בשביל להשתיק עיתונאי, פעיל חברתי או סתם אזרח מעורב במדינת ישראל לא צריך לשכור בריונים שישברו לו את הברכיים. מספיק לשכור עורך-דין שיסכים לנצל לרעה את החוק ומערכת המשפט. זו המשמעות של תביעת השתקה: שימוש בחוק איסור לשון הרע כדי להפחיד ולהתיש את מי שמעז לעורר דיון ציבורי סביב בעלי הכוח.

תביעת השתקה לא נועדה להשיג צדק או לברר עובדות. המטרה היא האיום שבעצם ההגשה, ההתשה שבניהול ההליך המשפטי. תביעת השתקה מתאפיינת בדרך כלל בדרישה לפיצוי עצום, ובסיכוי נמוך לזכות בו. ממילא, הפיצוי הוא לא העניין: מי שמגישים תביעות השתקה הם בעלי הון או תאגידים רבי עוצמה, שיש להם את המשאבים לנהל תביעה יקרה גם כשהיא מופרכת.

תביעת השתקה לא נועדה להשתיק רק את הנתבע. היא שולחת איתות ברור לסביבה כולה: אם חשבתם לעסוק בי, לכתוב עלי, למתוח עלי ביקורת – תקבלו גם אתם את אותו הטיפול.

בתביעה שעצם מטרתה הוא ניהול המשפט, ולא קבלת פסק דין, היתרון לא נמצא אצל מי שצודק אלא אצל מי שיש לו יותר משאבים. את המציאות הזו צריך לשנות. החוק הישראלי טרם הכיר בתביעות השתקה. גם הפסיקה רק עושה את צעדיה הראשונים. במצב הנוכחי, הדרך להילחם בתביעות השתקה היא לדבר עליהן. מי שמגיש תביעת השתקה מאמין שהכסף שהוא משקיע בניהול המשפט יקנה לו חסינות מדיון וביקורת ציבורית. את ההנחה הזו חייבים לעקור.

באתר "העין השביעית" שמנו לעצמנו מטרה – סיקור אינטנסיבי של תביעות השתקה, ליווי צמוד של ההליך, הצפת המתחולל בין כותלי בית-המשפט. לא נעוות את המציאות או נייפה אותה לטובת אחד מהצדדים. המטרה שלנו היא לפרק את נשק ההשתקה ולהפוך אותו לרמקול. מי שחשב למנוע ביקורת ציבורית באמצעות כליאתה בין קירותיו הסגורים של אולם בית-המשפט ייווכח שבית-המשפט יכול להיות גם המקום שבו תושם זכוכית מגדלת על התנהלותו הבריונית.

דיגמי נגד שפורר

מקרה מבחן מובהק לתביעת השתקה בשנים האחרונות הוא תביעת העתק שהגישה חברת נדל"ן שהיתה בבעלות סוחר הנשים המורשע דודו דיגמי, נגד העיתונאית העצמאית שרון שפורר. תביעה שהתובעים ניסו - ואף הצליחו במשך זמן רב - למנוע את סיקורה, עד שבית המשפט קבע אחרת בעקבות עתירה של "העין השביעית".

התביעה זכתה לסיקור נרחב ב"עין השביעית" עם 16 אייטמים – החל מהפרסום הראשון על עצם קיומה ועד לדיווח האחרון, לעת עתה, על עדותו של דיגמי בבית-המשפט. הנה כמה מהפרסומים הבולטים על הפרשה:

ביהמ"ש התיר לדווח על תביעת הדיבה נגד העיתונאית שרון שפורר

השופטת דחתה את הניסיון להשתמש בצו איסור פרסום שניתן בהזדמנות אחרת כדי להאפיל את המשפט. שפורר: הניסיון למנוע פרסום – עוד הוכחה כי מדובר בתביעת השתקה (2.8.16).

אופציה לקומבינציה

משפט הדיבה של אורבן נדל"ן נגד שרון שפורר נפתח. מנכ"ל החברה הוכיח בעדותו בקיאות מעטה בעסקי החברה. בא-כוח הנתבעת: החברה מחזיקה איש-קש כמנכ"ל. שותף לשעבר של העבריין המורשע שניהל את אורבן העיד: המשטרה לא הסכימה לקבל תלונה נגדו, "המדינה נתנה לו חיסיון לעשות מה שהוא רוצה" (9.4.18).

