בלקסיקון הקלישאות הגדול של העיתונות, המונח "מקור עיתונאי" מופיע כשלצדו צללית אפלולית ועשן סיגריה מיתמר בחניון תת-קרקעי. המקור ימסור חומר סודי, העיתונאי ייקח ויתקן את העולם. במציאות, מקור עיתונאי הוא לעתים קרובות אחד ממושאי הסיקור שסוחר במידע ממניעים אינטרסנטיים: הוא יספק לכתב מידע לפני שיגיע למתחרים, והכתב בתמורה יפרסם את המידע באופן שיעלה בקנה אחד עם צורכי המקור.

אפשר לפקפק בלגיטימיות של הסכמי הסחר האלה, שמייצרים עיתונות פגומה ומניפולטיבית, אבל אין להכחיש שמדובר במנגנון מקובל. אם תשאלו את חברי המערכת של "יזרוס", אתר האינטרנט שמככב ב"פרשת ישראל-ביתנו" – זה בדיוק מה שקרה להם עם המפלגה של אביגדור ליברמן. אם תשאלו את המשטרה והפרקליטות, זה רק חלק מהסיפור, וממש לא החלק המרכזי. לפי כתבי האישום, המקורות של "יזרוס" הזרימו לאתר לא רק מידע – אלא גם תקציבים נדיבים.

הנאשמת המרכזית בפרשת השחיתות השלטונית היא חברת-הכנסת לשעבר פאינה קירשנבאום, בכירה בישראל-ביתנו שכיהנה כסגניתם של שרי הפנים גדעון סער וגלעד ארדן. לפי כתב האישום שהוגש נגדה, לקירשנבאום היו "אינטרסים פוליטיים ואישיים" ב"יזרוס" שגרמו לה לרצות להיטיב עם האתר. לכן, כך נטען, היא ואנשיה שידלו גופים לרכוש שירותים מ"יזרוס" – ולשלם מאות אלפי שקלים שאמנם הועברו לאתר, אבל בפועל נועדו לשחד את אנשי ישראל-ביתנו.

עד המדינה מרדכי (מוצי) דהמן, ראש מועצת מגילות לשעבר (צילום: מרים אלסטר)

מרדכי (מוצי) דהמן, ראש המועצה האזורית מגילות לשעבר ועד מדינה בפרשה, סיפר לאחרונה בבית-המשפט כיצד הינדס עסקה סיבובית שבמסגרתה העביר קרוב לרבע מיליון שקל ל"יזרוס" עבור קמפיין פרסום שכלל לא היה בו צורך. המועצה שבראשה עמד קיבלה 3 מיליון שקל, כספי ציבור שהממשלה הקצתה למפלגת ישראל-ביתנו כחלק מנוהג מועד לפורענות המכונה "כספים קואליציוניים". לפי כתב האישום, התנאי להעברת הכסף היה שחצי מיליון שקל יחזרו בסתר למפלגה – בין היתר באמצעות תשלום לאתר החדשות המגזרי.

"שום דבר לא היה אמיתי, והכל היה פיקטיבי", טען דהמן בדיון שהתקיים בחודש שעבר בפני השופט ירון לוי. לדבריו, הכסף נועד לכסות "התחשבנויות כאלה ואחרות של האתר עם מפלגת ישראל-ביתנו". להערכתו, בעבור כ-240 אלף שקל ששולמו ל"יזרוס" התקבלו שירותי פרסום ששווים במקרה הטוב 15 אלף שקל. לפי סעיף אחר בכתב האישום, פאינה קירשנבאום קידמה עסקה דומה עם החברה לפיתוח השומרון, שהעבירה לאתר כ-155 אלף שקל.

היחסים המיוחדים בין "יזרוס" לישראל-ביתנו לא הסתכמו בהזרמות תקציבים מפוקפקות. כפי שכתב כאן מבקר התקשורת הרוסית של "העין השביעית", בוריס ינטין, לגולשי "יזרוס" היה ברור שלמערכת האתר יש סימפתיה ברורה ועקבית למפלגה. באתר נהגו להכחיש את הרושם הזה, אך מסמכים שנחשפו בחודשים האחרונים במסגרת המשפט מחזקים את הטענות על הקשר ההדוק עם המפלגה – שלא התבטא רק בסיקור העיתונאי. מתברר שאנשי "יזרוס" לקחו חלק פעיל ומתוקצב בקמפיין הבחירות של ישראל-ביתנו.

