מכה לוולטר סוריאנו ואילן בומבך: ביהמ"ש דחה בקשה בתביעה נגד דרוקר וחייב ב-20 אלף הוצאות

בית-המשפט דחה בקשה של איש העסקים המקורב לנתניהו, וולטר סוריאנו, לתקן את כתב התביעה שהגיש נגד העיתונאי רביב דרוקר, והטיל עליו הוצאות גבוהות על רקע ריבוי ההליכים שהגיש נגדו. בתגובה הגיש סוריאנו בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

סוריאנו, ישראלי החי בבריטניה ומנהל משם עסקים חובקי עולם, הגיש בשנים האחרונות לפחות עשר תביעות נגד עיתונאים וכלי תקשורת במטרה למנוע סיקור שלו, בפרט בקשר לפרשת המעקבים אחרי קציני המשטרה שחקרו את פרשיותיו הפליליות של נתניהו (חלק מהתביעות שעודן מתנהלות הוגשו נגד אתר "העין השביעית", עורך האתר שוקי טאוסיג והחתום לעיל). בישראל הגיש סוריאנו שש תביעות, ומחוץ לגבולות ישראל הגיש עוד ארבע תביעות שונות בגין פרסומים על אודותיו, בין היתר בהקשר זה.

מסכת התביעות של סוריאנו החלה ב-2018, אחרי שדרוקר אמר בראיון לגל"צ כי המשטרה מתדרכת מאחורי הקלעים שסוריאנו הוא מי שהוציא לפועל את המעקבים שהמפכ"ל דאז, רוני אלשיך, טען שנעשו נגד חוקרי נתניהו. למרות שדרוקר הדגיש בראיון ליעל דן בגל"צ כי הוא מטיל ספק באמינות הטענה הזו, סוריאנו הגיש נגדו, באמצעות עו"ד אילן בומבך, תביעה לפיצוי בסך חצי מיליון שקל (בהמשך תבע סוריאנו את דרוקר תביעה שנייה, בגין פרסום ב"עין השביעית", התביעה נדחתה על הסף וסוריאנו הגיש ערעור על כך).

במהלך ניהול תביעה זו, הראשונה במספר של סוריאנו נגד דרוקר, נחשפה ע"י דרוקר עדות למערכת היחסים בין סוריאנו לנתניהו. דרוקר מסר לביהמ"ש תצהיר מאת איש העסקים דורון סטמפלר, שניהל חברה שנשכרה על ידי סוריאנו. בתצהיר מתאר סטמפלר כיצד התרברב סוריאנו באוזניו בשתי הזדמנויות שונות ב-2006 כי נתניהו (שכיהן אז כיו"ר האופוזיציה) הוא שותפו העסקי. לפני כשנתיים סוריאנו הוצג בתקשורת על-ידי עורך-דינו אילן בומבך כידידו של ראש הממשלה נתניהו, בעוד נתניהו ביקש להרחיק עצמו מסוריאנו והצהיר כי לא נפגש או שוחח עם סוריאנו בשמונה השנים האחרונות.

אילן בומבך, עורך דינו של וולטר סוריאנו, מעיד על חברותם של סוריאנו ובנימין נתניהו (צילום מסך מכתבת תאגיד השידור כאן)

לפני כשנה הגיש סוריאנו תביעה שלישית נגד דרוקר, הפעם בגין דיווח בחדשות 13 על תוכן התצהיר של סטמפלר. סוריאנו טוען כי הפרסום הוציא את דיבתו וכי דרוקר ניצל לרעה את ההגנה בחוק לשון הרע על מידע הנמסר בהליכים משפטיים. סוריאנו דרש פיצוי בסך 200 אלף שקל.

בחודש מרץ האחרון קיבל השופט אילן את בקשת סוריאנו להוציא את תצהירו של סטמפלר מהתביעה הראשונה שהגיש נגד דרוקר, ובמקביל דחה את בקשתו של דרוקר לסלק על הסף את התביעה השלישית של סוריאנו נגדו. "אם יסתבר שכמו שטוען התובע, התצהיר הוגש לתיק [התביעה הראשונה נגד דרוקר] בלי שום רלוונטיות למחלוקות אלא משיקולים אחרים, אזי יש אפשרות שהדיווח על התצהיר באותה כתבה שהיא נשוא תביעה זו, לא היה נכון והוגן. ולכן, נדמה לי שאי אפשר לסלק את התביעה הזו על הסף, אלא צריך לברר את הטענה שטוען התובע ביחס להגשת התצהיר של סטמפלר", קבע השופט אילן בהחלטתו. עם זאת השופט אילן החליט באותו המועד שלא להטיל הוצאות על דרוקר בגין דחיית בקשתו לסילוק התביעה השלישית על הסף.

