראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה, סירב להשיב לפניית "העין השביעית". יעקב ברדוגו, הפרשן הפוליטי הבכיר בגלי-צה"ל, לא השיב לפנייה, וכך גם שמעון אלקבץ, מפקד גלי-צה"ל לשעבר, שכיהן לפני כן כסמנכ"ל הרדיו בתאגיד.

היחיד שהסכים להגיב לאזכורו במשפט המו"לים הוא אראל סג"ל, שמצהיר כי לא ידע על מעורבות של חפץ בגיוסו לגלי-צה"ל בתחילת 2016. "זה שניר חפץ המליץ עלי זה מצחיק אותי, כי הוא לא סובל אותי, ואני לא סובל אותו", אומר סג"ל בשיחה עם "העין השביעית".

חפץ מן הסתם לא עשה את זה כדי שתדבר עליו בשידור, אלא כדי שתדבר על ביבי.

"לא, הוא עשה את זה כדי לגוון את גלי-צה"ל, שהיתה תחנת שמאל קשה, וברגע שגם אני וגם ברדוגו נכנסנו – עובדה, הוכחנו את זה. שיא ההורדות און-דימנד בגלי-צה"ל הייתי אני, ואחרי שעזבתי זה ברדוגו. אז קודם כל ברמה המקצועית הוכחנו את עצמנו".

וברמה הפרסונלית, ידעת שחפץ היה מעורב בהבאה שלך?

"לא. אני ידעתי שפנו אלי מגלי-צה"ל, ירון דקל באמצעות אחד האנשים שלו, מכיוון שגלי-צה"ל היא תחנה שבה במשך שנים לא נשמע קול של מגישים מצד ימין, או עם תפיסת עולם אחרת. אני לא חושב שזה קשור לביביזם – הרי זה היה לפני יותר מחמש שנים, לפני שנכנסתי לעובי הקורה של המשפט והפכתי לשחקן משמעותי. הייתי איש ימין שהיתה לו תוכנית רדיו מצליחה מאוד בגלי-ישראל, וגלי-צה"ל פנו אלי. אני לא ידעתי מה קורה מאחורי הקלעים.

"אבל אין לי בעיה אם ראש הממשלה חשב שאני אדם שראוי להיות בגלי-צה"ל – כי גם אני חושב שאני ראוי להיות בגלי-צה"ל. ואני מבקש שתוסיף שצה"ל תקף אותי – מפקדי צה"ל, הרמטכ"ל, תִדרכו נגדי מעל דפי 'הארץ' – ואז, העיתונות לא באה ואמרה שיש פה פגיעה בחופש העיתונות. כשבא אלי ראש אגף החדשות בגלי-צה"ל ואומר לי, 'אל תדבר על שום דבר שקשור לצבא', בלי קשר לימין ושמאל, 'אחרת יסגרו אותנו' – זה הרבה יותר חמור. אני מזכיר לך מה אמר ניר חפץ: כל התקשורת הישראלית היא סדום ועמורה אחת גדולה".

"לא היה לי שום צ'אנס"

חפץ אכן דיבר על התקשורת הישראלית במונחים חריפים, כולל המונח "סדום ועמורה". למעשה, מהדברים שאמר בבית-המשפט ניתן היה להבין שלדעתו "תיק 4000" הוא לא רק תיק חסר בסיס שהיה צריך להיסגר בלי אישומים – אלא שהתקשורת היא אחת הסיבות העיקריות לכך שבסופו של דבר הוגש בו כתב אישום. כמו בחלקים אחרים של הדיון, גם הטענה הזאת לא חולצה מפיו של חפץ בפעלולי חקירה של הסנגוריה – אלא בקעה כמעט ביוזמתו, כאילו חשוב לו להבהיר שאחרי הכל, במישור המהותי הוא ונתניהו מחזיקים באותן עמדות. כך הוא חשב בזמן החקירה, וכך לדבריו הוא חושב גם היום.

