אתמול (27.5), באמצע יום העדות ה-34 שלו, ראש הממשלה הנאשם בנימין נתניהו נזכר במשל מבדח.

"זה כמו הסיפור על האציל ה… האציל ה... האציל ה... אוסטרי, שחשב שאשתו איננה נאמנה לו ושם עליו חוקרים", אמר נתניהו והחל להמחיז את הדיאלוג בין האציל האוסטרי לבין החוקר, אחרי שזה חזר ממשימת הריגול.

"'מה ראית?', 'ראיתי שהיא נכנסה למרכבה ובדרך היא אספה קצין פרשים נאה'. 'ומה קרה אחר כך?', 'הם עלו במדרגות של הגרנד הוטל'. 'ומה קרה אחר כך?', 'הם נרשמו לחדר'. 'ומה קרה אחר כך?', 'שמתי את עיני בחור הדלת'. 'ומה קרה אחר כך?', 'הוא ניגש ושם את ידיו על כתפיה'. 'ומה קרה אחר כך?', 'הוא התחיל להניע ידיים אבל אז נכבה האור. אני לא יודע מה היה בהמשך'".

הנמשל, במקרה הזה, הוא ח"כ לשעבר איתן כבל שלטענת נתניהו "הופעל" על ידי נאשם מספר 4 בתיק, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. עורכת הדין של מוזס, שרון קלינמן, עמדה על כך שלנתניהו אין ידיעה אישית כי מוזס אכן הפעיל את כבל. בתגובה דימה נתניהו את עצמו לאותו חוקר שנשלח ע"י אציל אוסטרי לעקוב אחר אשתו.

"זה בערך אותו דבר עם כבל", העיר נתניהו כשסיים את הסיפור על עלילות האוסטרים בגרנד הוטל, "לא יודעים, אין לי את החוליה המחברת, לא ראיתי מה קרה בין כשכבל נכנס למוזס להתלונן על הסיקור לבין כשיצא עם החוק נגד 'ישראל היום'".

מבחינת נתניהו, במקרה של כבל ומוזס אין צורך ב"חוליה המחברת". די בכך שכבל הגיש את הצעת החוק להגבלת התפוצה החינמית של "ישראל היום" אחרי שנפגש עם מוזס לשיחה על הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות", כדי לקבוע עובדתית שחבר הכנסת "משרת את נוני מוזס חד משמעית".

במקרה שלו עצמו, לעומת זאת, גם הקלטה של שיחה שבה מוזס מציע לו שינוי חד בסיקור האישי שלו בתנאי שיקדם חוק שיפגע ב"ישראל היום" אינה הוכחה לעסקת שוחד, אלא רק דיבור סרק בין שני שועלים שנונים שמתכססים זה את זה.

פייק ימין

אתמול היה היום הראשון מבין שניים שהוקצבו לעו"ד קלינמן לחקור את הנאשם נתניהו. זאת אחרי 29 ימי חקירה ראשית על-ידי בא כוחו של ראש הממשלה עו"ד עמית חדד ועוד ארבעה ימי חקירה של עו"ד ז'ק חן, בא כוחם של נאשמים 2 ו-3, בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

כבר למן ההתחלה ניכר היה כי החקירה של עו"ד קלינמן את נתניהו תהיה לעומתית הרבה יותר מאשר זו של בא כוחו, או של בא כוחם של בני הזוג אלוביץ', אשר להם גרסת הגנה כמעט זהה לזו של הנאשם נתניהו.

גרסאות ההגנה של מוזס ונתניהו סותרות זו את זו בכמה נקודות מהותיות, ועו"ד קלינמן ביקשה לעמוד על כך, חרף הערות הזירוז התכופות מצדו של השופט משה בר-עם.

הנאשם נתניהו, בתגובה לקו החקירה הביקורתי יחסית, ביקש לא אחת פנאי לעיין בציטוטים שאליהם נדרש להתייחס, כולל ציטוטים מעדותו שלו בחודשים האחרונים. במקרים אחרים השיב כי אינו זוכר את האירועים, ומדי פעם גלש לנאומים פוליטיים, ביקורת התקשורת ודברי מליצה.

ראש הממשלה הנאשם אמר כי הוא "זוכר במעומעם" שהכיר בין המולטי-מיליארדר שלדון אדלסון לבין איש העסקים שלמה בן צבי, שהפיץ בישראל חינמון עוד לפני הקמת "ישראל היום". בעקבות ההיכרות נכנס אדלסון לעסקים עם בן צבי בעיתון "ישראלי", אך כעבור זמן קצר השותפות פורקה ואדלסון הקים על חורבות "ישראלי" את "ישראל היום", שנודע לימים בכינוי "ביביתון" בשל השירות חסר התקדים והמסור שהעניק לנתניהו.

