עוד לפני שהעד הראשון עלה היום (19.2) לדוכן העדים כבר נחלה ההגנה במשפט המו"לים הישג, עם החלטת השופטים שלא לאפשר את העדתם של שני עיתונאים לשעבר מ-ynet: אביטל להב ורן רימון.

להב ורימון זומנו למסור עדות בנוגע לידיעה שעברה הליך חריג, לכל הדעות, שעניינה פורט בהרחבה בסדרת התחקירים "שיטת ידיעות אחרונות". ב-7 בדצמבר 2014, כמה ימים אחרי הפגישה הרביעית בין נתניהו ומוזס בסדרת הפגישות המוקלטות שמהוות את בסיס הראיות בפרשה המכונה "תיק 2000", הגיעה למערכת ynet הוראה יוצאת דופן: לשלוף מהארכיון כתבה שפורסמה באתר שישה ימים קודם לכן, לארוז אותה מחדש ולשבץ אותה בכותרת הראשית. את ההוראה נתן עורך ynet באותה התקופה, ערן טיפנברון. המטרה: לפגוע בנפתלי בנט, אז שר הכלכלה ויריב מרכזי של נתניהו מימין.

הגרסה המקורית של הכתבה, שפורסמה במדור הכלכלה, דנה במחסור חמור במעונות לגיל הרך – בעיה כרונית שהתעוררה הרבה לפני הקדנציה של בנט ודווקא זכתה לטיפול במהלך כהונתו כשר הכלכלה. כעבור שבוע, בדרך אל דף הבית, תמונת המציאות התהפכה. כעת האשמה הוטלה על בנט, ושמו גם הובלט בכותרת הראשית: "בנט התחייב לבנות 700 מעונות – אבל רק 39 נבנו". בצד התנוסס דיוקן גדול של בנט בארשת פנים מרירה. בכותרת המשנה נכתב: "ההישג של המחאה החברתית נרמס".

הטיפול בהוראה של טיפנברון היה כה חריג ומגושם, שלרגע נדמה שמראש נועד להתגלות. בנט, בכל מקרה, הבחין בו מיד. צוות הדוברות שלו מיהר לסמן זאת כנסיון חיסול: "אתר ynet יורים בי כרגע כדור שקר בראש", הודיע לעוקביו ברשתות החברתיות.

שישה ימים לאחר פרסום הכותרת בגנות בנט בראש דף הבית של אתר ynet, בפגישת הסתר החמישית של מוזס עם נתניהו, בישר מו"ל "ידיעות אחרונות": לראש הממשלה: "נושא בנט טופל".

הכתב שהכין את הידיעה של ynet, אביטל להב, תיאר לימים כמה פיתולים מחשידים בהתנהלות המערכתית. בחקירתו במשטרה אמר להב כי העורכת הישירה שלו, איילת צור, פנתה אליו יום אחד ואמרה לו: "רוצים לדעת אם יש לך משהו מעניין לכתוב על משרד הכלכלה או על שר הכלכלה". להב הסיק כי צור מתווכת בקשה שקיבלה בעצמה מטיפנברון, וזאת בשל השימוש במילה "רוצים".

"הייתה לי השערה שכשערן מציג דרישות כאלה מדובר בדרישות שמגיעות מגבוה יותר, אולי מנוני מוזס", הוסיף. מכל מקום היה לו ברור שהכוונה היא לפרסם דבר-מה שיציג את בנט באור שלילי. "רצה הגורל", אמר להב לחוקריו, כי יום או יומיים לפני כן שמע ממקור שלו על כך שמשרד הכלכלה קיבל תקציב של שני מיליארד שקלים על מנת לבנות מאות מעונות יום אך בפועל בנה פחות מ-40. "בשל עומס עבודה", הסביר, דחה את הטיפול במידע אך בעקבות הבקשה מהעורכת צור ניגש להכין ידיעה. הידיעה שלו, כך טען, התמקדה בהתנהלות משרד הכלכלה ושמו של בנט כלל לא הוזכר בה.

