"פרשת ישראל-ביתנו" היא תולדה של חקירה פוליטית שנועדה לפגוע במפלגתו של אביגדור ליברמן באמצעות סחיטת חשודים ומסכת של עדויות שקר – כך טוענת פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים לשעבר, בשלב האחרון של משפטה. קירשנבאום מואשמת בשורה של עבירות שוחד, הלבנת הון ומרמה. לפי כתב האישום החמור שהוגש נגדה, חלק מהשוחד ניתן לה באמצעות מימון יחסי-ציבור, קניית סיקור עיתונאי באתר ynet והזרמת תקציבי פרסום פיקטיביים ל"יזרוס", שהיה אתר הבית הלא רשמי של המפלגה.

שלב העדויות במשפטה של קירשנבאום הסתיים זה מכבר. שותפה לחלק מהמעשים שבגינם היא עומדת לדין, איש ישראל-ביתנו דאוד גודובסקי, חתם על עסקת טיעון שבה הודה בביצוע חלק מהמעשים – וכך גם שני נאשמים שהודו בנתינת שוחד לו ולקירשנבאום. השבוע הוגשו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הסיכומים מטעמה של הנאשמת. עורכי-דינה, גיורא אדרת, אורן אדרת ואלון קליין, מבקשים מהשופט ירון לוי לזכות אותה מכל האישומים. לטענתם, לכל אחת מהפרשות שתוארו בכתב האישום יש הסבר שמנקה את קירשנבאום מכל אשמה.

"חקירת המשטרה נעשתה בצורה מגמתית, במטרה למצוא בכל מחיר ראיות לתמיכה בתזה שלפיה מפלגת ישראל-ביתנו והעומדים בראשה הינם אנשים מושחתים", טוענים עורכי-דינה של קירשנבאום. "בפרשה נעצרו שלא לצורך עשרות עדים, גויס מספר רב של עדי מדינה, שלהם ניתנו הטבות מפליגות", הם מוסיפים. "חקירת החשודים – גם אלה שלא הוגש נגדם כתב אישום, או שעניינם הסתיים באישום מינורי – התנהלה בצורה אגרסיבית, תוך ניסיון להביא עדים לתמוך בתזת החקירה ותוך הפעלת לחץ מסיבי על מנת שיסבכו את פאינה בעבירות. חקירה זו לא חיפשה את האמת".

"החקירה התחלקה לחקירה הפורמלית המתועדת ומוקלטת ולחקירה הלא-פורמלית, שמתרחשת בהפסקות בחצר, שאינן מתועדות. תוך כדי חקירה הציע חוקר לפאינה לצאת לעשן בחצר, ושם אמר לה שלא מחפשים אותה, אלא את ליברמן, ואם 'תיתן' אותו ישחררו את ילדיה ממעצר ויסגרו את חקירתה"

"פרשת ישראל-ביתנו" נחשפה בסוף דצמבר 2014. לפי קירשנבאום, יום לפני החשיפה וזימונה לחקירה פנה אליה אחד מיועציה ואמר לה ש"רצות הודעות בווטסאפ על חקירה במשרד הפנים". למחרת בבוקר, היא מפרטת, התקשר אליה אפרים ברכה המנוח, אז ראש היחידה לחקירות הונאה, וביקש שתגיע לחקירה. "פאינה ביקשה לדחות את הגעתה לשעות אחר-הצהריים כי היו לה פגישות חשובות באותו בוקר, וברכה השיב שכדאי שתגיע בהקדם כי הילדים שלה כבר עצורים", נכתב בסיכומים.

