ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דורש להסיר את החיסיון מעל חוות דעת בטחונית סודית שאוסרת לפרסם חלק מחומרי החקירה בפרשות השחיתות שבגינן הועמד לדין. חוות הדעת הוגשה לפני כחצי שנה על-ידי הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), ניר בן-משה. לפי פרקליטות המדינה, חוות הדעת הסודית והמידע שהיא אוסרת לפרסם לא יימסרו לנתניהו מנימוקים של שמירה על בטחון המדינה. בשלב זה לא ידוע על אילו חומרי חקירה מדובר.

המידע על קיומה של חוות הדעת מופיע בבקשה שהוגשה השבוע מטעם נתניהו לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם מתנהל משפטם של ראש הממשלה, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'. שניים מעורכי-דינו של נתניהו, בעז בן-צור ועמית חדד, דורשים מהשופטים להורות לפרקליטות לחשוף שורה של מסמכים ופרטי מידע שהוגדרו כחסויים או כ"לא רלבנטיים". בקשות דומות הגישו גם שלושת הנאשמים האחרים, מוזס ובני הזוג אלוביץ'.

מי שעיינו בחוות הדעת הבטחונית החסויה הם שר הביטחון בני גנץ וקודמו בתפקיד נפתלי בנט, יריביו הפוליטיים של נתניהו. מתוקף תפקידם, גנץ ובנט נדרשו לקרוא את חוות הדעת של המלמ"ב ואת עמדת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, שצורפה אליה. לאחר מכן חתמו על תעודת חיסיון שמאשררת את חוות הדעת הבטחונית ואוסרת לפרסם את חומרי החקירה שחשיפתם עלולה, לדבריהם, "לפגוע בבטחון המדינה".

לבקשה של נתניהו צורפה עמדת הפרקליטות כפי שנמסרה לעורכי-דינו. לפי נציגות הפרקליטות, עורכות-הדין קרן צבירן-לצטר והדר ויינשטיין, אין למסור לנתניהו את חוות הדעת משום ש"מפורט [בה] תוכן המקטעים החסויים ונימוקי בטחון המדינה המצדיקים חיסיון, ועל כן היא מהווה חלק בלתי נפרד מתעודת החיסיון וכפופה לחיסיון".

תעודות חיסיון דומות, על פרטי מידע אחרים, נחתמו על-ידי שר האוצר לשעבר משה כחלון ועו"ד אהוד הלוי, הממונה על החסיונות במשרד לבטחון הפנים. גם אותן מבקש נתניהו לבטל, בטענה שהמידע החסוי דרוש לו כדי להוכיח את חפותו.

אלו אינם המסמכים היחידים שנתניהו דורש להורות לפרקליטות לחשוף. חומרים חסויים אחרים עוסקים בעדי המדינה ניר חפץ, שלמה פילבר וארי הרו, ביחסים בין החוקרים לעד אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר, ולנסיבות פתיחת החקירות נגדו. שתי בקשות שהוגשו מטעם נתניהו לבית-המשפט מצביעות על המסמכים ופרטי המידע שראש הממשלה מעוניין לחשוף.

לצד זה, הבקשות עצמן חושפות מידע ואפיקי חקירה שלא הבשילו לכדי כתבי אישום, המציגים את נתניהו באור בלתי מחמיא. באפיק חקירה אחד כזה, שכאמור לא הניב כתב אישום, נחקר חשד שלפיו מקורבו של נתניהו נתן אשל תיווך בינו לבין שלדון אדלסון, מו"ל "ישראל היום", והעביר לראש הממשלה כספי שוחד.

לקראת פתיחת המשפט, כנהוג, העבירה הפרקליטות לנאשמים את חומרי החקירה שעליהם מתבסס כתב האישום. ואולם, המידע על חקירתו של אשל – ועוד שורה של אפיקי חקירה ופריטי מידע אחרים – נמסרו לנאשמים בתמצות, כ"פרפראזה" בלשון המשפטית. נתניהו, כמו מוזס ובני הזוג אלוביץ', מבקש לחשוף את המידע המלא מאחורי חלק מהתיאורים המתומצתים הללו – גם במחיר של פגיעה בתדמית שלו ושל קרוביו.

נתניהו מבקש לחשוף מידע על יחסיו עם טייקונים

רשימת פרטי המידע שנבדקו על-ידי החוקרים כוללת שלל טענות ועדויות לגבי קשריהם של נתניהו ובני משפחתו עם עסקנים ובעלי הון: ארנון מילצ'ן, ג'יימס פאקר, רון לאודר, דדי גראוכר, ג'ושוע ראו, פויו זבלודוביץ', רוני מאנה ועוד. ברוב המקרים, הקו המחבר מייחס לנתניהו ובני משפחתו קבלת טובות הנאה.

כמה מהטענות פורסמו כבר בעבר. טובות הנאה שנתנו מילצ'ן ופאקר לבני משפחת נתניהו, למשל, עומדות בבסיס האישומים ב"תיק 1000". שיחות הטלפון הסודיות של ראש הממשלה ומקורביו עם עורך "ישראל היום" לשעבר עמוס רגב בשעות לילה, סמוך למועד ירידת החינמון לדפוס, דווחו גם הן. פרטים אחרים – שכאמור הוגשו לנתניהו ולשאר הנאשמים בלי לקבוע אם מדובר בעדויות מהימנות – אינם מוכרים לציבור הרחב ועשויים להתברר באולם בית-המשפט.

ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

מקרה אחד כזה הוא טענה שלפיה במהלך שנת 2016 ביקש נתניהו מאיש העסקים רוני מאנה ומאדם שזוהה רק כ"אליגולה" ש"יורידו ממנו את נוני". לפי המסמך שהוגש לבית-המשפט, הרקע לבקשה היה "כוונה לפרסם ב'ידיעות אחרונות' כתבה על בנו של ביבי". נתניהו לא מאשר ולא מכחיש את המקרה, אלא רק דורש לחשוף את המידע המלא שעליו מתבססת הקביעה הזאת. לדבריו, המידע נחוץ כדי לחשוף את התנהלותו של מוזס.

טענה אחרת שמוזכרת במסמך שהוגש לבית-המשפט נוגעת לטובת הנאה שלכאורה ניתנה לנתניהו: "מילצ'ן הכיר לנתניהו יועץ תקשורת אמריקאי אשר נתן לו שירותי ייעוץ ללא תמורה בעוד הוא גובה בדרך כלל אלפי דולרים עבור שירותיו. אותו יועץ היה מעורה במינוי שגריר ארצות-הברית". במסמך לא מופיעים שמו של היועץ או השירותים שכביכול העניק לנתניהו, ולא מצוין אם מדובר בשגריר הנוכחי דייוויד פרידמן או בקודמו, דן שפירו.

כמה מהטענות מתייחסות למתנות שלכאורה ניתנו לנתניהו ולבני משפחתו מבעלי הון. אחת מהן גורסת כי "שרה נתניהו, בעת ביקור בניו-יורק, ראתה שעון מדף מזהב שמצא חן בעיניה. גב' נתניהו קיבלה השעון, ואת תמורתו שילמה מזכירתו של רון לאודר בניו-יורק. בעבור השעון שלחה שרה נתניהו מכתב תודה לרון לאודר". לפי טענות אחרות, נתניהו קיבל מתנות יקרות ערך גם מבעלי ההון ג'ושוע ראו, דדי גראוכר ופויו זבלודוביץ'. כאמור, נתניהו הגיש את המידע לבית-המשפט בלי לאשר או להכחיש את הפרטים.

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן, 2005 (צילום: פלאש 90)

המסמכים שהגיש נתניהו לבית-המשפט כוללים גם טענות שחקרה המשטרה לגבי שאר הנאשמים – אם כי לא את כל המידע הוא מבקש לחשוף. לפי אחת הטענות, שאול אלוביץ' מחזיק וילה באי היווני לפקדה, אך מנסה להסתיר זאת כדי שלא יחלטו אותה בעקבות ההליכים הפליליים.

במקרה אחר, שתיאורו הכללי הוגש לבית-המשפט גם על-ידי נוני מוזס, נטען שמו"ל "ידיעות אחרונות" סוחט פוליטיקאים ואנשי עסקים באמצעות הכנת תחקירים על ענייניהם האינטימיים, כביכול לשם פרסומם בעיתון – וגניזתם בתמורה לשליטה על הכרעותיהם. טענות דומות הועלו בעבר על-ידי אסף לוי, כתב חוקר שהועסק ב"ידיעות אחרונות" וביומון הכלכלי של מוזס, "כלכליסט".

אחד החלקים התמוהים בבקשה של נתניהו עוסק בתיאוריית קונספירציה על הנעשה במשרד התקשורת. התיאוריה מפורטת במכתב קצר ומבולבל שנשלח לחוקרי המשטרה. עיון בו מעורר רושם שאין לו כל ערך. ובכל זאת, עורכי-הדין של נתניהו דורשים לחשוף את השולח ואף מכנים אותו "מקור מודיעיני"

אחד החלקים התמוהים בבקשה שהוגשה מטעם נתניהו לבית-המשפט עוסק בתיאוריית קונספירציה שמפורטת במכתב שנשלח לחוקרי המשטרה. המכתב עצמו קצר ומבולבל, כולל מונחים בסגנון "מערכת קרטלית ממודרת מסלקת שימון וכסף" ואיחולים דוגמת "הגיע הזמן לניתוח להסרת הגידול במקום אנטיביוטיקה ואופטלגין לשיכוך כאבים". מחבר המכתב אינו כולל בו הוכחות כלשהן, מוסר רשימה של עדים פוטנציאליים שלטענתו יש לחקור, ומצביע על מי שלדעתו אחראי למסכת המושחתת: לוביסט הצמרת בוריס קרסני.

אף שמדובר במסמך שאינו משדר אמינות, עורכי-דינו של נתניהו דורשים לחשוף את שמו של האדם ששלח אותו, שאותו הם מכנים "מקור מודיעיני". לטענת עורכי-הדין בן-צור וחדד, המכתב מצביע על "מוח מתווך" ש"מעורב בקשר מושחת עם היועצים המשפטיים בעבר ובהווה במשרד התקשורת". עורכי-הדין מוסיפים כי לדברי ה"מקור", "מדובר בקשרים המתקיימים עוד מתקופות כהונה של שרי תקשורת בעבר, דוגמת גב' דליה איציק ומר אריאל אטיאס, אשר מסבירים מכלול של פעולות ואירועים על פני שנים ארוכות".

עיון במסמך עצמו מעורר רושם שאין לו כל ערך, לפחות לא בהקשר של משפט המו"לים.

67104-01-20