באופן חריג, לא ראה להב כל זכר לכתבה שלו באתר במשך כמה ימים. "יצרתי קשר עם העורך התורן בדסק הכלכלה ושאלתי אותו מדוע הכתבה לא פורסמה כי זה היה מוזר בעיניי", אמר להב לחוקרים. "בדרך כלל כתבות היו מתפרסמות אחרי פרק זמן שנע בין מספר דקות ל-24 שעות מרגע שאני שולח את הטקסט ופה היה מדובר במספר ימים שחלפו בין שני המועדים. העורך התורן אמר שישנם גורמים נוספים באתר שרוצים לבדוק את הכתבה לפני שהיא תתפרסם".

בדיעבד, אמר להב בראיון לחדשות ערוץ 2, הבין ש"מישהו ישב עליה מסיבה מסוימת, רצה להשתמש בה בתור נשק".

כעבור כמה ימים ראה את הכתבה בכותרת הראשית של האתר, ושם לב שהכותרת וכותרת המשנה עוסקות בבנט עצמו, על אף ששמו של השר, כאמור, לא הופיע בידיעה שהכין. בחקירה אמר להב כי הבין שהכתבה אכן פורסמה באתר במדור הכלכלי בסמוך למועד שהעביר אותה למערכת, אך בהיעדר הפניה מדף הבית היא נקברה באתר והוא לא שם לב כלל שפורסמה.

מקור נוסף לתהיות בנוגע למניעים הפסולים שסביב הטיפול בכתבה הוא רן רימון, עורך עמוד הבית של ynet ביום שבו הגיעה ההוראה מטיפנברון לשלוף את הכתבה של להב ולמקמה בכותרת הראשית. בחקירתו במשטרה סיפר רימון: "נתבקשתי להעלות את הכתבה בראשית האתר על ידי ערן, ערן עמד לצידי בעת העלאתה תוך ניסוח הכותרת והמשנה". לדבריו, כששאל את טיפברון מדוע עליו לעשות זאת ענה לו העורך: "תעלה את זה".

"אני בהחלט יכול לומר שזה היה נראה לי מוזר", סיפר רימון לחוקרים. "באותה נקודת זמן, כנראה שלא סתם אני זוכר את זה, זה לא איזה תחקיר מטורף וזה לא אירוע חדשותי. בנקודת הזמן שבה פורסם, זה לא עשה לי שכל, זה לא הסתדר [...] הנושא, השעה, ידיעה על מעונות יום בשעה 12:46, לא ידיעה בלעדית, זה לא עניין שבשגרה, זה לא זמן להעלות ידיעה ספציפית כזאת לראשית. מדובר ביום חול. כמו שאמרתי, זה נראה לי מוזר".

כשטיפנברון נדרש להסביר את הסיטואציה לחוקרי להב 433, הוא אישר שעמד בקשר יומיומי עם מוזס אך הכחיש כל מעורבות ישירה של המו"ל בנוגע לכתבה. לטענתו, זו היתה החלטה מקצועית גרידא: אותו יום היה יום חדשות חלש, והוא זיהה הזדמנות לפלפל אותו באמצעות האייטם הממוחזר על מעונות היום. וכדי שיהיה יותר מעניין, טען טיפנברון, הוא אכן התערב בניסוח הכותרות, הפך אותן ל"סקסיות", כהגדרתו, ושתל בהן את שמו של הפוליטיקאי המוכר. אבל מוזס לא דיבר איתו, התעקש. הוא עשה זאת לגמרי מיוזמתו, כך לפי תמליל החקירה.

את הכתב אביטל להב, שסיפר לחוקרים על הטיפול החריג בכתבה, טיפנברון האשים בנקמנות. "אני יכול לחשוב על מניעים זרים בסיפור שמספר אביטל להב", אמר. "להב היה חבר ועד שאני גרמתי לביטולו, אני אגיד את זה בצורה עדינה".

