עו"ד אריאל שמר הגיש תביעת השתקה נגד חבר בוועד עיתונאי "ידיעות אחרונות" כדי לסייע להנהלה במאבקה בעובדים – כך טוען יפתח בריל, חבר הוועד שנתבע, שפוטר מעבודתו בסמוך להגשת התביעה. שמר, עורך-דין ותיק ובכיר שמשרדו מייצג את הנהלת "ידיעות אחרונות" בתחום דיני העבודה, דורש מבית-המשפט להורות לבריל לפצות אותו ב-220 אלף שקל בעקבות הודעת ווטסאפ ששלח בקבוצה פנימית של משכתבים וגרפיקאים בעיתון "כלכליסט" ובגין ציוץ שפרסם בחשבון הטוויטר האישי שלו.

בריל, מנגד, טוען שמדובר בתביעת השתקה כוחנית, קנטרנית וחסרת כל בסיס. כתב ההגנה שלו, שהוגש שלשום (28.4) לבית-משפט השלום בהרצליה, הוא מעין כתב אישום נגד עו"ד שמר, התובע. לפי בריל, סביר להניח שהתביעה הוגשה כדי להתנקם בו על הבעת ביקורת לגיטימית, וכדי "להמחיש לעובדים בחברת 'ידיעות אחרונות' מה ייעשה לאיש שיעז לבקר בגלוי את ההתנהלות של העיתון".

בכתב ההגנה, שנוסח בסיוע הלשכה המשפטית של ההסתדרות (אך הוגש על-ידי בריל עצמו, ללא ייצוג של עורכי-דין), מגולל חבר הוועד המפוטר את השתלשלות סילוקו מהעיתון – תהליך שלדבריו כרוך בהליכי הגשת התביעה נגדו. בריל, שעובד כיום ב"גלובס", כותב כי החל לעבוד ב"כלכליסט" בחודש ספטמבר 2017. כשנה לאחר מכן החל לכהן בוועד עיתונאי "ידיעות אחרונות" כאחד משני נציגי "כלכליסט" בגוף זה.

בריל: "מישהו מן ההנהלה דאג להתקשר למאבטחים ודרש מהם להוציא אותי החוצה לגשם. הסצנה היתה מגוחכת יותר מאשר מעליבה, אבל היא ממחישה כמה מחשבה משקיעה הנהלת 'ידיעות אחרונות' בצעדים נקמניים נגד חברי ועד שפוטרו. את התביעה הנוכחית צריך להבין בהקשר הזה"

בעת שנכנס לתפקידו בוועד, הוא כותב, כבר עמד בתוקף סכסוך עבודה בין העובדים להנהלה, שעליו הוכרז בעקבות סחבת במשא-ומתן על הסכם קיבוצי חדש וניסיון לבצע מהלך רחב של פיטורי עובדים. "סכסוכים דומים התנהלו באותה עת גם בחלקים אחרים של קבוצת 'ידיעות אחרונות', ובהם המקומונים", כותב בריל בכתב ההגנה. "בכל הסכסוכים האלה, אריאל [עו"ד שמר] ואנשי משרדו סיפקו ליווי משפטי להנהלה הראשית. בין השאר, אריאל השתתף אישית בישיבות המשא-ומתן הקיבוצי. ההיכרות בינינו התמצתה במפגשים בישיבות האלה.

"מתוקף תפקידי הפעיל בוועד העיתונאים הייתי שותף בארגון שתי אסיפות הסברה שגרמו להפסקת העבודה בעיתון לפרקי זמן קצרים: האחת ל-45 דקות בראשית ינואר 2019, והשנייה ל-60 דקות, כמה שבועות מאוחר יותר. אלה היו עיצומי אזהרה שנועדו לאותת להנהלה שהעובדים מלוכדים ומוכנים להיאבק על כמה תביעות יסודיות שהציב ועד העיתונאים במסגרת המשא-ומתן.

"אף שהעיצומים היו מוגבלים מאוד ולא גרמו בפועל נזק לעיתון, ההנהלה חששה ככל הנראה מצעדים חריפים יותר, ולכן החליטה להרתיע את העובדים בצעד הפגנתי: כשבועיים אחרי אסיפת ההסברה השנייה, יום או יומיים לפני תשלום המשכורות, שלחה מחלקת משאבי אנוש הודעות מייל לעשרות עובדים שהשתתפו באסיפת ההסברה, והודיעה להם חד-צדדית שמשכורתם תופחת במאות שקלים, ולפעמים בלמעלה מאלף שקלים. ההפחתות האלה גבוהות פי עשרה בערך מהשכר שמשולם לעובדים האלה על שעת עבודה.