חפץ הסכים להפוך לעד מדינה ב"תיק 4000" אחרי שהבין שהסתבך בשיבוש הליכי חקירה – פגישה סודית שבה ביקש משאול ואיריס אלוביץ' למחוק את התכתבויות מחשש להפללה. מהעדות של חפץ אפשר להבין שהוא הסכים להעיד על עסקת שוחד שביצעו נתניהו והאלוביצ'ים – למרות שהוא עצמו לא מאמין שהם עברו על החוק – כדי לחסוך לעצמו העמדה לדין בגין עבירה פחות חמורה של שיבוש הליכים.

"בכל התקופה חשבתי שירו את החץ ואחר-כך סימנו את המטרה, במובן הזה שבחקירה הזאת לא היה לי שום צ'אנס הוגן מול רשויות האכיפה", טען חפץ. "בית-המשפט זה סיפור אחר. עד השלב שזה הגיע לבית-המשפט חשבתי שזה משחק מכור", הוסיף. "חשבתי שהסיכוי שלי לחטוף כתב אישום בגלל רשויות האכיפה, היחס לחקירה ואלי, וגם בגלל לחץ של התקשורת, הוא יותר גבוה מאשר אם אתה מודד את הראיות בצורה יבשה. למה? כי יש פה משהו נוסף. מוטיבציה מאוד גדולה של הרשויות, וגם של חלקים גדולים בתקשורת, להגיע למצב של כתב אישום. אני חושב את זה גם היום".

חפץ הרחיב: "המחשבה שלי היא שלשים סיקור חיובי בנוסחה של שוחד זה על גבול ההזיה, זה מה שחשבתי, וזו דעתי. אני כבר הרבה שנים בתקשורת, ואני מודע לקח-ותן שיש בין כלי תקשורת לפוליטיקאים. אמנם בסוף זה הכל עניין של מינונים, אבל חשבתי שזה פשוט הזוי, וזו אג'נדה של רשויות האכיפה ושל גורמים בתקשורת, וגם היום אני חושב כך".

כשחפץ התבקש לפרט על המקח וממכר היומיומי בין התקשורת לזירה הפוליטית נראה היה שהוא נהנה להתרחק לרגע מתפקיד עד המדינה ולחזור לנעליו הישנות כעורך בכיר או ספין דוקטור בשירותם של הגורמים החזקים במדינה. ה"קח-ותן" שהוא מדבר עליו, הבהיר חפץ, "הוא "סחר סוסים ברמה הכי בהמית שיש", שמתקיים לדבריו "מקדמת דנא".

"אתה לא תמצא בסדום יותר מדי צדיקים בין כלי התקשורת, וזה לא מאפיין רק צד אחד", אמר. את העסקה הבסיסית עם העיתונאים אִפיין חפץ כ"סחר במידע בלעדי תמורת חשיפה חיובית". עו"ד בן-צור שאל אותו איך זה עובד, וחפץ פירט: "בכלי התקשורת המרכזיים, כולם-כולם, הנכס הכי יקר לעיתונאים ולמערכות החדשות הוא ידיעה בלעדית שתעורר עניין רב בציבור. זה יכול להיות בכל תחום. ולכן תמורת 'ידיעה טובה', מה שנקרא, ידיעה בלעדית שיכולה לתת כותרת או לפתוח מהדורה – העיתונאים מוכנים לתת פרשנות חיובית, הם 'ישמרו עליך'".

ראש הממשלה, מטבעו, חולש על המאגר הנחשק ביותר של מידע בלעדי. במהלך הדיון, עו"ד בן-צור הציג על גבי המסכים סריקה של דף שבו חפץ רשם לעצמו את דרישותיו מנתניהו כתנאי להצטרפותו לכוורת. כשנתניהו פנה אליו ב-2009, חפץ שימש עורך בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות". אחד מהתנאים הבסיסיים שהתכוון לדרוש מנתניהו היה "נגישות מלאה למידע ראשון ובלעדי", כולל "נגישות ללא מתווכים לביבי ושרה" – תנאי בסיסי ליכולת שלו לסחור במידע באופן שישרת כראוי את ראש הממשלה ומשפחתו.