מוזס היה פחות נחרץ. בהתחלה אמר לחוקריו שאינו זוכר אם הורה למישהו לטפל בבנט. החוקרים פִקפקו. ראש צוות החקירה מומי משולם הטיח בו: "אתה מטפל בבנט עבור ביבי". אבל מוזס התעקש שהוא לא זוכר את הפרטים. בחקירות הבאות כבר טען כעובדה שלא ייתכן שהוא זה שנתן את ההוראה ושיער שזו יוזמה אישית של טיפנברון שנבעה מהעדפותיו הפוליטיות. טיפנברון, תירץ נוני, "לא היה מחסידיו הגדולים של בנט".

גם הגרסה של טיפנברון נראתה לחוקרים מופרכת. "אין מצב מבחינתי שלא קיבלת הנחיה מנוני. לא יעזור איך תהפוך את זה", אמר לו החוקר הבכיר משולם. "אולי לא היה באותו זמן מה לפרסם בתקשורת, יום לפני פיזור הממשלה, ובמדינה שלנו באמת חסר על מה לכתוב כתבות", הוסיף בסרקזם. "לא קונה את זה, ידידי היקר. לא קונה את זה".

טיפנברון, שבזמן החקירה כבר לא הועסק בקבוצת "ידיעות אחרונות", הכחיש שהוא מגונן על מוזס. הוא טען שכבר אין לו שום קשר לבוס הקודם שלו, והודיע שהוא לא מעוניין להסתבך. "אתם באמת חושבים שאני כזה אידיוט שאני אקח על עצמי סיכון כזה? שאני אצא דובר שקר ונוני יישב בחדר המקביל ויגיד, 'אבל אני אמרתי לערן להעלות את זה, אני ביקשתי ממנו להיכנס בבנט'? תקשיב לי, זה לא היה ולא נברא", התעקש. "אני לא חייב לנוני כלום. נפרדנו וזהו. נגמר".

טיפנברון הציע לחוקר משולם תרחיש חלופי: מוזס לא נתן את ההוראה, אבל בעורמתו החליט לנצל את המצב ולהציג לנתניהו את הכתבה על בנט כתצוגת תכלית של מה שיוכלו לעשות יחד אם רק יגיעו לדיל. "אני אומר לך משהו שאני לא אגיד לך בכתב כי זה מגעיל", אמר טיפנברון על מוזס, "אני מכיר את הבן אדם. אני מכיר אותו היטב. אני מהמעטים שמכירים אותו, שיכולים להגיד 'אני מכיר אותו'. זה בדיוק מתאים לו".

באופן מעניין, טיפנברון קלע בול לגרסה של נוני. זה בדיוק היה ההסבר שנתן מוזס לחוקריו.

"נושא בנט טופל"

בשבוע שעבר הודיעה התביעה כי בכוונתה להזמין את להב ורימון להעיד על האירוע. באות-כוחו של נוני מוזס, עורכות-הדין נוית נגב איריס ניב-סבאג ויאנה פוגל-סלוצניק, התנגדו. את טיפנברון, שהכחיש שקיבל הוראה כלשהי ממוזס לגבי הידיעה של להב, החליטו בתביעה שלא להעיד על אף שהיה במקור ברשימת עדי התביעה. גם על העדת העורכת איילת צור ויתרו. בנסיבות הללו, טענו עורכות-דינו של מוזס, העדתם של להב ורימון לא תיתן את התמונה המלאה של האירוע.