הוראות מהבוס

הנעדר-הנוכח הגדול של "פרשת ישראל-ביתנו" הוא מנהיג המפלגה מיום היווסדה, אביגדור ליברמן. השר ליברמן למוּד החקירות לא מופיע ברשימת הנאשמים בפרשה – אך כמי שמנהל את מפלגתו ביד רמה, וללא טוענים לכתר, דמותו צצה שוב ושוב בתמלילי האזנות הסתר שנערכו במסגרת החקירה. הדוברים בשיחות – אולי משום שידעו שלקשר שלהם עלולות להיות משמעויות פליליות, ואולי סתם מתוך הרגל זהיר – הקפידו לכנותו בשמות קוד: "המנהל", "הבוס", ואפילו "פרעה".

בשנת 2014, כשהחקירה על הנעשה במפלגת ישראל-ביתנו עדיין סמויה, מתחילים חוקרי יחידת להב 433 של המשטרה להאזין לשיחות הטלפון של דאוד גודובסקי. גודובסקי הוא עסקן פוליטי בכיר: באותה העת הוא עומד בראש אגף הארגון במפלגה, והוא גם איש אמונה של פאינה קירשנבאום. קרוב ל-2,500 משיחותיו הוגדרו כרלבנטיות לחקירה. אחד האנשים שגודובסקי מדבר איתם באופן קבוע הוא אלכסנדר קוגן, סגן העורך באתר "יזרוס". לדברי קוגן, הוא נהג לשוחח עם גודובסקי לפחות פעם ביום – ולעתים כמה פעמים ביממה. השיחות, שהתקיימו בשפה הרוסית, הוקלטו ולאחר מכן תורגמו ותומללו על-ידי השוטרים.

השגריר לשעבר זאב בן-אריה מחוץ לבית-משפט השלום בירושלים, 10.10.12 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

מבחינה משפטית, לאביגדור ליברמן אין תפקיד בפעילות הערה שמתבצעת בין המפלגה לאתר. ואולם, מבחינת בני השיח שהוקלטו ליברמן הוא האיש שעל-פיו יישק דבר. או לפחות אחד האנשים. באחת השיחות סיפר קוגן שהיה זה ליברמן שביקש מצוות האתר לגייס לשורותיו את זאב בן-אריה – השגריר מ"פרשת השגריר", שבה חשף בפני ליברמן מידע סודי על החקירות הפליליות נגדו. בהמשך מינה ליברמן את בן-אריה ליועץ בלשכתו ולשגריר בליטא ולטביה, במה שנראה כמו גמול על הסיוע האסור. ליברמן הועמד לדין על כך וזוכּה מחמת הספק – אך כעבור פחות משנה שב וסייע לבן-אריה בענייני עבודה לכאורה, באמצעות התיווך בינו לבין "יזרוס" (ליברמן סירב להגיב לדברים).

חקירת "פרשת ישראל-ביתנו" העלתה דפוס פעולה: אנשי המפלגה דאגו להעביר כספי ציבור לגופים שונים, והגופים הללו נדרשו להפריש נתח לצורכי המפלגה – בצורת כסף או שירותים. "יזרוס", נטען בכתבי האישום, היה אחד המכשירים שדרכם הולבנו הכספים. אך לצד התקציבים הללו, ישראל-ביתנו גם דאגה לתקצב את "יזרוס" באופן ישיר. בתמורה, היא קיבלה לא רק שירותי פרסום, אלא גם ייעוץ פוליטי – ואפילו סיוע בהפצה של תעמולה סמויה.

עסקה אחת כזאת מתוארת בהסכם שנחתם בחודש מרץ 2012, שבו התחייבו אנשי "יזרוס" להקצות שלושה "יועצים" שתפקידם הוגדר כליווי של "תהליך הקמת גוף מיומן במסגרת המפלגה שיגיב בזמן אמת במרחב האינטרנט לנסיונות התקיפה של יריבי המפלגה ויוכל ליזום פעולות עצמאיות". אחת מאותן "פעולות עצמאיות" שמוזכרות בהסכם היא קיום של "קשר יומיומי עם אחראי מטעם המפלגה להכנת טקסטים 'חתרניים' ברשת פייסבוק". פעולות אחרות שמוזכרות במסמך הן שתילת טוקבקים בכתבות, פרסום תגובות ברשתות החברתיות – וגם הצבעה בסקרים מקוונים. עבור שלושה חודשי עבודה אמורה היתה המפלגה לשלם לאתר כ-52 אלף שקל.