"חקירת המשטרה התחלקה לחקירה הפורמלית, המתועדת ומוקלטת, ולחקירה הלא-פורמלית, שמתרחשת בהפסקות בחצר, שאינן מתועדות. תוך כדי חקירה הציע החוקר אלישע קוגן לפאינה לצאת לעשן בחצר, ושם אמר לה שלא מחפשים אותה, אלא את ליברמן, ואם 'תיתן' אותו ישחררו את ילדיה ממעצר ויסגרו את חקירתה. פאינה השיבה שאין לה שום דבר להגיד על ליברמן, ואז המשיכה החקירה". לטענת קירשנבאום, הבקשה "לתת" את ליברמן חזרה על עצמה שוב בעת חקירתה ברשות המסים, בשיחה בלתי פורמלית במהלך אחת ההפסקות.

אחרי צאתה מהחקירה הראשונה, טוענת קירשנבאום, היא נפגשה עם הדובר שלה באותה העת, יקותיאל (קותי) צפרי, שהציג לה את הסיקור התקשורתי שקיבלה הפרשה שזה עתה נחשפה. רוב כלי התקשורת מיסגרו אותה כ"פרשת ישראל-ביתנו". העובדה שחודשים אחדים לאחר מכן התקיימו בחירות לכנסת, וההנחה שהדיווחים מבוססים על הדלפות משטרתיות, חיזקו אצל קירשנבאום את הרושם שמדובר ב"חקירה פוליטית", כהגדרתה – אם כי היא נמנעת מלציין מי הרוויח מהפגיעה במפלגת ישראל-ביתנו.

לדבריה, ההדלפות לתקשורת זיהמו את החקירה בכך שהבהירו לחשודים האחרים איזה נרטיב עליהם לאמץ כדי לסייע לחוקרים ולחלץ את עצמם מאימת הדין.

"מודל מוכר"

חוט השני שמחבר את חלקיה של "פרשת ישראל-ביתנו" הוא כסף קואליציוני – תקציבים שהממשלה מקצה לכל מפלגות הקואליציה. המפלגות מורשות להעביר את הכסף הזה לגורמים שמשרתים מטרה ציבורית – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, עמותות ועוד – בכפוף לאישור משרד האוצר. במקרה של ישראל-ביתנו, האחריות על חלוקת הכספים הקואליציוניים הוטלה על קירשנבאום, שנעזרה בדאוד גודובסקי, יד ימינה וראש אגף הארגון במפלגה באותה העת.

פאינה קירשנבאום מקפידה להרחיק את אביגדור ליברמן מסוגיית הכסף הקואליציוני, וטוענת כי היה לה "שיקול דעת מלא" בנוגע לחלוקתו. לדבריה, סך התקציבים שעמדו לרשותה נאמד ב-170 עד 220 מיליון שקל בשנה

בסיכומים, קירשנבאום מקפידה להרחיק מהסוגיה את ליברמן וטוענת כי היה לה "שיקול דעת מלא" בנוגע לחלוקת הכספים. לדבריה, סך הכספים הקואליציוניים שעמדו לרשותה נאמד ב-170 עד 220 מיליון שקל בשנה.

לפי כתבי האישום שהוגשו בפרשה, במפלגה פיתחו שיטה: גופים שקיבלו נתח מהכסף התבקשו להזרים חלק ממנו בחזרה לצורכי המפלגה ואנשיה. אחד מהגופים הללו היה עמותת איילים, שעוסקת בהקמה וניהול של כפרי סטודנטים. מסוף 2013 ועד חשיפת הפרשה קיבלה עמותת איילים כ-10 מיליון שקל מישראל-ביתנו, והובטחו לה מיליונים נוספים. בתמורה, גודובסקי דרש מאיילים להחזיר לו במזומן חצי מיליון שקל. משנענה בסירוב, ביקש לקבל את הכסף ב"דרכים יצירתיות" – עבירת שוחד שבה הודה במסגרת עסקת הטיעון שלו.

אחת מאותן "דרכים יצירתיות" היתה מימון יחסי-ציבור וייעוץ אסטרטגי בשווי כ-220 אלף שקל. הכסף יצא מתקציבה של עמותת איילים. הגוף שריכז את ההתקשרות היה משרד יחסי-הציבור של רונן צור. נתח מהכסף הועבר לחברת הייעוץ תארא של עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה לשעבר, וחלק אחר הועבר לאתר ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות" במסגרת עסקה לרכישת סיקור עיתונאי.