"עובדים מבוהלים שקיבלו את ההודעות האלה עדכנו אותנו, חברי הוועד, ודרשו מאיתנו לפעול. בהתייעצות שקיימנו עם עורכי-הדין שמלווים את ארגון העיתונאים, שהם מומחים לדיני עבודה ומנוסים בליווי שביתות וסכסוכי עבודה, קיבלנו חוות דעת שלפיה הניכויים היו בלתי סבירים מבחינה משפטית.

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

"עורכי-הדין סברו שפנייה לבית-הדין לעבודה תביא בסופו של דבר להשבת הכסף לעובדים, לפחות רובו, אבל ההליכים המשפטיים יארכו כמה חודשים. כששאלנו את עצמנו מדוע ההנהלה נוקטת צעד שכנראה ייפסל בבית-הדין לעבודה, ההסבר ההגיוני ביותר היה שמדובר בטקטיקה של הרתעה: מועד הפיטורים יגיע לפני שהכסף יוחזר, והעובדים שיחששו מניכויים כבדים יותר יפחדו להשתתף בעיצומים נוספים. הנהלות נוקטות לפעמים שיטות ציניות כאלה בסכסוכי עבודה, והן יעילות למדי".

לדברי בריל, את שתי ההתבטאויות שבגינן הוגש כתב התביעה יש לשפוט בהקשר הזה. לדבריו, ביום שבו הודיעה מחלקת משאבי האנוש של "ידיעות אחרונות" על הפגיעה בשכרם של העיתונאים ששבתו הוא פרסם בחשבונו האישי בטוויטר את הציוץ שנכלל בכתב התביעה. עו"ד שמר, נכתב בציוץ, יודע שהמהלך הזה "מופרך מבחינה חוקית, אבל שכרו אותו לשחק מלוכלך, והוא צריך להצדיק את שכרו. יהיה נחמד אם עורכים בכירים יביעו את דעתם על זה".

למחרת, מוסיף בריל, התבטא בעניין בקבוצת ווטסאפ סגורה של משכתבים וגרפיקאים מ"כלכליסט". בהודעת הווטסאפ הוא התייחס ל"עורך-הדין הקוויזלינג של 'ידיעות'" (אם כי בלי להזכיר את שמו) ש"מתכוון כנראה להגן על זה בפני השופטים, אולי כטקטיקה של הפחדה". בריל הוסיף כי לדעתו, "ההנחיה המופרעת הגיעה מבעלי העיתון, אדם שכידוע איננו מן השפויים, ומונע בעיקר מתאוות שליטה". גם שמו של בעל השליטה, ארנון (נוני) מוזס, לא הוזכר בהודעה.

הציוץ שבגינו הוגשה תביעתו של עו"ד אריאל שמר נגד יפתח בריל, 7.2.2019

"המטרה המעשית בשתי ההודעות האלה היתה לעודד עורכים בכירים בשדרה העיתונאית של 'כלכליסט', שאינם חלק מההנהלה האדמיניסטרטיבית של 'ידיעות אחרונות' ואינם אחראים להתנהלות שלה בסכסוך העבודה, לגלות סולידריות עם עמיתיהם הזוטרים ולבקר את ניכויי השכר", כותב בריל בכתב ההגנה. "הדברים שכתבתי בווטסאפ, שכללו גם הטלת אחריות על בעל השליטה ב'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, לא נועדו להגיע ישירות לעיני העורכים הבכירים; אילו נועדו, הם לא היו נכתבים באותו סגנון".

לדבריו, בניגוד לקביעה שנכללת בכתב התביעה, בקבוצת הווטסאפ לא חברים עובדים שמכהנים כ"מנהלים" בקבוצת "ידיעות אחרונות" – אלא עובדים זוטרים בלבד, שמקיימים בה שיחות בלתי פורמליות שתוכנן לא אמור לדלוף החוצה. "כשנודע לעמיתים שלי שדברים שנכתבו בקבוצה הגיעו להנהלה, הם היו מזועזעים וטענו שהקבוצה אמורה להיות 'מרחב אינטימי'", כתב בריל.