תשובתו הראשונה של נתניהו היתה שאינו זוכר כי היתה לו כל מעורבות בהשקעה הראשונה של אדלסון בתקשורת בישראל. ב"העין השביעית" נחשף כבר ב-2011 מסמך לפיו העורך המיועד של "ישראלי" מונה "לבקשת ביבי ומר אדלסון, בשיחת טלפון משותפת עם נתן אשל".

נתניהו הודה כי "ישראל היום" נסמך על "סבסוד" שקיבל מבעליו, אבל טען כי ראה בכך "הגנת ינוקא" שנועדה לעזור לכלי התקשורת החדש לקבל נתח שוק ראשוני.

כשנתניהו נשאל כמה זמן ראוי להעניק "הגנת ינוקא" שכזו השיב כי לא נתן על כך את הדעת ("לא עשיתי גרפים", ציין), אך הוסיף כי אפשר גם להעניק "הגנת ינוקא" לכלי תקשורת במשך שנים, "תלוי כמה הינוקא ינוקא, כמה השפעה יש לו".

במקרה של "ישראל היום", ראוי לציין, ה"ינוקא" היה פרי חלציו של אחד מעשירי תבל והוא כבש לעצמו בתוך זמן קצר מקום בצמרת שוק עיתוני הדפוס בישראל. למעשה, "ישראל היום" ממשיך להיות מחולק בחינם גם היום, 18 שנה לאחר הקמתו ו-15 שנה לאחר שהפך לעיתון הנפוץ בישראל (לפי סקרי חשיפה).

נתניהו טען כי כניסת "ישראל היום" הובילה לזעקות שבר מצד השחקנים הקיימים בשוק, בטענה כי העיתון מציף את המדינה בעותקי חינם ושובר את המודל הכלכלי שעליו הם נסמכים. לדבריו, הוא היטה אוזן לטענה זו, בשל היותו חסיד של שוק חופשי, אך לא פעל בעניין משום שראה בכך מחיר קטן לשלם עבור "גיוון" שוק התקשורת, שלדבריו היה אז כולו מונוליתי שמאלי.

לפי ראש הממשלה הנאשם, כיום הוא בטוח שזעקות השבר היו "באָבע מעשה'ס", כלומר סיפורי סבתא, משום שבשנים האחרונות, אחרי שהעיתון שינה את הקו שלו, חדלו להישמע זעקות השבר.

לפי גרסת נתניהו, בתקופה שהעיתון היה פמפלט תעמולה בשירותו האישי, היה למעשה "ישראל היום" עיתון ימני ערכי שנתן קול אידיאולוגי למחנה שלם.

במציאות, בעקבות הקרע בין הנתניהוז לאדלסונים ופטירת שלדון אדלסון, "ישראל היום" שינה את טעמו והפך מעיתון המשרת בלעדית את נתניהו לכזה המשרת בלעדית את מרים אדלסון, המחזיקה בעמדות ימניות.

כשעו"ד קלינמן שאלה את נתניהו מדוע פוליטיקאים מהימין כמו איילת שקד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן טענו כבר לפני עשור כי "ישראל היום" הוא כלי שרת של נתניהו בלבד, ולא כלי תקשורת ימני אידיאולוגי, השיב נתניהו כי הם אינם ימנים.

"הם  [ב'ישראל היום'] תקפו כי הם הרגישו שזה פייק ימין, פייק ימין מוחלט. זה היה סוס טרויאני", אמר נתניהו על יריביו מימין. "'ישראל היום' באותם ימים היה באמת מחויב לגישה ימנית והם איתרו את העובדה שבנט הוא פייק ימין, שיש משהו לא אמיתי שם, והוא אחר כך הלך עם התנועה האיסלאמית, זו ההוכחה".

"זה היה ראיית הנולד", לעגה עו"ד קלינמן, אך נתניהו השיב ברצינות: "בהחלט, אופורטוניזם לשמו". בהמשך עדותו התייחס גם לליברמן ואמר: "העמדה הימנית שלו באה לידי ביטוי עם בנט ועם האחים המוסלמים ועם השמאל הקיצוני".

