כשראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם בשוחד, מרמה והרפת אמונים, הגיש בחודש שעבר לבית-המשפט המחוזי בירושלים את בקשתו לקבלת חומרי חקירה נוספים מפרקליטות המדינה, הוא טען בין היתר כי עצם פתיחת החקירה נגדו בפרשה המכונה "תיק 2000" נעשתה בניגוד לחוק.

סנגורי נתניהו, עורכי-הדין עמית חדד ובעז בן-צור, הפנו את בית-המשפט לבקשה להוצאת צו חיפוש שהגישה המשטרה לבית-משפט השלום בראשון לציון בתחילת 2016. צו החיפוש נדרש כדי שהחוקרים יוכלו לאתר במכשיר הטלפון של ארי הרו את ההקלטות בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, הקלטות שהולידו בסופו של דבר את אישומי השוחד בפרשה. הצו, ציינו באי-כוח נתניהו, ניתן ב-13.3.2016. "הפרט המעניין ביותר בצו", כתבו, הוא שהוא נושא את מספר התיק 2000.

מבחינת באי-כוחו של נתניהו, שהציגו את עצמם בבקשה לקבלת חומרים כמי שתועים באפלה חלקית בשל חוסר הרצון של הפרקליטות לחשוף בפניהם את כל הפרטים על החקירות הפליליות, היה כאן גילוי דרמטי.

"בשלב זה, לכאורה, עוד טרם בא לעולם 'תיק 2000'", הם כתבו. "על פני הדברים, במועד זה אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד המבקש [נתניהו], ראש ממשלה מכהן – לא ניתן. מפרסומים בתקשורת עולה, כי אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחה בבדיקה נגד המבקש ב'תיק 2000' ניתן רק ביום 10.7.2016".

חוק יסוד: הממשלה, הזכירו, מחייב את אישור היועמ"ש לכל חקירה פלילית נגד ראש הממשלה. אם הפרשה נולדה ארבעה חודשים לפני שניתן האישור, הרי שנולדה בחטא, שלא לומר בניגוד לחוק, וממילא דינו של התיק כולו להתבטל.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא דברים לפני פתיחת משפטו כשמאחוריו חברי-כנסת ושרים מהליכוד. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא דברים לפני פתיחת משפטו כשמאחוריו חברי-כנסת ושרים מהליכוד. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

היו מי שקפצו כמוצאי שלל רב על הגילוי של פרקליטי נתניהו. העיתונאי אלי ציפורי, למשל, צייץ בטוויטר תצלום של חלקה העליון בבקשה להוצאת צו חיפוש, כולל התאריך ומסגרת שצוירה סביב המילים "תיק מס' 2000", וכתב כך: "13.3.2016: המשטרה דורשת צו חיפוש בתיק 2000, למרות שהחקירה היא בעניינו של ארי הרו. 10.7.2016: מנדלבליט מחליט לפתוח בחקירה נגד נתניהו על שיחותיו עם מוזס; החוק קובע: 'לא תיפתח חקירה נגד רה"מ אלא בהסכמת היועמ"ש'. איך המשטרה חקרה 4 חודשים לפני?".

בחשבון הפייסבוק שלו היה ציפורי נחרץ אף יותר וקבע: "כך רדפו את נתניהו והפכו אותו ליעד מרכזי: תיק 2000 נולד במשטרה - 4 חודשים(!) לפני שמנדלבליט החליט בכלל על פתיחת חקירה בתיק [...] הפרקליטות מסרבת להבהיר את העניין הזה".

אלי ציפורי (צילום: "העין השביעית")

אלי ציפורי (צילום: "העין השביעית")

אלא שבשבוע שעבר הגישה הפרקליטות את תגובתה לבקשות כלל הנאשמים לקבל חומרי חקירה נוספים לקראת פתיחת שלב הראיות במשפט המו"לים, ובמסגרת התגובה הארוכה, כ-350 סעיפים הפרוסים על פני כ-90 עמודים, הבהירה כיצד מה שעשוי להיראות מהצד כראייה מנצחת שטורפת מחדש את כל הקלפים, אינו אלא אי הבנה שצמחה לממדי תיאוריית קשר.

