בכתב ההגנה שמסר בשבוע שעבר יגאל סרנה לבית-משפט השלום בתל-אביב בתיק תביעת הדיבה שהגישו נגדו בנימין ושרה נתניהו חבויה פסקה אגבית, המבשרת, כנראה, על עידן חדש בעימותים שבין ראש הממשלה ורעייתו לתקשורת.

בסעיף 80 לכתב ההגנה נכתב כך (השגיאות במקור): "ביחס לעולם הלא רציונאלית שבו שרויה התובעת, יוכיח זאת הנתבע גם באמצעות יומן שכתבה התובעת עת היתה נשואה לבעלה הקודם דורון נויברגר, ראוי להעיר כי אחד מבאי כוח הנתבע ייצג את דורון נויברגר כאשר ביקשה התובעת לאסור את פרסום יומנה במסגרת ספר שכתב בעלה לשעבר. לבסוף הושגה הסכמה לאי פרסום, משום שבאותה עת לא היה התובע ראש ממשלה ואשתו לא היתה אשת ציבור, כידוע מצב זה השתנה".

במלים אחרות, ברשות ההגנה יומן שכתבה לפני שנים רבות הגברת נתניהו, בזמן שהיתה נשואה לבעלה הראשון. בדעת ההגנה להשתמש ביומן זה כדי להוכיח את טענתה ששרה נתניהו "שרויה בעולם לא רציונלי". הסניגורים (אביגדור פלדמן וליאור אפשטיין) מצהירים בפני בית-המשפט כי אחד מהם (הכוונה לפלדמן) ייצג בזמנו את דורון נויבורגר, בעלה הקודם של שרה נתניהו, בעימות משפטי שהתנהל ביניהם על שימוש ביומן שביקש נויבורגר לעשות בספר שכתב ושפרסומו הוקפא בהליך המשפטי האמור. מכאן ניתן ללמוד כי לסרנה ניתנה גישה ליומן והוא, באמצעות סניגוריו, מתעתד להציג את המסמך הזה בבית-המשפט כד להתגונן מפני תביעת הדיבה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו.

מדובר בכוונתו של נויבורגר לפרסם, לפני עשרים שנה, ספר שיציג את אישיותה והתנהלותה של שרה נתניהו כפי שהוא חווה אותה במהלך שבע שנות נישואיהם (הם התגרשו ב-1987). היוזמה הזו הובאה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שעל דיוניו מוטל חיסיון. חומרי הגלם שמהם עתיד היה הספר להתגבש ושהוצגו לשופט יהושע גייפמן כללו את הפריטים הבאים: חמש קלטות, כל אחת בת 90 דקות, המתעדות דברים שאמרה שרה; מכתב בן 93 עמודים שכתבה שרה להוריו של דורון נויבורגר; מכתב נוסף בן עשרה עמודים הממוען להוריו; מכתב אישי שלה לדורון; פתקים בכתב ידה; תצלומים ותשלילים שבהם היא נראית; טיוטת הסכם הגירושין ביניהם.

האתגר המשפטי שהונח על שולחנו של השופט גייפמן היה להכריע האם המידע האישי המובהק האצור בחומרי הגלם הללו (כולם או חלקם הם, כנראה, "היומן" שאליו מתייחס כתב ההגנה) ראוי להפוך לפומבי משנעשתה שרה נתניהו לאשת ראש הממשלה (עם היבחרו של נתניהו ב-1996). ההכרעה לא נדרשה בסופו של דבר, משהחליט נויבורגר להקפיא את יוזמתו. הנימוק שניתן לכך בכתב ההגנה של סרנה: "משום שבאותה עת לא היה התובע ראש הממשלה ואשתו לא אשת ציבור" (?). דורון נויבורגר הצהיר באותם ימים בתקשורת כי הוא מקפיא את יוזמתו, אך יפרסם את הספר "בבוא העת".

יגאל סרנה (צילום מסך)

מכל מקום, עתה מנופפים פרקליטיו של סרנה בחומרי הגלם שהיו בידיו של נויבורגר כדי לחלץ את סרנה מתביעת הדיבה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו. אין לכאורה קשר ישיר בין עילת הדיבה מלפני חודשיים למסמכים המתעדים התרחשויות מלפני שלושים שנה: סרנה נתבע על שכתב לאחרונה (בדף הפייסבוק שלו) כי נתניהו נפלט ממכונית השרד שלו ליד שער הגיא על-פי דרישת רעייתו במהלך ויכוח סוער שהתפתח ביניהם; הקלטות והרשומות שבידי פרקליטיו נסובות על מערכת היחסים שבין שרה נתניהו לבעלה הראשון.