כיום, לעומת זאת, כשהחינמון מעז לבקר את נתניהו לצד הובלת קו ימני כללי (ומבלי להלל ולשבח את נפתלי בנט על כל צעד ושעל כפי שעשה עבור נתניהו), נתניהו רואה ב"ישראל היום" עיתון ש"מקדם את השמאל", "תומך במועמד אחד" ולמעשה הפך ל"עיתון פרסונלי לחלוטין".

לפי עדות נתניהו, השירות שסיפק לו "ישראל היום" לא הוביל להקצנת הביקורת עליו בכלי תקשורת אחרים אלא דווקא למיתונה, משום שאלו חששו מהשוט שהחזיק בידו. בשלב זה בעדות הזכיר גם את כלי התעמולה העדכני שעומד לרשותו.

"אם הכוונה לשאול אותי אם תסגור את 'ישראל היום' האם נחום [ברנע], סימה [קדמון] וכל החבורה פתאום תעטוף אותי או תפסיק לבקר אותי? לא האמנתי בזה. הם דקרו אותי לפני, והיו דוקרים אותי עוד יותר משום שכך יש לך לפחות כלי שיכול להיות תוקפני. יש כלי כזה היום, הם תוקפים אותך מיד באה תגובה בערוץ 14, יכול להיות גם ב'גלי ישראל', אבל אז לא היתה שום תגובה.

"ככה זה היה, לא היה שום כלי תקשורת. שקט, אמנם מתחילות להיות התבטאויות ברשתות החברתיות אבל בכלי התקשורת לא היה כלום והרעיון שאם אני אוריד את 'ישראל היום' זה יעזור לי עם 'ידיעות'? אני חשבתי שזה הפוך.

"[...] העיתון הזה בסוף, כמו מלחמת אגרופים כזו, חילופי מהלומות. בהתחלה אתה חוטף קצת יותר אבל אחר כך, אם יש לך מישהו [שמחזיר] מהלומות לצד השני, בסוף זה מרתיע אותו. לכן חשבתי שהסרת 'ישראל היום' לא ישפר את העוינות אלא יפתח פתח, כי אתה בלאו הכי חסר כל מענה".

ממילא, טען נתניהו, ההשפעות של "ישראל היום" על שוק התקשורת בישראל היו זניחות ביחס להשפעות של מגמות עולמיות ובראשן הכניסה של גוגל וענקיות טכנולוגיה אחרות לשוק הפרסום.

עו"ד קלינמן שאלה את נתניהו עד כמה חשב שההשפעה של "ישראל היום" על שוק התקשורת בישראל עלולה "להשפיע על היכולת של העיתונים למלא את תפקידם בחברה דמוקרטית, למשל להשקיע כסף בתחקירים, דבר חשוב בוודאי, לא?".

"לא", השיב ראש הממשלה הנאשם, "כי באותה מידה יש לך את ynet, אתה יכול להשקיע שם בתחקירים".

כשעו"ד קלינמן טענה כי ההשפעה של "ישראל היום" היתה על התקשורת בכללותה הגיב נתניהו בביטול. "לדיגיטציה יש ההשפעה עצומה", אמר, "לחינמון השפעה שולית בהשוואה".

עוד בלוף נחשף

בלב כתב האישום נגד נתניהו ומוזס עומדות שתי השיחות שהקליט נתניהו שבהן דנים ראש הממשלה והמו"ל על עסקת שוחד במסגרתה יקדם נתניהו חוק לפגיעה ב"ישראל היום" ובתמורה יעניק לו מוזס סיקור שישרת אותו. השיחות הללו באו בעקבות יחסים ארוכי שנים ונסתרים מן העין בין הפוליטיקאי והמו"ל שנחשבו תמיד ליריבים מרים.

מוזס הודה בין היתר בחקירתו במשטרה כי פנה לנתניהו בשנת 2008 וביקש ממנו לשכנע את אדלסון לא להוציא או למצער לדחות את מועד הוצאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". לפי מוזס, נתניהו בדק את הסוגיה עם אדלסון וחזר עם תשובה שאין בינתיים כוונה להוציא את המהדורה, שצפויה היתה לפגוע במקור ההכנסות המרכזי של "ידיעות אחרונות" באותה תקופה.

"אני לא זוכר" השיב נתניהו כשנשאל על כך בידי עו"ד קלינמן, וחזר על תשובה זו עוד שלוש פעמים בכל פעם שבאת כוחו של המו"ל ניסתה לחלץ ממנו גרסה. עם זאת, בהמשך העדות נשאל האם היה סביר בעיניו לפעול לקידום "חוק מרוכך" שיגביל במעט את כוחו של "ישראל היום", בלי לתאם זאת קודם לכן עם אדלסון. הפעם סיפק גרסה.