"מה, ברגע שאתה מגיש תביעה אני אפסיק לכתוב? זה סותר בעיני את כל מה שחשוב בחופש הביטוי"

תביעת העתק של אורבן-נדל"ן נגד שרון שפורר: בא-כוחה של החברה, עו"ד עמוס ון-אמדן, ניסה שוב ושוב להשפיל את העיתונאית וננזף בידי השופטת (25.12.18).

"על מה התיק הזה, על סחר בנשים או על הוצאת דיבה?"

דודו דיגמי, העבריין המורשע שבמרכז תביעת 1.7 מיליון שקל מהעיתונאית שרון שפורר, עלה היום על דוכן העדים. סוחר הנשים לשעבר הרבה לסתור את עצמו, סירב להשיב לשאלות ולבסוף קשר עצמו לחברת הנדל"ן התובעת (27.3.19).

אריאל שמר נגד יפתח בריל

אחד המאפיינים הבולטים של תביעות השתקה הוא חוסר פרופורציה. המאפיין הזה בא לידי ביטוי מובהק בתביעה שהגיש עו"ד אריאל שמר נגד העיתונאי יפתח בריל. שמר הוא עורך-הדין ותיק ובכיר, בעל משרד משלו, שמייצג את הנהלת קבוצת "ידיעות אחרונות" בתחום יחסי העבודה. בריל היה עד לאחרונה משכתב ב"כלכליסט" וחבר ועד, עד שפוטר.

זמן קצר לפני פיטוריו מתח בריל ביקורת על התנהלותו של עורך-הדין בקבוצת ווטסאפ פנימית של עובדי העיתון, ובציוץ טוויטר שזכה לחשיפה אפסית. עו"ד שמר לא הסתפק בפיטוריו של המשכתב, והגיש נגדו תביעה אישית בסך 220 אלף שקל. בניתוח שפרסמנו זמן קצר לאחר מכן הועלתה האפשרות שמדובר למעשה בפעולה עקיפה של המו"ל, ארנון (נוני) מוזס, שמנסה להיאבק בהתארגנות העובדים.

סיכול ממוקד

ההתנהלות הנקמנית והברוטאלית של הנהלת "ידיעות אחרונות" כלפי עורך זוטר, חבר ועד, נועדה לשדר מסר לעיתונאים בקבוצת התקשורת: מי שיאיים על ההגמוניה של מוזס יישא בתוצאות (16.3.19).

תביעת דיבה – אחרי ההתנצלות

תביעת הדיבה של עורך-הדין של "ידיעות אחרונות", אריאל שמר, נגד עיתונאי "כלכליסט", הוגשה למרות פרסום התנצלות על הדברים – שכלל לא כללו את שמו של עורך-הדין. שמר: זו לא התנצלות (27.3.19).

"פוטרתי מ'כלכליסט' באמצע המשמרת. זה היה מעמד הפגנתי ומוזר"

אריאל שמר, עורך-דין בכיר שמייצג את הנהלת "ידיעות אחרונות", תבע עיתונאי בקבוצה שמתח עליו ביקורת ולאחר מכן פוטר. העיתונאי, יפתח בריל, משיב לו כעת בכתב הגנה: מדובר בתביעת השתקה, על עוולות צריך לדבר בגלוי. לטענת בריל, התביעה הוגשה בתיאום עם ההנהלה כדי להכניע את התארגנות העובדים (30.4.19).

וולטר סוריאנו נגד רביב דרוקר

איש העסקים וולטר סוריאנו, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, תובע חצי מיליון שקלים מרביב דרוקר, אחרי שהעיתונאי התראיין לגלי צה"ל ואישר במענה לשאלה כי כשבמשטרה מדברים על ס', בעל חברת סייבר בינלאומית, מתכוונים לסוריאנו. דרוקר הדגיש כי מדובר ב"הדלפות לא מוסמכות" וכי לו אין כל הוכחה שסוריאנו מעורב, אך די היה באמירת השם כדי לחטוף תביעה.