בנוסף, טענו עורכות-הדין, שני העיתונאים אינם רלוונטיים לכתב האישום, שכן בכתב האישום אף לא נטען כי מוזס פעל לפרסום הכתבה השלילית על בנט. כל שנכתב הוא שמוזס "טען בפני הנאשם נתניהו כי הוא כבר החל לפעול למימוש חלקי וראשוני של טובת ההנאה שהציע", בין היתר בכך שפרסם פרסום שלילי על יריבו הפוליטי ממחנה הימין. בכתב החשדות, הוסיפו באות-כוח מוזס, דווקא היתה טענה שמוזס פעל לשתילת הכתבה אך בעקבות השימוע שנערך למוזס, במהלכו, לטננתן, הוצגו ראיות שמפריכות זאת, הוסרה הטענה מכתב האישום. לא ניתן כעת להחזיר את הגלגל לאחור ולהביא ראיות למה שלא בכתב האישום, סיכמו.

היום, בפתח יום הדיונים, השיב עו"ד אלון גילדין מהפרקליטות כי העדתם של להב ורימון נדרשת כדי להראות למה מוזס כיוון כשאמר לנתניהו "נושא בנט טופל". "כדי שתדעו על מה הוא מדבר אני רוצה להראות מה קרה", אמר עו"ד גילדין.

בנוסף טען גילדין כי עדויותיהם של להב ורימון חיוניות להבהרת האופן שבו פועל "המנגנון". מוזס, כזכור, ביקש מנתניהו כי יפנה את בקשותיו בנוגע לתכנים העיתונאיים ישירות לעורכים של "ידיעות אחרונות" ו-ynet, רון ירון וערן טיפנברון. "אני רוצה להראות לכם כיצד המנגנון הזה יכול לעבוד", אמר עו"ד גילדין, "מה כוחו ופעילותו של העורך לכפות בצורה כזו או אחרת כדי שאפשר יהיה להוציא מן הכוח אל הפועל את מה שמוזס אומר לו".

השופטים גילו סימני פקפוק בצורך להעיד את להב ורימון עוד לפני ששמעו את תשובת הסנגורים לטיעוני התביעה. לאחר ששמעו את הטיעונים, ולאחר שעיינו בהודעות השניים במשטרה שהגישו להם הסנגורים, יצאו להפסקה וכשחזרו הודיעה השופטת פרידמן-פלדמן: "בהמשך לטענות ההגנה ועל יסודן, בשלב זה לא מצאנו כי העדויות רלוונטיות ולפיכך התנגדות ההגנה מתקבלת".

טיב הקשר

במקום לדון בדרכי השליטה של מוזס על התוכן המתפרסם באימפריה התקשורתית שלו וכיצד ניצל את כוחו בשירות האינטרס הפוליטי של נתניהו לפגוע ביריבו מימין נפתלי בנט, עלו והעידו שני עדים הקשורים לפרשה המכונה "תיק 1000", היא פרשת טובות ההנאה. במרכז פרשה זו עומדים שני מיליארדים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, שהמטירו על בני-הזוג נתניהו טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים.

ראשון העדים היה צבי נטע, בעל חברת "מכשירי תנועה", מיבואניות הרכב הגדולות בישראל. בשנת 2004, כשהחברה נקלעה למשבר כלכלי, השקיע בה המיליארדר מילצ'ן כ-40 מיליון דולר תמורת 50% מהמניות. לאורך השנים קיבל דיבידנד מרווחיה בהתאם לחלקו בחברה (כ-45 מיליון שקל בשנת 2007). ב-2008 נקנה חלקו על ידי שותפיו לפי שווי גבוה פי שניים מזה שהשקיע – כ-80 מיליון דולר.

במהלך התקופה שבה היה מילצ'ן שותף בחברה שונה החוק בישראל כך שכל אחד יוכל לייבא חלקי חילוף. בעדותו במשטרה העיד נטע כי המהלך לא רק שלא פגע בחברה שבבעלותו אלא להיפך. בעדותו היום בבית-המשפט הסביר כי הסרת המגבלה על ייבוא, הגדילה את השוק וגם את הפעילות של החברה בבעלותו.

"מה היה טיב הקשר שלך עם מר מילצ'ן באותה תקופה", תהה עו"ד גילדין, "תקשורת בינאישית? חברית?".

