במסגרת כתב ההגנה של רביב דרוקר לתביעת הדיבה שהגיש נגדו איש העסקים וולטר סוריאנו התייחס העיתונאי לטיב היחסים בין סוריאנו לראש הממשלה, בנימין נתניהו. כדי לחזק את טיעוניו הגיש דרוקר לבית-המשפט רשימה שנכתבה לדבריו בלשכת נתניהו בשנת 2006, הכוללת הודעות ובקשות בנוגע לאנשי קשר שונים. דרוקר הגיש את הרשימה כיוון שהשם "וולטר" נכלל בה, בהקשר של "גיוס תורמים", אולם מלבדו בולטים בה עוד כמה שמות מוכרים.

בטור שכותרתו "טלפונים שלא הספקנו – הודעות לנתניהו", אחד השמות, "נוני", בולט במיוחד. לא רק משום שזהו כינויו של איש התקשורת החזק בישראל, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, אלא גם משום שהוא אחד משני שמות שמופיעים בגופן מודגש, ומשום שהוא השם היחיד ברשימה המופיע ללא שום הערה או הסבר בצדו, או אפילו שם משפחה.

"כבר היינו בסרט הזה, עשינו את זה", אמר מוזס לנתניהו באחת השיחות המושחתות שעומדות במרכז "תיק 2000". "זאת מערכת בחירות רביעית שלנו, לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו". אם "נוני" אכן מתייחס למוזס ולא לנוני אחר, הטלפון שלו אל נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, הוא עדות נוספת לקשר בין השניים, זאת בתקופה שבה נתניהו החל לפעול אקטיבית לפגיעה באימפריית התקשורת של משפחת מוזס ו"ידיעות אחרונות".

רשימת ההודעות לנתניהו – משלמה בן-צבי, דרך אבי רצון ועד נוני (מוזס) – היא עדות נוספת למעורבותו ב"ישראל היום"

בשנת 2006, שבה נכתבה רשימת השמות והטלפונים, ההכנות להקמת חינמון רב-תפוצה שיתחרה ב"ידיעות אחרונות" כבר היו בעיצומן. שלמה בן-צבי הוציא אז לאור את "ישראלי", שהופץ בתחנות הרכבת. שותפו למיזם העיתונאי היה איל ההימורים ומקורבו של נתניהו, שלדון אדלסון. בתוך זמן קצר התגלעו חילוקי דעות בין בן-צבי לאדלסון. בן-צבי טען כי אדלסון מבקש להגדיל את הנפח הפוליטי בעיתון, מה שימנע ממנו להיות מיזם רווחי.

לפי בן-צבי, אדלסון גם דרש את מינויו של עמוס רגב, לימים העורך הראשי המייסד של "ישראל היום", לתפקיד עורך "ישראלי", במקומו של אבי רצון, שעמד להיכנס לתפקיד. על פי תכתובת מיילים שנחשפה ב"העין השביעית" נשכר רצון לתפקיד עורך "ישראלי" על-ידי בן-צבי, ולבקשת נתניהו ואדלסון. בסופו של דבר רגב אכן מונה לעורך במקומו של רצון, וזמן קצר אחר-כך עזב יחד עם חלק ניכר מהמערכת למיזם העיתונאי העצמאי של אדלסון, "ישראל היום", שהפך מאז לעיתון הנפוץ בישראל.

שמותיהם של בן-צבי ורצון מוזכרים גם הם ברשימת ההודעות לנתניהו שדרוקר הגיש לבית-המשפט. שמו של בן-צבי מוזכר פעמיים, ואילו לצד שמו של רצון מופיעה ההערה "שוב ושוב".

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן, 2005 (צילום: פלאש 90)

ברשימה מופיעים שמות מוכרים נוספים. חלקם צצו בשנים האחרונות בקשר לפרשיות השונות שסובבות את נתניהו, מפרשת טובות ההנאה, דרך פרשת כלי השיט ועד פרשת המניות האמריקאיות.

