בית-המשפט המחוזי דחה ערעור נוסף של איש העסקים וולטר סוריאנו וחייב אותו בתשלום הוצאות של 30 אלף שקל לעיתונאי רביב דרוקר.

את הערעור הגיש סוריאנו על החלטת בית-משפט השלום למחוק על הסף את התביעה השנייה שהגיש נגד דרוקר. עד כה שילם סוריאנו, המיוצג ע"י עו"ד אילן בומבך, סכום של 84 אלף בהוצאות משפט בשתי תביעות שהגיש נגד דרוקר (בשנייה מביניהן נתבעה גם "העין השביעית").

במסגרת ההחלטה הנוכחית דחה בית-המשפט את טענת סוריאנו כאילו דרוקר העביר למערכת "העין השביעית" מסמך משפטי (כתב הגנה בתביעה הראשונה של סוריאנו נגד דרוקר), וקבע כי סוריאנו לא הציג כל תמיכה בטענה זו, המוכחשת הן על ידי דרוקר והן על ידי "העין השביעית".

עוד קבע בית-המשפט כי גם אם היה דרוקר מעביר למערכת "העין השביעית" את כתב ההגנה, אין בכך כדי לעשות אותו אחראי לפרסום הדיווח על כתב ההגנה, וכי ממילא דיווח נכון והוגן על מסמך משפטי, כמו גם הכתוב במסמך כזה, מוגנים בחוק לשון הרע ומותרים בפרסום.

בית המשפט קבע גם כי הבדלי הגרסאות בין שני עותקים של כתבי ההגנה, שעומדים בבסיס תביעתו של סוריאנו נגד "העין השביעית" ונגד דרוקר, "זעירים ביותר" ואינם משמעותיים כלל.

עשרת התביעות

סוריאנו, ישראלי החי בבריטניה ומנהל משם עסקים חובקי עולם, בעיקר בתחומי המודיעין הפרטי, הגיש בשנים האחרונות לפחות עשר תביעות נגד עיתונאים וכלי תקשורת במטרה למנוע סיקור שלו, בפרט בקשר לפרשת המעקבים אחרי קציני המשטרה שחקרו את פרשיותיו הפליליות של נתניהו (שתיים מאותן תביעות, שעודן מתנהלות, הוגשו נגד אתר "העין השביעית", עורך האתר שוקי טאוסיג והחתום לעיל). בישראל הגיש סוריאנו שש תביעות, ומחוץ לגבולות ישראל הגיש עוד ארבע תביעות שונות בגין פרסומים על אודותיו, בין היתר בהקשר זה.

מסכת התביעות של סוריאנו, שעורך-דינו העיד עליו כי הוא ידידו של רה"מ לשעבר נתניהו, החלה ב-2018, אחרי שדרוקר אמר בראיון ליעל דן בגל"צ כי המשטרה מתדרכת מאחורי הקלעים שסוריאנו הוא מי שהוציא לפועל את המעקבים שהמפכ"ל דאז, רוני אלשיך, טען שנעשו נגד חוקרי נתניהו. למרות שדרוקר הדגיש בראיון כי הוא מטיל ספק באמינות הטענה הזו, סוריאנו הגיש נגדו תביעה לפיצוי בסך חצי מיליון שקל.

אילן בומבך, עורך דינו של וולטר סוריאנו, מעיד על חברותם של סוריאנו ובנימין נתניהו (צילום מסך מכתבת תאגיד השידור כאן)

בהמשך תבע סוריאנו את דרוקר תביעה שנייה, בגין דיווח באתר "העין השביעית" על כתב ההגנה שהגיש דרוקר בתביעה הראשונה, אלא שתביעה זו סולקה על הסף שכן ביהמ"ש השלום קבע שלא הוכח שלדרוקר קשר כלשהו לפרסום. כעת, כאמור, אישש גם ביהמ"ש המחוזי קביעה זו.

בינתיים הגיש סוריאנו תביעה שלישית נגד דרוקר (בשל פרסום שלו על תצהיר שרצה להשתמש בו להגנה בתביעה הראשונה) ובמקביל ערער למחוזי נגד ההחלטה לסלק את התביעה השנייה נגד דרוקר על הסף. את דרוקר ייצגו עורכי-הדין דורון קול וגלית פרנק. אתר "העין השביעית", עורך האתר והחתום לעיל צורפו להליך כמשיבים פורמליים, ויוצגו על-ידי יו"ר עמותת "העין השביעית" עו"ד אלעד מן.

