מדינת ישראל מנהלת מלחמה צודקת נגד תנועת החרם, אך רכישת כתבות בכלי התקשורת היא מעשה פגום, ואינה הדרך הראויה להילחם במחרימים – כך אומר ח"כ נחמן שי. בשיחה עמו מתייחס חבר-הכנסת לפרסומי "העין השביעית" על עסקאות התעמולה הסמויה של המשרד לנושאים אסטרטגיים עם חברת קשת, "ידיעות אחרונות" וגופי תקשורת נוספים. שי, שעבודת הדוקטורט שלו הוקדשה לתעמולה ושכיהן בעבר כדובר צה"ל וכראש מערך ההסברה הממשלתי, יוצא כעת נגד פעולות ההסברה שנוקט המשרד שבראשו עומד השר גלעד ארדן.

"אני מאלה שמאוד מצדדים במאבק ב-BDS, וחושב שישראל צריכה להשקיע בו מאמצים – אבל פה אני לא רואה מאבק ב-BDS, אלא קידום של המשרד לעניינים אסטרטגיים בתקשורת הישראלית. זה לא אותו דבר", אומר חבר-הכנסת מהמחנה-הציוני בשיחה עם "העין השביעית". בציוץ שפרסם בחשבון הטוויטר שלו היה ח"כ שי בוטה יותר. הוא כינה את הקמפיין של ארדן "בזוי ומעוות", וציין כי ידרוש לבחון את התופעה.

לדברי חבר-הכנסת, הממשלה אינה צריכה להוציא כספי ציבור על קניית סרטים וכתבות שמוצגים כתוכן מערכתי. תוכן כזה, הוא מסביר, אינו ראוי להיקרא "שיתוף פעולה". "זה תוכן לפי הזמנה. אם משרד ממשלתי הולך לגורם תקשורתי ואומר לו 'ניתן לך כסף כדי שתעשה סרט' – זה לא אתי. זה לא אתי משני הצדדים, לא רק מצד הגורם התקשורתי – זה לא נכון שהממשלה תשתמש כך בכספי ציבור", אומר ח"כ שי, ומזכיר בהקשר זה "סרט תיעודי" נגד התבוללות ששודר בערוץ 2 ומומן על-ידי משרד התפוצות.

נחמן שי: "זה לא אתי משני הצדדים, לא רק מצד הגורם התקשורתי – זה לא נכון שהממשלה תשתמש כך בכספי ציבור"

"כספי ציבור לא נועדו לעשות סרטי הסברה כאלה מצד הממשלה", הוא מוסיף. "תוכן שיווקי בכלל הוא תופעה בעייתית ביותר בעיני, כי הוא מבוסס על הטעיה. בכל הסיפור חל תהליך של אסקלציה, של הידרדרות. זה הגיע למצב שמשלמים על תוכניות, ומשלמים הרבה, וזה לא תקין. יש בזה מספיק פגמים כשחברות מסחריות ואחרות עוסקות בזה. אבל שהממשלה תעסוק בזה? בעיני, זה אוחז את עיני הציבור.

"אם הם רוצים לגייס מתנדבים לאתרים של המלחמה ב-BDS, שיכינו מודעות, שיפיצו פמפלטים, שייכנסו לרשתות חברתיות ויגידו 'אנחנו במשרד לעניינים אסטרטגיים רוצים לגייס אתכם, סטודנטים נחמדים, כדי שתעזרו לנו'. אבל לפרסם כתבות מומצאות כאלה? למה צריך לשלם על זה? לא ברור לי. שילכו לעיתון וישכנעו את העורך שזה נושא מספיק חשוב – אולי רון ירון [עורך 'ידיעות אחרונות'] הוא פטריוט ישראלי ופשוט יסכים לתת להם במה?".

ח"כ נחמן שי (צילום: משה שי)

הכיתוב "בשיתוף" שמתווסף לכתבות הקנויות אינו מכשיר אותן, מדגיש חבר-הכנסת. "זה יותר גרוע, זה להוסיף חטא על פשע", הוא טוען בהקשר זה. המונח "בשיתוף" הוא מונח מכובס, אומר שי. לדבריו, ההגדרה "בשיתוף" מתאימה לתיאור מצבים שבהם כתבים פונים לגוף כלשהו ומבקשים סיוע טכני בתיאום של ראיון או סיור – פרקטיקה עיתונאית נפוצה שאינה מעניקה לגוף המסוקר יכולת להשפיע על אופי הסיקור. "אני רוצה שיהיה כתוב: 'אנחנו מביאים לכם עכשיו את סרטו של המשרד לעניינים אסטרטגיים', או 'סרטו של משרד התפוצות על הקהילות היהודיות בארצות-הברית'", הוא מוסיף. "היה צריך לחייב אותם בזמן פרסום, על חשבון משהו אחר. אבל המלה 'בשיתוף' היא מלה מטעה. היא לא אומרת את האמת".

היעדר גילוי נאות אינו הפרט החמקמק היחיד בפעילותו של המשרד לנושאים אסטרטגיים. בחודש יולי השנה דנה ועדת השקיפות של הכנסת באיפול שהטילו ארדן ואנשיו על פעילות המשרד, על השימוש בתקציביו ועל מדיניות גיוס העובדים לשורותיו. שבוע לפני כן עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שאמורה להחריג את רוב פעילותו של המשרד מחוק חופש המידע.

ח"כ שי השתתף בדיון בוועדה, אך כשהוא נשאל כעת אם הצליח להבין מה בדיוק עושה המשרד של ארדן, הוא מודה שהתשובה לכך שלילית. "אני מבין שיש פה איזה מלחמה, אבל בואו לא נתבלבל: עם כל הכבוד, לא מדובר במאבק לגילוי מוחמד דף שמסתתר מתחת לאדמה", הוא אומר. "אנחנו צריכים לקבל דיווחים מלאים על ההוצאות הכספיות, ועל המינויים. במדינה כמו ישראל, אם אני גוף שמקבל פטור ממכרז – אני צריך מאוד-מאוד להיזהר עם זה. כולם מבינים למה".