דאוד גודובסקי ופאינה קירשנבאום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 19.3.2018 (צילום: פלאש 90)

בסיכומים, קירשנבאום טוענת כי גודובסקי פעל לבדו וללא ידיעתה, וכי אין לה שום קשר לעסקת השוחד שבה הודה. "לא התקיימו ולא תוכננו כל 'דרכים יצירתיות' להעברת כסף מעמותת איילים למפלגה", היא גורסת.

קירשנבאום לא מכחישה שהיא היתה דמות מרכזית בפרויקטים משותפים עם עמותת איילים. לטענתה, יחסי-הציבור והסיקור שנרכש מ-ynet נועדו לשרת את הפרויקטים החברתיים הללו, ולא אותה באופן אישי. בהתאם לעדותו של רונן צור, שעוררה ביקורת חריפה מצד הפרקליטות, קירשנבאום טוענת כי מדובר ב"מודל מוכר" שבו דמות ציבורית – במקרה זה פוליטיקאית – עומדת במרכז החשיפה התקשורתית, "בדומה לפרזנטור המפרסם מוצר", ובכך עוזרת לעמותות לקדם מטרות חברתיות.

רונן צור (צילום מסך)

כנגד הגרסה הזאת, שמיטיבה עם קירשנבאום, עומדים מסמכים שמהם עולה שהמטרה העיקרית של קמפיין יחסי-הציבור היתה קידום אישי שלה – ולצדם עדויות שנתנו כמה מהמעורבים, וגם האזנות סתר שבהן מתועדות שיחות שלה עם מקורביה. בנוסף, כפי שתואר בהרחבה באתר "העין השביעית", הסיקור שנרכש מ-ynet נראה ככזה שנועד לקדם את הפוליטיקאית, ולא את העמותה ששילמה עבור החשיפה התקשורתית.

עובד יחזקאל העיד כי הוא וצור קיימו פגישה משולשת עם קירשנבאום, ובה הנאשמת הביעה רצון לשכור את שירותיהם של השניים – אך בסופו של דבר לא עשתה זאת משום שלא היה לה מקור מימון. לאחר מכן, העיד יחזקאל, אמרה לו קירשנבאום שמצאה דרך לממן את השירותים שיינתנו לה – באמצעות עמותת איילים. קירשנבאום מכחישה את הדברים, וטוענת שמדובר ב"שקרים בוטים". לדבריה, אחרי שיחזקאל נחקר כחשוד, הוא "הבין היטב מה מחפשים החוקרים" – והחליט להפליל אותה כדי לנקות את עצמו. יחזקאל אכן לא הועמד לדין, ותיק החקירה בעניינו נסגר.

הגרסה של יחזקאל נתמכת במסמכים שהוכנו בחברת תארא ובמשרדו של רונן צור, וגם בעדויות של היועצים שטיפלו בתיק מטעמם. אחד מהם הוא יועץ התקשורת ניסן זאבי, שהעיד כי היה לו ברור שהלקוחה בתיק היא קירשנבאום. קירשנבאום, בתגובה, מכנה אותו "עד אינטרסנט", טוענת כי עזב את המשרד בטונים צורמים ושממילא לא היה מעורה בפרטי ההתקשרות. לטענתה, המסמכים שתומכים בגרסתו מבוססים על אי-הבנה, והמשרד כלל לא קידם אותה אלא את "פורום הצעירים", הפרויקט החברתי שלשמו נשכר – לגרסתה.

