תביעה נוספת שהגישה המועצה האזורית באר-טוביה נגד העיתון המקומי "המקור" נדחתה על-ידי בית-המשפט, תוך הטלת תשלום הוצאות המשפט על המועצה וקביעה כי התביעה היתה תביעת השתקה שנועדה למנוע ביקורת ציבורית על המועצה.

בין מועצת באר-טוביה לבין "המקור", מקומון בעריכת העיתונאי אליאור עמר, התגלע לפני שנים אחדות סכסוך משפטי רב-צדדי. בשנת 2015 הגישה המועצה שלוש תביעות דיבה נגד העיתון בדרישה לקבל פיצויים בסך כולל של 600 אלף שקל. במקביל הגישו העיתון ועורכו תביעת דיבה משלהם נגד מזכיר המועצה והמועצה.

לפני כשנתיים נדחתה התביעה הראשונה של מועצת באר-טוביה תוך מתיחת ביקורת על המועצה והטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 22.5 אלף שקל. לפני כחצי שנה נדחתה התביעה שהגיש העיתון נגד המועצה, אולם השופט אבישי זבולון החליט בפסק דינו להשית על העיתון הוצאות נמוכות בסך 5,875 שקל, לאור נסיבות הגשת התביעה ("בהקשר של חשיבות זכות הציבור לדעת והזכות הלגיטימית לבקר את פעולת הרשות השלטונית").

כעת דחה שוב בית-המשפט תביעה שהגישה המועצה נגד "המקור". במקרה הנוכחי, השופטת שדנה בתיק מתחה ביקורת חריפה על עצם הגשת התביעה ועל התנהלות המועצה.

במרכז התביעה שהוכרעה כעת עומדת כתבה שפורסמה ב"המקור" בשלהי שנת 2014 תחת הכותרת "איפה השקיפות?". בכתבה נטען כי ראש המועצה האזורית באר-טוביה דאז, דרור שור, פועל מתוך נקמנות אישית נגד תושבי מועצה המביעים ביקורת, ואף מחלק את משאבי המועצה בין היישובים באופן לא הוגן, לפי תמיכתם במועמדים השונים בבחירות המקומיות. במועצה טענו, באמצעות עו"ד תום נוימן, כי מדובר בשקרים דיבתיים ודרשו פיצוי בסך 250 אלף שקל.

העיתון טען להגנתו, באמצעות עו"ד יהל סגל, כי התביעה נועדה לסתום את פי העיתון, וכי הפרסום אינו מהווה לשון הרע וממילא מוגן על-ידי ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

השופטת סבין כהן מבית-משפט השלום באשקלון דחתה את תביעת המועצה תוך מתיחת ביקורת על התנהלותה. "אחר שעיינתי בכתבה ושמעתי את עדויות הצדדים, הנני סבורה כי האמור בכתבה מהווה ביקורת לגיטימית על התנהלות התובעת באופן שלא ניתן לומר כי הכתבה מהווה לשון הרע", כתבה בפסק דינה.

"אמנם בכתבה נאמרו דברים קשים, לא פשוטים, אשר הופנו בעיקר כלפי נבחרי הציבור ובראשם ראש המועצה, אלא שבחינת הקשר הדברים על רקע נושא הכתבה מלמדת כי עיקר מטרתה של הכתבה היא להטיח ביקורת, על ראש המועצה בעיקר, ועל היעדר שקיפות, שיש בו כדי להעיד על יחס של איפה ואיפה כלפי התושבים, או מידור מידע, והכל תחת שלטון החוק".

בהמשך פסק הדין מתחה השופטת ביקורת על חוסר השקיפות של המועצה, שעמד במרכז הכתבה של "המקור". "התושבים טענו כי ביקשו לצפות בישיבות המליאה. משנוכח ראש המועצה, לאחר הישיבה הראשונה שבסמוך לאחר הבחירות, כי יש קהל אשר צופה בישיבות המועצה, החליט ראש המועצה בשעה שתוכננה לקיום ישיבת המליאה, שהיא ישיבה הפתוחה לציבור, לקיים תחילה ישיבת הנהלה, כשמרבית חברי המליאה הם גם חברי ההנהלה. ישיבה זו התנהלה במשך כשעה עד שעתיים, ורק בסיומה התקיימה ישיבת המליאה, שבמהלכה נעשה הליך פורמלי של אישור ההחלטות, שכל הדיון לגביהן נעשה בישיבות ההנהלה", ציינה השופטת.

ביהמ"ש: "זוהי עיקרה של ביקורת שהיא לגיטימית, שכן ביקורת אין משמעותה תמיד [טענה לביצוע] עבירה על החוק, אלא משמעותה כי בחסות החוק פועלת הרשות באופן הפוגע בתושבים"

"עולה תחושה, שיש לה בסיס איתן, כי האופן שבו נעשו הדברים נועד למדר את הציבור מפני אותו דיון, כפי שבסופו של דבר קרה, כאשר העדים העידו, כי לאחר מספר פעמים שבהן נוכחו לדעת כי ישיבות המליאה ריקות מתוכן, והן מתקיימות לאחר זמן ארוך שבו הציבור ממתין בחוץ, חדל הציבור מלהגיע לאותן ישיבות".

