כשארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי של העיתון, אמר לראש הממשלה בנימין נתניהו "בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, I will do my utmost שאתה תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה, ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה", הוא לא הציע לנתניהו שוחד אלא ניהל איתו שיחה לגיטימית בין מו"ל לפוליטיקאי בכיר, כך טוען מוזס במענה לכתב האישום שהגיש היום (18.1) לבית-המשפט המחוזי.

לא זו אף זו, מוזס טוען כי אין בדבריו אלו שלו, אף שהם נפתחים במילים "בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו", כל התניה לפיה אם נתניהו יפעל לקידום חוק שיפגע ב"ישראל היום" הרי שהוא יפעל לשינוי הסיקור לטובת נתניהו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

בכתב האישום שהוגש נגד מוזס ונתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 2000" מואשם העורך האחראי של "ידיעות אחרונות" כי הציע שוחד לראש הממשלה בכך שישנה מן היסוד את הסיקור שלו, של בני משפחתו ושל יריביו הפוליטיים, בהתאם לצרכיו, ואילו הוא יקדם חקיקה שתפגע בתפוצת "ישראל היום" ותיטיב כלכלית עם מוזס ועסקיו.

מוזס: הניסיון שלי לשכנע את נתניהו לקדם חוק שיפגע ב"ישראל היום" הוא חלק משיח לגיטימי שמהותו לובינג, ואילו ההבטחה לשנות מן היסוד את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" היא חלק משיח מקובל בין פוליטיקאים לבין אנשי תקשורת

בתגובה של מוזס לכתב האישום טוען המו"ל, באמצעות עורכות-הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, יאנה פוגל-סלוצניק ואריאל אילוז, כי הניסיון שלו לשכנע את נתניהו לקדם חוק שיפגע ב"ישראל היום" היה "חלק משיח לגיטימי שמהותו 'לובינג' שבין מחוקק לכלי תקשורת בעל אינטרס. שיח שנהוג לקיים עם מחוקקים, והוא מקובל בכל מדינה דמוקרטית, בו נדונים אינטרסים בעלי השלכה ציבורית בהקשר של חקיקה".

מוזס, שהוביל קואליציה חוצת מפלגות לאשר בקריאה טרומית חוק שיחייב את "ישראל היום" לגבות כסף עבור גיליונותיו, מציין כי "פעילות לובינג במדינות בעלות משטר דמוקרטי היא חלק אינהרנטי מהליך חקיקה ראוי ומקצועי, המאפשר להביא לידי ביטוי את האינטרסים המושפעים מהחקיקה. מדובר בכלי מרכזי העומד לרשות הציבור לפעול מול רשויות השלטון ונבחרי הציבור".

לפי מוזס, החלק השני במשוואה, כלומר ההבטחה לשנות מן היסוד את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" לטובת האינטרסים של נתניהו כדי שיישאר ראש ממשלה לשנים רבות, גם אם צריך לשם כך "להזיז את הספינה" ואף אם הדבר יחולל "רעידת אדמה" (כפי שהתבטא מוזס בשיחות עם נתניהו) הוא לא יותר מאשר אמירות טבעיות בשיחה בין מו"ל לפוליטיקאי ונאמרו "כחלק משיח נהוג, לגיטימי ומקובל בין פוליטיקאים וגורמים ציבוריים לבין אנשי תקשורת".

בכלל, מוסיף מוזס, לא נכון לראות את עסקת השוחד, שלטענתו מעולם לא התרחשה, ככזו שנועדה לשרת את האינטרסים הצרים שלו ושל נתניהו. "מדובר באינטרסים ציבוריים רחבים", טוען המו"ל הנאשם בשוחד.

מתחם קבוצת "ידיעות אחרונות" בראשון-לציון ממעוף הציפור, אפריל 2018 (צילום: מתניה טאוסיג)

מתחם קבוצת "ידיעות אחרונות" בראשון-לציון ממעוף הציפור, אפריל 2018 (צילום: מתניה טאוסיג)

האינטרס להגביל בחקיקה את "ישראל היום" הוא "אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה", טוען מוזס. הפצת "ישראל היום" במאות אלפי עותקי חינם אמנם פגעה ב"ידיעות אחרונות", מודה מוזס, אולם לדברי המו"ל שעמד במשך שנים בראש מונופולין בשוק עיתונות הדפוס, ואף ניצל לרעה את מעמדו כמונופולין, הפצת החינם של "ישראל היום" ברחבי המדינה הביאה באופן כללי ל"פגיעה בחופש העיתונות והביטוי, במגוון הדעות והפלורליזם". על כן, הגבלת כוחו של "ישראל היום" נועדה להביא מזור לחופש העיתונות בישראל.

