בסוף השבוע פורסם שראש המוסד החדש רומן גופמן הדיח את ק' ואת י', ראשת מנהלת המודיעין וראש אגף המערכה נגד איראן, בהתאמה. מאז שנכנס לתפקידו ביוני האחרון, הדיח גופמן לפחות שלושה מבכירי הארגון: בנוסף לק, ולי', ימים אחדים לאחר שנכנס ללשכתו במטה המוסד בגלילות פיטר גופמן את סגנו א'.

ההסבר הראשוני והמקובל הוא שגופמן מנסה להיפטר מכל מי שהיה קשור לכישלון התוכנית השאפתנית להפיל את המשטר באיראן. תוכנית שהגה קודמו דדי ברנע, ושראש הממשלה בנימין נתניהו לא רק אישר אלא דחף אליה.

הסגן א' מונה בידי ברנע בראשית השנה, והמינוי קיבל את ברכתו של גופמן (שמינויו שלו עוד לא נכנס לתוקף) והוא אף הרעיף עליו שבחים. הסגן א' עמד קודם לכן בראש אגף ההשפעה, אגף שבעבר נחשב ללא משפיע עד שברנע קידם אותו והרחיב את סמכויותיו ותקציביו, והיה קשור בעבותות לתכנון המבצע הכושל להפלת המשטר בטהרן.

ברנע ונתניהו הזינו אחד את השני באשליה שניתן להפיל את שלטון האייתולות על-ידי פלישה של כורדים איראניים מכורדיסטן העיראקית לאיראן, ובעזרת לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) שתוציא את ההמונים לרחובות.

לפי התוכנית, השילוב של פלישה קרקעית של מיליציות כורדיות שהמוסד וה-CIA חימשו, הפגנות המונים ושביתות, ימוטט את המשטר. במקומו תיכננו המוסד ונתניהו להקים ממשלה חלופית, שתהיה פרו-מערבית ופרו-ישראלית, שבראשה יעמוד לא פחות מהאנטישמי מכחיש השואה שצידד בהשמדת ישראל באמצעות נשק גרעיני, מחמוד אחמדינג'אד.

אך המבצע לא התרומם משום שטראמפ נכנע לנשיא טורקיה ארדואן, שחשש שפלישה כורדית לאיראן תוביל למרד כורדי והקמת מדינת כורדית גם בטורקיה.

דוקטרינת נתניהו

ק' היתה בעבר ראש חטיבת הפח"ע ואחר כך שימשה כסגנית של א' בראשות מנהלת המודיעין. בדצמבר עזבה א' את תפקידה, כחודשיים לפני תחילת המלחמה ב-28 בפברואר, וק' החליפה אותה. י' היה זה כשנה ראש המערכה נגד איראן. לכאורה בהחלטותיו מנסה גופמן לנקות את צמרת הארגון מכל מי שקשור לכישלון באיראן. אבל האחריות למבצע היתה בראש וראשונה של ברנע, שסיים כבר את תפקידו.

אבל מצד שני, כמעט 70 אחוזים ממשאבי המוסד, תשומותיו ואנשיו, במישרין או בעקיפין, מוקדשים למאבק נגד תוכניות הגרעין והטילים ושל איראן והפעלת שלוחיה ברחבי המזרח התיכון. אם ילך בדרך זו ועל פי אותו הגיון, על גופמן לפטר עוד רבים אחרים שעסקו בנושא איראן.

אם כן מדוע גופמן הדיח, בשלב הזה לפחות, רק את השלישייה? שלושה הסברים אפשריים למהלכיו של גופמן:

הראשון, שגופמן מעוניין לחזק את שליטתו בארגון, למרות שממילא הוא ריכוזי מאוד, ולסלק את כל מי שברנע מינה. הסבר שני הוא שגופמן מעוניין להעביר מסר שבכירי המוסד שהובילו את נתניהו לכישלון של שינוי המשטר, שילמו את המחיר ועכשיו הכול בסדר. דף חדש.

הסבר שלישי הוא שההדחות הן הגמול של גופמן לביבי על כך שמינה אותו. השיטה של נתניהו היא להטיל את האחריות לכישלונות על הדרג המבצעי. הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן הטלת האחריות על מחדל ה-7.10 על צה"ל והשב"כ. לפי שיטת נתניהו, הדרג המבצעי תמיד נכשל ומכשיל, והדרג המדיני לא אשם ולא אחראי.

האם יפגע הדבר במוסד? כמובן שבטווח הקצר הארגון עובר טלטלה קשה וישנה תחושה קשה של אי ודאות וציד גולגולות בקרב בכיריו בהווה ולשעבר, שמחלחלת גם לדרגי הביניים. אך בטווח הארוך הנזק יצטמצם והזעם ישכך. גם בעבר עם כניסתו של מנהל חדש התחוללו זעזועים בצמרת הארגון.

חוץ מזה בניגוד ליח"צ ולמיתוס, אמ"ן היה לרוב יותר חשוב ותרם למודיעין ולמבצעים יותר מהמוסד. כעת, בגלל הפגיעה במוניטין שלו על רקע שאפתנות היתר והיומרה להפיל את המשטר באיראן, מעמדו ייחלש עוד יותר.

ייאמר לזכותו של גופמן שהוא לוקח את תפקידו ברצינות. הוא עובד מסביב לשעון ומקדיש חלק מזמנו להיכרות עם ראשי ארגונים עמיתים. להערכתי, הוא כבר נפגש עם החשובים שבהם עבור ישראל, כולל ראש ה-CIA וראשי המודיעין במדינות הערביות ובאירופה.

זה לא סותר את סימני השאלה סביב מינויו של גופמן והתנהלותו כפיל בחנות חרסינה. בעבר שאלתי האם גופמן ילך בעקבותיו של ראש המוסד האגדי מאיר דגן, שהנהיג שמונה שנים, או יסיים בפיאסקו כמו דני יתום, שהקדנציה שלו ארכה פחות משנתיים.

נכון שגם דגן בשנה וחצי הראשונה שלו נהג ביהירות, בפזיזות, קיבל החלטות שגויות וגרם לעזיבתם של בכירים. אך לדגן היה גם ניסיון רב משירותו הצבאי במבצעים חשאיים בעזה ובלבנון, ועד מהרה הכיר בטעויותיו, התעשת, הבין את ה-DNA של המוסד והפך לאחד המנהלים הטובים בתולדותיו.

בניגוד לדגן, לגופמן אין ניסיון במודיעין. עריפת הראשים שלו מעידה לכאורה על ביטחון עצמי, אך אולי בעצם מחפה על חוסר ביטחון. אין חולי חמור יותר בעבודת המודיעין מיהירות, זחיחות וסירוב ללמוד מאחרים בעל ניסיון. גישה שמקרינה מסר של "אני יודע טוב יותר מכל אחד אחר" היא אסון בארגון מודיעין.

גופמן צריך לזכור שהמוסד הוא סך כל אנשיו וכשהוא מסלק בכירים, עם ניסיון ויכולת, הוא פוגע בכושר הכללי של הארגון דווקא כשהוא נדרש להשתקם, ולשפר את יכולותיו מול האפשרות שאיראן תנסה באופן חשאי לפרוץ לגרעין.