כתב הגנה חושף פרטים על קשריו של וולטר סוריאנו לנתניהו

רביב דרוקר משיב לתביעה אישית בסך חצי מיליון שקל של איש העסקים: תביעת השתקה עם מסר ברור – מי שיחשוף מידע יקבל תביעה. דרוקר הציג את סוריאנו כקורבן של הדלפה לא אמינה, אך התביעה טוענת כי עצם פרסום השם בהקשר לטענת הריגול אחרי קציני משטרה עורר "מחול שדים תקשורתי" (23.4.19).

נוני חיפש אותך, אבי פחימה מודיע שהכל בסדר

כתב ההגנה בתביעת הדיבה של וולטר סוריאנו נגד רביב דרוקר חושף פרטים על סביבתו של נתניהו בזמן שהיה יו"ר אופוזיציה ועסק בהקמת "ישראל היום". עוד בכתב ההגנה: פריצה למחשבים בשירות בעלי הון והקשרים העסקיים עם עו"ד יצחק מולכו (24.4.19).

אנשי הרב פינטו נגד אילנה דיין

הרב יאשיהו פינטו, כיום אסיר לשעבר, נהג להקיף את עצמו בעבר בקבוצה אדוקה של אנשי עסקים, ידוענים וגם אנשי תקשורת. לפני שנים אחדות הורשע על-פי הודאתו במתן שוחד לראש אגף החקירות במשטרה, בתקווה שיסייע לו לצאת נקי משורה של חקירות שעסקו בו. בתקופה שבה עוד היה אדם חופשי, מקורביו של פינטו הגישו תביעת עתק נגד התוכנית "עובדה", ששידרה תחקיר על אודותיו.

היה זה סוג בוטה במיוחד של תביעת השתקה: היא הוגשה בארצות-הברית, שם הסכומים שניתן לדרוש בתביעות כאלו גבוהים בהרבה מהסכומים המותרים בישראל. אנשיו של פינטו דרשו שאילנה דיין וחברת קשת ישלמו להם לא פחות מ-100 מיליון דולר. בתביעה נוספת, שהוגשה בישראל נגד "וואלה" וגורמים נוספים, נדרשו פיצויים בסך 2 מיליון שקל – סכום גבוה למדי במושגים ישראליים. שתי התביעות הסתיימו בהפסדם של אנשי הרב.

"תשאיר אותה שתעשה מה שהיא רוצה. אנחנו נתבע אותה פה באמריקה על מאה מיליון דולר"

תצהירים שהוגשו במסגרת תביעת הדיבה נגד "עובדה" מלמדים על אחורי הקלעים של התחקיר על הרב פינטו. בדיון בשבוע שעבר בניו-יורק נמנעה השופטת מלהכריע אם לדחות על הסף את תביעת הענק (10.6.15).

תביעת ההשתקה של מוסדות הרב פינטו נקברה

תביעת 100 מיליון הדולר של אנשי הרב יאשיהו פינטו נגד אילנה דיין וחברת קשת הסתיימה בלא כלום. בית-משפט אמריקאי הורה למחוק אותה, והטיל על התובעים לשלם ל"עובדה" הוצאות משפט. השופטת: אין לנו סמכות לדון בתביעה (5.1.16).

"יש שופטים גם במנהטן"

"זה כמו נגר, שיודע שהוא יישרט או ייחתך. חלק מסיכוני המקצוע", "אני לא מצטערת על ההחלטות שקיבלנו", "אף אחד עוד לא ניצח אותנו בתביעת דיבה". אילנה דיין מדברת על הניצחון בתביעת ההשתקה שביקשה להטיל עליה פיצויי עתק בסך 100 מיליון דולר (11.1.16).

תביעת דיבה נוספת של בן-ציון סוקי

איש העסקים המקורב לרב פינטו תובע 2 מיליון שקל מאתר "וואלה" ומשותפיו העסקיים. חויב להפקיד 70 אלף שקל לתשלום במידה וייפסקו נגדו הוצאות משפט (3.5.16).