האינטרס של נתניהו באופן הסיקור שלו, מוסיף וטוען מוזס, הוא "אינטרס ציבורי, ענייני ולגיטימי, מתוקף היותו נבחר ציבור", מה גם ש"סיקור הוגן ומאוזן של נתניהו היה גם חלק מאינטרס כללי של 'ידיעות אחרונות'". מוזס מסביר את האינטרס הזה בחרם שהטיל לדבריו נתניהו על קבוצת התקשורת למן שנת 2010, בעקבות אחד הפרסומים על רעייתו שרה נתניהו.

מוזס, שהוקלט בשיחה אומר לנתניהו כי "זה מקצוע לנווט" את העיתונאים במערכת כך שיפעלו לפי רצונך, מכחיש במענה לכתב האישום כי יש לו "השפעה ניכרת על תכני העיתון והאתר" בקבוצת "ידיעות אחרונות"

לדברי מוזס, החל משנת 2010 נתניהו "סירב להתראיין לכלי תקשורת של קבוצת 'ידיעות אחרונות', לא קיים קשר ותדרוכים עם עיתונאים ועורכים של הקבוצה, ועוד". בשנים שלאחר מכן, טוען מוזס, השניים המשיכו להיפגש ולשוחח. נתניהו הרבה להתלונן על הסיקור שלו ושל בני משפחתו ב"ידיעות אחרונות", אותו מכנה מוזס במענה לכתב האישום פעם אחר פעם "העיתון של המדינה", ואילו מוזס אמר לו כי "החרם של נתניהו כלפי 'ידיעות אחרונות' מקשה על היכולת לסקר אותו".

מוזס טוען כי בפגישות עם נתניהו הוא העלה בפניו "את הצורך בהסרת החרם על ידי נתניהו ובנרמול היחסים, כך שיתנהלו כמו שמתנהלים יחסים במערכת יחסים רגילה ומקובלת בין כלי תקשורת לראש ממשלה כמושא סיקור". לגרסת מוזס, "נרמול היחסים היה בהכרח מביא, כתוצאה טבעית, לשיפור בסיקור של נתניהו, שבמהותו יהיה סיקור הוגן ומאוזן יותר (ולא סיקור אוהד)".

כך, לפי מוזס השיחה בינו לבין נתניהו לא כללה הצעת שוחד של הטיית סיקור תמורת פגיעה ביריב עסקי, אלא בסך הכל ניסיון לייצר מחדש יחסים תקינים בין ראש הממשלה ל"ידיעות אחרונות", או כפי שקוראים לזה ב"עיתון של המדינה": נגישות.

"בנסיבות בהן הסיקור אינו דבר שמוזס הבטיח או הציע כי יעשה, אלא תלוי בנתניהו ובצעדים מעשיים מצידו של נתניהו לנרמול היחסים, ובנסיבות בהן שינוי בסיקור יהיה תוצאה טבעית של הנרמול, שתלוי כל כולו בנתניהו – לא מדובר בהצעה ל'מתת'", טוען מוזס. "בכל מקרה, הנרמול לא הותנה ולא היה כרוך בקידום חקיקה. השיח בפגישה על חוק 'מרוכך', כפשרה מידתית שתזכה להסכמה פוליטית ותהיה מקובלת אף על אדלסון, היה שיח מקובל ולגיטימי, שהתבסס על כך ששיקולים ציבוריים תמכו בחוק 'מרוכך' בנסיבות העניין, ושלשני הצדדים היה עניין בקידומו. לפיכך, לא מדובר בהצעת שוחד".

נוני מוזס דוחק בנתניהו לשלוח אדם שיתדרך את העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", רון ירון וערן טיפנברון, כיצד להטות את הסיקור לרצונו של נתניהו (צילומי מסך מהדיווח בחדשות 2 בינואר 2017 על חשיפת הקלטה של שיחות השוחד בין נתניהו למוזס)

נוני מוזס דוחק בנתניהו לשלוח אדם שיתדרך את העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", רון ירון וערן טיפנברון, כיצד להטות את הסיקור לרצונו של נתניהו (צילומי מסך מהדיווח בחדשות 2 בינואר 2017 על חשיפת הקלטה של שיחות השוחד בין נתניהו למוזס)

מוזס, שהוקלט בשיחה אומר לנתניהו כי "זה מקצוע לנווט" את העיתונאים במערכת כך שיפעלו לפי רצונך, ינסה לשכנע במשפט כי גם לו היה רוצה לא היה יכול "להזיז את הספינה". במענה לכתב האישום מכחיש מוזס כי יש לו "השפעה ניכרת על תכני העיתון והאתר" בקבוצת "ידיעות אחרונות".