בחודש מאי האחרון פנה סוריאנו לביהמ"ש בבקשה לתקן את כתב התביעה השלישית נגד דרוקר כך שיתווסף לו נתבע נוסף: סטמפלר. סוריאנו טען כי סטפמלר הפר את הסכם הסודיות שחתם עליו כשהתקשר עם החברה שלו, פגע בפרטיותו ופרסם עליו לשון הרע. בין היתר נטען בבקשה כי סטמפלר העביר לדרוקר מסמכים שקיבל מהחברה של סוריאנו וכן צילומים של סוריאנו מתוך סריקת דרכון שהיה ברשותו וכי אלה הופיעו בדיווח בחדשות 13 על תצהירו.

דרוקר טען מנגד, באמצעות עורכי-הדין דורון קול ומאיה בלומנפלד, כי יש לדחות את בקשת סוריאנו לתיקון כתב התביעה וצירופו של סטמפלר כנתבע. לפי באי-כוחו, "גם התביעה השלישית שהוגשה כנגד דרוקר לא מגלה עילה, וכל מטרתה להטריד את דרוקר, ולהשתיק דיון ציבורי ראוי בעניינו של סוריאנו". לגופה של הבקשה של סוריאנו נטען כי הוגשה בשיהוי ניכר ובנימוקי סרק, וכי רק תסרבל את הדיון ותעכב את בירורו.

לפני כשבועיים קיבל השופט אילן את טענות דרוקר, דחה את בקשת סוריאנו, והתייחס אגב כך גם לטענה כי ההליך המשפטי נועד להשתיק את הדיון הציבורי על אודותיו.

את הבקשה של סוריאנו לתיקון כתב התביעה יש לדחות משום שהוגשה בשיהוי, קבע השופט אילן. סוריאנו "התעלם מהמועדים שנקבעו בתקנות החדשות, הגיש הבקשה באיחור של כחדשיים, ולא תמך את הבקשה בבקשה להארכת המועד", כתב השופט אילן בהחלטתו. קבלת בקשתו כעת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את סטמפלר כנתבע "משמעותה, בהכרח, דחייה ממושכת בבירור תובענה זו נוכח הצורך להתחיל מחדש את ההליך כלפי נתבע נוסף ומכאן שבסתירה לאינטרס הציבורי בהשלמה מהירה ויעילה של בירור תביעות. די בכך כדי לדחות את הבקשה".

אולם מעבר לכך קבע השופט אילן כי גם לו היתה מוגשת הבקשה בזמן, דינה היה דחייה. חלקה העיקרי של הבקשה לתיקון כתב התביעה, מציין השופט, אינו נוגע לפרסום לשון הרע בידי סטמפלר אלא להפרת פרטיותו של סוריאנו באמצעות העברת תצלומי הדרכון שלו לדרוקר.

ביהמ"ש: "כאשר מגיעה העת לבחון את האפשרות לחיוב בהוצאות בגין דחיית הבקשה, לא ניתן להתעלם מהסתכלות רחבה יותר על התנהלות הצדדים. לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש כופה על המשיב התדיינות בסדרת תביעות והשקעת המשאבים הכרוכה בכך, מטבע הדברים"

"משמע, היריעה שמבקש המבקש לפרוש לו תתקבל עתירתו לצירוף סטמפלר כנתבע נוסף רחבה עשרות מונים מזו הקיימת בתביעה כמות שהוגשה", כותב השופט אילן בהחלטתו. "[...] הצירוף המבוקש של סטמפלר יביא בהכרח להרחבה משמעותית של יריעת המחלוקות העומדות להכרעה. להרחבת היריעה אל מעבר לטענות לפגיעה בפרטיות בגין הצגת התמונות, לבירור מערכת היחסים העסקית של המבקש וסמפלר, התחייבויות סטמפלר במסגרתה והמידע שהועבר לו. התיקון המבוקש איפוא, יביא בהכרח לסירבול בירור הטענות כלפי המשיב [דרוקר]".

