מנדלבליט: אין הצדקה לחקור ההדלפה לדרוקר, לחומרים נחשפו מאות אנשים במשך שנים, כולל הנאשמים

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע אמש (1.10) לבג"ץ כי הוא מתנגד לפתוח בחקירה לאיתור מקור עיתונאי לפרסום של רביב דרוקר. דרוקר פירסם תוכן מקלטות שמע שבהן נשמע מנכ"ל "וואלה" לשעבר אילן ישועה משוחח עם בעל השליטה בחברה באותה תקופה, שאול אלוביץ'. השיחות בין אלוביץ' לישועה עומדות במוקד הפרשה המכונה "תיק 4000", במסגרתה נאשמים בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ' במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו באמצעות הטיית סיקור באתר "וואלה".

הנאשמים אלוביץ' ונתניהו ביקשו מביהמ"ש שיורה לפתוח בחקירה של ממש, ולא רק בבדיקה, למציאת מדליפים לתקשורת. שופטי בג"ץ מיקדו את הדיון בהדלפה שמאחורי הפרסום של דרוקר. מנדלבליט דבק בעמדתו ומסר לעליון כי לאחר בדיקה של היקף החקירה הדרוש לאיתור המדליף נוכח לדעת כי "מדובר בחקירה נרחבת שסיכוייה להניב תוצאה נמוכים ביותר, והיא תהיה כרוכה בפגיעה ניכרת בפרטיות הנחקרים ובהשלכות משמעותיות נוספות".

מנדלבליט גם התייחס לטענת הנאשמים שהצביעו על ישועה כמדליף, והזכיר כי הוא כלל אינו עובד מדינה ואי-אפשר להעמידו לדין בשל הדלפה לתקשורת. כזכור, הנאשמים אלוביץ' ונתניהו לא דרשו לחקור הדלפות מצד ההגנה, שכן אין איסור על אזרחים למסור מידע כזה לתקשורת.

לסיפור בהרחבה: בחודש יוני, זמן קצר לאחר שתוכנית "המקור" של חדשות 13 הוקדשה לפרסום קלטות השמע של שיחות אלוביץ'-ישועה, עתרו בני-הזוג אלוביץ', באמצעות באי-כוחם, עורכי הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, בדרישה כי בג"ץ יורה ליועמ"ש לפתוח בחקירת הדלפות לעיתונאים ו"תדרוכים מגמתיים" לכלי תקשורת. לטענתם, ההדלפות והתדרוכים הפסולים פוגעים בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

היועמ"ש טען מנגד, באמצעות עורכי-הדין נחי בן-אור ויונתן נד"ב מפרקליטות המדינה, כי יש לדחות את העתירה על הסף. לפי היועמ"ש, לפני החלטה על פתיחת חקירה בנוגע להדלפות יש לקחת בחשבון שלושה שיקולים מרכזיים: פגיעה או חשש לפגיעה באינטרסים חיוניים; מורכבות החקירה במקרים שבהם לא ברורה זהות המדליף; וחופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. בכפוף לשיקולים אלה נבחן המקרה הנוכחי, כמו כל מקרה אחר, והוחלט כי הוא אינו מצדיק פתיחת חקירה.

בדיון שנערך בעתירה בשבוע שעבר רמזו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ' על האפשרות כי המדליף הוא ישועה. עו"ד חן הצביע על כך שקלטות שמע שתיעדו שיחות בין אלוביץ' לישועה והושמעו בתוכנית "המקור", היו בעת שידור התוכנית רק בידי התביעה והעד ישועה ולא בידי ההגנה (בשל תקלה טכנית במסירת החומרים). זאת ועוד, באופן חריג החזירו חוקרי המשטרה לישועה את מכשיר הטלפון שלו, יחד עם כל הקלטות השיחות, לאחר שהעתיקו את תוכנו, כך שיכול היה להעביר אותן למי שיחפץ. "עד עצם היום הזה מחזיק עד התביעה את הקלטות", אמר עו"ד חן. בסיומו של הדיון הציעו השופטים אסתר חיות, נעם סולברג וג'ורג' קרא לבא-כוח היועמ"ש לשקול קיום בדיקה מקדמית לאיתור מקור ההדלפה.

היועמ"ש מנדלבליט מסביר בהודעה שהגיש לעליון, באמצעות עורכי הדין שוש שמואלי, יונתן נד"ב וענת גולדשטיין כי לפי הבדיקה שערך, לכ-150 איש היתה גישה להקלטות וכי התקופה הרלוונטית לחקירת ההדלפה ארוכה מאוד ועומדת על כשנתיים וחצי.

לפי מנדלבליט, הבדיקה שקיים העלתה כי הקלטות היו נגישות לעשרות אנשים ברשות ניירות ערך, כמאה שוטרים ביחידה הארצית לאכיפה כלכלית של משטרת ישראל ולעוד כ-15 איש בפרקליטות המדינה. "במהלך חלק מן התקופה היתה, בשל עניין מחשובי שהתברר בדיעבד ותוקן, לכל פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), המונה כ-106 אנשים, וכן למספר גורמים בודדים נוספים בפרקליטות המדינה, גישה לתיקייה שבה נשמרו חומרי החקירה בתיק ובכלל זה להקלטות האמורות".