"ראש הממשלה יכול לתת סיפורים אדירים – אריאל שרון נתן את ההתנתקות בלעדי ל'הארץ'", אמר חפץ. בתמורה לסיפורים, הדגיש עד המדינה, ראש הממשלה יכול להציב תנאים – למשל, כשכלי תקשורת מסוים מעוניין בראיון עמו. "ראש ממשלה הוא המצרך הכי מבוקש בשוק התקשורת, קל וחומר ראש הממשלה נתניהו. אתה מעמיד שורה של תנאים – ונדיר מאוד שלא נענים לתנאים שלך. יכול להיות משא-ומתן, אבל הצד החזק הוא הצד של ראש הממשלה. למעט אולי שלושה ימים לפני הבחירות, אז אולי הוא לא כל-כך חזק. הוא יכול להעמיד כמעט כל תנאי שהוא רוצה – איפה יהיה הראיון, מי יראיין אותו, הרבה דברים. לא נלאה את בית-המשפט, אבל אני כנציגו העמדתי שורה ארוכה של תנאים וכמעט תמיד נעניתי בחיוב".

"כגורם המדברר", העיר עו"ד בן-צור, "ככל שהסיפור יותר גדול ככה תפנה לערוץ יותר דומיננטי".

"אני אתן את הסיפור הבלעדי למי שיש לו יכולת להשפיע על כלל השיח בציבור, כי יש כלי תקשורת מסוימים שאם זה מתפרסם בהם כולם הולכים אחריהם כמו עדר", אמר חפץ. "אבל אני חייב לסייג שאצל נתניהו, מאחר שהיו כלי תקשורת שהוא חשב שהם מאוד לא הוגנים איתו, היו לו הרבה פעמים הסתייגויות מהקו הזה. הוא לא רצה לתגמל אותם".

ככל שהעיתונאי יותר בכיר, אמר חפץ, כך הוא מצפה לשוחח עם המקורות הבכירים ביותר – ומי שלא מיישר קו עם הדרישה זוכה לסיקור גרוע. "בכיר שלא ידבר איתו יחטוף, ככה זה עובד", אמר חפץ. "מי שלא מקבל את הבלעדיות מתנקם, מחסל חשבונות".

עו"ד בן-צור ציין כמה שמות של אנשי תקשורת בכירים שהיו בקשר עם חפץ בשנותיו כדובר של נתניהו: מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, מנכ"ל קשת אבי ניר, עורך "ישראל היום" עמוס רגב ועורך "מעריב" יואב צור. "אפשר לקרוא ביומן שלך", המשיך בן-צור, "שאתה מתקשר לעיתונאי הבכיר נחום ברנע ומבקש להתייחס לנאום בר-אילן של ראש הממשלה בצורה מסוימת".

"נכון", השיב חפץ.

"ולמשל", המשיך בן-צור, "אפשר לפנות לפרשנים בכירים ביותר – אני לא אגיד את שמם – ולהגיד להם: 'אני אתן לכם מידע מסוים, ואתם תדגישו בדיווח דגשים מסוימים".

"חד-משמעית", השיב חפץ.

מעזרא סיידוף ועד מאיר חביב

מהיכרותו עם הנאשם מס' 1, טען חפץ, כשעולה חשד להתחככות בפלילים נתניהו נזהר בפושרין. "בכל מקום שבו הוא חושב שיש ספק קל שמשהו לא חוקי, בכל מקום שהוא חושב שזה מתקרב לרף הפלילי, הוא זהיר שבעתיים, והוא בצורה קיצונית יברח משם. זה לא פעם אחת, זה כל השנים", אמר חפץ.

עם זאת, היו לו שתי הסתייגויות. אחת מהן נוגעת ל"תיק 2000", שבמרכזו המשא-ומתן בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שבו הונחה על השולחן האפשרות שמוזס ירכך את היחס כלפי ראש הממשלה דאז – ונתניהו ידאג להחליש את המתחרה הראשי של "ידיעות אחרונות", החינמון "ישראל היום". לדברי חפץ, הוא נכנס לחדרו של נתניהו במועד כלשהו ב-2014 ואמר לו שייתכן שהמגעים בנוגע לתיאום היקף התפוצה של "ישראל היום" הם עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים.

"הדבר השני הוא כל הנושא שנקרא לו 'ז'אנר פרשה 1000'", אמר חפץ. "הייתי עד להרבה מאוד מקרים שבהם נתניהו ידע שמה שנעשה הסתובב באזורים הפליליים, ואני מדבר על עשרות מקרים – והוא המשיך, הוא ורעייתו", הוסיף חפץ.

