ראש הממשלה בנימין נתניהו ובני הזוג איריס ושאול אלוביץ', המואשמים כולם בשוחד בפרשה המכונה "תיק 4000", מבקשים מבית-המשפט העליון רשות להגיב להודעת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לפיה לא יפתח בחקירה לאיתור מדליף השיחות בין אלוביץ' למנכ"ל "וואלה" לשעבר אילן ישועה.

ההודעה התקבלה במסגרת עתירה שהגישו בני-הזוג אלוביץ' בדרישה לחייב את היועמ"ש לפתוח בחקירה לאיתור מדליף השיחות, ששודרו על ידי העיתונאי רביב דרוקר בתוכנית "המקור" של חדשות 13, ולאחר שבדיון שנערך בעתירה הציעו השופטים אסתר חיות, נעם סולברג וג'ורג' קרא לבא-כוח היועמ"ש לשקול קיום בדיקה מקדמית לאיתור מקור ההדלפה.

ביום חמישי האחרון, בשעת ערב מאוחרת, הודיע היועמ"ש כי לאחר שערך בדיקה מקדמית הגיע למסקנה כי החלטתו שלא לפתוח בחקירה לאיתור המדליף של שיחות אלוביץ' וישועה, היתה מוצדקת. חקירה שכזו, הסביר, תדרוש הפרת זכויותיהם של עשרות ואף מאות אנשים שהיו בעלי גישה להקלטות בשנים האחרונות והסיכוי שתעלה את זהות המדליף קלוש. נתניהו ובני הזוג אלוביץ' טוענים כי מסקנתו של מנדלבליט תמוהה, בלתי סבירה ומנוגדת לאינטרס הציבורי.

בבקשתם של בני-הזוג אלוביץ' הם יוצאים, באמצעות עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, נגד עמדתו של מנדלבליט לפיה חקירה לאיתור המדליף תחייב לחקור את כל האנשים שנחשפו לקלטות במשך כשלוש שנות חקירה. "עמדה בלתי סבירה זו, מדגימה את היפוך היוצרות", הם טוענים. "המשיב [מנדלבליט], האמון על חקירת חשדות כדי למצות את חקר האמת נדרש להררי מילים כדי לטעון שכזאת לא ניתן לעשות מקום בו ברור שהעבירה בוצעה על ידי גורם מרשויות האכיפה או עד תביעה מטעמם".

עוד קובלים בני-הזוג אלוביץ' על כך שהיועמ"ש חוזר על טענות שהשמיע בא-כוחו עו"ד יונתן נד"ב בדיון שנערך בפני שופטי העליון, טענות שנדחו עוד במהלך הדיון. בעיקר זועמים בני-הזוג על התעוזה של היועמ"ש "לחזור על הטענה המקוממת המרמזת בניגוד לשכל הישר, לניסיון החיים ולאינדיקציות ברורות שיכול ומקור ההדלפה הוא דווקא בעותרים [בני-הזוג אלוביץ']".

גם נתניהו, שביקש להצטרף לעתירה של בני-הזוג אלוביץ', הגיש בקשה להגיב להודעת היועמ"ש. לדברי נתניהו, כפי שהביע באמצעות באי-כוחו עו"ד בעז בן-צור ועמית חדד, מנדלבליט "מצוי בניגוד עניינים מובנה ביחס להחלטות הקשורות בפתיחה בחקירה נגד מר ישועה: בכובעו האחד הוא התובע במשפטם של העותרים [בני-הזוג אלוביץ'] והמבקש להצטרף [נתניהו], משפט שבו צפוי לשמש ישועה עד תביעה מרכזי - ולפי החלטת התביעה, הוא אף יפתח את שלב ההוכחות במשפט; ובכובעו האחר הוא זה המחזיק בסמכות להורות על פתיחה בחקירה, עניין אשר מן הסתם יהא בעל השפעה על מהימנותו של ישועה, ודאי ככל שיימצא כי ישועה הוא אכן מי שמסר חומרי חקירה לכלי תקשורת, בניגוד להתחייבותו ולהצהרותיו בפני רשויות האכיפה. ניגוד עניינים זה מחייב כי בית המשפט הנכבד יבחן את החלטת המשיב באמת מידה מחמירה, בשונה מאמת המידה הרגילה הצריכה לבחינת החלטות המשיב בכגון דא".

כמו בני-הזוג אלוביץ', גם נתניהו טוען כי אין מניעה להתמקד ראשית לכל בחקירת האפשרות שישועה הוא המדליף, וכי אין צורך לחקור את כל עשרות ומאות הגורמים שנחשפו להקלטות בשנים האחרונות. מנדלבליט טען כי החרגתו של ישועה תביא ל"החשדתו" שלא לצורך. נתניהו, בתגובה, מתפלא "האמנם ברצינות טוען המשיב כי אין הבחנה ראייתית בין טיב החשד בעניין ישועה, שהוא שהקליט את השיחות, מסר אותן לרשויות האכיפה ואחז בהן במועד ההדלפה, ושלגביו קיימת בחומר החקירה אינדיקציה ראייתית לכך כי הוא כבר בא בדברים עם עיתונאי תכנית 'המקור' - לבין זימונו לחקירה של פלוני אלמוני מפרקליטות מיסוי וכלכלה, שכלל לא עסק בחקירה, ושהיתה לו גישה תיאורטית בלבד לחומרים, או איש מחשבים רנדומלי?".

באת-כוח מנדלבליט, עו"ד שוש שמואלי, לא הביעה התנגדות לבקשות לרשות להגיב והותירה את ההכרעה לבית-המשפט.

3917/20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 583KB)

להורדת הקובץ (PDF, 201KB)