"זהו הרעיון המטורף ביותר ששמעתי אי פעם - ושמעתי לא מעט רעיונות על גבול הטירוף", אמר לי בכיר לשעבר במוסד לאחר שקרא את הדיווח של ה"ניו יורק טיימס" (19.5), שלפיו המוסד שכנע את ה-CIA לשקול למנות את נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד כמנהיג איראן - אם ישראל תצליח ליצור את התנאים לקריסת המשטר הדתי בשבועות הראשונים של המלחמה.
בתוך ה-CIA ובצמרת המודיעין הישראלי שררה ספקנות עמוקה לגבי היתכנות המבצע, שהתנהל תחת מעטה סודיות חריג. אולם ראש המוסד דוד ברנע וסגנו, הידוע לציבור רק כא' –ששניהם ייחסו במשך שנים חשיבות עצומה ל"מבצעי השפעה", כלומר ללוחמה פסיכולוגית - הצליחו ככל הנראה לשכנע את הספקנים לתת לתוכנית הזדמנות.
א', שהיה קצין איסוף (קצ"א) והגיע לתפקיד ניהול ופיקוד בדרגים בינוניים של צומת, האגף האחראי על גיוס והפעלת סוכנים, היה ילד טיפוחיו של ברנע. אף שלא הגיע לתפקידים בכירים, ברנע שהיה ראש צומת ואחר כך סגן ראש המוסד, קידם את א' ומינה אותו לעמוד בראש אגף התודעה.
עד לברנע היה זה אגף לא מהמובילים את מבצעי המוסד. אך ברנע השאפתני הטיל עליו את המשימה החשובה ביותר, שאמורה היתה להיות גולת הכותרת של הקריירה שלו – הכשרת הרקע להפלת המשטר באיראן.
ברנע סבר שהעובדה שא' מזוהה עם השקפת עולמו של נתניהו, או במילים פחות מכובסות: ביביסט - רק תסייע לו להכשיר את א' להתמנות כמחליפו. נתניהו אישר את מינויו של א' לסגן ראש המוסד, אך התעלם מכוונות ברנע והחליט על מינוי האלוף רומן גופמן לראשות המוסד.
כותרות הכתבה ב"ניו יורק טיימס"
לפי מקורות שביקשו להישאר בעילום שם, לאחרונה התקיימו מגעים עקיפים בין המוסד, ה-CIA ועוזריו של אחמדינג'אד - ואולי אף עם אחמדינג'אד עצמו. אותם מגעים התרחשו לכאורה במהלך ביקוריו של הנשיא האיראני לשעבר בגואטמלה ובהונגריה, שתי מדינות הנחשבות ידידותיות במיוחד לישראל ולארצות-הברית.
להונגריה מקום מיוחד במיתולוגיה העכשווית של המוסד. שם הקים המוסד את חברת הקש שדרכה נותבו הביפרים שנמכרו לחיזבאללה - מכשירים שהתפוצצו ברחבי לבנון בספטמבר 2024 ופצעו אלפי פעילי חיזבאללה (וגם לא מעט אזרחים חפים מפשע).
ימים ספורים לפני מלחמת 12 הימים ביוני 2025, שבמהלכה מטוסים ישראליים ואמריקאיים הפציצו מתקני גרעין איראניים והרגו מפקדים בכירים ומדעני גרעין, היה אחמדינג'אד אורח של אוניברסיטה המזוהה עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שאיבד בעצמו את השלטון רק לפני שבועות אחדים.
כמו כל אישיות איראנית בכירה היוצאת לחו"ל, אחמדינג'אד לווה כל העת באנשי משמרות המהפכה וקציני מודיעין שתפקידם למנוע עריקות או מגעים עם שירותי ביון זרים.
במהלך מלחמת יוני היה אחמדינג'אד מאופק במיוחד בביקורתו על ישראל וארצות-הברית - דבר שלא נעלם מעיני משמרות המהפיכה. במהלך השנה האחרונה הוא שהה במעצר בית בשכונה צנועה בדרום טהרן. אורח חייו הסגפני יחסית הקנה לו מידה מסוימת של תמיכה בקרב איראנים עניים, שרבים מהם זכרו אותו ואת תקופת נשיאותו בזכות מדיניות רווחה שנועדה להקל על קשיי היומיום.
נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד מסייר בין צנטריפוגות במתקן הגרעין בנתאנז, 2008 (צילום: ממשלת איראן)
מי שהגו את תוכנית החלפת המשטר במוסד היו מוכנים להתעלם מעברו של אחמדינג'אד בתקופת נשיאותו בין 2005 ל-2013. באותן שנים הוא קרא שוב ושוב להשמדת ישראל, תמך בהאצת תוכנית הגרעין האיראנית, גינה את ארצות-הברית ותקף את ערכי הדמוקרטיות המערביות. הוא גם הפך לנלעג במערב כאשר בנאום באוניברסיטת קולומביה טען שאין הומוסקסואלים באיראן.
במאמר שפורסם בשבוע שעבר באתר האמריקאי SpyTalk, העיתונאי והפרשן האמריקאי-איראני הומאן מאג'ד, שהיה מתורגמן של אחמדינג'אד בביקוריו באו"ם, העלה את ההשערה שהמוסד סייע בחשאי לחיזוק מעמדו של אחמדינג'אד דווקא משום שהרטוריקה שלו הרחיקה עוד יותר את איראן מהעולם.
אחמדינג'אד עלה לשלטון בתמיכתו של המנהיג העליון עלי חמינאי, שהואשם בזיוף הבחירות ב-2009 כדי להבטיח לו כהונה שנייה. הבחירות השנויות במחלוקת הציתו את מחאת התנועה הירוקה, שדוכאה באכזריות בידי מיליציית הבסיג': מאות נהרגו ואלפים נכלאו.
אולם עם הזמן הסתכסך אחמדינג'אד עם חמינאי, לאחר שהאשים את המשטר בשחיתות מערכתית. בראיון ל"ניו יורק טיימס" בשנת 2019 נקט טון מפויס במפתיע כלפי הנשיא דונלד טראמפ: "מר טראמפ הוא איש מעשה. הוא איש עסקים ולכן מסוגל לחשב עלות מול תועלת. אנו אומרים לו: הבה נחשב את העלות והתועלת ארוכות הטווח של שתי האומות שלנו ולא נהיה קצרי רואי".
בשלב זה כבר נחשב אחמדינג'אד ל"ילד הרע" של ההנהגה, מעין דיסידנט פנימי בתוך הרפובליקה האסלאמית. חמינאי ובעלי בריתו מנעו ממנו להתמודד בשלוש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות. הוא הושם במעצר בית, לא רק בשל דעותיו הפוליטיות, אלא גם בשל חשדות שהפך למעשה לנכס השפעה של ארצות-הברית, ישראל והמערב. אנשי משמרות המהפכה פיקחו על ביתו מסביב לשעון.
זירת נפילת טיל איראני בתל-אביב, 1.3.26 (צילום: חיים גולדברג)
לפי בכיר לשעבר במודיעין הישראלי שהיה מעורב בענייני איראן, תוכנית החלפת המשטר של המוסד הגיעה לשיאה הדרמטי ביום הראשון של המלחמה, ב-28 בפברואר. כחלק מהמאמץ להציג את אחמדינג'אד כמנהיג חלופי אפשרי, חיל האוויר הישראלי הפציץ את ביתו. שומרי ראשו נהרגו והוא עצמו נפצע.
"התקיפה הייתה חלק ממבצע הונאה ולוחמה פסיכולוגית", אמר לי אותו בכיר לשעבר. "אם הסוכנים שלנו בשטח היו פשוט מחלצים את אחמדינג'אד לאחר הריגת שומריו, זה היה חושף אותו כמשתף פעולה. הרעיון היה ליצור מראית עין שגם הוא יעד ישראלי".