בן-צור ניסה לקטוע אותו, אבל חפץ הדף את הניסיון. "נתניהו המשיך לעשות מה שאני קורא 'לשדוד את כספי המדינה לצרכים אישיים', וזה קרה עשרות פעמים", התעקש חפץ. "בעניינים שקשורים ללא להכניס את היד לכיס, לקחת את הכסף מהמדינה מעבר למה שהמדינה מוכנה לתת – הוא המשיך, למרות שאני בטוח שהוא ידע שהוא נמצא באזור בעייתי מבחינת הקודקס הפלילי. ראיתי אותו חוקר את עזרא סיידוף [סמנכ"ל מבצעים ונכסים במשרד ראש הממשלה לשעבר] בכל מיני היבטים כאלה – הייתי נוכח".

כשהשופט בר-עם העיר שב"תיק 1000", תיק טובות ההנאה של נתניהו, הוא לא נאשם בניצול כספים ציבוריים, חפץ הבהיר שבמקרים שהוא מדבר עליהם, שלהם היה עד בגוף ראשון, מדובר בניצול תקציבי מדינה – "וגם [של] כל מיני אנשים אחרים". הוא נקב בשם אחד בלבד: הפוליטיקאי הצרפתי מאיר חביב, ממקורביו של ראש הממשלה לשעבר, שלפי פרסומים מהעבר נמנה עם חוג המקורבים שמימנו לנתניהו ומשפחתו נסיעות לחו"ל.

"אני לא בולבול הקבולבול"

רוב עדותו של ניר חפץ, שעסקה בעיקר ב"תיק 4000", היתה נוחה בהרבה לנתניהו. הסנגור בן-צור ניסה להוכיח שמאחורי הסכם עד המדינה של חפץ, שנמסר לידי ההגנה והוגש לבית-המשפט, עומדת עסקה סודית עם החוקרים שפוגמת במהימנות טענותיו. לשם כך הושמעו באולם קטעים משיחה שהתקיימה מחוץ לחדר החקירות ונקלטה באופן כמעט בלתי שמיע במכשיר ההקלטה שהמשיך לפעול בחדר הריק אחרי שחפץ וחוקריו יצאו ממנו. צוות ההגנה שלח אותה למעבדת קול, והצליח לזקק חלק מהשיח – אך מהקטעים שהושמעו והוקראו בדיון קשה היה להבין כיצד הם מתיישרים עם התזה של בן-צור.

חפץ כינה את כיוון החקירה הזה "סלט אחד גדול". "זה הזוי, מה שאתה אומר עכשיו, אין לזה שום קשר למציאות", הטיח בסנגור. "אני אומר לך חד-משמעית שלא נסגר שום דבר שלא היה מוקלט או בחדר החקירות – כלום, זירו. אתה יכול להגיד את זה גם עוד אלף פעמים, זו פשוט עוד תזה מופרכת שאתה מעלה, כי זה תפקידך. כל הכבוד לך".

זה היה רגע חריג. ברוב המקרים, כאמור, חפץ אישר את ההנחות שהניח בפניו הסנגור. כך קרה למשל כשבן-צור שאל את חפץ שוב ושוב על מקרים שבהם זכרונו בגד בו בחדר החקירות. "בחקירה שלך, אתה אומר מאות פעמים שאתה לא זוכר או שאין לך זיכרון. ספרנו 564 מקרים כאלה. מבחינתך, יש קושי לזכור דברים – בעיקר בטווח הארוך", אמר לו בן-צור.

"אני לא בולבול הקבולבול", התרעם חפץ, אך אישר: "יש לי קושי למקם על ציר הזמן. אני, ברמת הזיכרון, הייתי ממקם את עצמי במקום בינוני ביחס למקצועות חופשיים. [...] לטווח ארוך, הזיכרון שלי הוא הרבה פחות טוב".

