המשטרה והפרקליטות נגועות ביוהרה ובשחיתות, תופרות תיקים, מגינות על אנשיהן שסרחו ומחריבות את חייהם של צדיקים במסווה של עשיית צדק. זה המסר שעלה מקטע בטורו השבועי האחרון של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", שעסק בפסקי דין שניתנו בפרשיית שחיתות שלטונית מהגדולות בתולדות המדינה. ברנע הביא את סיפורו האישי של אידיאליסט צעיר שנתן שוחד לגורמים פוליטיים, הועמד על כך לדין, הודה והורשע – אבל על לא עוול בכפו. פרדוקס? לא לפי בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות".

בשנים האחרונות ליווה ברנע את מתן דהן, עד לא מזמן אחד מראשי עמותת איילים, המקימה כפרי סטודנטים בנגב ובגליל. כשדהן נחקר במסגרת "פרשת ישראל-ביתנו" והואשם במתן שוחד של מאות אלפי שקלים לבכירים במפלגה של אביגדור ליברמן בתמורה לתמיכה בעמותה, ברנע תיאר לקוראיו את הלחץ והסבל שנגרמו לו, והציג אותו כאדם נקי כפיים. כעת, לאחר שדהן הורשע על-פי הודאתו, מגדיר ברנע את התיק נגדו, ברוח התקופה, כ"פייק תיק". אלא שברנע תומך את הקביעה שלו בנתון כוזב, ומסתיר את הקשר הישיר של פרשת השוחד לתאגיד התקשורת שבו הוא מפרסם את הדברים.

מי שקרא את הטור האחרון של ברנע יכול היה להתרשם שדהן הורשע על לא כלום. ב"פייק תיק", קבע העיתונאי, לא היה שום דבר מלבד "יוהרתם של בכירי הפרקליטות". דהן עצמו, שבמהלך חקירתו בבית-המשפט סיפר שברנע הוא חבר שלו, חיזק את הרושם הזה: "הרסו לנו את החיים על כלום", צוּטט בטור. ברנע גם הציג הוכחה למעשה האיוולת שחוללה מערכת המשפט: "בפעם הראשונה מורשע אדם בשוחד ולא נשלח לכלא", כתב, וציין כי השופט קבע שעונשו של דהן יסתכם בחצי שנת עבודות שירות בלבד.

ברנע נמנע מלספר לקוראיו ש-77 אלף שקל מכספי השוחד שנתן דהן לאנשי ישראל-ביתנו שימשו לרכישת תוכן באתר ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות". בתמורה לכסף, פאינה קירשנבאום הוצגה שם כפוליטיקאית קשובה שדואגת לרווחת הצעירים

האם אכן מדובר בתקדים היסטורי? ממש לא. ברנע היה יכול לבדוק את עצמו לפני ששלח את הטור למערכת, ולגלות שהמקרה של דהן רחוק מלהיות המקרה הראשון של אדם שמורשע בעבירת שוחד ולא נשלח לכלא. למעשה, זאת אפילו לא הפעם הראשונה שזה קורה בתיק שבו דן הטור: נאשמת אחרת בתיק, אירנה וולדברג, הורשעה מוקדם יותר השנה במתן שוחד לאנשי ישראל-ביתנו ונשלחה גם היא לשישה חודשי עבודות שירות.

התיאור של דהן כמי שהצליח לקבל את העונש הקל אי פעם על מתן שוחד משתלב עם בחירה עריכתית מפוקפקת. ברנע כותב שמדובר ב"פייק תיק" שלא היה בו כלום, ובוחר שלא לקלקל את המסר הזה עם עובדות מיותרות: הוא לא מספר לקוראים במה בכל זאת הורשע גיבור הטור, ובמה בדיוק הוא הודה. במקום זה, ברנע העדיף לעקם את המציאות כדי לעזור לחבר.

מתן דהן (שני מימין) עם השרים לשעבר יאיר לפיד וסילבן שלום וראש עיריית שדרות אלון דוידי באירוע לרגל חנוכת כפר סטודנטים של עמותת איילים באוקטובר 2014. שבועות אחדים לאחר מכן נחשפה "פרשת ישראל-ביתנו" (צילום: אדי ישראל)

שיטת העבודה של אנשי ישראל-ביתנו היתה מורכבת לתפעול אך קלה להבנה: המפלגה קיבלה מהממשלה מיליוני שקלים על תקן "כספים קואליציוניים", כלומר כספי ציבור שאותם היתה אמורה ישראל-ביתנו לחלק למטרות ציבוריות לפי בחירתה. במשטרה ובפרקליטות טענו – ובחלק מהמקרים גם הוכיחו – שגופים שקיבלו נתח מהכסף הזה התבקשו להעביר בחזרה חלקים ממנו לאנשי המפלגה כשוחד, מה שמכונה בעגה הפלילית "קיק-בק". דהן הודה בעסקת הטיעון שלו כי העביר כך כ-300 אלף שקל למפלגה. זהו הכסף שבאמצעותו שיחד לפי הודאתו את סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום ואת דאוד גודובסקי, יד ימינה.

בעיני ברנע זה לא מידע מסעיר. "כפי שיודע כמעט כל מי שעבד על התיק", כתב לאחר ההודעה על עסקאות הטיעון, דהן ועמיתיו "לא ביצעו שום עבירה", אלא "לכל היותר היו קורבן תמים של השיטה הנפסדת שבה המדינה מחלקת, באישור הפרקליטות, כספים פוליטיים, ושל עסקן פוליטי מושחת".

בטור העכשווי כבר אין זכר לכסף הזה, וברנע גם לא מתעכב על השימוש שנעשה בו. הנה תזכורת: כרבע מהסכום, 77 אלף שקל, שימש להעסקה פיקטיבית של השייט האולימפי בדימוס מיכאל קלגנוב, פעיל בישראל-ביתנו שגם כיהן מטעמה כחבר מועצת עיריית טבריה. חצי מהסכום, כ-141 אלף שקל, שימש לרכישת שירותי יחסי-ציבור וייעוץ אסטרטגי אישי לפאינה קירשנבאום ממשרדו של רונן צור ומהיועץ עובד יחזקאל.

החלק הנותר הוא זה שהיעדרו מהטור של ברנע צורם יותר מכל: כ-77 אלף שקל מכספי השוחד שנתן דהן לאנשי ישראל-ביתנו שימשו לרכישת תוכן באתר ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות". בתמורה לכסף, קירשנבאום הוצגה ב-ynet כפוליטיקאית קשובה שדואגת למצב הכלכלי של הצעירים הכורעים תחת יוקר המחיה. דהן הודה בכך במסגרת עסקת הטיעון שעליה חתם, וכך גם דאוד גודובסקי. שני שופטים בשני הליכים נפרדים קיבלו את ההודאות, וקבעו שמדובר בשוחד. בעיני ברנע, מתברר, מדובר בזוטות.