"חיה פצועה", מטבע לשון מבנק הביטויים השחוקים של העיתונות, מתאר גורם בעל עוצמה שספג פגיעה מסכנת חיים – והבין שאם ברצונו לשרוד עליו לשלוף את נשק יום הדין, להמר על כל הקופה ולהתחיל לירות לכל הכיוונים. ועל כן יש להישמר מפניו באופן מיוחד. "נתניהו הוא חיה פצועה, זה עושה אותו מסוכן עוד יותר", הזהירה לא מזמן כותרת שנדפסה ב"הארץ" יום אחרי ההודעה על הכוונה להגיש כתב אישום חמור נגד ראש הממשלה (בכפוף לשימוע). אבל ביער של נתניהו יש עוד כמה בעלי חיים חבולים. אחד מהם הוא שותפו ל"תיק 2000", ארנון (נוני) מוזס.

מוזס, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות", מתמודד בימים אלה עם שורה של אתגרים מורכבים. לתיק הפלילי נגדו, שפגע קשות (ובצדק) בתדמית של קבוצת התקשורת, מתווספת גם סכנה מבית. הצניחה החדה בהכנסות, שהולידה מהלכי פיטורים וצמצומים, מעוררת בשנים האחרונות התנגדות מאורגנת מצד ועד עיתונאי "ידיעות אחרונות". לחוסר היציבות הזה מצטרף תרחיש שלפיו מוזס יאבד את האחיזה העזה שיש לו כיום בקבוצה: בנק הפועלים, שכבר מעורב עמוקות בתכנים שמתפרסמים ב"ידיעות אחרונות" באמצעות הסכמי רכישת תוכן, מחזיק בכשליש מהמניות ומעוניין להיפטר מהן. מוזס מנסה להיות זה שירכוש את המניות – מהלך שעבורו יצטרך לגייס מאות מיליוני שקלים.

התלכדות האיומים הזאת על שלטון היחיד של מוזס היא הרקע למהלך ברוטאלי שביצעה הנהלת "ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים: פיטוריו המהירים של יפתח בריל, משכתב ב"כלכליסט" וחבר בוועד העיתונאים. מיד אחרי שיחת השימוע נדרש בריל לאסוף את חפציו ולעזוב את המערכת לאלתר. כאילו כדי להשלים את המעיכה, אחד מעורכי-הדין הבכירים של העיתון הגיש זמן קצר לפני כן תביעת דיבה בסך 220 אלף שקל נגד העורך הזוטר. העילה: ציוץ בטוויטר ודברים שנכתבו בקבוצה סגורה של משכתבים וגרפיקאים ביומון הכלכלי של נוני מוזס.

הודעת הווטסאפ של יפתח בריל נשלחה ב-10 בפברואר. כעבור יומיים בוצע צילום המסך שהועבר לידי עו"ד שמר. כעבור יום אחד בלבד הוגשה תביעת ההשתקה. בריל פוטר כעבור שבועיים. מאבטחים ליוו אותו אל מחוץ לבניין "ידיעות אחרונות" כמו בסדרה אמריקאית גרועה

עורך-הדין שתובע את חבר הוועד המפוטר הוא אריאל שמר, ראש משרד עורכי-הדין שנושא את שמו, שמייצג את הנהלת "ידיעות אחרונות" במאבקה נגד התאגדות העיתונאים. עו"ד שמר היה מעורב אישית במשא-ומתן עם חברי הוועד וארגון העיתונאים, ומתוקף תפקידו הוא מקיים יחסי עבודה קרובים עם הנהלת קבוצת מוזס. לפי כתב התביעה, שמר מלווה את "ידיעות אחרונות" קרוב ל-20 שנה. שמר אמנם תובע את העיתונאי באופן אישי, אך קשה להאמין שלא קיבל אור ירוק למהלך מהנהלת קבוצת התקשורת של מוזס. באחד הדיונים עם נציגי העובדים הוא אף דאג ליידע אותם על התביעה.

באופן רשמי, התביעה עוסקת בשתי התבטאויות ביקורתיות של בריל: בחודש ינואר האחרון, עיתונאים בקבוצת מוזס קיימו שביתת אזהרה קצרה באורך שעה. ההנהלה, בתגובה, החליטה לקנוס את השובתים – וגרעה סכומים שונים משכרם. "עורך-הדין שלהם, אריאל שמר, יודע כמובן שזה מופרך מבחינה חוקית, אבל שכרו אותו לשחק מלוכלך, והוא צריך להצדיק את שכרו", צייץ על כך בריל בחשבון הטוויטר האישי שלו, שאחריו עוקבים נכון להיום 151 משתמשים בלבד.

ההתבטאות השנייה עלתה בפורום מצומצם בהרבה: קבוצת ווטסאפ עם עשרים או שלושים חברים, רובם משכתבים וגרפיקאים ב"כלכליסט". בהודעה שפורסמה השתמש בריל במלה "קוויזלינג" – כינוי הגנאי שנגזר משמו של ראש ממשלת נורבגיה בעת הכיבוש הנאצי, שהוּצא להורג בגין שיתוף פעולה עם הגרמנים. בריל, יש לציין, כלל לא הזכיר בהודעה את שמו של שמר. כך או כך, עורך-הדין דורש פיצויים בסך 220 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט – וגם פסיקת שופט שתחייב את העיתונאי המפוטר לפרסם הודעת תיקון והכחשה בשלושה עיתונים יומיים שונים.