בחלק אחר של הדיון חפץ שב ואישר שהוא מתכוון לתבוע את המדינה על האופן שבו נחקר, שנידון בהרחבה בבית-המשפט בשבוע שעבר. הוא התייחס גם לדיווח של "הארץ" מ-2019 שלפיו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה ייערך בירור סביב תרגיל החקירה שבמסגרתו נלקחה למטה להב 433 אשה שצו איסור פרסום מגביל את הדיווחים על זהותה ועל טיב הקשר שלה עם חפץ. החוקרים דאגו שחפץ יבחין בה בניסיון לשבור את סירובו לשתף פעולה. לדברי חפץ, ככל הידוע לו וגם לאשה חקירה כזאת מעולם לא נפתחה.

עציצים ופצפוצים

האישומים ב"תיק 4000" מתארים עסקת שוחד עתירת פרטים. שאול ואיריס אלוביץ', בצד הנותן, רתמו למען נתניהו ומשפחתו את "וואלה" לאורך שנים ובמאות הזדמנויות. נתניהו, בכובעו כשר תקשורת, העניק להם בתמורה הטבות רגולטוריות מפליגות. הפעולה העיקרית המתוארת בכתב האישום היא אישור המיזוג בין שתיים מהחברות שבהן שלטו האלוביצ'ים – בזק הגדולה והרווחית ו-yes המפסידה – עסקה שהערך שלה עבורם נאמד בכמיליארד שקל. לצד זה עוכבה רפורמת השוק הסיטונאי, שאמורה היתה לכרסם בהכנסות של קבוצת בזק.

חפץ אמר שבשנים שבהן רחשה הפרשה הוא מעולם לא עסק ברגולציה בהקשר של בזק – ושנתניהו לא העביר לו מסרים בעניין, וגם לא אלוביץ'. חפץ אמנם אישר שהיה שותף לשיחות שבהן דנו בנושא, אבל הוא התעקש שמעולם לא נשלח להעביר מסרים בענייני רגולציה בין הצדדים. לדבריו, המגעים היחידים שבהם נטל חלק פעיל נגעו לסיקור ב"וואלה", שנשלט בפועל לדבריו על-ידי המנכ"ל אילן ישועה – כלומר לא על-ידי הבעלים שאול ואיריס אלוביץ'. "הוא היה שליט יחיד, שליט טוטליטרי יחיד", אמר חפץ על ישועה.

לטענת חפץ, אלוביץ' גם לא היה מעורב בהחלטה של נתניהו לשמור לעצמו את תיק התקשורת. "כלום, אפילו לא אחד למיליארד, זירו. זה אני אומר מידיעה – גם לא בשרשור", הדגיש חפץ. "בדיונים הכי פתוחים בפורומים הכי סגורים, זה בכלל לא אישיו. לא בזק, לא 'וואלה', לא אלוביץ', לא כלום. [...] אני יודע בוודאות שהמסרים האלה מכיוונו של שאול אלוביץ' אינם מהווים שיקול משמעותי, או בכלל שיקול" (יצוין כי באחד מימי העדות הקודמים אמר חפץ כי אלוביץ' שוחח איתו על החלפת ארדן).

לדברי חפץ, מאחורי ההחלטה של נתניהו למנות את עצמו לתפקיד שר התקשורת עמד לחץ משפחתי. "שרה ויאיר בשום אופן לא הסכימו שמישהו אחר יהיה שר תקשורת חוץ מבנימין נתניהו", טען חפץ. "ההתנגדות שלהם היתה בכאלה דציבלים שלא היתה לו ברירה משפחתית אלא לקחת את התיק על עצמו".

"התפיסה היתה ששרי תקשורת אחרים – זה ביטוי שלך – יהפכו ל'חיות מחמד' של כלי התקשורת, ורק לנתניהו יש העוצמה לעמוד מול הלחצים ולא להיות מנוהל על ידם", אמר לו בן-צור. "אחד לאחד, מדויק", השיב חפץ. "זה השיקול שמעלים בני משפחת נתניהו – והוא לגמרי מסכים עם זה וגם מביע את העמדה הזאת. זאת אומרת, זאת גם עמדה שלו".

