עורך-דין המייצג את הנהלת "ידיעות אחרונות" הגיש תביעת השתקה נגד חבר ועד העיתונאים ועורך בעיתון הכלכלי של קבוצת התקשורת, "כלכליסט". כעת מתברר ששבוע לאחר שליחת הודעת הווטסאפ שבגינה הוגשה התביעה שלח העיתונאי, יפתח בריל, הודעת התנצלות באותה קבוצת ווטסאפ. עורך-הדין, אריאל שמר, החליט בכל זאת לתבוע את בריל.

בריל היה חבר בוועד העיתונאים ומתח ביקורת על האופן שבו שירת עו"ד שמר את ההנהלה במאבקה נגד התארגנות העובדים. אחת משתי ההתבטאויות שבגינן הוגשה התביעה פורסמו בחשבון הטוויטר האישי שלו, שלו 163 עוקבים בלבד; ההתבטאות השנייה פורסמה בקבוצת ווטסאפ פנימית של עובדי "כלכליסט", בעלת תפוצה מצומצמת עוד יותר. עורך-הדין דורש מבית-המשפט לחייב את בריל בתשלום פיצויים בסך 220 אלף שקל. זמן קצר לאחר הגשת התביעה פוטר בריל מעבודתו.

ההתבטאויות של בריל שבגינן הגיש עו"ד שמר את תביעת ההשתקה התייחסו למהלך שביצעה ההנהלה במאבקה נגד התארגנות העובדים: בחודש ינואר השנה קיימו העיתונאים שביתת אזהרה בת שעה. בהנהלה החליטו לקנוס אותם, ולנכות משכרם סכומים שונים. בציוץ שבגינו נתבע בריל הוא כתב כי עו"ד שמר "יודע כמובן שזה מופרך מבחינה חוקית, אבל שכרו אותו לשחק מלוכלך, והוא צריך להצדיק את שכרו. יהיה נחמד אם עורכים בכירים יביעו את דעתם על זה".

בהודעת הווטסאפ, שנשלחה בקבוצה שבה חברים עשרים או שלושים משכתבים וגרפיקאים ב"כלכליסט", נקב בריל בביטוי "קוויזלינג" מבלי לנקוב בשמו של שמר, והעריך שעורך-הדין מתכוון להגן על מהלך ניכויי השכר בבית-הדין לעבודה, "אולי כטקטיקה של הפחדה". בריל חזר על קריאתו לעורכים הבכירים: לדבריו, הבשילה השעה לכך שיביעו את עמדתם בגלוי.

כמה ימים לאחר שפירסם את ההודעה האמורה, התנצל בריל על הדברים. "כיוון שאנחנו מתקרבים להבנות עם הנהלת העיתון", כתב בריל, "וכדי לשפר את האווירה שנעכרה, אני מבקש להתנצל על דברים בוטים שכתבתי כאן בשבוע שעבר לגבי כוונותיהם ורצונותיהם של מנהלים בעיתון, של הבעלים שלו ושל עורך-הדין שמשרת אותם. טעות היתה לקבוע קביעות באשר לתכונותיהם של בני אדם ספציפיים – ראשית, מפני שאין לנו כל ידיעה באשר למניעים הפנימיים שמביאים אדם לעשות מעשה; ושנית, מפני שזהותו, אופיו ומניעיו של אדם ממילא אינם ממלאים תפקיד בשיפוט הערכי של המעשה שהוא עושה. מה שראוי או פסול הוא המעשה עצמו".

למרות ההתנצלות – על דברים שנכתבו ללא אזכור שמו של שמר, כאמור – הגיש עורך-הדין תביעה בגינם. כתב הגנה טרם הוגש.

בתגובה לפניית "העין השביעית" מסר שמר כי "בריל לא יצר קשר מכל סוג ולא התנצל בשום דרך, לא לפני ולא אחרי הגשת התביעה ועד היום". לאחר שהובהר לשמר כי מדובר בהודעת ווטסאפ, בדומה לזו שבגינה הוגשה התביעה ובאותו הפורום בדיוק, מסר עורך-הדין: "לא ראיתי כל ידיעה כזו, אין בפרסום הזה אם ועד כמה שבאמת פורסם, התנצלות אלא ניסיון להסבר שלא ברור אם הדברים שבו אינם חמורים יותר מן ההשמצה המקורית עצמה".

בעיה רצינית במערכת

העורך האחראי על "כלכליסט" יואל אסתרון (צילום: "העין השביעית")

העורך האחראי על "כלכליסט" יואל אסתרון (צילום: "העין השביעית")

אגב, כפי שפורסם ב"עין השביעית", צמרת "כלכליסט" לא התייצבה לצד העיתונאים במאבקם בהנהלה, אך כמה עיתונאים בולטים הביעו תרעומת על התביעה של שמר. כך ענת רואה, כתבת המשפט של "כלכליסט", כתבה בפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה על התביעה של שמר: "מר שמר הוא איש חזק מאוד, והוא בצד של החזקים. ומולו הנתבע: הנתבע היה עד לאחרונה עורך בדסק של 'כלכליסט' וחבר בוועד העובדים. כלומר בנאדם מהשורה, אין מאחוריו משרד עורכי-דין וסביר להניח שהידע המשפטי שלו הוא די מצומצם.

"כשיש כאלה פערי כוחות בין התובע לנתבע, אני הייתי מצפה שהתביעה שמוגשת תהיה חזקה, מבוססת היטב וכזו שאי-אפשר באמת להתווכח עם העילות והטיעונים שיש בה. אבל עיון בכתב התביעה שהגיש מר שמר נגד בריל גורם (לי לפחות) בעיקר לתחושת אי-נוחות, כי הפכתי והפכתי, ודיבה אמיתית כנגד מר שמר לא ממש מצאתי.

"'דיבה' נטענת אחת היא ציוץ בטוויטר שאין בו שום דיבה, אפילו לא קרוב, וכל ניסיון לטעון אחרת הוא ממש פגיעה באינטליגנציה. 'דיבה' שנייה היא הודעת ווטסאפ פרטית, שנשלחה לנמענים ספורים ואיכשהו הועתקה והתגלגלה לידיו של שמר, ושיש בה איזו מלה בוטה ומיותרת, אבל השם של שמר לא מופיע בהודעה הזו, ובחיי שאם מישהו היה מראה לי את ההודעה הפרטית הזו ומבקש ממני לומר לו על מי היא נכתבה, אין מצב שהייתי יודעת לנקוב בשמו של שמר.

"אבל מר שמר עשה אאוטינג לעצמו, ובמסגרת התביעה, בהיקף של 220 אלף שקל כאמור, הוא טוען שמדובר ב'פרסומים חמורים, מבזים, שקריים ואסורים' ש'נעשו במטרה לפגוע בתובע ולהציגו בפני שולחיו ובפני הציבור באופן שקרי, מכפיש ומבזה'. למר שמר זה כנראה לא באמת עולה. הוא עומד בראש משרד עורכי-דין, ואם בא לו הוא תכף ינחה את עובדי משרדו להגיש גם נגדי תביעת דיבה, ושאני אבזבז אחר-כך את זמני ומשאבי הכספיים כדי לסלק אותה. זו בעיה רצינית במערכת ושיטת המשפט שלנו, שמאפשרת את השימוש הזה בה".