בדיון שהתקיים היום (8.11) בבית-המשפט המחוזי בירושלים עבר משפט המו"לים עבר משלב המיקרו לשלב הנאנו. בזה אחר זה עלו להעיד ארבעה עדים שמילאו תפקידים בחנויות שבהן נרכשו סיגרים ובקבוקי שמפניה שבסופו של דבר, לפי כתב האישום, נמסרו לידי הנאשם בנימין נתניהו ואשתו שרה. העדים לא מכירים אישית את ארנון מילצ'ן או ג'יימס פאקר, צמד בעלי ההון שאחראים למימון אספקת טובות ההנאה. הם לא מכירים את שרה או בנימין נתניהו.

רובם גם לא ממש מכירים את הדס קליין ויונתן חסון, העובדים שביצעו בפועל את הרכישות. ארבעת העדים הוזמנו כדי לדבר על תמחור ודרכי אריזה של סיגרים ועל נהלי תיעוד העסקאות בבתי העסק – וכדי לאשר שהחשבוניות שהוגשו לבית-המשפט מהימנות ומשקפות נאמנה את המציאות.

הפרשה שעמדה על הפרק היא פרשת טובות ההנאה, "תיק 1000", שעומדת במרכז הדיונים במשפט המו"לים מאז חודש יולי. כתב האישום מייחס לנאשם נתניהו עבירת הפרת אמונים בגין קבלת טובין בשווי של קרוב ל-700 אלף שקל. במהלך עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של מילצ'ן ופאקר, נחשפו ראיות לכך שמלבד טובות ההנאה הללו בני הזוג נתניהו קיבלו גם עוד שלל טובות הנאה שלא מוזכרות בכתב האישום: תכשיטים, תיקי יוקרה ("שאנל, גוצ'י, כל מיני מותגים כאלה"), ביגוד, ארוחות שף ועוד.

הדיון הנוכחי לא עסק בכל אלה, אלא רק בקניות שתועדו בארבע חנויות בתל-אביב והרצליה. כבר מההתחלה נדמה היה שכל הצדדים – התביעה, ההגנה ואפילו קומץ הביביסטים שפוקד את האולם מדי יום – מודעים לרלבנטיות הנמוכה של העדויות, ולפיכך לקחו לרגע פסק זמן מהמחזות התיאטרליים שנצפו בדיונים קודמים.

הסנגורים הפסיקו להתנגד לכל שאלה, וכמעט לא משכו זמן באמצעות שאלות חסרות תוחלת ("העדה היא שולית שבשולית שבשולית, ולכן אנחנו לא מתנגדים", הצהיר עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, בהזדמנות אחת). התביעה – שבעבר ספגה ביקורת על היטפלות לאפיקים סנסציוניים של פרשות נתניהו שאינם כלולים בכתב האישום – חקרה את העדים במהירות ובתמציתיות. והשופטים דאגו להאיץ בעדים ביובש, תוך תרגום לשפה פשוטה שאלות שהוצגו בניסוחים מפותלים מדי.

כשהעדה הראשונה נכנסה לאולם נדמה היה שהכינה את עצמה לנאצות מהסוג שליווה את עדותה של הדס קליין. עינב סגל, שעבדה כמוכרת בחנות הסיגרים ההרצליינית "הקבינט", הגיעה לבית-המשפט עם גבר גבוה שחיבק אותה וסוכך עליה עד שהתמקמה בדוכן העדים. אבל אף ביביסט לא הציק לה, וגם החקירה הנגדית לא התקרבה לרמות האגרסיה והלעג שהופגנו בחקירות של קליין וחסון.