כפי שתואר בהרחבה באתר "העין השביעית", הסיקור שנרכש מ-ynet נראה ככזה שנועד לקדם את פאינה קירשנבאום, ולא את העמותה ששילמה עבור החשיפה התקשורתית

לדברי קירשנבאום, היא ונציגיה דחו באופן גורף כל הצעה שלא היתה קשורה ישירות לפרויקט. היא מוסיפה וטוענת כי כלל לא היתה זקוקה לקידום אישי, משום שעוד לפני כן היתה מרואיינת מבוקשת באמצעי התקשורת השונים. בנוסף מכחישה קירשנבאום טענה שעלתה במהלך המשפט, ולפיה הבטיחה לעמותות שלקחו חלק בפרויקט תגמול בסך 1.5 מיליון שקל ממקורות ממשלתיים.

במאי 2014 נחתם מול משרדו של צור ההסכם שלטענת המדינה נועד לקדם אישית את קירשנבאום, ולטענת קירשנבאום נועד לקדם את "פורום הצעירים" בלבד. קירשנבאום לא מכחישה ששלושה שבועות לפני כן היא נפגשה עם צור ויחזקאל ודנה עמם באפשרות שתשכור את שירותיהם כדי לקדם אותה אישית. בסיכומים שהגישה לבית-המשפט, היא טוענת שמדובר ב"שני עניינים שונים".

"בואו ניקח את ynet"

העסקה שבה עמותת איילים מימנה עבור קירשנבאום סיקור חיובי ב-ynet סיפקה רגע יוצא דופן במהלך המשפט. השופט, ירון לוי, שאל את קירשנבאום האם היא בטוחה שרכישת התוכן ב-ynet לא היתה יוזמה שלה. "מיליון אחוז. מעולם לא היתה יוזמה שלי להביא את ynet", השיבה הנאשמת. השופט, בתגובה, שלף תמליל מהאזנת סתר לשיחה בין קירשנבאום לגודובסקי, שבו היא מצוטטת כך: "אם לא הייתי אומרת 'בואו ניקח את ynet'...".

קירשנבאום התעקשה שהיא לא זוכרת את הדברים. "אז מה זה אומר, 'אם לא הייתי אומרת 'בואו ניקח את ynet''?", הקשה השופט. "לא יודעת", השיבה, ומיד לאחר מכן הוסיפה: "אתה יודע מה, אני מצטערת".

העתק של חשבונית המס עבור רכישת התוכן ב-ynet, שהוגש לבית-המשפט (לחצו להגדלה)

על פניו, קירשנבאום נתפסה בשקר גס. אם ישתכנע השופט שהיא זאת שהורתה לאיילים לקנות עבורה תוכן ב-ynet – הדבר עלול להוביל למסקנה שמדובר בחלק מעסקת שוחד, כפי שטוענת התביעה. "כפי שהסבירה בחקירה נגדית, ייתכן שזו אמירה סתמית בשיחה בין חברים, שבה ניכסה לעצמה יוזמה שלא היא הציעה", נכתב על כך בסיכומיה של קירשנבאום. בחלק אחר נדרשת הנאשמת שוב לעדותו של ניסן זאבי – אותו "עד אינטרסנט" שכביכול אין להאמין לדבריו – ומציינת כי לפי עדותו, הוא זה שהציע לרכוש תוכן ב-ynet.

במרכז הסיקור החדשותי שנרכש מ-ynet עמד כנס שקיימה קירשנבאום בכנסת ביוני 2014. לצד זה התפרסמו באתר מאמרים בחתימתה. במהלך המשפט התברר שהמאמרים הללו נכתבו ונערכו בשיתוף עם צוות יחסי-הציבור והאסטרטגיה של צור ויחזקאל. לטענת קירשנבאום, הדבר לא נעשה כדי להעניק לה חשיפה אישית – אלא כדי "למשוך קוראים".