ב-2012 שכרה ישראל-ביתנו שלושה מאנשי "יזרוס" כדי ללוות את תהליך ההקמה של "גוף מיומן במסגרת המפלגה שיגיב בזמן אמת במרחב האינטרנט" ויקיים "קשר יומיומי עם אחראי מטעם המפלגה להכנת טקסטים 'חתרניים' ברשת פייסבוק"

מי שחתם על ההסכם מטעם "יזרוס" הוא אלכסנדר גולדנשטיין, מבעלי האתר, שלאחרונה הוחלט לא להעמידו לדין. בשיחה עם "העין השביעית" אומר גולדנשטיין שיש להבדיל בין "יזרוס" אתר האינטרנט לחברת "יזרוס" – שאמנם מפעילה את האתר, אבל לדבריו התנהלה בנפרד. "החברה, לצורך העניין, יכולה לתת ייעוץ פוליטי או שירותי נגרות – וזה לא קשור לאתר".

ובכל זאת, מדובר בחיץ חמקמק. קוגן, בעדותו, תיאר את "יזרוס" כאתר קטן עם שלושה עובדים שמתנהלים בהיררכיה מטושטשת. בתקופת ההתקשרות עם ישראל-ביתנו, גולדנשטיין היה עיתונאי ב"יזרוס" וגם סמנכ"ל ובעל מניות מיעוט בחברה. במקביל, מתברר, לימד תועמלנים של המפלגה איך לנסח ולהפיץ מסרים אפקטיביים. "הייתי חלק מזה, בהחלט", הוא מספר, "הכשרנו רשת של פעילים שהתמודדו עם פייסבוקים, איך פונים לתומכים, איך מגיבים, איך לא נחסמים על-ידי פייסבוק. איך לעבוד. עבודת ייעוץ פר-אקסלנס".

כשהוא נשאל מה היו הטקסטים ה"חתרניים" שהופצו מטעם המפלגה אומר גולדנשטיין שהוא כבר לא ממש זוכר. "עברו שש שנים. בטח מדובר בטקסטים פרובוקטיביים, כאלה שיגיעו לבפנוכו וימשכו קהל צעיר – לא השיטה הרגילה של לכתוב כתבות בנות שמונה עמודים שאף אחד לא יכול לקרוא".

סגן עורך "יזרוס" לשעבר, אלכסנדר קוגן (צילום מסך)

בבחירות 2015, שנערכו שלושה חודשים לאחר התפוצצות פרשת השחיתות, שב גולדנשטיין לעבוד עם המפלגה. הפעם החוזה נחתם מולו באופן אישי, ולא עם "יזרוס". בשלב זה הוא כבר היה הבעלים היחיד בחברה – אך לדבריו, הוא כבר לא כיהן בתפקיד העורך הראשי. "פרשתי כדי לעסוק בייעוץ פוליטי", הוא מספר, "עבדתי עם הרבה ראשי ערים, וגם במטה של דונלד טראמפ בישראל. באותה תקופה התכוננו לבחירות 2015, ואיווט רצה שאני אהיה חלק מהצוות. בוא נגיד שהמעצר קצת הפריע לזה". לדברי גולדנשטיין, בגלל החקירה נאסר עליו להיפגש עם אנשי ישראל-ביתנו עד חודש פברואר – אבל אז, כשהוסר האיסור, הוא הצטרף לקמפיין וליווה אותו עד יום הבחירות.

גולדנשטיין לא תמיד היה הדמות הבכירה ב"יזרוס". כשהוקם האתר ב-2008, העורך הראשי והבעלים היה מיכאל פלקוב, עיתונאי שעבד לפני כן גם כיועץ של ליברמן ושל בנימין נתניהו. ב-2009 חתם פלקוב על שני הסכמים שבהם הקצתה ישראל-ביתנו סכום חודשי של קרוב ל-20 אלף שקל עבור שירותי פרסום ועבור ניהול בלוג פוליטי של המפלגה בתוך האתר. מי שתיאמה את ההתקשרויות הללו היתה פאינה קירשנבאום, מנכ"לית ישראל-ביתנו, שבדיוק החלה אז את הקדנציה הראשונה שלה כחברת-כנסת.

הקשר בין הצדדים לא הסתכם במכירת פרסומות ועסקאות תוכן שיווקי. ב"יזרוס" התחייבו גם לספק למפלגה שירותי תוכן שהוגדרו כ"סקירות ומחקרים" על מגמות בתקשורת הישראלית בשפה הרוסית. על כך הם אמורים היו לקבל סכום מצטבר של כ-280 אלף שקל ב-15 חודשים – סכום נאה לאתר מגזרי לא גדול שהיה באותה העת בן פחות משנה.

משחקי מוח ואוליגרכים

ביומיום, היחסים הפוריים בין ישראל-ביתנו ל"יזרוס" באו לידי ביטוי בקשר הקבוע עם דאוד גודובסקי, יד ימינה של קירשנבאום. סגן העורך קוגן סיפר על דוכן העדים כי נהג לשוחח עם גודובסקי בתדירות יומיומית. גודובסקי נהג להעביר ל"יזרוס" הודעות לעיתונות וציטוטים של קירשנבאום, וגם טיפים שהובילו לכתבות. להערכת קוגן, גודובסקי היה המקור לכ-30% מהטיפים שהגיעו ל"יזרוס" – מצב שהקנה לאיש מעמד מיוחד שאיפשר לו לדרוש מצוות האתר כיצד לארוז דיווחים, ובאיזה סיפורים לא לגעת כלל.