"הקשר נהיה קשר חברי", השיב נטע, "הוא היה מרוצה כי החברה באמת עבדה טוב ותמיד עמדה בתקציב".

"בתור מי שהיה איתו בקשר חברי, קיבלת ממנו אי פעם מתנות?", שאל עו"ד גילדין.

"לא", השיב נטע, ומיד מיהר לתקן את עצמו. "סליחה…", הוסיף ותוך כדי שהוא מצחקק אמר: "פעמיים-שלוש כשיצאנו לארוחת ערב הוא הזמין".

בחקירה הנגדית, במענה לשאלות עו"ד ישראל וולנרמן, מבאי-כוחו של ראש הממשלה ונאשם מספר 1 בנימין נתניהו, העיד נטע כי מילצ'ן לא היה מעורב ישירות בחברה (לשם כך מינה דירקטורים מטעמו) אך היה מגיע לישיבות דירקטוריון פעם או פעמיים בשנה.

עו"ד וולנרמן טען כי החלטה ממשלתית אחרת, לאשר ייבוא מקביל של רכבים, דווקא פגעה בחברה שבה מילצ'ן היה שותף. נטע דחה זאת וטען כי הייבוא המקביל לא פגע בחברה וגם בזמן אמת לא חשש ממנו. בשלב זה נטל עו"ד חדד את מושכות החקירה הנגדית והצליח בתוך דקות ספורות לחלץ מהעד כי היתר הייבוא המקביל בכל זאת גרם לתחזית העסקית שלו להיות מעט יותר קודרת מכפי שהיתה קודם לכן.

ארגזים של שמפניה ורודה

אחרי העד נטע הגיע להעיד ויקטור סרגה, ששימש כנהגה של שרה נתניהו בשנים 2006 עד 2013. תחילה כנהג פרטי של הגברת נתניהו ומשנת 2009, עם היבחרו של נתניהו לראשות הממשלה, כעובד ציבור.

לפני כשבועיים פרסם כתב חדשות 13 אביעד גליקמן כי סרגה אמר לפרקליטות שהוא "חושש להעיד". היום, במהלך הפסקה בדיון, שוחח סרגה עם גליקמן והכחיש כי חשש. "ביקשתי בדלתיים סגורות", אמר, "ויש הבדל". כשנשאל לסיבה אמר כי הוא מטופל כעת בשיניו ולכן העדיף שלא להיחשף למצלמות התקשורת. בהקשר זה יש לציין כי צילומי העדים נעשים ממילא טרם העדות, בין אם היא בדלתיים סגורות או פתוחות.

בחקירתו הראשית תיאר סרגה כיצד נהג לקבל ולהעביר ארגזים של בקבוקי שמפניה שרכש המיליארדר מילצ'ן עבור שרה נתניהו. בחקירתו הנגדית ניסה עו"ד חדד לקעקע את אמינותו של העד, ולכרסם בכמויות הבקבוקים שבהן נקב בחקירתו הראשית.

בעדותו הראשית, במענה לשאלות עו"ד טפת מויאל-רוטשילד, סיפר סרגה כי בתקופה שבה היה הנהג של שרה נתניהו קרה שביקשו ממנו לצאת לכניסת הבית ולאסוף מיונתן חסון, הנהג של מילצ'ן, "לפעמים שני ארגזים, לפעמים שלושה". לדבריו, בעת שהעביר את הארגזים במכונות השיקוף קרה שהמאבטחת פתחה את אחד מהם ואז ראה "בקבוקי שתייה".

"איזו שתייה?", שאלה עו"ד מויאל-רוטשילד.

"אני חושב שמפניה", השיב העד.

"אתה זוכר מותג? צבע?", שאלה עו"ד מויאל-רוטשילד.

"לא", השיב סרגה ומיד הוסיף: "ורוד".