במשרד התקשורת, הגורם המרכזי שיישם את המדיניות של נתניהו היה שלמה פילבר, מנכ"ל המשרד לשעבר וכיום עד מדינה. איש מפתח אחר שמוזכר בהקשר זה בכתב האישום הוא עו"ד איתן צפריר, ראש מטה נתניהו במשרד התקשורת בתקופת מערכת הבחירות של 2015 ומעט אחריה, עד מינוי פילבר למנכ"ל. בכתב האישום מתואר צפריר כידו הארוכה של נתניהו וכמי שמילא תפקיד פעיל בקידום עסקת בזק-yes. כמו כן נטען שעם מינויו לתפקיד, נתניהו זימן ללשכתו את מנכ"ל משרד התקשורת דאז, אבי ברגר, ו"הורה לו לפעול בהתאם להנחיות של צפריר". ברגר אישר את התיאור בעדותו.

בבית-המשפט, חפץ תיאר את מינוי צפריר כהחמצה צורבת. צפריר היה ידיד טוב שלו – ולמעשה, אמר חפץ, הוא זה שהמליץ עליו לתפקיד. הרקע של צפריר היה מושלם, לדבריו: עורך-דין עם רקע ברגולציה שעבד בעבר כעוזר למזכיר הממשלה – וגם אוהד שרוף. "צפריר הוא ממש מעריץ של בנימין נתניהו. הוא מהאנשים שכשנתניהו נכנס לחדר, הוא רועד מהתרגשות", אמר חפץ. "הוא חושב שנתניהו הוא תופעה יוצאת דופן במובן החיובי, ולכן הוא הלך לשם. [...] הוא היה מושלם לזה, והוא אדם נהדר".

למרות ההתאמה המוחלטת, כביכול, חפץ טען שהקדנציה של צפריר היתה כישלון גמור. בדצמבר 2014, זמן לא רב אחרי המינוי, פוזרה הכנסת. נתניהו, טען חפץ, איבד מיד עניין בניהול היומיומי של משרד התקשורת וצִמצם את עיסוקיו לנושאי ביטחון ובחירות. וממילא, ברגע שהוכרז על הקדמת הבחירות סמכויותיו היו מוגבלות. "מרגע שפורצת מערכת הבחירות, היכולת של שר התקשורת לפעול בעניינים רגולטוריים מאוד מוגבלת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה", הסביר חפץ.

"משרד התקשורת", אמר לו בן-צור, "נשאר למעשה ללא אב פוליטי, כאשר המנכ"ל אבי ברגר הופך לכל יכול – זה אתה אמרת, מאשר?".

"כן", השיב חפץ. "כשאין שר, המנכ"ל הוא כמו שר, כמעט. [...] מהרגע שהוא [צפריר] נכנס למשרד, אבי ברגר פִצפץ אותו לרסיסים ועשה ממנו חוכא ואטלולא, אדם שסתם יושב בחדר מהבוקר עד הלילה ולא עושה כלום. הוא פשוט מאוד ניטרל אותו במשרד".

"איך אתה יודע את זה?", חקר בן-צור.

"מאיתן צפריר", השיב חפץ. "הוא היה מתקשר אלי ואומר לי: 'אני יושב פה מסתכל על הקירות'. [...] שוחחנו על זה כל הזמן, הוא היה במורת רוח ענקית מהדבר הזה. ניסיתי קצת לעזור בכך שפניתי גם לדוד שרן [ראש לשכת ראש הממשלה דאז] ולנתניהו עצמו, שייתן לו נגישות – אבל זה לא עזר, כי את נתניהו לא עִניין משרד התקשורת. היו לו עניינים אחרים על הראש באותה תקופה".

חפץ לא רצה לנקוב במונח שבאמצעותו תיאר את ידידו באוזני חוקרי המשטרה, אך כשהסנגור ביקש ממנו הוא נעתר: איתן צפריר היה עציץ. איש עם טייטל בכיר אך יכולת אפסית להשפיע על מהלך העניינים. "למעשה גרמתי לו נזק, הוא סגר משרד עריכת-דין, אמרתי לו שהוא יהיה איש אמון של ראש הממשלה – אבל ראש הממשלה היה עסוק בבחירות, והוא נשאר שם לבד. הוא בא בבוקר למשרד ואין לו מה לעשות. [...] במערכות האלה, מבחינה תפקודית, זה 'גזר דין מוות'. הן יודעות לזהות מיד למי יש השפעה ומי סתם מבזבז לך את הזמן".