לפי המענה לכתב האישום, "לעיתון ולאתר ישנם עורכים ראשיים ובעלי תפקידים בכירים רבים נוספים. בקבוצה ישנם מאות עיתונאים, פרשנים, כותבי מאמרים, תחקירנים ועורכים בכל הרמות. אותם עיתונאים ועורכים פועלים על פי סטנדרטים מקצועיים גבוהים, על מנת למלא את תפקידם על הצד הטוב ביותר. מוזס בחר, ככלל, שלא להתערב בתכנים ובעבודה העיתונאית. למוזס הייתה מעורבות מצומצמת, בעיקר בנוגע לצורך בבדיקת אמיתות פרסומים ולצורך באיזון התכנים, כחלק מהחזון של להיות 'העיתון של המדינה' ומתן ביטוי למגוון הדעות של כל הקשת הפוליטית".

מעבר לעובדה שמוזס מדבר על עצמו כאן בלשון עבר, למרות שהוא עדיין נושא בתואר "עורך אחראי" של "ידיעות אחרונות", מתעקש שלא לפרוש, ולאחרונה רק ביצר את מעמדו כשולט בקבוצת התקשורת, גם הניסיון שלו להעביר את האחריות לעורכים שתחתיו אינה עומדת במבחן המציאות.

עובדי "ידיעות אחרונות" שוברים שתיקה

כפי שכתב כאן איתמר ב"ז ערב הגשת כתב האישום, "בעידן נוני, העורכים הראשיים תמיד שימשו כזרועו הארוכה של המו"ל ושירתו את מערך האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלו. ותמיד היו להם חיילים – זוטרים ובכירים – שבאמצעותם התגשמו ההוראות וקיבלו צורה ונפח דרך הסיקור העיתונאי. שיטת 'ידיעות אחרונות', ששוכללה במשך שנות דור, היא תוכנת הפעלה מתוחכמת להוצאה לפועל של שחיתות עיתונאית. היא פועלת על רמיזותשליחים ותפיסה עמומה לגבי רוח המפקד, שזולגת במורד ההיררכיה המערכתית".

הטענה של מוזס כאילו אין לו השפעה ניכרת על תכני העיתון והאתר עומדת גם בניגוד להודאה של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע, שאמר בראיון לאתר "העין השביעית": "אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו".

ארנון (נוני) מוזס בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 27.12.2020 (צילום: איתמר ב"ז)

ארנון (נוני) מוזס בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 27.12.2020 (צילום: איתמר ב"ז)

בהמשך המענה לאישום נגדו קובל מוזס על כך ש"כתב האישום מתעלם אף מן העובדה ש'ידיעות אחרונות' הינו כלי תקשורת עצמאי, השומר על חופש העיתונות כערך במסגרת היותו 'העיתון של המדינה', המשקף את מגוון הדעות של כל הקשת הפוליטית, מספק לציבור הקוראים מידע רחב, מעמיק, מפורט ומאוזן על פעילות הממשלה והכנסת, כולל ביקורת נוקבת, ודוגל בעיתונות מאוזנת והוגנת".

הטענות הללו, כל אחת לחוד ובוודאי כולן יחד, עומדות בניגוד גמור לשורה של עדויות שהצטברו לאורך שנות דור על האופן שבו האינטרסים הזרים של המו"ל משפיעים על התוכן של העיתון. הקשת הפוליטית שמשתקפת מבעד לעמודי "ידיעות אחרונות" אמנם רחבה למדי, אבל היא אינה מייצגת את הציבור בישראל אלא את הקשרים של המו"ל הנאשם בשוחד. יש פוליטיקאים ששמם מתנוסס ב"רשימה הלבנה" וזוכים באופן קבוע לסיקור מחניף ומלטף, ולעומתם אחרים, מ"הרשימה השחורה", שחוטפים ביקורת דרך קבע. אחד מסימני ההיכר של חברי "הרשימה הלבנה" הוא הסתבכות בפלילים, לעתים עד כדי הרשעה ומאסר.

משפט המו"לים: תיקי "2000" ו"4000"

הטענות של מוזס בדבר ניקיון כפיו שלו ושל עיתון "ידיעות אחרונות" עומדות בניגוד מסוים לטענה אחרת של מוזס במענה לכתב האישום, לפיה לאחר בחירות 2013 ביקש ממנו נתניהו כי יסייע לו בהרכבת הקואליציה.

מראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הזקוק לסיוע בהרכבת קואליציה היינו מצפים לפנות למו"ל מושחת, שמחזיק בקצות אצבעותיו שורה של פוליטיקאים ממפלגות שונות וממליך מלכים באמצעות האימפריה התקשורתית שלו. והנה, על פי עדות מוזס עצמו, נתניהו פונה לעזרה דווקא אל מו"ל של "כלי תקשורת עצמאי, השומר על חופש העיתונות כערך במסגרת היותו 'העיתון של המדינה', המשקף את מגוון הדעות של כל הקשת הפוליטית, מספק לציבור הקוראים מידע רחב, מעמיק, מפורט ומאוזן על פעילות הממשלה והכנסת, כולל ביקורת נוקבת, ודוגל בעיתונות מאוזנת והוגנת".

62014-01-19

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.95MB)