כך שבסך הכל נחשפו לחומרים כ-260 איש בסך, ואם ממקדים את החקירה אפשר להסתפק בחקירת 150 איש בלבד. אלא שגם זה, מדגיש מנדלבליט, "מספר גדול מאוד של עובדי ציבור, אשר עשוי להיות צורך לגבות מהם הודעות בנוגע לאפשרות שהם מי שמסרו את המידע, ואפשר שגם ייחקרו באזהרה. וזאת חרף היעדרו של חשד ממשי ביחס למי מהם". צעד שכזה, טוען היועמ"ש, כרוך בפגיעה קשה בעובדים ובפרטיותם, מה גם שיצריך משאבים רבים "אל מול תוחלת חקירה נמוכה ביותר".

אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר ועד מפתח ב"תיק 4000" (מימין) ובנימין נתניהו, ראש הממשלה ונאשם בקבלת שוחד (צילומים: דוברות "וואלה" וצילום מסך)

מנדלבליט מפרט וכותב כי ההקלטות בוצעו בין יולי 2015 לדצמבר 2016, נמסרו לרשויות האכיפה בינואר 2018 ושודרו ביוני 2020. "בנסיבות אלה לא ניתן למקד באופן מדויק את התקופה שבה הועברו ההקלטות, על ידי גורם בלתי ידוע, לידי כלי התקשורת. לכן, חקירה פלילית עשויה לחייב קבלת נתוני תקשורת של שנים(!) ביחס למאות עובדי ציבור, על הפגיעה הקשה ביותר בפרטיות הכרוכה בכך".

מעבר לכל זאת, מנדלבליט מזכיר כי ישועה שמר את הקלטות על מכשיר הטלפון שלו במשך כשנה עד שנתיים וחצי עד שהעביר אותן לרשויות האכיפה. לאורך תקופה זו אפשר שהעביר את הקלטות לגורמים שונים. מנדלבליט מזכיר כי בני הזוג אלוביץ' הואשמו בין היתר גם בשיבוש מהלכי משפט, שכן "העלימו" את מכשירי הטלפון שלהם וביקשו מישועה "להעלים" את שלו. משכך, אפשר שגם להם היו העתקים של השיחות ועל כן גם הם יידרשו להיחקר כדי לאתר את המקור. מנדלבליט מעלה גם את האפשרות שהקלטות הגיעו לידיו של עיתונאי אחר, שנים לפני ששודרו ב"המקור" ואף לפני שישועה העביר אותן לרשויות האכיפה, ומזכיר כי כבר באוקטובר 2015 פרסם גידי וייץ ב"הארץ" את התחקיר על קשרי נתניהו-אלוביץ'-וואלה.

אשר לאפשרות לחקור רק את ישועה בחשד להדלפה, מנדלבליט כותב כי אינו רואה מקום לזמן אותו בלבד תוך התעלמות מיתר הגורמים שהיו חשופים לקלטות. "יש להישמר מפני אפשרות של שימוש לרעה חלילה בפתיחה של הליכי חקירה בעניין הדלפות נטענות, ללא בסיס מתאים, כאמצעי עקיף להשפעה על המשפט הפלילי המתנהל בעניינם של העותרים [בני הזוג אלוביץ'] והמבקש [נתניהו], שבו כאמור עתיד מר ישועה, ובקרוב, להעיד כעד תביעה".

ממילא, מוסיף מנדלבליט, ישועה אינו עובד מדינה כך שלא ניתן להעמידו לדין בגין הדלפה. כיוון שישנה אפשרות שההקלטות הועברו ממנו לעיתונאי זמן רב לפני שהחלה חקירה, לא ברור אם ניתן להאשימו כלל בשיבוש מהלכי משפט או כל עבירה אחרת.

ניר חפץ ואילנה דיין ב-2012 (צילום: יהודה שגב)

בשבוע שעבר ביקש ראש הממשלה נתניהו להצטרף לעתירת בני-הזוג אלוביץ', והפנה את בית-המשפט למזכר משנת 2018 שבו נכתב כי עד המדינה ניר חפץ סיפר שאילנה דיין אמרה לו כי אילן ישועה מעביר מידע לעיתונאי ברוך קרא לקראת הכנת תוכנית של "המקור" על תיק 4000.

מנדלבליט מתייחס לכך וכותב כי המזכר מתייחס לכאורה לכתבה אחרת הקשורה לתיק 4000, כתבה שהכין ברוך קרא ושודרה באוקטובר 2018 ולא לכתבה מיוני 2020 שבה הושמעו הקלטות של שיחות ישועה-אלוביץ'. "יתרה מזאת, וזה עיקר: כל שעולה מהמזכר הוא שמר חפץ אמר כי עיתונאית, אשר ביקשה להיפגש עימו בעניין הכנת תוכנית משלה, אמרה לו שמר ישועה מספר דברים בפרשה לעיתונאי של תוכנית מתחרה, ושגם מסר לאותו עיתונאי מסמכים בעניין", כותב היועמ"ש.

"לאמירה זו אין ערך ראייתי ממשי במונחי המשפט הפלילי. וכל זאת למה? משום שמדובר בעדות שמועה, אשר לא ידוע על מה או על מי היא נסמכת, כמה גלגולים עבר המידע עד שהגיע אל העיתונאית (אם בכלל), ושמא מדובר בהערכה או השערה, שלה או של מי שמסר לה את המידע, המוצג למר חפץ במסגרת שיחה העוסקת בהכנת תוכנית של אותה עיתונאית על הפרשה, בעוד שהוא, כפי שצוין במזכר, מוטרד מאשר ייאמר עליו בתוכנית המתחרה".

בג"ץ 3917/20