בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הסתיימה השבוע עדותה של פאינה קירשנבאום, בכירת הנאשמים ב"פרשת ישראל-ביתנו". זה לקח בערך חודש. מיד בסיום העדות ביקשה קירשנבאום לתת הצהרה. "אתה הבטחת לי, כבוד השופט, שבסוף אני אוכל להגיד כמה מלים", הזכירה מי שהיתה האשה החזקה בישראל-ביתנו.

בשנים שבהן כיהנה כמזכ"לית המפלגה, ישראל-ביתנו היתה בשיא כוחה – עם למעלה מעשרה מנדטים, שלל תיקי שרים ועשרות מיליוני שקלים בכספים קואליציוניים. קירשנבאום היתה האחראית על חלוקת הכסף. האופן שבו עשתה זאת עלה לה בכתב אישום חמור וגדע את הקריירה הפוליטית שלה.

על דוכן העדים, קירשנבאום החליפה פרסונות במהירות: רגע אחד ידעה לרדת לעומקם של מסמכים וזכרונות מלפני חצי עשור כדי להוכיח שהיא אינה אשמה. מיד לאחר מכן השיבה "לא זוכרת" ו"לא יודעת" לרצף שאלות על מסמכים ועדויות שכבר הוצגו לה בעבר. יותר מפעם אחת החליטה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ובמקום לענות לעניין האשימה את התובע ביחס בלתי הוגן. את התקשורת האשימה קירשנבאום בפרסום הדלפות מגמתיות לאורך החקירה – בזמן שהיא, לטענתה, היתה מנועה מלהציג את הצד שלה.

לאורך עדותה, קירשנבאום ידעה לענות בדרכים שהיטיבו עמה – להסביר מדוע הפרשנות של תובעיה שגויה, להגיד "לא זוכרת" ברגעי מפתח ולהתחמק ביעילות ממלכודות חקירה. הרגעים שבהם נחקרה על עסקת ynet היו חריגים. היא נתפסה פעמיים בשקר בוטה

באופן סמלי, כשהסתיימה עדותה והגיעה השעה לשאת את ההצהרה, כבר לא נותרו כמעט עיתונאים באולם. המתווכים התנדפו. וזה חבל, כי ההצהרה של קירשנבאום היתה מפתיעה: במקום להצהיר פעם אחת ואחרונה שהיא חפה מפשע, היא ביקשה ללמד סנגוריה דווקא על מנהיג המפלגה, אביגדור ליברמן, שבכלל לא עומד לדין ואפילו לא נחקר בפרשה. בתמלילי האזנות הסתר הוזכר ליברמן שוב ושוב – אבל לא בשמו, אלא בכינויים עמומים כמו "הבוס" ו"המנהל".

קירשנבאום הביעה מורת רוח מהשימוש במונח המכליל "פרשת ישראל-ביתנו", אבל בעיקר התלוננה על כך שהחוקרים ניסו לגייס עדי מדינה נגד ליברמן. היא הזכירה שגם לה הציעו להעיד נגד ליברמן. אבל היא סירבה. אם תרצו, רגע לפני הסוף הנאשמת הבהירה: לא בגדתי.

אביגדור ליברמן הוא הנעדר-נוכח הגדול של "פרשת ישראל-ביתנו", אבל הוא לא היחיד. משפטה של קירשנבאום הוא גם קדימון למשפטם של בנימין נתניהו, שאול אלוביץ' וארנון מוזס, אם וכאשר יידחו טענותיהם בשימוע. בשני המקרים, פוליטיקאי מקיים קשרים סמויים עם כלי תקשורת ומקבל מהם, על-פי האישומים, טובות הנאה שעולות לכדי שוחד.

את "וואלה" מתיקי נתניהו מחליף במקרה של קירשנבאום אתר החדשות "יזרוס" – שבו, לפי כתב האישום, היו לה "אינטרסים פוליטיים ואישיים". קירשנבאום הפנתה תקציבי מיליונים לגופים שונים, ובתמורה לכך דרשה מהם לכאורה להזרים תקציבי פרסום פיקטיביים ל"יזרוס". אנשי "יזרוס" עלו על דוכן העדים והעידו בפתיחות על מערכת היחסים שלהם עם יד ימינה של קירשנבאום, דאוד גודובסקי, שכבר הודה והורשע בלקיחת שוחד במסגרת עסקת טיעון. לעומת זאת, הקשר של "ידיעות אחרונות" לפרשה עדיין אפוף סימני שאלה.

פאינה קירשנבאום עם עורכי-דינה, אורן וגיורא אדרת, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. 19.3.2018 (צילום: פלאש 90)

פאינה קירשנבאום עם עורכי-דינה, אורן וגיורא אדרת, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. 19.3.2018 (צילום: פלאש 90)

ב-2015, זמן לא רב לאחר חשיפת הפרשה, הוחלט בקבוצת מוזס לרכוש את הבעלות על "יזרוס". המהלך לא היה מובן מאליו: ראשית, למוזס כבר היה אתר גדול בשפה הרוסית, "וסטי". שנית, הגילוי על כך שתקציבי פרסום שמופנים ל"יזרוס" עלולים להיחשב כשוחד צריך היה להרתיע מפרסמים באשר הם. ואכן, האתר היה שרוי אז במצוקה כלכלית. שלישית, המהלך עמד בניגוד למדיניות הכללית של קבוצת "ידיעות אחרונות", שבשנים האחרונות סוגרת כלי תקשורת, יוצאת משותפויות ומצמצמת עלויות. במקום להתהדר ברכישה, שעשויה היתה להציג את "ידיעות אחרונות" כגוף שגם יודע להתרחב ולזהות הזדמנויות עסקיות – בקבוצת מוזס בחרו להחריש את העסקה.