לפי הפרקליטות, כשנתניהו מתאר בבקשתו את השתלשלות האירועים שהובילו לפתיחת פרשת "תיק 2000" הוא "מפליג בעניין זה לספקולציות עובדתיות". עוד מוסיפה הפרקליטות כי "חלק מהספקולציות נתלות בחומרי החקירה אך חלקן מעורר תמיהה", כגון הטענה שהפעולות לאיתור השיחות בטלפון של הרו נעשו ללא אישור היועמ"ש.

בתגובת הפרקליטות מובהר כי בשלהי חודש פברואר 2016 קיבלו רשויות האכיפה מידע על ההקלטות של שיחות נתניהו-מוזס השמורות במכשיר הטלפון של הרו (בפרקליטות לא מציינים האם הרו מסר את המידע במסגרת משא-ומתן מקדים להשגת מעמד של עד מדינה, אפשרות שהעלו באי-כוח נתניהו). בשלב זה היה הרו חשוד בעצמו בפרשה פלילית, במסגרתה ניתן צו חיפוש למכשיר הטלפון שלו (לאחרונה הוגש נגדו כתב אישום באשמת מרמה והפרת אמונים בפרשה זו).

"בתחילת חודש מרץ 2016, ולאחר שקיים התייעצויות עם הגורמים הרלוונטיים, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את משטרת ישראל לערוך בדיקות שהתחייבו נוכח חשדות שעלו נגד ראש הממשלה", כותבת הפרקליטות. "בתוך כך, על פי הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, פנתה משטרת ישראל בבקשה מתאימה לבית משפט השלום בראשון-לציון למתן צו הרחבה בנוגע להעתק הטלפון הנייד של הרו שהיה מצוי בידי המשטרה, כך שיותר לה להאזין ולתמלל קבצי אודיו וכל דבר אחר בקשר עם בירור החשדות בפרשה המכונה '2000'".

אביחי מנדלבליט עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

אביחי מנדלבליט עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

רק לאחר הוצאת הצו הנוסף אותרו ההקלטות ותומללו, מדגישה הפרקליטות, ולא לפני הוצאת הצו. בהמשך הועברו ההקלטות לבחינה ברשויות האכיפה ובחודש יולי  2016 "נתן היועץ המשפטי לממשלה ביטוי פומבי לכך שמתקיימת בדיקה בעניינו של נאשם 1 [נתניהו]". אמנם באי-כוחו של נתניהו טענו כי לפי "פרסומים בתקשורת" היועמ"ש אביחי מנדלבליט אישר את פתיחת החקירה רק בחודש יולי 2016, אך בפרקליטות מבהירים כי הנחה זו שגויה.

"בניגוד לאמור בבקשה [...] היועץ המשפטי לממשלה לא הודיע ביום זה על תחילת הליך בדיקה, אלא רק נתן פומבי לעצם קיומה". רגישות החקירה, לפי הפרקליטות, "חייבה את היועץ המשפטי לממשלה להורות על ביצוע בדיקות מקדמיות, למשל תפיסת השיחות שבמוקד תיק 2000 ותמלולן, טרם מעבר לביצוע פעולות חקירה גלויות, ובוודאי שטרם עדכון הציבור על כך שנבחן חשד לפלילים בקשר לראש הממשלה".

בפרקליטות קובלים על ניסיונם של פרקליטי נתניהו "לייצר, יש מאין, אווירה של פגם בהליך", בין היתר באמצעות הטענה כי "הפרט המעניין ביותר בצו" הוא שכבר במרץ 2016 היתה חקירה בשם "תיק 2000". "מה מעניין בפרט זה?", תוהה הפרקליטות. "כפי שפורט לעיל, ההחלטה על ביצוע בדיקה סמויה במסגרת תיק החקירה שכונה 2000 ניתנה לאחר קבלת המידע על אודות ההקלטות, וטרם פנייתה משטרת ישראל אל בית משפט השלום לשם קבלת הצו. העובדה שכבר בעת הגשת הבקשה פרשה זו כונתה 'תיק 2000' אין בה דבר".