לדבריו, הוא "זוכר בוודאות שני מקרים" כאלה אך יכול להיות שהיו יותר. בנוסף, זכר שהיו מקרים שבהם קיבל הוראה לפגוש את הנהג של מילצ'ן הרחק מהמעון הרשמי בבלפור. פעם אחת, העיד, נשלח לאזור קניון רמות ("הוא חיכה לי ליד החניון ולקחתי ממנו") ובמקרה אחר פגש אותו במבשרת ציון ("באתי למבשרת, בקניון, בחניה הוא הוציא 2-3 ארגזים והעביר").

בנוסף, כך העיד, פעם אחת נסע לאחוזתו של מילצ'ן בבית ינאי שם פגש "בחורה בשם אה… קליין, הדס קליין", העוזרת האישית של המיליארדר. "התקשרתי אליה והיא יצאה החוצה והביאה לי שני ארגזים", העיד סרגה. במקרה נוסף הגיע לביתה של קליין בהרצליה ויחדיו נסעו לחנות סמוכה שם רכשה עבור שרה נתניהו בקבוקי שמפניה. "הגענו לחנות של חינאווי, אני חושב. של בעלים לא יהודי, ככה אני זוכר", אמר סרגה.

עו"ד מויאל-רוטשילד הזכירה לסרגה שבעדותו במשטרה סיפר שהיו "ארבע פעמים בערך" שקיבל בקבוקים מהנהג חסון ליד המעון הרשמי בבלפור. "זה מרענן את זכרונך?", שאלה.

"כן כן, ממש", השיב סרגה. "היה לי הרבה פעמים שאני זוכר שאני מביא ועומד מול המכונת שיקוף, אני חושב שזה היה יותר מחמש פעמים".

למשמע תשובה זו התפקעו עורכי-הדין וולנרמן וחדד בצחוק. "עו"ד חדד", העירה השופטת פרידמן-פלדמן, "זה לא יפה, לא מקובל ולא מנומס".

סרגה העיד כי ידע שהבקבוקים נועדו "לבוסית שלי, לגברת", שכן קרה לא פעם שבהיותו בבית ראה כי היא מבקשת מאב הבית לפתוח בקבוק ולמזוג לה כוס. ממילא, הוסיף, "המשימות שאני אמור לעשות הן לצרכי הגברת". המזכירות במעון ראש הממשלה, העיד, ייחסו לגברת נתניהו את הבקשות. "הגברת ביקשה שתביא, הגברת ביקשה שתיסע, הגברת ביקשה שיונתן מגיע בחוץ", ציטט מזכרונו את מה ששמע מהמזכירות. "הם לא פונים אלי בשמן, הם פונים אלי בשמה", אמר.

פעם אחת גם ראה את מילצ'ן אישית בבלפור. לדבריו המיליארדר נכנס לחדרו וביקש קערה עם קרח, וכשסרגה הגיש לו אותה הוציא מצידנית בקבוק שמפניה, תקע בקרח ויצא מהמטבח לכיוון הפאטיו.

"ראית מי היה שם?", שאלה עו"ד מויאל-רוטשילד.

"הבוס והבוסית, זה מה שאני זוכר", השיב סרגה.

כיוון ששהה פעמים רבות שעות ארוכות במעון בבלפור בהמתנה למשימה, יצא שניגש למקרר, למשל כשהכין לעצמו כוס קפה ונזקק לחלב. כשפתח את המקרר, העיד, ראה שם בקבוקי שמפניה.

כשעבד כנהג פרטי של שרה נתניהו, העיד בהמשך, נהג לערוך קניות לבית  הפרטי של הזוג נתניהו שברחוב עזה בירושלים, אך מעולם לא התבקש לרכוש בקבוקי שמפניה. גם כשהיה נהג במעון הרשמי בבלפור התלווה מדי פעם לאב הבית שיצא לרכוש מוצרים לבית. מעולם, כך העיד, לא רכשו בני-הזוג בקבוקי שמפניה.