"לא ברור מי יזם את [רכישת] סיקור ynet – פאינה, דאוד או זאבי – אך אין לכך כל חשיבות, משהסיקור אושר ושולם על-ידי עמותת איילים, שראתה בו דבר נחוץ לקידום האג'נדה של פורום הצעירים", נכתב בסיכומים. "אנשי העמותות המרכיבות את פורום הצעירים היו מרוצים מאוד מהכנס ומתקשורו, ומבחינתם אין חשיבות לכך ששמות העמותות לא הוזכרו בכתבות. הטענה שלפיה ארגוני הצעירים השתתפו בכנס המאדיר את שמה של פאינה משום שהובטח להם שבתמורה לכך יקבלו תקציב לקידום מטרותיהם היא טענה מופרכת ומקוממת, מנוגדת לעובדות, לראיות ולמציאות".

סיבות אידיאולוגיות

כלי תקשורת אחר שנהנה מכספי השוחד לכאורה הוא אתר האינטרנט "יזרוס", שחודשים אחדים לאחר חשיפת הפרשה נרכש על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות". בקיץ 2017, שבועות אחדים לפני הגשת כתבי האישום, נסגר האתר וכל תכניו נמחקו מהרשת. המהלך החריג והלא-כלכלי עורר חרושת של ספקולציות שקשרו בינו ובין רצונו המשוער של ארנון (נוני) מוזס, האיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", לסייע לאביגדור ליברמן ומפלגתו.

לטענת קירשנבאום, המפלגה העבירה תקציבים למועצת מגילות ולחברה לפיתוח השומרון מסיבות אידיאולוגיות: בישראל-ביתנו מעוניינים לתמוך בהתיישבות ובתיירות מעבר לקו הירוק

"יזרוס" זכה לתקציבי פרסום נדיבים מצד כמה מהגופים שנכרכו באישומי השוחד של קירשנבאום. לפי גרסת המשטרה והפרקליטות, האתר שירת את ישראל-ביתנו; לפיכך, כשגופים שקיבלו מהמפלגה כספים קואליציוניים בחרו להזרים כספים ל"יזרוס" – מדובר בחלק ממסכת השוחד.

עמותת איילים, למשל, שילמה כ-1.1 מיליון שקל עבור פרסום ב"יזרוס" – 45 אלף שקל בחודש במשך שנתיים – סכום חריג עבור עמותה ואתר מגזרי. קירשנבאום מקפידה להרחיק את עצמה מההתקשרות הזאת. "המלצת דאוד לעמותת איילים להשתמש בשירותיה של חברת 'יזרוס' על מנת לשווק את כפרי הסטודנטים למגזר העולים מברית-המועצות ועל מנת לנסות לגייס תרומות מאוליגרכים הינה המלצה בלבד, וממילא לא נעשתה על דעתה של פאינה", נטען בסיכומים. לפי קירשנבאום, היא לא היתה מודעת לעסקה – וההחלטה לתקצב את איילים לא היתה קשורה לכך.

גופים אחרים שקיבלו כסף קואליציוני מישראל-ביתנו וגם העבירו תקציבי פרסום נדיבים ל"יזרוס" הם החברה לפיתוח השומרון והמועצה האזורית מגילות. בשני המקרים, האישומים נתמכו בעדויותיהם של ראשי מועצות – גרשון מסיקה מהשומרון ומרדכי (מוצי) דהמן ממגילות – שהודו בביצוע עבירות משל עצמם והפכו לעדי מדינה.

עד המדינה מרדכי (מוצי) דהמן, ראש מועצת מגילות לשעבר (צילום: מרים אלסטר)

עד המדינה דהמן העיד כי בתמורה לכספים קואליציוניים בהיקף של 3 מיליון שקל, הוא העביר ל"יזרוס" 240 אלף שקל כחלק מעסקה פיקטיבית – ההעברה הוסוותה דרך גוף הקשור למועצה, ושווי שירותי הפרסום שהתקבלו בתמורה נאמד לדבריו בכ-15 אלף שקל בלבד. קירשנבאום, מנגד, טוענת שדהמן מסר עדות שקר, ושלא היה מדובר בעסקה פיקטיבית. לדבריה, "יזרוס" ביצע עבור מועצת מגילות "עבודה רצינית ומועילה".