אולם נראה שמשהו השתבש. אחמדינג'אד, כאמור, נפצע, ומאז מקום הימצאו ומצבו אינם ברורים. הדיווח של ה"ניו יורק טיימס" הציב אותו כעת כמעט בוודאות בסכנה גדולה עוד יותר. לפי כמה מקורות, המשטר דן באפשרות להעמידו לדין באשמת בגידה - ואולי אף להוציאו להורג - אם כי צעד כזה עלול לעורר זעם ציבורי בשל מעמדו כנשיא לשעבר.
ראש הממשלה אריאל שרון (מימין) לוחץ את ידו של ראש המוסד הנכנס האלוף במיל. מאיר דגן, 30.10.2002 (צילום: סער יעקב, לע"מ)
בכירים לשעבר במוסד סיפרו לי גם כי בתקופות כהונתם של מאיר דגן ויורשו תמיר פרדו (2002–2016) מעולם לא הייתה תוכנית מבצעית רצינית להפלת המשטר האיראני.
"הייתה תקווה שהמיעוטים המדוכאים באיראן - בלוצ'ים, כורדים וערבים - יציתו אי-שקט", אמר אחד מהם. "נעשו מאמצים לעודד קבוצות מחתרת, לספק להן נשק, לוגיסטיקה והכשרה. אבל איש לא באמת האמין שזה יפיל את המשטר. היה ברור שהרפובליקה האסלאמית תקרוס רק אם מסה קריטית של איראנים רגילים, המונעים מייאוש כלכלי וכמיהה לחירות, תקום על רגליה".
במשך עשרות שנים העסיק המוסד גברים ונשים שהבינו את איראן לעומק. חלקם לא היו רק ממוקדים במודיעין מבצעי, אלא גם ראו עצמם כחוקרים אקדמאיים: הם למדו פרסית, היסטוריה ותרבות איראנית באוניברסיטאות, כתבו עבודות מחקר והעמיקו חקר בחברה האיראנית. אחת מהן לפחות הגיעה לכמה תפקידים בכירים ומשפיעים במיוחד בנושא האיראני.
האם הם התנגדו לתוכנית ההזויה של ברנע וא'? האם המוסד, שהטיף לפלורליזם מחשבתי, צופף את שורותיו? או שמא ברנע, סגנו ואחרים שנשאבו כל כך בשאיפה להפיל את המשטר, לא האזינו למי שאתגרו אותם אינטלקטואלית, בלבלו בין משאלת לב למציאות והצליחו לשכנע בכך גם את עמיתיהם האמריקאים?
פיימן ויאן, מנהיגת המחתרת הכורדית באיראן, צילום מסך מתוך ראיון שערך איתה איתי אנגל עבור "עובדה" ושודר בפברואר 2026
במבט לאחור, האסטרטגיה הרחבה יותר של המלחמה שנוהלה בידי טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו נראית יותר ויותר ככזו שבנויה על אילתור ומבוססת על אשליות.
ההנחה הייתה שחיסול צמרת המשטר - הריגת המנהיג העליון עלי חמינאי, חיסול מפקדי משמרות המהפכה ומדעני הגרעין, והפצצות מסיביות על בסיסי טילים, מתקני גרעין ותשתיות - יובילו לתגובת שרשרת: כורדים איראנים יזרמו מעבר לגבול מכורדיסטן העיראקית, הציבור יציף את הרחובות, המשטר יתמוטט ואחמדינג'אד יעלה לשלטון. ברור שכך לא קרה. שינוי משטר אכן התרחש, אך לרעה. לא זה שישראל דמיינה.
המסקנה העצובה היא שהמוסד ואגף המודיעין של צה"ל, למרות מחלקות המחקר המהוללות שלהם, פשוט לא הבינו או לא רצו להבין לא את המשטר התיאוקרטי בטהרן ולא את המגמות החברתיות באיראן.
הדיווחים האחרונים של ה"ניו יורק טיימס" - כולל הטענות המוקדמות יותר, שלפיהן נתניהו וברנע שכנעו את טראמפ ששינוי משטר הוא יעד בר-השגה - מרמזים כי גורמים בממשל האמריקאי מחפשים כעת שעיר לעזאזל למלחמה כושלת שמטרותיה המרכזיות לא הושגו.
יותר ויותר נראה שישראל היא אותו שעיר לעזאזל.