"ארנון מילצ'ן" – איש העסקים והמפיק ההוליוודי שיחסיו עם נתניהו נמצאים בלב "תיק 1000" ("פרשת המתנות").

משפחת מיליקובסקי, "עזרא הדוד מחו"ל" – ככל הנראה עזרא מיליקובסקי, דודו של נתניהו, שהוזכר לאחרונה בהקשר של "תיק 3000" ("פרשת הצוללות"). "נתן מיליקובסקי" – בן דודו של נתניהו ששמו עלה לאחרונה בהקשרה של פרשת המניות. נתניהו גם ביקש רשות מוועדת ההיתרים לקבל מימון ממיליקובסקי לצורך ניהול משפטו, ונדחה.

"ספנסר" – ככל הנראה ספנסר פרטרידג', מי שנחשב לפטרונו השני של נתניהו (אחרי אדלסון). נתניהו ביקש רשות לקבל מימון מפרטרידג' לצורך ניהול משפטו, ונדחה.

"נוחי" – ככל הנראה נוחי דנקנר, איש העסקים ששלט באותה תקופה בקונצרן אי.די.בי ובאמצעותו בשלל חברות במשק, ונחשב לאיש העסקים החזק במדינה (כיום מרצה את עונשו בכלא מעשיהו אחרי שהורשע בעבירות תרמית מניות).

"אבי פחימה" – שמו של החשמלאי שהועסק במעון נתניהו והוזכר בדו"ח מבקר המדינה על הוצאות משפחת ראש הממשלה. "אבי פחימה מודיע שהכל בסדר", נכתב ברשימה.

השותפות עם יצחק מולכו

בכתב ההגנה מפרט דרוקר גם לגבי הקשרים בין סוריאנו לעו"ד יצחק מולכו, מקורבו של נתניהו, שנחשד במעורבות ב"תיק 3000" אך המשטרה קבעה כי לא גובשה תשתית ראייתית מספקת להעמדתו לדין.

סוריאנו, כך כותב דרוקר, היה הבעלים של חברת האבטחה הבינלאומית USG, שעסקה בין היתר בחקירת פרטיות והשגת מידע עבור גורמים פרטיים. לעתים, טוען דרוקר, עשתה זאת באמצעות קבלני משנה ותוך ביצוע "פעולות מתוחכמות של מעקב, איסוף מידע והשגת נתונים באמצעים טכנולוגיים שונים, דוגמת האזנה, פריצה למחשבים ועוד".

עו"ד יצחק מולכו (צילום: מיכל פתאל)

בין לקוחות החברה מונה כתב ההגנה בעלי הון ומיליארדרים כמו רומן אברמוביץ' ואולג דריפסקה. לפי כתב ההגנה, USG העניקה להם שירותים במסגרת סכסוכים משפטיים שניהלו מול אנשי עסקים אחרים, או כשהיו נתונים לחקירה פלילית.

"שמם של בכירים לשעבר במוסד, בצה"ל, ביחידת העיקוב של משטרת ישראל וביחידת הסייבר של השב"כ נקשר עם ביצוע עבודות שונות בעבור חברת USG, ולסוריאנו קשרים ענפים עם בכירים לשעבר בצמרת צה"ל, המוסד וחיל הים", הוא כותב. עו"ד מולכו, מוסיף דרוקר, קשור גם הוא לחברת האבטחה של סוריאנו. מולכו קיבל כספים ותשלומים שונים בסך כ-200 אלף דולר מחברת USG, וזאת "כתקבולים שהתקבלו מלקוח מקסיקאי בעבור פעילות שבוצעה על-ידי קבוצת USG".

כדי לאשש טענות אלו צירף דרוקר לכתב ההגנה מסמך משנת 2003 שלפיו מולכו זכאי ל-10% ממניות חברה שהקימו סוריאנו ושותף נוסף, ומסמכים נוספים משנת 2007 שלפיהם מולכו קיבל כ-200 אלף דולר בהתאם להסכם עם USG עבור תיווך ("finder's fee") לפרויקטים הקשורים לחברת הפלדה המקסיקאית AHMSA.