מאבקו של העיתונאי יגאל סרנה בתביעת הדיבה שהגישו נגדו ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה הגיע היום (15.4) לכדי סיום, עם החלטת בית-המשפט העליון שלא לאפשר לו לערער על החלטת המחוזי לדחות את ערעורו על פסק הדין שניתן בבית-משפט השלום.

תביעתם של בני הזוג נתניהו הוגשה לפני כשנתיים בעקבות פוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק הפרטי של סרנה, ובו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בשעת לילה ו"נפלט ממנה בחושך אל כביש 1, בצעקות, גבר לא צעיר שהוא עילת הכל, כי אשה אחת לא רוצה שהוא יישאר איתה". בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד יוסי כהן, הכחישו בנימין ושרה נתניהו מכל וכל את הפרסום, טענו כי מדובר בלשון הרע ודרשו פיצוי בסך 279,243 שקל. בית-משפט השלום בתל-אביב מצא את סרנה חייב בדין וקבע כי יפצה את הזוג נתניהו ב-100 אלף שקל. סרנה ערער למחוזי, הפסיד, ופנה בבקשת רשות ערעור לעליון.

בהחלטה שניתנה היום דחה השופט יצחק עמית את בקשתו של סרנה וביטל את כל טענותיו. סרנה, שבעת הפרסום עבד ב"ידיעות אחרונות", טען באמצעות עורכי-הדין אביגדור פלדמן וליאור אפשטיין כי לפרסום בפייסבוק יש מאפיינים מיוחדים, כגון מיידיות ואינטראקטיביות, הדורשים עדכון של הכללים המשפטיים. "פרסום מיידי אינו ייחודי לפייסבוק אלא מאפיין אמצעי תקשורת מודרניים רבים, וכך גם לגבי יכולת התגובה", כתב השופט עמית בהקשר זה.

"הטענה של המבקש כי זירת הפייסבוק פטורה מתחולת איסור לשון הרע, עד כדי חסינות לכל מפרסם ולכל פרסום, היא גורפת ומרחיקת לכת לטעמי"

"מאפיין זה, כשלעצמו, אינו שולל את זכות התביעה של הניזוק", הוסיף השופט. "להמחשה, נתאר לעצמנו דיון שמשודר בטלוויזיה או ברדיו בשידור חי, ובמהלכו אחד המשתתפים מתיר את חרצובות לשונו ומוציא דיבה על אחר שמשתתף בדיון. מובן כי מיידיות הפרסום במקרה כזה, כמו גם יכולת התגובה של הנפגע, אינן שוללות מעיקרה את הזכות החוקית להגיש תביעת לשון הרע".

השופט עמית הדגיש כי הפרסום שבגינו נתבע סרנה אינו תגובה לפרסום אחר בפייסבוק אלא פרסום עצמאי ונפרד, שעלה כפוסט בעמוד הפייסבוק של סרנה. "הטענה של המבקש כי זירת הפייסבוק פטורה מתחולת איסור לשון הרע, עד כדי חסינות לכל מפרסם ולכל פרסום, היא גורפת ומרחיקת לכת לטעמי", כתב השופט בהחלטתו.

"אציין כי לפחות חלק מהמאפיינים של זירת הפייסבוק, כוחם יפה אף ביתר שאת לזירת הטוויטר, שהציוץ בה הוא לכאורה כצל חולף, אף פחות מרפרוף של כנפי הפרפר שבקע מהגולם בפייסבוק. אם נלך לשיטת המבקש, גם כל פרסום דיבתי בזירת הטוויטר צריך לזכות בחסינות למפרסם. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרווחת שלפיה גם פרסומים במרשתת ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע בשינויים המחויבים. אל מול המאפיינים של הפייסבוק, שנמנו על-ידי המבקש, ניתן להציב את הנגישות, הזמינות וההפצה המהירה של הפרסום בפייסבוק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה מטיילים בצפון המדינה, החודש (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"גם הטענה כי פרסומים בפייסבוק ימיהם קצרים והם נבלעים ונעלמים כאדווה קלה בשצף הפרסומים מבלי שניתן לאתרם במנועי החיפוש אינה מדויקת. רוצה לומר כי מתן חסינות לפרסום בפייסבוק מפני איסור לשון הרע משקף גישה רומנטית-משהו כלפי כיכר השוק הווירטואלית על ההמולה השוררת בה, ריחותיה וצבעיה.

"קבלת גישתו של בא כוח המבקש [סרנה] לגבי זירת הפייסבוק משמעה התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח. איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני – כולל ההתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת 'המדיום הוא המסר' – יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל".

"במקרה דנן נחה דעתי כי התביעה שבפנינו חסרה חלק מהמאפיינים הקלאסיים של תביעת השתקה"

השופט עמית דחה את הטענה כאילו הפוסט של סרנה, שנפתח במלים "מעשה שהיה", פורסם כפוסט חצי-היתולי, וקבע כי הפוסט תיאר אירוע עובדתי לכאורה, ועל כן אינו יכול להיחשב כהבעת דעה אישית על דמות ציבורית.

כמו כן נדחתה הטענה בדבר התייחסות לתביעה כאל תביעת השתקה (SLAPP). "מקובלת עלי המסקנה כי המקרה דנא אינו המקרה המתאים לפיתוח דוקטרינת SLAPP תוצרת הארץ", קבע השופט עמית. "אכן, תביעה המוגשת על-ידי ראש הממשלה כנגד אדם פרטי מעוררת חשש אינהרנטי לתביעת השתקה נוכח פערי הכוחות בין הצדדים. אלא שבמקרה דנן נחה דעתי כי התביעה שבפנינו חסרה חלק מהמאפיינים הקלאסיים של תביעת השתקה, כמו עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית או סכום תביעה מופרך".

לסיכום מצא השופט עמית כי המקרה של סרנה אינו מצריך דיון עקרוני כלשהו, ולכן דחה את הבקשה להגשת ערעור נוסף. עם זאת, הוא החליט שלא להטיל על סרנה לשלם הוצאות כלשהן עבור ההליך.

1688/18

* * *

לעיון בהחלטתו של השופט יצחק עמית

להורדת הקובץ (PDF, 108KB)