איש עסקים לגיטימי

בדיון שנערך לפני כחצי שנה בפני שופטי המחוזי שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי  שילה דחקו השופטים בבא-כוחו של סוריאנו, עו"ד אילן בומבך, לשכנע את מרשו לסגת מהתביעה. "מה הלהיטות?", שאל השופט שוחט את עו"ד בומבך. "יש מספיק תביעות נגד דרוקר במאבק הזה בין אדון סוריאנו ובינו. מה הלהיטות דווקא כאן לקבל אישור לנהל את ההליך גם נגדו? יש לכם את המשיבים הפורמליים, לגביהם מתנהל ההליך. יש לך שלושה הליכים אחרים. אנחנו יכולים לפתוח דיון מלומד, אבל מה הלהיטות בעניין הזה, למה זה כל כך בנפשו?".

"למה זה בנפשו?", תהה עו"ד בומבך, "כי לקחו איש עסקים לגיטימי שמעולם איש לא הטיל רבב ביושרו, ופתאום מכניסים אותו לקלחת. דרוקר מכניס אותו יחד עם 'העין השביעית'. סוריאנו אומר 'אני זכאי להגן על שמי הטוב', אבל מסלקים על הסף". השופטים ביקשו באותו הדיון מעו"ד בומבך כי ישקול אם הוא בכל זאת רוצה לחזור בו מהערעור. לאחר הפסקה שבה נראה עו"ד בומבך מסתודד עם מכשיר הטלפון שלו כדי להתייעץ עם מרשו סוריאנו, חזר עורך הדין לאולם הדיונים וטען כי הוא עומד על דעתו שאין מקום במקרה זה לסילוק על הסף. לפיכך הוחלט כי יינתן פסק דין.

השבוע (31.8) דחו שופטי המחוזי את ערעור סוריאנו.

מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך מספר לאילנה דיין בתוכנית "עובדה" כי "גורמים רבי כוח" שכרו אנשי מקצוע כדי לבלוש אחרי קציני המשטרה שעסקו בחקירת פרשיותיו הפליליות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פברואר 2018 (צילום מסך)

איש העסקים טען בתביעתו נגד "העין השביעית" ודרוקר כי העיתונאי העביר למערכת "העין השביעית" את כתב ההגנה שהגיש בתביעה הראשונה של סוריאנו נגדו (טענה כוזבת ומוכחשת) ועל כן אחראי גם הוא לדיווח על תוכן כתב ההגנה שהתפרסם באתר "העין השביעית" (ובגינו הגיש סוריאנו, כאמור, את התביעה הראשונה נגד "העין השביעית"). שופטת המחוזי רביד מציינת כי שופט בית-משפט השלום רונן אילן סילק על הסף את תביעת סוריאנו נגד דרוקר משום שאיש העסקים לא פירט מהו המידע הדיבתי שפורסם כביכול על ידי עיתונאי חדשות 13.

"צדק בית המשפט קמא בהחלטה ובפסק הדין מושאי הערעור, כאשר סילק על הסף את כתב התביעה המקורי ואת זה המתוקן בהיעדר פירוט כנדרש", קובעת השופטת רביד. "נראה שלא בכדי סוריאנו לא פירט את ה'פרסום', למרות שניתנה ההזדמנות על ידי בית משפט קמא לתקן ולפרט. ככל הנראה אין בידי סוריאנו, שעליו נטל הראיה, גרסה, שלא לדבר על ראיות, לטענתו זו, ולכן יש מקום למחיקה על הסף. דרוקר, ככל נתבע, זכאי שתהיה כנגדו גרסה סדורה עובדתית על מנת שיוכל להתגונן כנגדה במסגרת כתב הגנה, ובהיעדרה דין התביעה להימחק על הסף".

השופטת רביד דחתה גם את עצם הטענה כי דרוקר העביר את כתב ההגנה לתביעה הראשונה למערכת "העין השביעית". על סמך כתב התביעה ותצהיר סוריאנו הגיעה השופטת למסקנה כי "אין תמיכה בטענה זו שדרוקר מסר בעצמו את כתב ההגנה למשיבים וזאת כאשר נטען והוצג שבידי פרסיקו היתר לעיון כללי בתיקי בית משפט".

רביב דרוקר בפרק "המקור" שהוקדש ל"משפט פומבי" ב"תיק 4000", סמוך לפתיחת המשפט האמיתי. 21.5.2020 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 13)

למעלה מן הנדרש קובעת השופטת רביד כי גם אם היה מוכח שדרוקר העביר למערכת "העין השביעית" את כתב ההגנה לתביעה הראשונה של סוריאנו נגדו, הרי ש"הדבר מוגן תחת הגנת סעיף 13(5)" לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה מעניק הגנה מוחלטת לפרסומים על הליכים משפטיים.