"לא חשבתי על זה בכלל", השיב נתניהו. "היתה הנחה בסיסית אצלי שדבר כזה צריך להיות בהסכמתו של אדלסון, בידיעתו. זה לא היה עולה על דעתי לעשות את זה בלי לדבר איתו".

הצעת החוק שקידם ח"כ כבל קבעה כי כל עיתון בעל תפוצה מסוימת יחויב לגבות לפחות 70% ממחיר העיתון הזול ביותר מבין העיתונים הנפוצים במדינה. נתניהו, כמו גם "ישראל היום", תיארו את הצעת החוק ככזו שנועדה "לסגור" את העיתון.

בתשובה לשאלת עו"ד קלינמן הסביר נתניהו כי להערכתו "ישראל היום" היה נסגר לו היה חייב לגבות תשלום עבור גיליונותיו משום "שהמודל העסקי עדיין היה מבוסס על סבסוד, ברגע שאתה מונע סבסוד, העיתון ייסגר".

"אמרת שיש ציבור ימני שלם שצמא לעמדות הללו, למידע הזה", הזכירה עו"ד קלינמן לנתניהו. "למה שלא ישלם תשלום?".

"יש כל מיני סיבות שאת יכולה להעריך", התחמק הנאשם, "מה מודל החלוקה, האם אדם שווה לו ללכת לקיוסק. אני הערכתי שזה יוביל לסגירה, אגב, לא הייתי בודד בזה, אחרת גם לא היו מעלים את החוק הזה, להערכתי".

בהמשך עדותו תיאר נתניהו את החוק של ח"כ כבל כ"חוק שסוגר את הדמוקרטיה סופית", שכן "אתה לא יכול להביע את דעתך, חופש הדיבור, חופש הכתיבה, זה לא יהיה בדמוקרטיה המשוכללת של מדינת ישראל".

שני שועלים

ההיתממות של נתניהו הגיעה לשיאה כשנדרש לשיחות המוקלטות עם מוזס, שעומדות בלב האישום נגדו. כאן גם תאמה הגרסה שלו באופן ניכר את הגרסה של מוזס. לפי הנאשמים, הם לא דיברו על שוחד, ולא קשרו כל קשר בין קידום החוק שיפגע ב"ישראל היום" לשינוי הסיקור של נתניהו. ממילא, הדגיש נתניהו, הוא לא האמין לאף מילה שיצאה מפיו של המו"ל.

"השיח שלי הוא... אפשר להגיד את זה? תכסיסני", תיאר נתניהו את דבריו למוזס באותן הפגישות. "הוא נועד לנסות למנוע, מול יריב פוליטי... אני נפגש עם פוליטיקאים, הם עושים תכסיסנות עלי ואני עושה עליהם. מוזס הוא יריב פוליטי, שהשתלט לי על הקואליציה, ואני יודע שהוא הולך להעביר את החוק הזה, ואז אני מחפש כל מיני דרכים איך לעכב את זה, לטשטש את זה, זה השיח.

"זה לא שיח בבית משפט, כבודכם, זה לא שכל מילה שאני אומר היא אמת. הפוליטיקאים לא תמיד גלויים לגמרי זה עם זה ואומרים כל מיני דברים שנועדו להשיג את המטרות שלהם בדרכים שונות ומשונות. אלה שיחות של שני שועלים, ככה הגדרתי את זה. שני אנשים מאוד... אני חושב... די ממולחים".

בהקלטה נשמע מוזס מדבר עם נתניהו על כמות העותקים שיפיץ "ישראל היום" והמליץ לו לדבר עם אדלסון על הפחתת הכמות לאור האפשרות שנתניהו לא יזכה בבחירות הקרובות. "אתה יודע, זה סיכון מבחינתו שחס וחלילה אתה לא תיבחר, בסדר?", אמר מוזס על אדלסון, והוסיף: "ואני מדבר איתך, כמו חבר". נתניהו, בתשובה, אמר למוזס: "אתה צריך לדאוג שזה לא יקרה". כלומר, אתה צריך להביא לי את הניצחון בבחירות בעזרת האימפריה התקשורתית שלך.

"הוא מדבר איתי כמו חבר", לעג נתניהו כשהתבקש להתייחס למשפט הזה. "טוב, אני לא חושב שהוא חבר, וכשאני אומר 'אתה צריך לדאוג שזה לא יקרה' אני לא בדיוק חושב שהוא ידאג, כי אם תהיה לו הזדמנות הוא יביא כל מישהו אחר, אז הוא אומר לי In jest [בהתלוצצות] ואני משיב לו In jest".