חודשיים לפני הגשת כתבי האישום ב"פרשת ישראל-ביתנו" נסגר "יזרוס" במפתיע. עובדיו פוטרו, וכל תכני האתר נמחקו מהרשת. ב"ידיעות אחרונות" סירבו להסביר מה עומד מאחורי המהלך החריג, ולא השיבו לפניות בנושא

חודשיים לפני הגשת כתבי האישום ב"פרשת ישראל-ביתנו" נסגר "יזרוס" במפתיע ועובדיו פוטרו. לצעד הזה נלווה מהלך יוצא דופן וחסר היגיון: כל תכני האתר נמחקו מהרשת. ב"ידיעות אחרונות" סירבו להסביר מה עומד מאחורי ההחלטה החריגה, ולא השיבו לפניות "העין השביעית" בנושא. "אתה הבנת למה הם מחקו את האתר מהרשת?", שאלנו את הבעלים והעורך לשעבר אלכס גולדנשטיין, האיש שמכר למוזס את "יזרוס". "אין לי הסבר", השיב, "וזה גם היה יכול להכניס להם בוכטה של כסף".

קבוצת מוזס קשורה לפרשה בעוד דרך. לפי כתב האישום, קירשנבאום קיבלה שוחד בצורת תוכן שנרכש עבורה מאתר ynet. אחד הגופים שנהנו מתקציבי המיליונים של ישראל-ביתנו, עמותת איילים, שילם לאתר החדשות עבור "שיתוף הפעולה": תמורת כמה עשרות אלפי שקלים, עורכי ynet שידרו כנס שקירשנבאום הובילה, פרסמו עליו ידיעה חדשותית וגם טור בחתימתה. באופן שהיה צריך לעורר תהיות גם בזמן אמת, העמותה אמנם היתה מעורבת בארגון הכנס – אבל בטקסטים שנרכשו היא כלל לא הוזכרה. מושא הקידום המרכזי היה קירשנבאום.

לאורך עדותה, קירשנבאום החליפה גרסאות בנוגע ליוזמה לרכוש תוכן דווקא מ-ynet. בהתחלה היא טענה שלא היה לה שום קשר להחלטה. השופט ירון לוי, בתגובה, ציטט בפניה תמליל האזנת סתר שבו היא לכאורה מודה שהיא יזמה את ההתקשרות. קירשנבאום תיקנה את עצמה: "אני בהחלט אישרתי, ויכול להיות שאמרתי 'בואו ניקח את ynet'", אמרה. לאחר מכן חידדה: "אני לא זוכרת שזה בא מיוזמה שלי". השבוע, בדיון האחרון, שוב שינתה גרסה: "אני לא אמרתי שאישרתי את זה, ואם אמרתי – זאת לא היתה הכוונה".

אם קירשנבאום אכן יזמה את העסקה, מדוע בחרה דווקא באתר האינטרנט של נוני מוזס? האם זה קשור לכך שאחד ממקורביו הפוליטיים של מוזס הוא אביגדור ליברמן – הבוס שלה?

כיאה לפוליטיקאית, קירשנבאום הציגה כישורי פולמוס מפותחים. לאורך עדותה ידעה לענות על השאלות בדרכים שהיטיבו עמה – להסביר מדוע הפרשנות של תובעיה שגויה, להגיד "לא זוכרת" ברגעי מפתח ולהתחמק ביעילות ממלכודות חקירה. הרגעים שבהם נחקרה על עסקת ynet היו חריגים. היא נתפסה פעמיים בשקר בוטה.

עיתונאי ומנהלי ynet אינם חשודים או נאשמים בפרשה. מבחינה משפטית, ידיהם נקיות. אבל האופן שבו לכאורה השתמשו בהם כדי לתת שוחד לקירשנבאום מעורר שאלות. האם אף אחד ב-ynet לא הבין שיש משהו מסריח בעסקה שבה עמותה מממנת חשיפה תקשורתית לדמות פוליטית בכירה? האם ייתכן שעסקאות כאלה הן דבר שבשגרה שם? ואם קירשנבאום אכן יזמה את העסקה, מדוע בחרה דווקא באתר האינטרנט של נוני מוזס? האם זה קשור לכך שאחד ממקורביו הפוליטיים של מוזס הוא אביגדור ליברמן – הבוס שלה?

השאלות הללו כנראה לא יזכו לבירור במסגרת משפטה של קירשנבאום, וגם לא השאלות על נסיבות סגירת "יזרוס". אבל האנשים שיכולים לענות עליהן מתהלכים במסדרונות בית "ידיעות אחרונות", המקום שבקרוב – בכפוף לשימוע – יפער את קרביו ויחשוף אותם לנבירת המשפטנים והציבור כולו.

משפטו המתקרב של מוזס הוא הזדמנות לכל עובד ועובדת בקבוצת "ידיעות אחרונות" שהרגישו שמבקשים מהם לעשות דבר מה מפוקפק, אבל לא לגמרי הבינו מה המשמעות. פאינה קירשנבאום שמרה אמונים לבוס הגדול עד הרגע האחרון. אבל פאינה קירשנבאום היא נאשמת מרכזית במשפט פלילי חמור. לא צריך לקחת ממנה דוגמה.