את האופן שבו חילק גודובסקי את קצות החוט שלו כינה סגן העורך "משחקי מוח". "הוא היה זורק שם ושם משפחה של בן אדם ולא מוסיף כלום – ואז אני מתחיל לחפש, ואז מתברר לי פתאום, שבוא נגיד, שמדובר על איזשהו אוליגרך בוכרי שפתאום מגיע לישראל על מנת להשקיע איפשהו, בבית-כנסת או מקום אחר", סיפר קוגן בבית-המשפט.

אחד התמלילים שהוגשו לבית-המשפט מתעד שיחה שקיימו קוגן וגודובסקי לקראת סוף נובמבר 2014, כחודש לפני התפוצצות הפרשה והפיכת החקירה לגלויה. במהלך השיחה מנה קוגן את הגורמים שיכולים לבקש מ"יזרוס" להימנע מפרסום של מידע עיתונאי: גודובסקי הוא אחד מהם, גם פאינה קירשנבאום, וגם אדם המכונה "החשוב" – אולי עוד שם קוד לליברמן, אולי מישהו חשוב אחר.

פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 19.3.18 (צילום: פלאש 90)

במוקד השיחה ההיא עמדו חיכוכים שהתגלעו בין צוות האתר לבין ראש אגף ההסברה דאז במפלגה, ולדימיר ביידר. לדברי קוגן, ביידר חש שהוא יכול לעצור ל"יזרוס" את "כל הפעילות שקשורה למפלגה". הוא וגודובסקי הסכימו שמשהו אינו כשורה, וסיכמו שמישהו – אולי "המנהל", כלומר ליברמן – ייגש לדובר ויסביר לו מה הסטטוס של "יזרוס" מול מפלגת ישראל-ביתנו.

שבועיים וחצי קודם לכן מקליטים החוקרים שיחה שהתקיימה בין גודובסקי לגולדנשטיין. "בוא נעשה ככה", אומר גולדנשטיין לגודובסקי, "כל מה שנוגע לחבר'ה שלכם, לא משנה גם אם אני עושה איזו בדיקה בשבילי – לפני שאני עורך איזושהי דעה אני מתקשר אליך".

למחרת מתקשר גודובסקי לסגן העורך קוגן ומעדכן אותו: "גולדנשטיין אמר שכל מה שקשור לאנשים שלנו, הוא עכשיו ישאל קודם כל אותי. לפחות הכנסתי משהו לראש המטומטם שלו, בלאט. למרות שעוד פעם, הוא לא מבין טוב מה זה 'האנשים שלנו'. אני ניסיתי להסביר לו ש'גבר, המדינה קטנה'. [...] פו הדוב הבין את זה".

מיכאל פלקוב (צילום מסך)

"פו הדוב" הוא הכינוי שהוצמד למיכאל פלקוב, הבעלים והעורך הקודם, שאולי היה שותף נוח יותר מבחינת גודובסקי. במהלך החקירה נחשד פלקוב במעורבות בהלבנת הכספים של ישראל-ביתנו – אך לא ניתן היה לעמת אותו עם החשדות משום שיצא מהארץ בתחילת 2013. זמן לא רב לאחר מכן העביר את כל מניותיו באתר לגולדנשטיין. מאז לא חזר פלקוב לישראל, וגורלו נותר בגדר תעלומה: חרף דיווחים שנפוצו על מותו, קרוביו וחבריו מתעקשים שהוא עדיין חי.

בפני בית-המשפט אישר קוגן שהיתה לו יכולת מוגבלת בלבד לפסול חומרים שמגיעים מגודובסקי. "אם לחומר יש ערך עיתונאי, ערך שמביא לי כניסות, פופולריות, השפעה לאתר – אז אני בטח אני לא מסרב לו", אמר. ואולם, "לפעמים היו מקרים שהנושא היה לא הכי בוער, אבל אני לוקח אותו מסיבה אחת פשוטה – שהוא כן קשור ליוצאי ברית-המועצות, וייתכן שבעתיד יהיה לי קשה באמת לבקש ממנו [גודובסקי] עזרה בנושאים אחרים", הוסיף. "אם המקור מביא לי נושא שהוא אקסקלוסיבי בשבילי ולא קיים בשום מקום אחר – כן, אני יכול ללכת לקראתו ולקבל את בקשתו, לפרסם את זה בצורה כלשהי שמתאימה לו".