המקרה של החברה לפיתוח השומרון דומה. החברה, שנשלטת על-ידי יישובי המועצה האזורית שומרון, קיבלה ב-2010 מישראל-ביתנו כ-3.5 מיליון שקל לשם כיסוי חובותיה. לפי כתבי האישום, בתמורה להקצאה הזאת הוסכם שהחברה תזרים בחזרה 1.5 מיליון שקל לצורכי המפלגה. נתח גדול מהכסף הזה הוקצה לכאורה לצרכים תקשורתיים: כ-156 אלף שקל שהועברו ל"יזרוס", וכ-292 אלף שקל שהועברו לחברת בדק-מדיה של הפרסומאי אלכס קלויצקי.

שני הגופים עבדו עם ישראל-ביתנו: קלויצקי העניק למפלגה שירותי פרסום, ואנשי "יזרוס" לקחו חלק בקמפיינים של המפלגה. קירשנבאום גם עבדה אישית עם קלויצקי: הוא העניק לה ייעוץ תקשורתי ותיחזק את דף הפייסבוק שלה בשפה הרוסית. את שכרו קיבל דרך תקציב הקשר עם הבוחר שהעמידה לרשותה הכנסת.

קירשנבאום אישרה שהיא הפנתה את החברה לפיתוח השומרון לקלויצקי, כדי שיבצע קמפיין למכירת בתים בהתנחלויות לציבור דובר הרוסית. לדבריה, הוא גם הצליח בכך. בסיכומים, קירשנבאום טוענת שלא מדובר בעסקאות שוחד – ושהיא מעולם לא ביקשה מהמעורבים להחזיר למפלגה חלק מכספי התמיכה. לדבריה, הכספים הקואליציוניים הועברו מסיבות אידיאולוגיות: בישראל-ביתנו מעוניינים לתמוך בהתיישבות ובתיירות מעבר לקו הירוק.

"על מסיקה הופעל לחץ מסיבי, בלתי אנושי כמעט, במהלך תנאי מעצרו הקשים – מעצר שנמשך שמונה ימים, שעה שאשתו גוססת, נערכו לו תרגילי חקירה והחוקרים הילכו עליו אימים עם נתונים על התנהלותו הבעייתית-פלילית שלו ושל בנו בפרשיות אחרות"

לשיטתה של קירשנבאום, נקיון כפיה נתמך בעובדה שהחברה לפיתוח השומרון היתה שרויה בבעיה תזרימית – ובכל זאת, מסיבותיה, החלה להזרים את הכספים ל"יזרוס" ולבדק-מדיה עוד לפני קבלת הכספים הקואליציוניים. "קיימים מכשולים רבים שאינם תלויים כלל ברצונה וביכולותיה של פאינה, העלולים לסכל ולמנוע את העברת הכסף", נטען בסיכומים. לפיכך, היא טוענת, לא הגיוני שהמועצה תפעל על בסיס הבטחה לכסף, ולא תחכה להעברתו בפועל.

גם את עד המדינה מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון לשעבר, מאשימה קירשנבאום במתן עדות שקר. הנתון על "עמלה" בסך 1.5 מיליון שקל שכביכול התבקש להעביר למטרות של ישראל-ביתנו, היא טוענת, צץ "רק לאחר הפיכתו של מסיקה לעד מדינה, בלחץ הרב לבנון ועל מנת לספק 'סחורה' לחוקרים".

הרב לבנון הוא אליקים לבנון, רב המועצה האזורית שומרון. בראיון שנתן לחדשות 2 במאי 2015, כשהחקירה עוד התנהלה, סיפר הרב לבנון כיצד הוזמן לבקר את מסיקה בחדר החקירות כדי לתת לו הכשר "לחשוף שחיתות". לפי קירשנבאום, החוקרים השתמשו ברב כאמצעי לחץ מניפולטיבי.