העדה עינב סגל בדרכה לדוכן העדים באולם משפט המו"לים (מימין: הפרקליטה גל פורה), היום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי)

במישור המשפטי, כל ארבעת העדים חיזקו את גרסאותיהם של חסון וקליין. צמד העובדים של מילצ'ן ופאקר התעקשו שהאספקה הקבועה של נתניהו כללה קופסאות סגורות של סיגרים מכמה סוגים שהיו חביבים עליו במיוחד. הסנגורים של נתניהו, מנגד, ניסו להפריך את הקביעה הזאת באמצעות הצגת חשבוניות שבהן צוין שהסיגרים כביכול נרכשו בתפזורת – הוכחה, לטענתם, שהתיאורים על קופסאות סגורות משוללי כל בסיס, ושהסיגרים נועדו לצריכה שוטפת של מילצ'ן, פאקר ואורחיהם.

דרך נוספת שבה ניסו הסנגורים להפריך את העדויות היתה הצגת מסמכים שהתקבלו מחברת "דוידס", יבואנית של סיגרים קובניים שעבדה עם החנויות שבהן בוצעו הרכישות. אתמול, המסמכים של "דוידס" עמדו בבסיס טענה שלפיה חנות הסיגרים "הקבינט" הזמינה מהיבואן כמות זעומה בלבד של סיגרים מהסוג שכביכול נועד לנתניהו. בעל החנות, יעקב "קוקי" גרשוני, טען אתמול שהנתונים על הכמות הזעומה "הזויים", וציין שהוא הסתייע גם ביבוא מקביל וברכישות שביצע באופן פרטי בדיוטי פרי.

היום, דקות אחדות לפני תחילת הדיון, התברר כנראה כיצד הגיעו מסמכי יבואנית הסיגרים לסנגורים. עו"ד עמית חדד הגיע לאולם במצב רוח אופטימי. הוא התלוצץ עם צלמי העיתונות, פיזר חיוכים אל עבר עורכי-הדין מהפרקליטות, וגם תפס לשיחה קצרה את אלי ציפורי, בעבר עיתונאי כלכלי בכיר וכיום בלוגר ביביסט, שמקפיד להגיע לכל דיוני משפט המו"לים. העד "קוקי", אמר עו"ד חדד לציפורי, דיבר על "סיגרים במחירים שמעולם לא היו ולא נבראו – אבל למזלנו 'דוידס' היא לקוח שלי". כך, לדבריו, יכול היה לברר את המחירים האמיתיים של הסיגרים ולהטיחם בעד.

אלי ציפורי ועו"ד עמית חדד בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשנה שעברה (צילום: אורן פרסיקו)

עינב סגל, שעבדה כמוכרת בחנות של "קוקי" בהרצליה (כיום, סיפרה, היא דיאטנית בקופת חולים כללית), היתה העדה היחידה מבין הארבעה שממש הכירה את קליין וחסון. היא פגשה אותם כשהגיעו לחנות כדי לבצע את הקניות ולאסוף את הסחורה. בתשובה לשאלה של עו"ד גל פורה, שניהלה את חקירתה מטעם הפרקליטות, ציינה סגל שעם יונתן חסון היתה לה "מערכת יחסים" אישית.

בחקירה הנגדית, שאותה ניהל מטעם נתניהו עו"ד ישראל וולנרמן, העדה סגל נשאלה מתי החלה מערכת היחסים הזאת (בסוף 2013, השיבה) – אבל בניגוד לשלבים אחרים במשפט, שבהם הסנגורים פלירטטו עם קונספירציות, הפעם לא הוטחו בה טענות מהסוג הזה. מיד אחרי שהשיבה לשאלה הבסיסית בנוגע לקשר, עורך-הדין עבר הלאה לנושאים אחרים.

לדברי סגל, בקניות הקבועות של קליין וחסון נרכשו קופסאות סיגרים שלמות – בדיוק כפי שטענו הנהג והעוזרת של מילצ'ן ופאקר. עו"ד וולנרמן תִחקר את סגל ארוכות על מחירים של סיגרים ועל הסוגים הספציפיים שנרכשו בכספם של מילצ'ן ופאקר, התעכב על פרטים יבשים בנוגע לעדותה במשטרה (שניתנה, מתברר, בסניף מקדונלדס במרכז המסחרי בשפיים) ולגבי חוקר ספציפי שיצר איתה קשר בטלפון (העדה לא זכרה את שמו, אבל לאחר שרוענן זכרונה אישרה שייתכן ששמו "דני").