בחלק אחר של העדות הודה סגן העורך כי במסגרת מערכת היחסים עם אנשי ישראל-ביתנו, באתר מיעטו למתוח ביקורת על המפלגה. "עד כמה אתה נהגת לבקר את מפלגת ישראל-ביתנו? ליברמן? את פאינה קירשנבאום?", שאלה אותו עו"ד נטלי קוקוי מפרקליטות המדינה. "אני לא כתבתי שום דבר בולט נגד המפלגה או נגד העמדה של המפלגה", השיב קוגן. "אנחנו גם לא תקפנו בצורה חריפה כמעט אף חבר-כנסת דובר רוסית", הוסיף, אך טען שלאתר צורף כותב דעות שהוא "אחד האנשים המתנגדים ביותר לאביגדור ליברמן".

"עד כמה אתה נהגת לבקר את מפלגת ישראל-ביתנו? ליברמן? פאינה קירשנבאום?", שאלה עו"ד נטלי קוקוי מפרקליטות המדינה. "אני לא כתבתי שום דבר בולט נגד המפלגה או נגד העמדה של המפלגה", השיב סגן העורך

בשיחה עם "העין השביעית" מביע גולדנשטיין עמדה דומה לגבי היחס המערכתי לגודובסקי. "מערכת יחסים קרובה כזאת היתה עם רבים", הוא טוען, ונוקב בשמותיהם של חבר-הכנסת לשעבר רוברט טיבייב מקדימה וחברת-הכנסת המנוחה מרינה סולודקין מהליכוד וקדימה. "היו לי איתם אותן שיחות, וכנ"ל עם אחרים. זו פרקטיקה כזאת – או שאתה מקשיב למקור שלך ויש לו סיי, או שהוא מפסיק להיות המקור שלך", הוא מוסיף.

לדברי גולדנשטיין, למלה של גודובסקי היה משקל ב"יזרוס" – אבל היא לא היתה המלה האחרונה. "דאוד גודובסקי הוא לא בן אדם עדין, והוא לא בן אדם הכי נחמד, כמו שהיתה אומרת גולדה. אופן הדיבור שלו גס, ואם תסתכל בתמלולים שבהם הוא מדבר איתי – אני בדרך כלל שולח אותו למקום מאוד ספציפי שנקרא קיבינימט. הוא יכול להגיד 'זה תפרסם, זה לא תפרסם', היה לו סיי, והיתה לו זכות גם – אבל באופן כללי הוא לא הכריע. אגב, ראינו את הסרט היפה שעשו על המחנה-הציוני, עם 'תתקשר למרנדה' (עורך אתר ynet בבחירות 2015; א"ב). ככה זה אצל כולם. יש קשר בין עיתונאים לפוליטיקאים – אני לא צריך לספר לך באיזו מדינה אנחנו חיים, זה נהוג".

נהוג, אבל לא אצל כולם.

"הרי חצי מהעיתונאים בישראל, כשהם אומרים משהו – אנחנו יודעים מי שם את המלים בפה שלהם".

"איזה בוס אמר, גולדנשטיין או ליברמן?"

תמלילי האזנות הסתר לא רק חושפים את המעורבות העמוקה של ישראל-ביתנו בתכני האתר. הם גם מעלים שבכירי המפלגה לא תמיד פעלו בתיאום מלא בינם לבין עצמם. בשיחה מחודש יוני 2014, למשל, גודובסקי שואל את קוגן מדוע התפרסמו ב"יזרוס" כתבות חיוביות על צעירים מהמגזר הרוסי. קוגן מתבדח ואומר שזו הוראה של ולדימיר ולדימירוביץ' – שמו הפרטי והאמצעי של פוטין – ולאחר מכן שואל את בן שיחו: "יש לך הרבה שכנים לידך כרגע?".

"איזה בוס אמר, גולדנשטיין או ליברמן?", שואל גודובסקי. קוגן עונה: "נו, לא גולדנשטיין". במשפט, כשנשאל על השיחה הזאת, הודה קוגן: "כפי שזכור לי, זה הגיע מליברמן"

"אין אף אחד, אני לבד ברכב", אומר גודובסקי. קוגן עונה על השאלה בשתי מלים: "הבוס אמר". "איזה בוס אמר, גולדנשטיין או ליברמן?", שואל גודובסקי, וקוגן עונה: "נו, לא גולדנשטיין". במשפט, כשנשאל על השיחה הזאת, הודה קוגן: "כפי שזכור לי, זה הגיע מליברמן. הרעיון הגיע מליברמן".