הרב אליקים לבנון (מימין) וגרשון מסיקה (צילומים: נתי שוחט והדס פרוש)

"כפי שנחשף בחקירתו הנגדית, על מסיקה הופעל לחץ מסיבי, בלתי אנושי כמעט, במהלך תנאי מעצרו הקשים – מעצר שנמשך שמונה ימים, שעה שאשתו גוססת, נערכו לו תרגילי חקירה והחוקרים הילכו עליו אימים עם נתונים על התנהלותו הבעייתית-פלילית שלו ושל בנו בפרשיות אחרות, שאינן קשורות ל'פרשת ישראל-ביתנו'", נכתב בסיכומיה של קירשנבאום.

"בחקירתו מיום 31.12.2014, לאחר שנחקר כבר ארבע חקירות קודמות ובניסיון מניפולטיבי לשבור את רוחו של מסיקה, הוכנס לחדר החקירות הרב אליקים לבנון, לגביו העיד מסיקה כי מדובר ברב שלו [...] הרב לבנון הוכנס על מנת לשכנע את מסיקה להפוך לעד מדינה – שימוש ציני ופסול שעשו החוקרים באיש דת".

מסיקה לא חתם מיד על הסכם עד מדינה. אחרי שחרורו מהמעצר הוא קיים עם הרב סדרה של פגישות, ורק כעבור כמה שבועות נעשה עד מדינה. "פגישות אלו של הרב לבנון עם מסיקה, שבהן דיבר איתו על תוכן חקירת המשטרה ושכנע אותו לשמש עד מדינה, בזמן שהאחרון נתון בעיצומה של חקירת משטרה, הן אחת מן השתיים – שיבוש חקירה, או שימוש שעשתה המשטרה ברב לבנון כסוכן, וזאת מבלי שנרשם על כך מזכר או דו"ח פעולה ומבלי שנגבתה מהרב לבנון הודעה [...] – מחדל חקירה של ממש".

יחסי גומלין

חלק אחר בסיכומים מוקדש להסבר בנוגע לקשרים שלה ושל המפלגה עם "יזרוס". קירשנבאום מאשרת שבין הצדדים התקיימו "יחסי גומלין" – אך טוענת כי "יחסי גומלין אלו לא פגעו בעצמאותו של אתר 'יזרוס' ולא יצרו 'חוב' של המפלגה כלפי האתר". לדבריה, הקשר בין האתר למפלגה החל להיחלש ב-2013, לאחר עזיבתו של בעל השליטה והעורך הראשי מיכאל פלקוב. פלקוב, שמאז נעלמו עקבותיו, עבד עם ישראל-ביתנו במקביל לעבודתו באתר – וכך עשה גם מחליפו, אלכסנדר גולדנשטיין.

מיכאל פלקוב (צילום מסך)

"'יזרוס' היה אתר חדשות אינטרנטי שערך את החדשות בעצמו (ולא פרסם כתבות מאתרים אחרים) וכיסה את כל התחומים, כולל התחום הפוליטי. אתר חשוב ביותר עבור עולים מחבר העמים וגם אתר התקשורת הישראלי הנקרא ביותר במדינות דוברות רוסית", מוסבר בסיכומים. "בזמנו נודע לפאינה כי אפילו בלשכה של הנשיא פוטין קוראים את הכתבות באתר 'יזרוס'. לכן למפלגת ישראל-ביתנו, כמו לשאר המפלגות, היה חשוב לפרסם באתר בתקופת בחירות ולקבל בו סיקור בצורה שוטפת".

איש הקשר בין קירשנבאום ל"יזרוס" היה דאוד גודובסקי, שהופקד על דברור סגנית השר מול כלי תקשורת בשפה הרוסית. בעדותה היא סיפרה כי גודובסקי היה בקשר חברי עם פלקוב, שימש כמקור לידיעות, פרסם ב"יזרוס" כתבות שכתב בעצמו, ו"כפרקטיקה מקובלת" גם "תיקן ניסוחים" בכתבות שהתבססו על מידע שמסר. יחד עם זאת, טוענת קירשנבאום, בינה ובין צוות האתר התגלעו גם "לא מעט ויכוחים" על אופן סיקורה.