יעקב "קוקי" גרשוני, אתמול בפתח עדותו במשפט המו"לים (צילום: אורן פרסיקו)

בשלב מסוים, כשנשאלה העדה על מקור הסיגרים הקובניים בחנות, נדמה היה שהיא סותרת את עדותו של "קוקי", הבוס שלה לשעבר: "סיגרים קובניים נרכשו מ'דוידס' בלבד", אמרה, ושללה אפשרות שחלק מהמלאי נרכש בדרכים אחרות, למשל בדיוטי פרי. סגל סיפרה שכחלק מעבודתה היא נהגה לבצע את ההזמנות מהספקים, אך דאגה להבהיר שייתכן ש"קוקי", המנהל, ביצע הזמנות נוספות. עו"ד וולנרמן ציין שלפי המסמכים שהתקבלו מחברת "דוידס", בתקופה של שנתיים לא סופקו ל"קבינט" סיגרים מסוג קוהיבה בהיקה 56, שהיו אהובים במיוחד על נתניהו. העדה זכרה אחרת. "אני זוכרת שכן", אמרה.

בחלק אחר של החקירה העלה עו"ד וולנרמן "אירוע מוזר", כהגדרתו, שאירע כחודש לפני חקירתה של סגל: שלוש שנים אחרי שפרשה מעבודתה בחנות הסיגרים, היא נתקלה בהדס קליין בתחנת הדלק הצמודה לקניון אם הדרך שבמחלף בית-ינאי, לא רחוק מהאחוזה של מילצ'ן. במועד סמוך, בסופרמרקט שבאותו קניון, היא נתקלה ביונתן חסון. סגל אישרה שמדובר בצירוף מקרים חריג – אבל הסנגור לא המשיך לחפור בסוגיה, ואפילו לא ניסה להאשים אותה בתיאום עדויות.

בתום החקירה הנגדית, כשסגל צעדה החוצה, היא הרימה אגודל לעבר עו"ד קרן צבירן-לצטר מפרקליטות המדינה, בצירוף הבעה של "הייתי בסדר?". קשה היה לפענח את תגובת הפרקליטה, אם היתה כזו, אבל אפשר לקבוע בוודאות שהעדות לא הזיקה לקו הטיעונים של התביעה – ולא תרמה לנסיונות ההפרכה של הסנגורים.

בנימין, שרה ויאיר נתניהו עם ארנון מילצ'ן והשחקנית קייט הדסון באירוע שהתקיים בביתו של מילצ'ן במליבו, קליפורניה. 2014 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

בהמשך, הדיון נדד למחוזות טכניים בהרבה. העדה הבאה, רויטל אברהם, מועסקת בהנהלת החשבונות של חברת "חינאווי ד.א.ש הרצליה (2012)" – עוד חנות שממנה נרכשו סיגרים מכספם של מילצ'ן ופאקר. אברהם סיפרה על נוהלי הוצאת החשבוניות בחנות וציינה שעמדה בקשר עם קליין וחסון – ובמקביל גם עם עובדי החנות, אלה שמכרו בפועל את הסיגרים. כמו העדה סגל, גם אברהם העידה שהסיגרים נרכשו בדרך כלל בקופסאות סגורות.

לדבריה, גם כשעל גבי החשבוניות צוין שסיגרים כלשהם נרכשו בתפזורת – ניתן להבחין שבעצם מדובר בקופסאות. אברהם סיפרה שבעבר, בגלל מיעוט לקוחות שרכשו סיגרים, הקופסאות לא הוגדרו במערכת הממוחשבת כפריטים עצמאיים. מהסיבה הזאת, אמרה, לא תועדו במערכת גם חלק משמות המותגים שנרכשו.