שמו של ליברמן צץ גם בשיחה שהתקיימה כעבור שבועיים, שבה קוגן וגודובסקי דיברו ביניהם על ציטוט שפאינה קירשנבאום צריכה להעביר ל"יזרוס" לצורך כתבה על נבחרת של דירקטורים צעירים מהמגזר הרוסי. גם בשיחה הזאת מוזכר "הבוס", שאמור לבקש דבר מה מ"גולד" – כינויו של גולדנשטיין. בבית-המשפט, כשקוגן נשאל מי רצה שתתפרסם הכתבה שעליה דיברו, השיב כך: "למיטב זכרוני וידיעתי, הרעיון הגיע לאלכס גולדנשטיין מאביגדור ליברמן או מישה" (מישה הוא שם החיבה של מיכאל פלקוב).

בשיחה מתחילת יולי 2014 גודובסקי מבקש טובה מחברו העיתונאי קוגן. לדבריו, הגיעה לאוזניו שמועה על "קמפיין פרסומי כלשהו נגד משרד הפנים, בנוגע לאיך שהם מתייחסים לא טוב לסודנים, לאריתראים וכו'". קירשנבאום, כזכור, מכהנת באותה העת כסגנית שר הפנים. "תעקוב טוב-טוב", אומר גודובסקי לקוגן, "שאם משהו כזה יופיע אתם לא תיפלו לזה. טוב?". בשיחה אחרת, מ-2 בדצמבר, גודובסקי נותן לקוגן ראשוניות על הודעה לעיתונות, ומבקש שקירשנבאום תקבל את הכבוד המגיע לה. "יאללה, תצבע אותה באור טוב", הוא אומר, וקוגן משיב: "יאללה, אצבע, יאללה ביי".

פאינה קירשנבאום בסופרמרקט, מתוך דף הפייסבוק של פרויקט "דרום איתן" (צילום מסך, לחצו להגדלה)

לקראת סוף יולי מתחילים גודובסקי וקוגן לשוחח על פרויקט בשם "דרום איתן" – יוזמה לחיזוק הדרום בעקבות נזקי מבצע "צוק איתן". את המבצע הובילה עמותת איילים – עוד אחד מהגופים שדרכם הולבנו הכספים הקואליציוניים של ישראל-ביתנו. העמותה, שקיבלה נתח מהכספים הקואליציוניים של ישראל-ביתנו, הזרימה כסף לצרכים שונים של המפלגה, בין היתר לאתר ynet ולאתר "וואלה" – שמכרו סיקור חיובי לקירשנבאום ופרסמו טורים בחתימתה. כתב האישום שבו הורשע גודובסקי במסגרת עסקת טיעון כולל, בין היתר, מקרה שבו השיג ל"יזרוס" עסקת פרסום עם איילים.

"זה לא פרויקט מפלגתי", מבהיר גודובסקי לגבי "דרום איתן", אך מציין שהפרויקט מתבצע "תחת חסותו של הבוס, ופאינה". הוא וקוגן מסכמים שגם "יזרוס" ידווח על היוזמה. בשיחה שמתקיימת בחודש הבא, גודובסקי מכתיב לקוגן ידיעה על הפרויקט, ובסיום ההכתבה אומר לו כך: "עכשיו אתה תפרסם ואני אשלח לך תמונה של הגליל מחר". העיתונאי מאשר.

"המנהל יהרוג אותנו"

אחד מנושאי השיחה שחוזרים על עצמם בתמלילים הוא חברת-הכנסת חנין זועבי, שבאותה העת היתה מושא למתקפות ויוזמות חקיקה מצד קירשנבאום. "מתי אנחנו נכתוב על זה שפאינה מתכוונת אה... לשלול לזועבי את האזרחות?", שואל גודובסקי את קוגן בשיחה לילית שהם מקיימים ב-19 ביולי. "נו, מחר בבוקר בלאט", משיב קוגן. "ב'וואלה' זה ייצא בלילה, אני מקווה", אומר גודובסקי, ומוסיף שבעקבות היוזמה של קירשנבאום תיאלץ זועבי לברוח לעזה או ללבנון, ואולי לקטאר.

ח"כ חנין זועבי (צילום: באסל עווידאת)

בשיחה אחרת, מ-20 באוגוסט, איש המפלגה מבקש להתייעץ עם העיתונאי. "מה כבר נזמום, אה?", הוא שואל את קוגן, וקוגן משיב: "נו, אני הצעתי לך מה לזמום". "נו בלאט... המנהל יהרוג אותנו פשוט", אומר גודובסקי, "אבל לפחות יהיה מגניב". "אתה יודע איזו היסטריה תהיה", אומר קוגן, וגודובסקי משיב לו: "כן בלאט".