לקראת סיום החלטתו מתייחס השופט אילן לטענות דרוקר כי ההליכים של סוריאנו נגדו (ונגד אחרים) נועדו להשתיק כל דיון ציבורי על אודותיו. "המשיב רואה בהתנהלות זו בסיס לסיווג תביעה זו, לפחות תביעה זו, כתביעת השתקה", כותב השופט אילן. "תביעה אשר תכליתה האמיתית הפעלת לחץ על המשיב כדי שיחדל מהטחת ביקורת במבקש ובהתעסקות בענייניו. טענה זו, כמובן, מחייבת בירור ולא זו העת להכריע בה. ומאידך, כאשר מגיעה העת לבחון את האפשרות לחיוב בהוצאות בגין דחיית הבקשה, לא ניתן להתעלם מהסתכלות רחבה יותר על התנהלות הצדדים. לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש כופה על המשיב התדיינות בסדרת תביעות והשקעת המשאבים הכרוכה בכך, מטבע הדברים.

"ודוק, אפשר גם אפשר שיתברר בסופו של יום שטענות המבקש מוצדקות כולן. שאכן עוול כלפיו המשיב בעוולות שונות, בצע פרסומים שיש בהם משום לשון הרע ושאין לו הגנה בגינם. אפשר שכך יתברר, אך בינתיים ודאי שהבירור כרוך בהוצאות ניכרות ואלו יבואו בכלל חשבון בבירור בקשות כגון זו".

על רקע קביעה זו, " ובהתחשב במשאבים שהושקעו, במורכבות הבקשה ובהיות הבקשה נדבך בהליכים רבים המתבררים בין הצדדים", חייב השופט אילן את סוריאנו לשלם לדרוקר הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.

בשבוע שעבר הגיש סוריאנו לבית-המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת השופט אילן. החלטת בית-משפט השלום "איננה מבצעת איזון מתאים, סביר והולם בין כלל השיקולים המשמשים בזירת ההכרעה", טוען סוריאנו באמצעות עורכי-הדין אילן בומבך ויריב רונן. סוריאנו קובל על כך שלא קיבל זכות להשיב לתגובת דרוקר לבקשתו, וטוען כי ההחלטת של השופט אילן "כללה נימוקים שלא הועלו כלל ע"י המשיב, ואותם נימוקים לקוניים שכן העלה המשיב, 'זכו' להרחבה ניכרת, בלתי פרופורציונלית, בגוף ההחלטה".

עוד טוען סוריאנו כי ההליך השלישי נגד דרוקר נמצא בשלב "מעט יותר מראשוני" ועל כן אין למנוע את תיקון כתב התביעה, וכמו כן טוען כי התיקון לא יביא לסרבול ההליך אלא דווקא לייעול בבירור המחלוקות בין הצדדים. "מדובר בסך הכל בטענות נוספות בתוך אותה עילה ובתוך אותה המחלוקת, אשר לבטח יזכו למענה בכתב ההגנה של סטמפלר", נטען בבקשת רשות הערעור. "מה בדיוק 'הסרבול' בהוספת כמה סעיפים לכתב התביעה אשר יזכו למענה בכתב ההגנה?? האם על כך יקום וייפול דבר??".

אשר להחלטה להטיל עליו הוצאות בסך 20 אלף שקלים, סוריאנו טוען כי זה "אקט קיצוני בלתי סביר בעליל". לדבריו ההנמקה לסכום הגבוה בריבוי ההליכים שלו נגד דרוקר אינה מבוססת שכן דרוקר "מעולם לא הציג כל תחשיב שכר טרחה ולא ידוע לנו כיצד בדיוק מחושבת עלות הייצוג שלו (מחיר אחיד? מחיר לפי שעה? תשלום לפי שלביות התיק?)".

לעצם הקביעה כי סוריאנו מרבה לתבוע את דרוקר ואחרים אין התייחסות בבקשת רשות הערעור.

60333-08-20
15244-07-21