בהמשך השיחה המוקלטת אמר נתניהו למוזס כי הוא לא מבקש ממנו רק להוריד "את רף העוינות מתשע וחצי לשבע וחצי" ומוזס משיב: "זה ברור, זה צריך לדאוג שאתה תהיה ראש ממשלה". נתניהו, שיודע שהוא מוקלט וקיבל מעורך דינו דוד שמרון ייעוץ שלא לקשור בין המתת לתמורה, משיב: "אני חושב שבשביל המדינה צריך לדאוג".

לאורך כל עדותו אתמול טען נתניהו כי הסיקור האישי שלו לא עניין אותו כלל, ושכל רצונו היה להגביר את הגיוון האידיאולוגי בשוק התקשורת הישראלי.

"זה לא עניין אותי אם תוריד את רף העוינות, זה לא מעניין אותי. 'שנה את הדבר'", העיד. "אז הוא אומר 'ברור, צריך לדאוג שאתה תהיה ראש ממשלה', כאילו נוני מוזס באמת דואג שאהיה ראש ממשלה".

"אתה אומר בציניות", הדגישה עו"ד קלינמן.

"זה הרבה יותר מציניות", השיב נתניהו. "ואני אומר את זה לא בגלל שיקול כזה או אחר אלא כי זה טוב למדינה. כל טענת התביעה כאן היא פשוט קורסת, היה להם את זה מול העיניים זה לא כל כך קשה".

כשהתבקש להתייחס לביטוי אחר שאמר למוזס בשיחה המוקלטת, "תסובב ת'ספינה", אמר נתניהו שהתכוון גם כאן לסיקור הפוליטי הכללי, לא לסיקור האישי, ובוודאי שלא ביקש כל שוחד. ממילא לא חשב שמוזס יעשה דבר.

"מה חשבת שמוזס מתכנן לעשות לאור הבקשה שלך לסובב את הספינה?", שאלה עו"ד קלינמן.

"כלום", השיב נתניהו.

"להחליף עורך?", שאלה עו"ד קלינמן.

"כלום", חזר נתניהו.

"לפטר פרשנים?", הציעה.

"לא", אמר.

"לשנות את ה-DNA של העיתון?", שאלה.

"שום דבר", אמר נתניהו. לדבריו, מוזס דווקא יכול היה להשפיע כרצונו על המתפרסם בכלי התקשורת שבבעלותו, זאת בניגוד נחרץ לגרסתו של המו"ל, אך הוא לא רצה לעשות זאת.

הצעת השוחד עצמה, כך לפי כתב האישום, באה בחלק אחר של הפגישה בין השניים, כשמוזס אומר לנתניהו: "בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, I will do my utmost שאתה תהיה פה כמה זמן שתרצה, אני אמרתי לך את זה ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה".

"עד כמה האמירה הזו, שאם יש חוק מרוכך I will do my utmost, עד כמה היא נטעה אצלך ציפייה לשינוי ניכר בסיקור שלך?", שאלה עו"ד קלינמן את נתניהו.

"אפס", השיב הנאשם.

"או שמובטח לך, לאו  דווקא כתוצאה אלא כהבטחה", חידדה הסנגורית.

"אפס", התעקש נתניהו. "אני חושב שהוא לא התכוון לזה. מישהו לוקח את זה ברצינות? I will do my utmost... בהזדמנות הראשונה היה עורף את הראש שלי אם היה יכול".

"אתה חושב שהיה עושה את ה-utmost להחליף עורך?", שאלה עו"ד קלינמן.

"לא, את הראש שלי. זה קשקוש, אגב אני מקבל את השיח הזה בתדירות... אי אפשר להגיד פעם ביום אבל פעם בשבוע יש לי הצעה כזו שאני לא מתייחס אליה ברצינות. מי שמציע לא חושב על זה ברצינות וגם אני לא מתייחס לזה ברצינות".

בתשובה לשאלה מה בכל זאת ניסה מוזס להגיד לו, כשהציע לעשות "ככל יכולתו" כדי שיישאר ראש ממשלה, השיב נתניהו: "אם אני הייתי צריך להגדיר ולנסות מה הבנתי - ירידה קטנה במפלס, חסר משמעות, בעיני זה לא נכון גם כי יהיה הפוך הפעם ויחזרו לסורם מיד. אבל הם בטח לא ישנו את כיוון הספינה".

היום (28.5) הגיעה חקירתו של נתניהו בידי עו"ד קלינמן לסיומה.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.58MB)