ברגר, אגב, נשאל בחקירתו הנגדית על טענתו של חפץ כי צפריר היה "עציץ" וסתר אותה. לדבריו, הוא רק הנחה את צפריר לא לפנות לעובדי המשרד ישירות. "אני לא הרגשתי שהוא עציץ, ולכן ביקשתי שיעבור דרכי", אמר ברגר.

חפץ נגד ברגר

את האחריות לעציציות של צפריר תלה חפץ במנכ"ל הלעומתי ברגר, שניסה למנוע את מתן ההטבות לבזק ומסר עדות שתמכה בתזה שהוצגה בכתב האישום. חפץ התרעם על כך שברגר, לדבריו, הוצג בתקשורת כגיבור לאומי. "הוא גיבור! הוא ואילן ישועה [מנכ"ל 'וואלה' לשעבר] הם גיבורים! פרס ישראל צריך לתת לו".

בן-צור ביקש מחפץ להתייחס לטענה שאיתן צפריר, "העציץ", נתן לברגר הנחיות בעניין בזק. "שמעת משהו קרוב לזה?", תהה הסנגור.

"לא רק שלא שמעתי, הדבר הזה הוא במרחב שבין שקר לפארודיה על המציאות, להזיה", השיב חפץ. "זה לא יכול להיות בעולם דבר כזה. איתן צפריר, כל יום היה בוכה על הכתף שלי. השיחות בינינו היו שיחות של אדם במצוקה. [...] אין שום סיכוי שזה קרה. זה שקר מוחלט. אני בטוח בזה, למרות שלא הייתי בשיחות עצמן".

חפץ ביקש לקעקע את תדמיתו של ברגר כשומר סף שנאבק נגד המהלכים המושחתים של נתניהו במשרד התקשורת – ועל כן הוחלף רגע אחרי הקמת הממשלה, כשנתניהו לקח לעצמו שוב את תיק התקשורת וניגש לקדם את ענייניו של אלוביץ'.

חודשים אחדים לפני פיטוריו של המנכ"ל ברגר, כשנתניהו נעשה שר תקשורת במינוי זמני, ברגר נפגש עם חפץ בבית-קפה ברמת-השרון בתיווכו ובהשתתפותו של חברם המשותף עדן בר-טל, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת תחת השר משה כחלון. חפץ טען שברגר אִרגן את הפגישה משום שחשש שנתניהו עומד לפטרו. "הפגישה מטרתה היתה להישבע אמונים באוזנַי לבנימין נתניהו", גרס חפץ. "ברגר הציג את עצמו כאיש הכי נאמן בעולם, ובמפורש הבהיר שהוא יבצע כל מדיניות של נתניהו ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה מה תהיה המדיניות. זאת היתה בעצם פגישה של 'בוא תקרב אותי לנתניהו' במישור האישי".

"אנשים יודעים שאצל נתניהו נאמנות היא הערך החשוב ביותר", הוסיף חפץ, וטען שברגר "התחנף וליקק ברמות הכי מביכות שיש". אבל חפץ, לדבריו, לא התרשם ולא אמר עליו מלה טובה אצל נתניהו. "כשברגר הבין שהוא כנראה לא יצליח לעבוד לאורך זמן עם נתניהו, הוא החליט שהוא יעבוד ב'דה-מרקר'", הוסיף חפץ בהתייחסות לעיתון הכלכלי שבו נמתחה ביקורת חריפה על פיטוריו של ברגר. "לפי מיטב הבנתי, נתניהו פיטר אותו משום שהוא היה ההפך מאיש אמון – אדם שעובד ב'דה-מרקר'".

התיאור של ברגר הפוך. בעדותו ברשות ניירות ערך ובבית-המשפט אמר ברגר שלא הוא יזם את הפגישה – ושהיה זה הצד השני שדרש ממנו להישבע אמונים לנתניהו. "זאת היתה מסוג השיחות המעורפלות האלה שלא מבינים מה רוצים ממך", העיד ברגר באוזני חוקרי רשות ניירות ערך. ובכל זאת, ברגר הצליח להבין את המסר. "הרוח של הפגישה היתה שאני צריך להיות נאמן לראש הממשלה ולאשתו כדי להיות מקובל עליהם", אמר לחוקרים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.18MB)