מהתמליל לא ברור לגמרי מה התוכנית שהציע העיתונאי – ואם זו בכלל תוכנית רצינית – אך נראה שיש בה ממד של הפצת דיסאינפורמציה. גודובסקי תוהה באוזני קוגן אם צריך לפרסם שזועבי הביאה "מידע על הבית של מוחמד דף", בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ומושא לנסיונות התנקשות ישראליים. "זה היה מצוין", משיב קוגן, ומציע פיתוח של הרעיון: "היא קיבלה את המידע הזה בקטאר". "נו, בסדר, טוב, יאללה קוגן", אומר לו גודובסקי. קוגן כפי הנראה מתאכזב מהתשובה, ואומר: "נו... אתם לא יודעים לעשות את זה יפה". בתזמון מעורר עניין, ובלי שום קשר, מאוחר יותר באותו יום שוב ניסתה ישראל להתנקש בטרוריסט הפלסטיני. דף שרד, אשתו ובתו נהרגו.

שמה של חנין זועבי צץ שוב בשיחה שקיימו השניים ב-30 באוקטובר בשעות הבוקר. גודובסקי מתלונן באוזני קוגן שקירשנבאום לא קיבלה קרדיט בידיעה של "יזרוס" על הרחקתה של זועבי מדיונים במליאת הכנסת. "איפה כתוב שזאת פאינה עשתה את זה?", הוא מטיח בעיתונאי, "תתקן, שפאינה היתה אחת מאלה שהצליחו... להשיג את ההשעיה שלה מהכנסת". קוגן משיב בחיוב.

לא היתה זאת הפעם הראשונה שבה הנחית גודובסקי בקשות על ראשו של סגן העורך. "איך אתה בלי ידיעה שלי מוציא כתבות", הטיח בקוגן בשיחה מ-12 ביוני, "אני אמרתי לקחת מידע, אבל לא להוציא בלי שאני אראה".

גודובסקי לסגן העורך: "אם אתה לא רוצה לריב עם השגרירות האוקראינית, תעשה לי טובה, תתקן בבקשה את המחשבות שלך בכתבה [...] תתקן את זה, תעשה את זה איכשהו ניטרלי, תעשה לי טובה. זה השגריר ביקש""

העילה היא שיחת טלפון נזעמת שקיבל גודובסקי מגורם מדיני זר – שגריר אוקראינה בישראל. "התקשר אלי עכשיו השגריר בצעקות", אומר גודובסקי, וקוגן בתגובה שואל אותו מה עליו להסיר מהכתבה שהרגיזה את השגריר, שעוסקת בתסבוכת ביורוקרטית בנוגע למעמד של ילד. "תסתכל איך קצת לרכך שלא ייצא שהם מתעללים בילד", מבקש גודובסקי.

חודשיים לאחר מכן גודובסקי שוב מעלה דרישה מטעם שגרירות אוקראינה, הפעם בנוגע לדיווח על הקרבות ליד הגבול עם רוסיה. "אם אתה לא רוצה לריב עם השגרירות האוקראינית, תעשה לי טובה, תתקן בבקשה את המחשבות שלך בכתבה", אומר גודובסקי לקוגן. כשקוגן שואל אותו מה לעשות, גודובסקי מצביע על קטע שבו נכתב שהעיר האוקראינית לוגנסק "כל הזמן מופצצת על-ידי הצבא האוקראיני".

קוגן תוהה: "אז על-ידי מי היא מופצצת?", אבל לגודובסקי אין ממש תשובה. לבסוף הוא אומר לעיתונאי כך: "הצד האוקראיני טוען שהוא לא מפציץ את לוגנסק". הוא עצמו לא יודע אם זה נכון, אבל בכל זאת, הוא מבקש: "תתקן את זה, תעשה את זה איכשהו ניטרלי, תעשה לי טובה. זה השגריר ביקש".

קוגן נעתר. "טוב", הוא אומר. בצירוף מקרים מעורר עניין, יום או יומיים קודם לכן נמצאה באחד מאזורי הקרבות באוקראינה גופה חרוכה ועליה דרכונו של מייסד "יזרוס", מיכאל פלקוב – אם להאמין לדיווחים שנפוצו אז בתקשורת הרוסית. מכריו, כאמור, טוענים עד היום שמדובר בחדשות מזויפות.

"אין ראיות – יש רק תיאוריה"

בשנה שעברה, בעקבות מאבק משפטי ממושך, נמסרה לפרסום רשימה של מועדי שיחות טלפון שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עורך "ישראל היום" עמוס רגב ועם בעל החינמון, שלדון אדלסון. הרשימה המפורטת איפשרה לצלול אל תוך ארכיון "ישראל היום" ולחפש הסברים אפשריים לתמרונים התקשורתיים שביצע החינמון בשירות ראש הממשלה.