דרש 2 מיליון, שילם מאה אלף

בן-ציון סוקי, מקורבו של הרב יאשיהו פינטו, תבע את "וואלה" – וישלם להם 20 אלף שקל. בסך הכל שילם כמאה אלף שקל על התביעה שממנה נסוג (14.12.16).

"קבלה לעם" והתקשורת הישראלית

גם נגדנו, "העין השביעית", הוגשה בעבר תביעת השתקה. העילה היתה כתבה שפרסמנו על מסע של תביעות ואיומים בתביעות מצד קבוצה דתית בשם "קבלה לעם" והעמותה שמאחוריה, שנקראת "בני ברוך". באופן צפוי למדי, זמן לא רב לאחר פרסום הכתבה נתבענו גם אנחנו (על תוצאות התביעה ניתן לקרוא כאן).

באופן לא מפתיע, בשנים שחלפו מאז התביעה ההיא הגישה העמותה שורה של תביעות דיבה נגד עיתונאים וכלי תקשורת שחשפו מידע על התנהלותה הפנימית: גלי-צה"ל, תאגיד השידור הציבורי וכמה וכמה עיתונאים, ובראשם הכתב החוקר גור מגידו – שמתמודד בימים אלה עם לא פחות משלוש תביעות שונות שהגישה נגדו העמותה.

"טענות מסמרות שיער"

תאגיד השידור וגלי-צה"ל מגיבים לתביעות הדיבה של קבלה-לעם: מנסים להשתיק כל ביקורת. התאגיד: חובה חוקית ומוסרית לדווח לציבור על פוליטיקאים הפוקדים את כנסי התנועה למרות "פרשה חמורה הקשורה בתובעת ומצויה באיסור פרסום". בקבלה-לעם מכחישים מעורבות פוליטית ומגייסים כמליצי יושר את מירי רגב, גלעד ארדן ורני רהב (25.10.17).

"קבלה לעם" תובעת עיתונאי בפעם השלישית – בגלל ציוץ"

בני ברוך – קבלה לעם" תובעים בפעם השלישית את העיתונאי החוקר גור מגידו – הפעם בתביעה אישית. סך התביעות עומד על יותר ממיליון שקל (25.11.18).

כתב הגנה מעלה טענות קשות

העיתונאי גור מגידו הגיש כתב הגנה בתביעת הדיבה השלישית שהגישה נגדו עמותת "בני ברוך – קבלה לעם". טוען: עבירות מין, ניצול מיני, ביקורים מאורגנים בבתי-בושת ועלילות שווא על מתלוננות. "בני ברוך": שקרים והכפשות (28.2.19).

חובל נגד שפורר

אחד הנספחים לתביעה שהגישה חברת הנדל"ן של דיגמי נגד שפורר היא תביעה שהגישו בני משפחת חובל נגד העיתונאית.

שרון שפורר בכתב הגנה בתביעת שוטה חובל: תביעת נקם על פרסומים מלפני חמש שנים

חובל: "הכתבות היו ערב רב של שקרים, אי-דיוקים, הבלים וגוזמאות, שבינם לבין תחקיר עיתונאי של ממש אין ולא כלום". שפורר: "מדובר בפרסומים הנוגעים להתנהלות מושחתת של התובע, התנהלות שבגינה הורשע" (7.8.17).

נוה נגד שפורר

במקביל מצאה את עצמה שפורר נתבעת בתביעת עתק שלישית על-ידי אחד האנשים החזקים (לשעבר) במערכת המשפט הישראלית, עו"ד אפי נוה, עד לאחרונה ראש לשכת עורכי-הדין. גם תביעה זו זוכה לסיקור מקיף באתר "העין השביעית".

טענת איש קש

כתב הגנה בתביעת יו"ר לשכת עורכי-הדין אפי נוה נגד שרון שפורר מ"המקום הכי חם בגיהנום": מדובר בתביעת השתקה, שנסובה בין היתר על דברים שכלל לא פורסמו (6.3.17).

רצון לנקום בתובעים

הגישור נכשל ואפי נוה מנפח את כתב התביעה נגד שרון שפורר (17.4.18).