הודעת הווטסאפ של בריל, מתוך כתב התביעה (לחצו להגדלה)

האם אכן מדובר בכינויים דיבתיים? את זה יקבע בית-משפט השלום בהרצליה, אם הצדדים לא יעדיפו לסגור את התביעה בפשרה (בריל יקבל ייצוג משפטי מארגון העיתונאים, הארגון היציג של עובדי קבוצת מוזס). מה שיותר מעניין בהתבטאויות שהתניעו את המהלך הברוטאלי של שמר ו"כלכליסט" הוא ההתייחסות הישירה והחריפה למוזס – לא מעשה של מה בכך בפורומים הפנימיים של "ידיעות אחרונות" – והקריאה למעין מרד פנימי במו"ל המסובך בפלילים.

"אני משער שההנחיה המופרעת הגיעה מבעלי העיתון, אדם שכידוע איננו מן השפויים, ומונע בעיקר מתאוות שליטה", כתב בריל על מוזס בעקבות ההחלטה לפגוע בשכר העובדים בשל שביתת האזהרה. "זה אדם שנלחם בקרובי משפחתו כדי לשלוט בדירקטוריון, ועכשיו שילם 300 מיליון שקל (סכום שמוזס מנסה לגייס, אך טרם שולם בפועל; א"ב) רק כדי לקבל שם עוד כמה כיסאות. כולנו יודעים עם מי יש לנו עסק", הוסיף בריל באותה הודעה. "לא סוד שאנחנו עובדים במוסד שההתקדמות בו כרוכה לעתים בנכונות לעצום עיניים מול טרלולים כאלה. זה לא חייב להימשך".

בשתי ההתבטאויות דאג בריל להוסיף קריאה לבכירי "כלכליסט": "לדעתי האישית הגענו לרגע שצריך לתבוע מעורכים בכירים יותר בעיתון, שעובדים בחוזים אישיים, להביע את עמדתם בגלוי", כתב בקבוצת הווטסאפ. גם בציוץ שבגינו הוגשה התביעה קרא בריל ל"עורכים בכירים" להביע את דעתם על מהלכי ההנהלה. בריל לא נקב בשמות, אך אפשר להניח למי כיוון את הדברים. בראש מערכת "כלכליסט" עומדים המו"ל יואל אסתרון, העורכת גלית חמי וסגניה אמיר זיו וגולן פרידנפלד.

מבחינת מוזס, כאן טמונה הסכנה: התארגנות העיתונאים מורכבת בעיקר מעובדים זוטרים ובדרגי ביניים, פועלי עיתונות שממלאים תפקידים חשובים, אבל כאלה שאפשר להדיח ולהחליף (כפי שנעשה עם בריל). העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", אלה שמקיימים מערכות יחסים אישיות עם מוזס, בדרך כלל נזהרים לא לשתף פעולה עם מאבק העובדים. התגייסות שלהם תעמיד בסכנה את הפעילות התקינה של עיתוני הקבוצה. ברשת המקומונים של מוזס הנאמנות הזאת קיבלה בימים האחרונים ביטוי גרוטסקי: על רקע השבתה שהחלה שם השבוע, עורך ראשי של אחד המקומונים בכבודו ובעצמו הזמין משטרה כדי להרחיק מהמערכת את יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי.

העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", אלה שמקיימים מערכות יחסים אישיות עם מוזס, בדרך כלל נזהרים לא לשתף פעולה עם מאבק העובדים

התגייסות מלאה של המערכת – בכירים וזוטרים כאחד – תפגע לא רק במוצר שמשווק מוזס לקוראים (ובעיקר למפרסמים), אלא גם בזרם ההכנסות. בלי יציבות פנימית ומשמעת ארגונית, ועם פגיעה נוספת בתזרים (וכמובן כתב אישום בפרשת "תיק 2000"), מוזס יתקשה לשכנע גופי השקעות להלוות לו את סכומי העתק לרכישת המניות שנמצאות בידי בנק הפועלים, וכך לשמור על מעמדו בקבוצת התקשורת המשפחתית. בית הקלפים של מוזס, אם לשאול מונח מקמפיין הבחירות של נתניהו, נע ונד ומאיים להתמוטט.

על רקע זה אפשר אולי להבין מדוע למישהו בהנהלת "ידיעות אחרונות" היה חשוב כל-כך לפעול מהר ובאגרסיביות: הודעת הווטסאפ של בריל נשלחה לחברי קבוצת המשכתבים ב-10 בפברואר. כעבור יומיים בוצע צילום המסך שהועבר לידי עו"ד שמר. כעבור יום אחד בלבד הוגשה תביעת ההשתקה. בריל פוטר כעבור שבועיים. מאבטחים ליוו אותו אל מחוץ לבניין "ידיעות אחרונות" כמו בסדרה אמריקאית גרועה. למחרת, ובלי שום קשר, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על החלטתו להעמיד לדין את מוזס בגין הצעת שוחד לראש הממשלה – והעמיק את הפצע בגופו של המו"ל החזק במדינה.

חקירת "תיק 2000" אולי חשפה לעיני כל עד כמה רחוק נוני מוזס מוכן ללכת כדי לשמור על כוחו, אבל זה לא אומר שהוא מתכוון לחדול מדרכו הדורסנית. הסיכול המהיר של חבר הוועד משדר מסר לכל עמיתיו: מי שיאיים על ההגמוניה של בעל הבית יישא בתוצאות. אם תרצו, הוכחה נוספת לכך שאת השליטה של מוזס ב"ידיעות אחרונות" ראוי וצריך לגדוע.