"כתב טענות שפורסם חוסה וודאי תחת הגנת סעיף 13(5)", קובעת השופטת רביד. "לו נקבע אחרת כי אז כל הדיווחים על כתבי טענות בתקשורת או באתרי המשפט יהיו חשופים ללשון הרע ולא היא. ולכן ככל שהטענה היא שדרוקר העביר כתב טענות וזה פורסם בוודאי שחוסה תחת 13(5) בכל הנוגע לדרוקר". טענות אחרות, מציינת השופטת, לפיהם הפרסום על כתב ההגנה לא היה "נכון והוגן" כפי שמחייב סעיף אחר בחוק, יכולות להיות מופנות רק כלפי "העין השביעית" ועיתונאיה, ולא כלפי דרוקר.

גרסה מוכחשת

בשלב זה של פסק-הדין מעלה השופטת רביד את השאלה "האם העברת טיוטת כתב טענות שפורסמה, כאשר כתב הטענות, שהוגש לבית המשפט, שונה, חוסה תחת הגנת סעיף 13(5)?".

שאלה זו נובעת מפערים קלים בין כתב ההגנה שהוגש על-ידי דרוקר לבית-המשפט לבין התצוגה שלו לאחר שנסרק במערכת נט-המשפט. בסריקה המקורית נעדרו כמה מילים מכתב הטענות, ובחלק מהמשפטים נותרו רווחים לבנים, זאת בשל תקלה במערכת הסריקה של אתר נט-המשפט. לאחר שהתברר כי קיימת תקלה הוגש כתב ההגנה של דרוקר מחדש ונסרק כראוי כך שכל המילים בו מופיעות בתצוגת הסריקה של נט-המשפט.

במסגרת הכנת הידיעה על כתב הטענות של דרוקר השתמש החתום לעיל בגרסה המקורית, שממנה נעדרו כמה מילים כאמור, אך העביר את הפסקאות עם המילים החסרות למעבד תמלילים באמצעות פעולת העתק-הדבק ואז הופיעו המילים שנעדרו מתצוגת הסריקה.

הדיווח המקורי באתר "העין השביעית" כלל את המילים שנמחקו, אולם לאחר איומים בתביעה מצד סוריאנו המילים הללו הוסרו מהדיווח (מה שלא מנע מסוריאנו להגיש בסופו של דבר תביעה נגד האתר ועיתונאיו). סוריאנו טוען כי עובדת פרסומם של המילים שנעדרו מתצוגת הסריקה של כתב ההגנה מלמדת כי דרוקר העביר למערכת "העין השביעית" גרסה שונה של כתב ההגנה מאשר זו שהוגשה.

על אף שגרסה זו מוכחשת הן על ידי "העין השביעית" והן על ידי דרוקר, ועל אף שהוסבר לבית-המשפט המחוזי כיצד מבחינה טכנית קרה שהמילים שלא הופיעו בתצוגת הסריקה התגלו באופן עצמאי על ידי מערכת "העין השביעית" ונכללו בדיווח המקורי, המחוזי דן בסוגיית הפערים ובשאלת פרסום טיוטת כתב טענות.

"לטעמי", כותבת השופטת רביד, "ככל שאין שוני מהותי בין כתב הטענות ורוח הדברים נשמרה, הרי שההגנה תמשיך לחול". במילים אחרות, גם אם ישנם שינויים קלים, ההגנה מתוקף סעיף 13(5) מגנה על פרסום טיוטת כתב הטענות.

"אם נמשיך ונבחן את טענות סוריאנו לעניין השינויים, שלטענתו קיימים בין כתב ההגנה שהוגש לטיוטה הנטענת על ידו (דבר המוכחש לחלוטין על ידי המשיבים הטוענים שמדובר באותו נוסח רק במילים שמשום מה לא נראו בעותק בגלל תקלה בקליטתו בנט המשפט, אך הם הצליחו לקבל עותק מלא משעברו לנוסח PDF) הרי שמדובר בשינויים זעירים ביותר, אשר אינם משנים משמעותית את כתב הטענות", מוסיפה השופטת רביד.

לדברי השופטת, "גם אם הטענה שדרוקר מסר טיוטה של כתב ההגנה הייתה נתמכת בתצהיר ואף נכונה, הרי שההבדלים בין טיוטת כתב ההגנה הנטענת לבין מה שהוגש בסופו של דבר לבית המשפט זעירים ואינם משמעותיים כלל".

אחת המילים שלא הופיעה בתצוגת הסריקה של כתב הטענות היא HACKING, אולם לדברי השופטת מילה זו "אינה מוסיפה ואינה משמעותית כאשר שאר הביטויים המופיעים בסעיף מכוונים לאותה פעולה של מעקב טכנולוגי אינטנסיבי באמצעים שונים". השופטת מציינת כי באותו המשפט שבו הופיעה המילה HACKING הופיע הביטוי "פריצה למחשבים" כך שתוספת המילה באנגלית "אין בה כדי לשנות את משמעות הסעיף כולו ואת רוח הדברים בכתב ההגנה".