אפילו לא מראית עין

הישג לשרון שפורר: השופט בתביעת העתק של לשכת עורכי-הדין יחויב להמשיך לדון בתיק. נשיאת העליון: הסיבה שבגינה רצה לפסול את עצמו אינה מספקת (12.6.18).

ישראל זיו נגד דייוויד שין

איש העסקים והאלוף במילואים ישראל זיו הגיש תביעה בסך 750 אלף שקל נגד עיתונאי עצמאי שכינה אותו גזען וטען כי סייע לשליט הרצחני של דרום סודאן לטהר את שמו. התביעה הסתיימה ללא כל פיצוי כספי, וזמן קצר אחר-כך הודיעה ארצות-הברית כי היא מטילה על זיו סנקציות בשל טענות למעורבותו במלחמת האזרחים בדרום סודאן.

גזענות מתועבת או רשלנות עיתונאית

איש העסקים ישראל זיו הגיש תביעת דיבה בסך 750 אלף שקל נגד העיתונאי העצמאי דייוויד שין, הטוען כי מדובר בתביעת השתקה. במוקד התביעה: הטענה כי זיו סייע לשליט אפריקאי רצחני לטהר את שמו (31.7.17).

ככל שהדברים הובנו אחרת

תביעת העתק שהגיש איש העסקים ישראל זיו נגד עיתונאי עצמאי הסתיימה בפשרה ללא כל פיצוי כספי (6.9.18).

תביעות השתקה: הגרסה המקומית

תביעות השתקה לא חייבות לערב תאגידי ענק או כלי תקשורת מרכזיים. גם ראשי רשויות מקומיות פועלים להשתקת ביקורת מצד כלי תקשורת מקומיים. כך, לדוגמה, במועצה האזורית באר-טוביה, שהגישה בשנים האחרונות שלוש תביעות בסך כולל שך 600 אלף שקל נגד עיתון קטן היוצא לאור בכמה אלפי עותקים. שתיים מהתביעות כבר נדחו תוך מתיחת ביקורת על ניסיון ההשתקה.

על מה יצא קצפה של המועצה

בית-המשפט דחה תביעת מועצת באר-טוביה נגד המקומון "המקור". קבע כי הפרסום במקומון לא כלל כל לשון הרע כלפיה. בפסק הדין נקבע כי ראש המועצה לא דייק בעדותו (24.8.17).

ביהמ"ש: תביעה "משיקולים זרים"

בית-המשפט מתח ביקורת חריפה על מועצה אזורית שתבעה עורך מקומון: תביעת השתקה כדי למנוע ביקורת עיתונאית – על חשבון הציבור. חייבה את מועצת באר-טוביה לשלם הוצאות משפט (12.5.19).

זוגלובק נגד דוד שטרן

חברת הנקניקים זוגלובק הגישה תביעה בסך חצי מיליון שקל נגד מפעיל אתר עצמאי על טבעונות, אך לא הסתפקה בכך. בצעד קיצוני, נציגיה ביקשו מבית-המשפט לאסור על התקשורת לדווח על ההליך המשפטי.

על נקניקים ואנשים

חברת הנקניקים זוגלובק תובעת יותר מחצי מיליון שקל מעיתונאי עצמאי ופעיל זכויות בעלי חיים שכתב על הקשר של החברה לזיהום סביבתי. כשדיווח על התביעה – דרשה החברה לאסור על פרסום ההליך. בין היתר טוענת החברה כי הקביעה שלפיה היא מתפרנסת מ"הרג מכוון, שיטתי והמוני של בעלי חיים" היא בגדר השמצה (6.11.18).

תובעת דיבה – ותובעת שלא ידווחו על התביעה

זוגלובק: לקרוא לנו חברת נקניקים זו התייחסות וולגרית ומבזה. שבה ודורשת מבית-המשפט שיאסור לדווח על תביעת דיבה בסך חצי מיליון שקל שהגישה נגד עיתונאי עצמאי (2.12.18).

השופטת: ההד התקשורתי הוא חלק מההליך

בית-המשפט דחה את דרישתה של זוגלובק לאסור פרסום תביעת עתק שהגישה נגד עיתונאי עצמאי (3.12.18).