אברהם הסבירה שלקוח שרוכש סיגרים בתפזורת ירכוש בדרך כלל אחד או שניים, אולי שלושה, אבל כשבשורת הכמות כתוב "10", "20" או "25" – אפשר לקבוע במידה גבוהה של ודאות שהרכישה המתועדת נוגעת לקופסה. ובכל מקרה, ציינה, כששוחחה עם המוכרים בחנות כחלק מתהליך הוצאת החשבונית נמסר לה שנרכשו קופסאות שלמות.

העד הבא היה יוסף מועלם, הבעלים של חנות האלכוהול והסיגרים "פורטו וינו" בנמל תל-אביב. עו"ד צבירן-לצטר מהפרקליטות הציגה לו חשבונית שמתעדת רכישת סיגרים על סך 13,500 שקל, שבוצעה על-ידי הדס קליין. "עד כמה העסקה הזאת שכיחה?", שאלה עורכת-הדין. "זאת עסקה טובה, היא עשתה לי טוב באותו יום", השיב סוחר הסיגרים.

העד יוסף מועלם, בעל חנות משקאות וסיגרים בנמל תל-אביב, היום באולם משפט המו"לים (צילום: איתמר ב"ז)

העסקה הוצגה לו כפי הנראה כדי להתמודד עם מוצגים שלפיהם רכישות הסיגרים היו בדרך כלל בסכומים של אלף או אלפיים שקל – ולא 5,000 או 10,000 שקל, כפי שנטען בעדות של "קוקי" מ"הקבינט". בחקירה הנגדית, שאותה ביצעה עו"ד נועה מילשטיין, עורכת-הדין הציגה את האפשרות שמועלם גובה מחירים יקרים באופן יחסי, אולי בגלל מיקום החנות – בנמל תל-אביב. אבל מועלם התעקש שמחירי הסיגרים לא משתנים כמעט מחנות לחנות, ושפערי המחירים עומדים על 5% לכל היותר. חקירתו הסתיימה ללא הישגים מהותיים לצד כלשהו.

אחריו עלה להעיד נימר אבו-מנה, שמועסק כחשב בחברת "משקאות חינאווי 2004 בע"מ" שאליה מוזגה בעבר חברת "חינאווי ג'ורג' ושות' 1997", שגם ממנה נרכשו סיגרים ברצף ההתרחשויות שמרכיבות את "תיק 1000". לפי המידע שהוצג בבית-המשפט, החברות הללו אינן קשורות באופן רשמי לחברת "חינאווי ד.א.ש הרצליה (2012)", שנציגתה העידה קודם לכן; הן שייכות לענפים שונים של אותה משפחה ונושאות שמות דומים, אך למעשה מתחרות זו בזו.

אבו-מנה תוחקר באריכות על מערכות המחשוב שבהן נעשה שימוש בחברה ועל אופן תיעוד העסקאות, ונדרש לנושאים האלה גם בחקירה הנגדית. אבל חוץ מלאשר שהוא אחראי לחשבוניות שהוגשו לבית-המשפט, שמתעדות חלק משרשרת טובות ההנאה שהומטרו על בני הזוג נתניהו – עדותו לא תרמה דבר מה מהותי להבנת הפרשה.

עו"ד מילשטיין מצוות הסנגורים של נתניהו ניסתה לברר האם בשלב כלשהו של החקירה אבו-מנה פנה באופן עצמאי למשטרה – אבל הוא השיב שאינו זוכר דבר כזה, ושלפי מיטב זכרונו החוקרים הם אלו שזימנו אותו, ולא להפך. הסנגורית לא איתגרה את הקביעה הזאת, ותוך זמן קצר הסתיימה העדות – ואיתה יום הדיונים כולו, שעתיים וחצי לפני המועד הנקוב.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.28MB)