בהשוואה לנתונים ההם, תמלילי האזנות הסתר לשיחותיו של גודובסקי מספקים תמונה מעמיקה הרבה יותר – אך עדיין חלקית. בקיץ 2015 מכר אלכסנדר גולדנשטיין את פעילות האתר לקבוצת "ידיעות אחרונות". מרגע זה, הוא אומר ל"העין השביעית", לא היה לו יותר שום קשר ל"יזרוס". כעבור שנתיים, בלי הסבר, נסגר האתר, ובאופן יוצא דופן – כל תכניו נמחקו מהרשת. כעת קשה עד בלתי אפשרי לפענח כיצד בדיוק היתרגמו הדרישות של גודובסקי לסיקור באתר (ב"ידיעות אחרונות" סירבו בעבר להתייחס למעשה המחיקה).

עצם המחיקה, רגע לפני תחילת ההליכים המשפטיים נגד נאשמי "פרשת ישראל-ביתנו", העלה תהיות רבות בקרב הגולשים. האם ייתכן שמדובר באתנן מהאיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, שנוטה חסד לאביגדור ליברמן ולמפלגתו? גולדנשטיין מפקפק בתיאוריה הזאת. "זה בדיוק ההפך מלטשטש. זה לקחת זיקוק די-נור ולירות באמצע היער שבו אתה מנסה להתחבא. זה הרעיון הכי מטומטם שיש. זה לירות לעצמך ברגל. ברגע שאתה מוחק – זה כאילו שאתה אומר 'בואו, שימו לב, יש פה משהו לא כשר'".

אלכסנדר גולדנשטיין (צילום מסך)

אתה הבנת למה הם מחקו את האתר מהרשת?

"אין לי הסבר. שמעתי הסברים שלפיהם חשבו שזה יגרום לאנשים לעבור לאתר של 'וסטי' [מקבוצת 'ידיעות אחרונות']. לא רק שזה היה מוזר – זה עשה רעש, זה יצר תדהמה ברחוב הרוסי. מבחינה ערכית, זה על גבול הוונדליזם. היו שם 39 אלף כתבות ייחודיות – אנציקלופדיה עצומה, הארכיון הכי גדול וחשוב שהיה אי פעם בשפה הרוסית בישראל. למרות שכשזה קרה לא הייתי הבעלים של האתר כבר במשך שנתיים, זה היה כמו דקירה בלב. וזה גם היה יכול להכניס להם בוכטה של כסף".

זה כסף שהם היו יכולים להכניס מפרסום בלי לעשות כלום – פשוט לקחת את התוכן ולהעביר אותו ל"וסטי".

"למה באמת לא לעשות את זה? אם אתם רוצים לקדם את המותג העילג שלכם, 'וסטי' – יאללה, תעשו את 'יזרוס' כחלק ממנו. אני חושב שאחת הסיבות היא שהאנשים שניהלו את כל העסק – להגיד שהם היו לא-מקצועיים זו תהיה מחמאה בשבילם. אחרי שמכרתי את האתר ראיתי מי האנשים שמנהלים אותו – בוא נגיד ככה, זה היה בן אדם שכמעט לא ידע רוסית. זה כאילו שאני אלך לנהל תאגיד תקשורת בערבית".

מי שקורא את תמלילי השיחות בין גודובסקי לקוגן יתקשה להתחמק מהמסקנה ש"יזרוס" היה אתר שפעל ביחסים מאוד-מאוד קרובים עם ישראל-ביתנו. זה קשר מסוג שאין בכלי תקשורת אחרים. המסקנה הזאת מסתדרת עם מה שטוענים במשטרה ובפרקליטות – שכשמישהו עוזר ל"יזרוס", באמצעות תקציבים למשל, הוא בעצם עוזר לישראל-ביתנו.

"אחרי כל החקירה והבלגנים, בית-המשפט והפרקליטות עצמם החליטו שאין ראיות – יש רק תיאוריה".

זה לגביך, התיק שלך נסגר, אבל את פאינה קירשנבאום עדיין עלולים להרשיע על זה.

"המשטרה והפרקליטות הפכו כל אבן כדי למצוא קשר בין 'יזרוס' לגופים שקשורים לישראל-ביתנו, ואני הייתי הבעלים של 'יזרוס'. אחרי כל מפח הנפש שנגרם לי, אחרי כל הפרסומים הזדוניים – אם ההליך נגדי הופסק ואני בן אדם חופשי שלא מואשם בכלום ולא חשוד בכלום, כנראה שלא היו דברים בגו".

* * *

תמלילי האזנות הסתר וההסכמים שהוצגו במסגרת משפטם של פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי זמינים לעיון והורדה בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת הצלחה