קו השבר, לטענתה, היה עזיבתו של פלקוב והחלפתו בגולדנשטיין – מהלך שלדבריה גרם להחלשת האתר מבחינה עיתונאית וכלכלית כאחד. במקביל, נטען בסיכומים, "התערער הקשר האישי של פאינה ושל דאוד עם אנשי 'יזרוס', עד כדי מריבה אישית של פאינה עם גולדנשטיין על רקע אי-שביעות רצון מתפקודו בעבודה פרטית שביצע עבור המפלגה".

"על אף יחסי הגומלין הטבעיים וההכרחיים שבין מפלגת עולים מברית-המועצות לבין אתר הפונה לעולים מברית-המועצות ולאנשי עסקים מברית-המועצות, 'יזרוס' לא היה אתר 'של' מפלגת ישראל-ביתנו ולבטח לא היווה 'שופר' של המפלגה"

לטענת קירשנבאום, גולדנשטיין נשכר כדי "לערוך מיפוי אזכורי שמות חברי-הכנסת בישראל-ביתנו בתקשורת", אך במקום ליצור מיפוי עצמאי – פנה לחברי-הכנסת וביקש מכל אחד ואחת מהם לספק לו בעצמם את האזכורים. לפי קירשנבאום, היא סירבה לעשות זאת – ואמרה לו שמצדה הוא יכול לכתוב בדו"ח שהיא כלל לא זוכה לאזכורים בתקשורת.

"למרות זאת", נכתב בסיכומים, "ידעה פאינה שבתקופת בחירות חשוב לפרסם באתר ולקבל בו סיקור, כך שלא היתה יכולה 'לשבור את הכלים' מול 'יזרוס'". לדבריה, ב-2014, על רקע ההרעה במצב הכלכלי של "יזרוס", גולדנשטיין ביקש שהמפלגה תפרסם יותר באתר. "אלא שבתקופה שבין בחירות אין למפלגה תקציב שוטף לכך, ופאינה יכולה היתה לפרסם אירועים נקודתיים בלבד", טוענת קירשנבאום.

עם זאת, היא מאשרת כי ניסתה לסייע לגולדנשטיין במציאת משקיע: "מאחר ומדובר באתר שהיה מאוד חשוב לקהל דוברי הרוסית, בעיקר בארץ, היה חשוב למפלגה לעזור לו, ולכן ניסו לעניין את קלויצקי (הבעלים של בדק-מדיה, שקיבלה תקציבים מהחברה לפיתוח השומרון; א"ב) לרכוש את האתר ולהזרים אליו כסף. בסופו של דבר זה לא הסתייע".

"על אף יחסי הגומלין הטבעיים וההכרחיים שבין מפלגת עולים מברית-המועצות לבין אתר הפונה לעולים מברית-המועצות ולאנשי עסקים מברית-המועצות, 'יזרוס' לא היה אתר 'של' מפלגת ישראל-ביתנו ולבטח לא היווה 'שופר' של המפלגה", מסכמת קירשנבאום. "המפלגה שכרה את שירותי אתר 'יזרוס' בתשלום מלא, על מנת להגיע לקהל היעד שלה, בעיקר בתקופות בחירות ובעצימות נמוכה יותר באופן שוטף; הקשר בין פאינה ודאוד לבין אנשי 'יזרוס' ידע עליות ומורדות, אך בשום שלב לא חצה את הגבול בין יחסי ספק-לקוח".

16512-08-17

* * *

לעיון בסיכומים שהוגשו מטעמה של פאינה קירשנבאום

להורדת הקובץ (PDF, 40.88MB)