פרטים חדשים על עד המדינה ניר חפץ

בתגובת הפרקליטות נכלל מידע נוסף השופך אור חדש על משפט המו"לים והעדים הכלולים בו.

כך, לדוגמה, מציינת הפרקליטות במענה לדרישת הנאשמים בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ' לקבל מידע על טובות הנאה שקיבל ניר חפץ במסגרת הפיכתו לעד מדינה, כי בשלב מסוים ביקש חפץ לשנות את עילת סגירת התיק שבו נחשד כי פעל להביא למינויה של השופטת הילה גרסטל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בתמורה לסגירת "תיק המעונות".

"בקשתו נבחנה באופן ענייני ומקצועי על ידי הגורמים המטפלים בתיק האמור, ועילת הסגירה שונתה בהתאם לבחינה זו", נכתב בתגובת הפרקליטות, בלי לפרט כי העילה שונתה מסגירה בשל חוסר ראיות לסגירה בשל חוסר אשמה. עם זאת, בפרקליטות מבהירים כי "אין מדובר בבקשה לטובת הנאה או לטובת הנאה שניתנה".

תגובת הפרקליטות גם חושפת מידע חדש על חקירת ה"מקורבת" לחפץ (צו איסור פרסום מונע פירוט נרחב יותר על מעמדה). ראש הממשלה דרש לקבל כל מסמך המתעד את ההתחייבות שניתנה לחפץ כי חקירתה של א' תישאר חסויה ולא תועבר לעיון ההגנה.

בנימין נתניהו וניר חפץ מגיעים לישיבת ממשלה, 13.12.09 (צילום: יוסי זמיר)

בנימין נתניהו וניר חפץ, 2009 (צילום: יוסי זמיר)

"התשובה לטענתם-בקשתם של הנאשמים טמונה בהנחתם השגויה, לפיה המאשימה ורשויות החקירה נענו לבקשת עד המדינה. ולא היא", כותבת הפרקליטות. "מן המזכרים שהועמדו לעיון הנאשמים עולה בבירור, כי הובהר לחפץ היטב, כי לצד הרגישות המתחייבת ביחס להודעת הנחקרת, לא ניתן להתחייב שהודעתה לא תימסר לעיון הנאשמים. עוד נאמר לחפץ, כי ההחלטה אם למסור חומר חקירה אם לאו, היא החלטה המסורה למאשימה והיא תתקבל בהתאם לכללים המנחים את הטיפול בחומרים שנאספו במסגרת החקירה.

"[...] כלומר, רשויות החקירה כלל לא הסכימו לבקשתו של עד המדינה חפץ לחסות את הודעת הנחקרת או להימנע ממסירתה להגנה, ואף לא הבטיחו לו דבר, אלא העבירו את בקשתו לשמירה על צנעת הפרט למאשימה. כבכל תיק, בחנה המאשימה את הודעת הנחקרת בשלב מתן החומרים לשימוע, והחליטה כי הרלוונטיות הרחוקה שלה מליבת החומר, אל מול הפגיעה בפרטיות ובצדדים שלישיים, מובילה למסקנה כי היא לא תועבר בשלב השימוע. על עמדתה זו הודיעה המאשימה לבא כוחו של חפץ, תוך שהובהר במפורש כי אם יוחלט בבוא היום על הגשת כתב אישום, תהיה ההודעה חלק בלתי נפרד מכתב האישום. מעולם לא ניתנה הבטחה לבא כוחו של חפץ כמענה לבקשתו, אלא כאמור הוא עודכן בעמדתה המקצועית של המאשימה".