עם זאת, סרנה ופרקליטיו מבקשים לשכנע את בית-המשפט כי מזגה של הגברת נתניהו כפי שהוא מונצח בקלטות ובכתובים מתקופת נישואיה הראשונה בא לידי ביטוי גם בתקופת נישואיה עם בנימין נתניהו, וכי מרכיב זה בהוויית חייו של ראש הממשלה משפיע על תפקודו בניהול ענייני המדינה ולכן הוא מעניינו המובהק של הציבור ומושא לגיטימי לסיקור עיתונאי.

סרנה מאותת למעשה לזוג נתניהו שבידיו נשק יום הדין: תיעוד אותנטי – קולי, חזותי וכתוב – המשקף את תהפוכות רוחה של שרה נתניהו. בעזרתו מבקש העיתונאי להדוף את תביעת הדיבה שנסובה על עניין שונה לחלוטין ועל תקופה שונה לחלוטין. באופן דומה נהג לא מזמן גם העיתונאי בן כספית: במהלך התגוננותו מפני תביעת דיבה של שרה נתניהו שנסבה על מאמר פרי עטו שעסק בהתנהגותה כלפי אחד מעובדי מעון ראש הממשלה, הוא הודיע כי ברשותו קלטת שהנציחה חילופי דברים מביכים בינה לבין מוניק בן-מלך, זוגתו של אלי מויאל, מי שהיה ראש עיריית שדרות. ההתכתשות המילולית החריפה בין שתי הנשים לא עסקה כלל בסוגיה שבגינה הגישה נתניהו את התביעה נגד כספית.

בן כספית (צילום: אורן פרסיקו)

לפנינו אפוא מצב שבו עיתונאים מבקשים להתגונן מפני תביעות דיבה מצד ראש הממשלה ו/או רעייתו בעזרת קלטות המתעדות לכאורה נסיבות שונות לחלוטין. אין לדעת כיצד יתייחס בית-המשפט לקו ההגנה הזה, אך אין להתעלם מריח האיום העולה ממנו. העיתונאים הנתבעים כמו אומרים לזוג נתניהו: ראו, הוזהרתם. בעצם הגשת תביעות הדיבה נגדנו אתם מסתכנים בחשיפת חומרים שיש בהם פוטנציאל לגרום לכם מבוכה לא קטנה. והואיל והגברת נתניהו פיזרה בדרכה הארוכה לצדו של ראש הממשלה לא מעט עקבות מבישים, והואיל והולכות ומתמוססות העכבות שבעבר מנעו את תיעודם – מצטבר והולך בידי עיתונאים נשק יעיל נגד הטרדות משפטיות מצדם של נתניהו ורעייתו.

באותה מידה ניתן בידי עיתונאים אמצעי סחטנות בלתי מבוטל. במקרים שבהם יש לשרה ובנימין נתניהו עילה לגיטימית לתבוע עיתונאים לדין על הוצאת דיבה, הם עלולים להיתקל באיום של פרסום תיעוד מביך, שיש לעיתונאים נגישות אליו, כדי להרתיעם.

סרנה (וגם כספית) טוענים בהליכים המשפטיים שאליהם גררו אותם בני הזוג נתניהו כי הם מושא רדיפה מצד התובעים שחותרים להפחיד אותם ולסרס את כתיבתם באמצעות תביעות פיצויים ענקיות. הם מנופפים בקלטות כנשק הרתעתי מול המהלכים המשפטיים הזדוניים שהם מייחסים לראש הממשלה ולרעייתו. הקושי בטיעון הזה הוא שלפעמים עיתונאים גם טועים בפרסומיהם, או ששנאתם למושאי כתיבתם מקלקלת את השורות היוצאות ממקלדותיהם. במקרים כאלה, הנפנוף בנשק יום הדין לא נועד להבטיח את חופש הביטוי, אלא להגן על עיתונאים מפני תלאות המשפט ולחסוך מהם את הצורך להוכיח "אמת דיברתי". למקרא כתב ההגנה של יגאל סרנה תהיתי לאיזו משתי האפשרויות יש לשייך אותו.

*   *   *

לקריאת כתב ההגנה של יגאל סרנה בתביעת הזוג נתניהו

להורדת הקובץ (PDF, 1.32MB)