הודעת הווטסאפ של יפתח בריל (לחצו להגדלה)

ימים אחדים לאחר פרסום ההתבטאויות התקיים בבית-הדין לעבודה דיון שבו דרש ארגון העיתונאים, שמייצג את הוועד, לבטל את ניכויי השכר. "אריאל עצמו הגן על הניכויים בשם ההנהלה", מציין בריל, ומוסיף: "אריאל טוען בכתב התביעה שהודעת הווטסאפ שלי היתה שקרית, אבל הקביעה העובדתית היחידה בה היא שעורך-הדין של 'ידיעות' 'מתכוון כנראה להגן על זה [ניכויי השכר] בפני השופטים' – וכך אכן היה". עוד באותו שבוע, כותב בריל, קיבל מהנהלת "ידיעות אחרונות" זימון להופיע בפני גוף בשם "ועדת משמעת". "במכתב הזימון הוצגה ההודעה (המודלפת) שכתבתי בתור עבירת משמעת שיכולה להביא לפיטורי", הוא כותב. "יום לאחר מכן, ב-13.2.2019, הוגשה לבית-המשפט תביעת לשון הרע הזאת, שמתבססת על נימוקים דומים מאוד, וברור שנכתבה בד בבד עם כתיבת הזימון לשימוע".

בריל מציין כי כתב התביעה נמסר לו רק ב-25 בפברואר. "אנשי משרדו של אריאל טיפלו כנראה במקביל בהליך הפיטורים שלי ובניסוח התביעה", הוא כותב. "אני משער שהעיכוב נבע מהקשר בין שני התהליכים: אילו, משום מה, היו מחליטים לוותר על הפיטורים, היו מוותרים גם על משלוח כתב התביעה".

פיטוריו של בריל נכנסו לתוקף יומיים לאחר מכן, ב-27 בפברואר. "פוטרתי מ'כלכליסט' באמצע המשמרת", הוא כותב בכתב ההגנה. "זה היה מעמד הפגנתי ומוזר: נדרשתי לארוז מיד את חפצי ולהסתלק, קב"ט החברה נשלח להשגיח עלי, וגם כשכבר עמדתי בלובי הכניסה וחיכיתי להסעה, מישהו מן ההנהלה דאג להתקשר למאבטחים ודרש מהם להוציא אותי החוצה לגשם. הסצנה היתה מגוחכת יותר מאשר מעליבה, אבל היא ממחישה כמה מחשבה משקיעה הנהלת 'ידיעות אחרונות' בצעדים נקמניים נגד חברי ועד שפוטרו. את התביעה הנוכחית צריך להבין בהקשר הזה".

"אין בביקורת הזאת שום דבר דיבתי"

לצד הטענות על הקשר שבין תביעת הדיבה לפיטורים ולעיצומי העובדים, בריל גם טוען שההתבטאויות שעומדות במרכז התביעה חוסות תחת חופש הביטוי, ואינן אסורות. להפך – הוא גורס כי מתוקף תפקידו בוועד חלה עליו חובה מוסרית להשמיע את דברי הביקורת.

"כנציג העובדים האמנתי שמחובתי לבקר מעשים פסולים שההנהלה נקטה כלפיהם ולתבוע את תיקונם", כותב בריל בכתב ההגנה. "זה ההקשר שבו מתחתי על אריאל ביקורת, שאני יכול להבין שלא נעמה לאוזניו. מה שחשוב בעיני הוא שהמאבק הוביל בסופו של דבר להסכם על מתווה צמצומים משופר ב'ידיעות אחרונות', שאני מאמין שיועיל לא רק לעובדים עצמם אלא גם לעיתון עצמו".

בריל: "עו"ד שמר מנצל את התביעה כאמצעי אחד מרבים בסכסוך העבודה ב'ידיעות אחרונות', כצעד משלים לפיטורים שלי מהעיתון בעקבות פעילותי בוועד העיתונאים, ומטרת התביעה היא כנראה להתנקם בי ולהרתיע עובדים אחרים מהבעת ביקורת"

בריל אינו חוזר בו מתוכן הביקורת, אבל מוכן להתנצל על שימוש בגידוף "קוויזלינג", שנגזר משמו של ראש ממשלת נורבגיה שהוּצא להורג בגין שיתוף פעולה עם הנאצים. "ב'פרסומים' שבגינם הגיש אריאל את התביעה, שבעיקרם מביעים ביקורת לגיטימית, מופיעה מלה אחת שהיה מוטב להימנע ממנה, והיא הכינוי 'קוויזלינג' שהשתמשתי בו בהודעת הווטסאפ. [...] מובן שהוא לא נאמר כמחמאה, אבל הבחירה בו היתה פארודית", כותב בריל.

"על ההתייחסות האישית הזו התנצלתי כעבור שבוע באותה קבוצת הווטסאפ שבה פרסמתי את ההודעה הראשונה. ההתנצלות הזאת כבר הובאה לידיעת אריאל, אבל הוא לא קיבל אותה", מציין בריל, ומצטט דברים שמסר התובע בתגובה לידיעה שפורסמה באתר "העין השביעית": לדברי עו"ד שמר, ייתכן שנוסח ההתנצלות יותר חמור מ"ההשמצה המקורית עצמה".