אמנם בפרקליטות מאשרים כי אכן היתה תקלה, בגינה הועברה הודעת הנחקרת לסנגורים כבר בשלב ההכנות לשימוע, אולם לפי הפרקליטות "בשלבי החקירה ואף לאחריה, לא היה לגוף החוקר או למאשימה כל קשר עם הנחקרת או עם באת-כוחה, ואף לא הייתה כלפיה כל התחייבות באשר למסירת חומרי החקירה הנוגעים אליה לידי ההגנה".

יונית לוי ועמית סגל באולפן חדשות 12 (צילום מסך)

יונית לוי ועמית סגל באולפן חדשות 12 (צילום מסך)

חלק אחר בתגובת הפרקליטות מתייחס לבקשת מסמכים שנוגעים למקרה אשר פורסם על-ידי עמית סגל בחדשות 12. לפי דיווחו, גורם משטרתי פנה לחוקרי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש) בזמן אמת וסיפר להם על הלחצים שהופעלו על חפץ. לפי הדיווח, ראש מח"ש קרן בר-מנחם סירבה לקבל את התלונה, שכן המקור ביקש להטיל חיסיון על שמו.

בפרקליטות מציינים כי בעקבות הפרסום נערך בירור, וממנו עלה כי תמונת המצב שונה מעט מזו שתוארה על ידי סגל בחדשות 12. "חוקר מח"ש זכר, כי בין החודשים ספטמבר לנובמבר 2018, זמן רב לאחר שחקירתו של עד המדינה חפץ הסתיימה, פנה אליו גורם משטרתי, שטען שיש לו מידע על אודות תרגילי חקירה פסולים שבוצעו בתיקי ראש הממשלה", נכתב בתגובת הפרקליטות.

"החוקר הבהיר במפורש כי לא נאמר לו שהמידע קשור לעד המדינה חפץ או לחקירתו. לדברי החוקר, הוא העביר את המידע לחוקר נוסף במח"ש, וזה האחרון אישר את דבריו. לטענת החוקר, ראש מח"ש דרשה כי תתבצע פנייה בכתב על ידי הפונה. פנייה כזו מעולם לא הוגשה. שני החוקרים לא תיעדו את הפניה הראשונית וכאלו לא נמצאו במערכות המחשוב של מח"ש. בשונה מן הפרסום אליו התייחסו הנאשמים בבקשתם, הפנייה אל החוקר, לטענתו, לא הייתה בתחילת 2018, בעת שחפץ נחקר, אלא כאמור בחודשים האחרונים של 2018. הפונה אף לא הזכיר או קישר בין המידע שיש בידיו לבין חקירתו של חפץ בפרט או חקירת פרשת 4000 בכלל. מעבר לכך כאמור אין בידי המאשימה מידע נוסף או תיעוד של הפניה האמורה".

היועמ"ש אביחי מנדלבליט ודנה וייס, חדשות 12 (צילום מסך)

היועמ"ש אביחי מנדלבליט ודנה וייס, חדשות 12 (צילום מסך)

פרסום נוסף של חדשות 12, כתבה נרחבת מאת דנה ויס על הליך קבלת ההחלטות של היועמ"ש בתיקי נתניהו, מוזכרת אף היא בבקשת הנאשמים ובתגובת הפרקליטות. הנאשם נתניהו מצטט מהכתבה כי בשלב מסוים ניתן למשטרה אישור לעקוב אחר בנו, יאיר נתניהו, וביקש מהפרקליטות את האישור שניתן למעקב אחר נתניהו הבן. הפרקליטות מבהירה כי "לא בוצע מעקב שכזה בתיק שבפנינו".

אשר לדרישת נתניהו לקבל לידיו חוות דעת בטחונית סודית על חקירותיו הפליליות שנערכה במלמ"ב, בפרקליטות טוענים כי "חוות הדעת מתייחסת לראיות החסויות, ואין בה תיעוד של פעולה כלשהי שבוצעה על ידי היחידה החוקרת או חומר שנאסף על ידה. על כן, חוות הדעת אינה מהווה חומר חקירה".