בהקשר זה כתבה השופטת כי הכתבה של "המקור" כללה "ביקורת לגיטימית, שהוכחה כביקורת ראויה, אם כי לא ניתן לומר לגבי המועצה כי פעלה שלא כדין. וזוהי עיקרה של ביקורת שהיא לגיטימית, שכן ביקורת אין משמעותה תמיד [טענה לביצוע] עבירה על החוק, אלא משמעותה כי בחסות החוק פועלת הרשות באופן הפוגע בתושבים בדרך זו או אחרת, ובמקרה דנן, פועלת הרשות בחוסר שקיפות בחסות החוק".

השופטת כהן ביקרה גם את אי שיתוף הפעולה של המועצה עם העיתונאים המסקרים אותה: "הוכח שמערך מתן התשובות לכתבות עיתונאיות על-ידי התובעת לוקה בחסר. הנתבעים הצביעו על מקרים רבים שבהם בחרה התובעת שלא להגיב לכתבות, או לפניות, כאשר במקרים רבים אחרים ניתנה תשובה מתחמקת, או ניתנה תשובה שלפיה המועצה סבורה כי אין מקום למתן תשובה", כתבה.

לקראת סיום פסק הדין התייחסה השופטת כהן גם לטענת "המקור" כי התביעה שהגישה המועצה נועדה להשתקת הביקורת והסיקור העיתונאי: "הנתבעים טוענים כי תביעה זו, כמו גם התביעה הנוספת שהוגשה נגדם וכן הליכים נוספים שננקטו על-ידי היועץ המשפטי למועצה, כמו גם התייחסות התובעת אל מר עמר בתגובותיה אליו, מלמדות כי מטרתה של התביעה הינה למנוע מהנתבעים לפרסם פרסומים שונים בנוגע לתובעת, במה שמכונה 'תביעת השתקה'.

"הנתבעים טוענים כי הגם שעיקר הכתבות בעיתון מיוחסות לעיריית קריית-מלאכי וגם כלפי זו האחרונה מוטחת ביקורת, מעולם לא הוגשה על-ידי עיריית קריית-מלאכי תביעה כנגד הנתבעים, ואילו כאן הנתבעת בחרה להגיש שתי תביעות זו אחר זו, הגם ששתי הכתבות מושא התביעות הוגשו לפני הגשת התביעה הראשונה, שתי התביעות הינן בסכום מופרז של 250 אלף שקל ומטרתן אחת היא, הרתעת הנתבעים מלהוסיף ולכתוב כתבות ביקורתיות כלפי התובעת.

ביהמ"ש: "הבחירה להחרים באופן גורף גוף עיתונאי היא בחירה קיצונית למדי, ונקיטה בהליך כזה במדינה דמוקרטית על-ידי גוף ציבורי, צריכה להיעשות במלוא הזהירות, אם בכלל. לא ניתן להתעלם לפיכך מן הרושם שתביעתה של התובעת לא נעשתה דווקא משום אותה פגיעה בתובעת, אלא משיקולים זרים שאת תוצאות עלותם משלם ציבור התושבים כולו"

"התרשמותי היא כי טענת הנתבעים הינה טענה שיש לה בסיס. כפי שציינתי בסוגיית הנזק, לא מצאתי כל הצדקה להגשת תביעה בסכום של 250 אלף שקל מבלי להידרש לסוגיית הנזק כלל. [...] איני יכולה להיכנס לשיקוליה של התובעת בהגשת התביעה הנוספת, אך לא ניתן להתעלם מכך שגם שם הוגשה תביעה בסכום זהה. התובעת סירבה לאיחוד הדיונים בשתי התביעות, כשכל אחת מהתביעות מוגשת בבית-משפט אחר. התובעת גם לא נתנה הסבר לכך שתביעתה הוגשה רק בגין חלק מהפרסום ואילו בגין חלקו האחר לא הוגשה התביעה, אלא אם כן שיקולים שאינם נוגעים לפגיעה בשם הטוב עומדים מאחורי שיקול הדעת בהחלטה האמורה. על פניו, התובעת בררה מתוך הפרסום סוגיה מסוימת, שלגביה אין לנתבעים מידע, שהלא מידע זה לא הופץ מעולם, ודווקא בגינו בחרה להגיש תביעה, הגם שכלל לא ברור האם דווקא סוגיה זו היא הסוגיה המייחסת לתובעת את ההתנהלות החמורה ביותר".

"לכל זאת יש להוסיף את התנהלותה של התובעת, לא רק בניהול ההליך כאן. [...] התובעת בחרה באופן מודע להדיר מהנתבעים מידע, הגם שברור שעסקינן בגוף עיתונאי. הבחירה להחרים באופן גורף גוף עיתונאי היא בחירה קיצונית למדי, ונקיטה בהליך כזה במדינה דמוקרטית על-ידי גוף ציבורי צריכה להיעשות במלוא הזהירות, אם בכלל. לא ניתן להתעלם לפיכך מן הרושם שתביעתה של התובעת לא נעשתה דווקא משום אותה פגיעה בתובעת, אלא משיקולים זרים, שאת תוצאות עלותם משלם ציבור התושבים כולו".

השופטת כהן הטילה על המועצה לשלם הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.

35337-04-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 577KB)