מילים נוספות שנעדרו מתצוגת הסריקה של כתב ההגנה הם שמותיהם של שניים מלקוחות חברת USG של סוריאנו, דימיטרי ריבולובלב ורות פרסול. "גם בעניין זה, בחינת הסעיף מראה שכתב הגנה טען בכלליות כי בעלי הון מוכרים נעזרים בשירות החברה שבשליטת סוריאנו, ולכן הוספת שם אחד או שניים נוספים לשמות שכבר הוזכרו אינם מהווים כל שינוי משמעותי, אשר יש בו כדי לשנות את תוכן כתב ההגנה. מכאן שגם אם הייתה מתקבלת הטענה שדרוקר העביר טיוטת כתב הגנה שנוסחה שונה במעט מזה שפורסם הרי שאין בשינויי הנוסח שפורסמו כדי למנוע הגנת סעיף 13(5)".

הגנה מוחלטת

השופטת רביד מתייחסת בהרחבה לסעיף 13(5) בחוק לשון הרע, המעניק הגנה לכל הכתוב במסמכים המוגשים במסגרת הליך משפטי ולדיווח נכון והוגן עליהם. הסעיף "מעניק הגנה מוחלטת על פרסום שבוצע בנסיבות המפורטות בו. הסעיף אינו דורש את יסוד תום הלב או את יסוד אמיתות הדברים. הסעיף מקנה הגנה מוחלטת". כמו כן, מוסיפה השופטת, "על מנת לחסות במסגרת ההגנה המוחלטת אין צורך שהדברים ייאמרו בין כתליו של בית המשפט".

השופט שאול שוחט הסכים כי יש לדחות את הערעור של סוריאנו אך בתשובה לשאלת ההגנה המוענקת לפרסומי כתבי טענות הביע עמדה שונה מזו של השופטת רביד. "לא אוכל להסכים עם גישת חברתי כי משמדובר בפרסום שמקורו בכתב טענות אז הוא אוטומטית חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק", כתב. "למצער מבקש אני להשאיר את הדבר ב'צריך עיון'".

לדברי השופט שוחט אדם זכאי להגנה מוחלטת על דברי לשון הרע הכלולים בכתב טענות שהגיש לבית-המשפט, כמצוין בחוק. אולם מיד בהמשך תוהה השופט שוחט לגבי מצב שבו "פלוני, בד בבד עם הגשת כתב התביעה (או אף טרם לכן) ימצא לנכון לשלוח העתק של כתב התביעה גם למעבידו של מר אלמוני או לחילופין לתלות את כתב התביעה על לוח המודעות בבניין בו מתגורר אלמוני או לחילופי חילופין לשלוח את אותו כתב תביעה לאמצעי התקשורת, כשפרסומים אלו, שאין להם כל קשר ל'פרסום' בהגשת כתב התביעה לביהמ"ש, לא נועדו כמובן לצורך ניהול המשפט אלא לצורך השפלתו ברבים או לפגיעה במשרתו - האם גם פרסומים אלו צריכים לחסות תחת ההגנה של סעיף 13(5) לחוק?".

התשובה של השופט שוחט לשאלה זו שלילית. "לדידי, הרחבה זו של תחולת הגנת הסעיף, כך שתחול גם במקרים בהם אין בין פעולת הפרסום לבין ההליך המשפטי דבר או חצי דבר (שכן הפרסום נעשה לשכן, למעביד או לכלי התקשורת, בדוגמאות שהבאתי לעיל) אינה מוצדקת, אינה נתמכת בלשון הסעיף, ואף לא בפסיקת בית המשפט העליון".

השופט שילה הצטרף לעמדתו של השופט שוחט כי יש להשאיר את הסוגיה בצריך עיון, אך כמותו ציין כי אין בה כדי להשפיע על השורה התחתונה במקרה הנוכחי, הוא דחיית הערעור של סוריאנו וחיובו לשלם לדרוקר הוצאות בסך 30 אלף שקלים בגין הגשת הערעור.

כאמור, סכום זה מצטרף לעשרות אלפי שקלים שסוריאנו חויב לשלם כהוצאות משפט במסגרת התביעות נגד דרוקר ונגד "העין השביעית". בהליך נפרד שניהל סוריאנו נגד דרוקר הוא חויב לאחרונה על ידי המחוזי בתשלום של 4,000 שקל הוצאות למדינה, לאחר שערער על החלטת השלום שחייבה אותו ב-20 אלף שקל הוצאות. בהליך נפרד בשלום כבר חויב סוריאנו ב-30 אלף שקלים. מנגד, גם "העין השביעית" חויבה באחד ההליכים שמנהל סוריאנו נגדה בהוצאות בסך 5,000 שקלים ובמקרה אחר חויבה בהוצאות בסך 1,500 שקלים.

18200-09-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 573KB)