בלב תגובת הפרקליטות, שנכתבה בידי עורכי-הדין יהודית תירוש, אמיר טבנקין, אלון גילדין, קרן צבירן-לצטר, ניצן וולקן, אסף עיסוק והדר ויינשטיין, הטענה כי יש לדחות את בקשות הנאשמים לקבלת חומרי חקירה נוספים כיוון שרוב מוחץ מהחומרים אותם הם מבקשים כלל לא נכנסים לקטגוריה של "חומרי חקירה". בפרקליטות טוענים, על סמך פסיקות העליון, כי ב"חומרי חקירה" הכוונה לחומרי הגלם, שהועברו זה מכבר לסנגורים. כל תרשומת בין גורמים שונים ברשויות האכיפה, או בינם לבין בית-המשפט, כל עיבוד של חומר הגלם לכדי חוות דעת, פרשנות והמלצות, הוא בגדר "תרשומת פנימית" שאין מקום להעבירה לסנגורים.

בפרקליטות טוענים כי נעשה "מאמץ עילאי" לעמוד בדרישות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב העברת חומרי חקירה לסנגוריה, וכי הועברו כל החומרים שמחויבים על פי חוק ועוד למעלה מכך.

טיעון מרכזי נוסף של הפרקליטות הוא שהנאשמים הקדימו את המאוחר בבקשותיהם, וכי חלק נכבד מהבקשות שלהם, ובעיקר הטענות בדבר פגמים לכאורה שנפלו בחקירה הפלילית, מקומן אינו בשלב זה של בקשת חומרי חקירה אלא בשלב הטענות המקדמיות להגנה מן הצדק ובשלב ההוכחות וחקירת העדים. "זכות העיון אינה חלה על כל חומר שההגנה סבורה, שיתכן שיש בו כדי לחתור תחת יושרתן של רשויות האכיפה או שיש בו כדי לחשוף פגמים בהתנהלותן", טוענת הפרקליטות.

לפי הפרקליטות, שפע הטענות שהעלו הנאשמים בדבר פגמים לכאורה במהלך החקירה "מלמדות דווקא, כי בידיהם מצוי זה מכבר 'חומר החקירה' הדרוש לקיומו של המשפט; וכי אף אם נפלה שגגה כלשהי בהקשר זה של זכות העיון ב'חומר חקירה', הרי שמדובר בשולי השוליים של האישום שלפנינו".

חומרים אחרים, מציינת הפרקליטות, לא הועברו מחמת כלליות הבקשה ומה שנראה כ"מסע דיג". כך, לדוגמה, נתניהו ובני-הזוג אלוביץ' דורשים בין היתר לקבל את ההעתק המלא של החומרים שנמצאו על אחד ממכשירי הטלפון של עד המפתח אילן ישועה. ראש הממשלה מבקש את כל "הדיסקים" שעליהם חומר מההתקנים הדיגיטליים של ניר חפץ וכל הנאשמים מבקשים את מלוא התוכן של הטלפונים הניידים של העד ארי הרו (מוזס ביקש לקבל גם את תיבות הדוא"ל שלו). "אין בהן בבקשות את שהיה מצופה שיהיה, נוכח הפסיקה – קרי, בקשות מושכלות לתביעה לחיפוש ממוקד וקונקרטי בהתקן דיגיטלי מסוים", טוענת הפרקליטות.

מצבם של עדי המדינה

עוד טוענת הפרקליטות כי יש לדחות את הבקשה לקבלת חומרים על תקשורת בין החוקרים לעדים במשפט שנעשתה לאחר תום החקירה. בהקשר זה מתייחסת הפרקליטות ללחץ, ולאיומים, שמופעלים על העדים המרכזיים. מלשון התגובה עולה כי במשפט המו"לים לא רק עדי המדינה נחשבים "מאוימים" אלא גם עד המפתח ישועה, שעומד במקביל בלב הליך משפטי אחר שיזמו הנאשמים, לחשיפת מקור ההדלפה של שיחותיו עם אלוביץ' לעיתונאי חדשות 13 רביב דרוקר.