אמר ככה ואמר ככה

בחקירה הנגדית טען סרגה כי יש לו זיכרון "מיוחד מאוד", אך התקשה לזכור פרטים שונים, כמו למשל המועד שבו פגש את הנהג חסון במבשרת ציון. כשנשאל על כך השיב: "בין 2009 ל-2013".

בחקירתו במשטרה, כך הציג לו עו"ד חדד, מעולם לא טען שקיבל שלושה ארגזי בקבוקי שמפניה, אלא רק בין ארגז אחד לשניים. "אני לא זוכר שהיה קרטון אחד", העיד סרגה, בניגוד לדבריו במשטרה. אחרי כמה התפתלויות, ובמענה לשאלת השופטת פרידמן-פלדמן, אמר סרגה: "אני זוכר שלא היה ארגז אחד, אף פעם לא קיבלתי אחד, מינימום שתיים. ואם היה שלוש? על זה אני בספק".

גם ברענון שנערך לו בפרקליטות רק בחודש שעבר טען סרגה שקיבל ארגז אחד או שניים, ולא שלושה, אמר לו עו"ד חדד. "לא הבינו אותי נכון", היתה תשובתו של העד. אחרי עוד כמה שאלות בנושא סיכם העד כי "אולי אולי אולי יכול להיות שהיתה פעם בודדת אחת [שקיבל ארגז אחד], אבל על פי רוב היו שתיים, מינימום שתיים".

עו"ד חדד המשיך וחקר את העד סרגה על צבע הארגזים שקיבל. סרגה סיפר על ארגז בצבע "אפור חום קרטון". קליין סיפרה בעדותה כי הארגזים היו בצבע "ורוד זרחני". "יכול להיות", הגיב סרגה לעו"ד חדד, "את הצבע אני משאיר לך".

במענה לשאלות נוספות נסוג סרגה גם מהטענה כי נסע עם קליין לחנות חינאווי בהרצליה. אחרי שהתלבט האם הגיע לחנות יחד עם קליין או בלעדיה, פנתה אליו השופטת פרידמן-פלדמן בשאלה: "יכול להיות שהיית לבד בחינאווי?". "יכול להיות, כן כן", השיב סרגה, "יכול להיות שהיא באה איתי. נסעתי לבד לשמה? זה לא מסתדר לי במאה אחוז".

"אני לא מבין מה אתה אומר", העיר עו"ד חדד.

"אתה תבין", השיב סרגה, "כל התשובות נכונות".

בחקירה החוזרת, עו"ד מויאל-רוטשילד ביקשה להפנות לעד שאלה לגבי כמות הפעמים שלמיטב זיכרונו קיבל מהנהג חסון ארגזים עם בקבוקי שמפניה. בחקירה הראשית טען כי היו ארבע או חמש פעמים שקיבל ממנו ארגזים בבלפור ועוד ארבע פעמים שקיבל מחוץ למעון הרשמי. בחקירה הנגדית, במענה לשאלות עו"ד חדד, צמצם את המספר הכללי לחמש פעמים סך הכל, ליד והרחק מהמעון הרשמי גם יחד.

עו"ד חדד ביקש להתנגד לשאלה אך עוד לפני שהספיק לנמק פנה השופט משה בר-עם לתובעת ואמר לה: "לא בטוח שגברתי רוצה לעמוד על השאלה הזו. ממה ששמענו עד היום, אמר ככה ואמר ככה". "הוא באמת אמר ככה ואמר ככה", החרתה החזיקה אחריו השופטת פרידמן-פלדמן.

עו"ד מויאל-רוטשילד ניסתה לטעון כי דווקא בשל כך יש צורך בהבהרה אך השופטים רמזו לה כי אין בכך טעם. "אני אומר לגברתי איך אנחנו ראינו את זה", אמר לה השופט בר-עם וניתן היה להבין כי תהא התשובה של סרגה אשר תהא, השופטים לא ייחסו לה משקל.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 530KB)