"שאר הדברים שכתבתי באותם 'פרסומים' שאריאל מבקש להגדיר כ'לשון הרע' הם ביקורת לגיטימית לחלוטין על מעשים כוחניים שהנהלת 'ידיעות אחרונות' נקטה כלפי העיתונאים שייצגתי בתור חבר ועד, ועל הנכונות של אריאל לשתף פעולה עם המעשים האלה", מוסיף בריל.

מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון (צילום: "העין השביעית")

"אין בביקורת הזאת שום דבר דיבתי, והתביעה שאריאל הגיש בגין הביקורת הזאת היא תביעת השתקה מובהקת. הוא מנצל את התביעה כאמצעי אחד מרבים בסכסוך העבודה ב'ידיעות אחרונות', כצעד משלים לפיטורים שלי מהעיתון בעקבות פעילותי בוועד העיתונאים, ומטרת התביעה היא כנראה להתנקם בי ולהרתיע עובדים אחרים מהבעת ביקורת", הוא כותב עוד. "ביקורת מוסרית על אדם אינה ביזוי. הגדרת ביקורת מוסרית כ'ביזוי' תגרום להשתקת כל מחאה על עוולות. אני מאמין שעל עוולות צריך לדבר בגלוי".

"אפשר להוסיף שאריאל, כמו כל אדם שפועל בזירה הציבורית, שמע בוודאי במהלך הקריירה שלו גם דברי ביקורת, ואולי אפילו כינויים בוטים", כותב בריל בהמשך כתב ההגנה. "גם אני, בפעילותי בעיתונות ובחברה האזרחית, שמעתי פה ושם דברים לא נעימים על עצמי. לדוגמה, כתבה שפרסמתי ב'גלובס' כמה ימים לפני הגשת כתב ההגנה הזה, ועסקה בנתונים על פגיעה במבני דת בצרפת, זיכתה אותי במאות תגובות עוינות בטוויטר, תגובות שכל מה שכתבתי על אריאל מחוויר לידן.

"מעולם לא חשבתי להגיש תביעה בגלל תגובות כאלה, ויש לשער שגם אריאל לא פונה לערכאות כל אימת שנאמר עליו דבר בוטה. כאשר הוא בוחר לתבוע דווקא חבר ועד שפוטר בידי הנהלת העיתון שהוא מייצג, נראה ברור שהוא נוקט בצעד טקטי במסגרת סכסוך העבודה בעיתון, ולא פועל משיקולי לשון הרע".

בריל: "ביקורת מוסרית על אדם אינה ביזוי. הגדרת ביקורת מוסרית כ'ביזוי' תגרום להשתקת כל מחאה על עוולות. אני מאמין שעל עוולות צריך לדבר בגלוי"

בריל כופר בטענה שנגרם נזק כלשהו לעו"ד שמר במועד הגשת התביעה, משום שעד אז רמת החשיפה של שתי ההתבטאויות היתה "אפסית", כהגדרתו. "הציוץ בטוויטר צבר – כחודש אחרי פרסומו – שישה לייקים ושיתוף אחד. ההודעה בווטסאפ, אלמלא היתה מודלפת, היתה מגיעה לעיניהם של כשלושים איש לכל היותר שהיו חברים בקבוצה. מאלה, אחד בלבד – החבר השני בוועד העובדים – היה יכול לזהות שמדובר באריאל, מאחר ששמו לא נזכר בהודעה", הוא כותב.

"גם אחרי שההודעה הודלפה, ראו אותה אנשים בודדים ב'כלכליסט' ובהנהלת 'ידיעות אחרונות'. מנגד, ההחלטה של אריאל עצמו להגיש תביעה בגין ההודעות האלה, ולצרף אותן כנספחים לכתב התביעה, משכה את תשומת לבם של עיתונאים, וכתוצאה מכך הדברים שכתבתי הגיעו לכותרות של כמה עיתונים – 'דה-מרקר', 'גלובס' ואתר 'העין השביעית'. "אריאל, שמספק כבר שנים שירותים לעיתון גדול, ושמשרדו מנוסה בהגשת תביעות דיבה, ידע בלי ספק שתביעת השתקה כזו תקנה לו  סיקור עיתונאי שלילי. לכן מופרך לחשוב שהוא הגיש את התביעה כדי לצמצם פגיעה כביכול בשמו הטוב".

התביעה שהגיש עו"ד שמר עוררה ביקורת חריפה בקרב עיתונאי "כלכליסט", אולם עד כה טרם נשמע קולם של שני בעלי התפקידים הבכירים בעיתון הכלכלי, העורכת גלית חמי והמוציא לאור יואל אסתרון.

32903-02-19