"מצבם של עדי מדינה אינו פשוט, בלשון המעטה; בפרט, אמורים הדברים בתקופה שבין מתן עדותם במשטרה לבין מתן העדות בבית המשפט ובמיוחד בתיק זה, בו מוגדרים עדי המדינה והעד ישועה כעדים מאוימים", נכתב בתגובת הפרקליטות. "בנסיבות אלה אך מתבקש שיהיה להם שיח כזה או אחר עם החוקרים במשטרה. והנה, אם ברירת המחדל של שיח בין חוקר לנחקר בשלב החקירה עצמו היא שלפנינו "חומר חקירה"; הרי נראה בבירור שברירת המחדל הזו מתהפכת לאחר סיומה של החקירה. בשלב זה, מסתבר כי השיח שיתקיים לא יעסוק כלל באישום, אלא בבירור שלומו של העד בתקופה המורכבת שעד לעדותו. ככל שיגלוש השיח למידע רלוונטי כלשהו ביחס לאישום, וככל שתהיה טמונה בשיח טובת הנאה נוספת לעד מדינה – ברור שיימסר מידע זה לנאשמים".

אילן ישועה בדסק החדשות של "וואלה" (צילום: "העין השביעית")

אילן ישועה בדסק החדשות של "וואלה" (צילום: "העין השביעית")

בהמשך מפרטת הפרקליטות: "כבכל תיק בו קיימת רגישות מיוחדת הנוגעת לעדים מסוימים בתיק, ובמיוחד בהקשרים של אבטחה ושמירה על שלום העדים, היחידות החוקרות מקיימות קשר שוטף עם עדים אלה, גם לאחר העברת החומר לפרקליטות ולאחר הגשת כתב האישום. בהתאם לכך גם בתיק שלפנינו, מתקיים קשר שוטף עם עדי המדינה ועם עד התביעה אילן ישועה. קשר שוטף זה הוא טכני בעיקרו, ואין בו כל רלוונטיות לאישום, ולפיכך הוא אינו בגדר 'חומר חקירה'".

על אף כל ההסתייגויות וההסברים, תגובת הפרקליטות מעלה כי בכל זאת בעקבות בקשות הנאשמים הועברו לידיהם חומרים נוספים, כולל: "מזכרים בודדים לגבי תכתובת נוספת" בין הפרקליטות לעדי המדינה; ההתכתבות שהוחלפה בין משרדי המשפטים והתקשורת למבקר המדינה בעניין תקינות פעילותו של נתניהו כשר תקשורת; ההתכתבויות של הפרקליטות עם חברת התמלול החיצונית שהיתה אחראית לתמלול השיחה בין חוקרת המשטרה לבנם של בני-הזוג אלוביץ', אור אלוביץ' (שיחה שתומללה באופן חסר); שני דוחות פעולה הנוגעים לאיתור ההקלטות במכשיר הנייד של הרו; שלושה מתוך ארבעה עמודי פלט של הודעות טקסט מהטלפון של הרו; ושתי הודעות טקסט נוספות שהועברו בין מוזס להרו, חודשים לאחר האירועים שבלב תיק "2000".

"כפי שעולה מן התגובה המפורטת שלעיל", חותמת הפרקליטות, "מסרה המאשימה לידי הנאשמים את מלוא חומרי החקירה כנדרש על פי הדין, ולא אחת אף מעבר לכך; כן שבה המאשימה ובחנה ביסודיות ובאופן מעמיק את בקשות הנאשמים לקבלת חומרים נוספים, ובהתאם לכך אף הוסיפה והעבירה לידי הנאשמים מסמכים ספורים. משכך, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשות הנאשמים".

67104-01-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 13.42MB)