שתי תביעות עתק שהוגשו בשנים האחרונות נגד העיתונאית שרון שפורר התאחדו בשבוע שעבר לכמה שעות באולמה של השופטת רחל ערקובי בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

התביעה המרכזית, שלצורך בירורה זומן הדיון, היא תביעת הדיבה שהגישה חברת נדל"ן שנוהלה בעבר על-ידי דודו דיגמי, סוחר נשים מורשע שהפך לעד מדינה ומאז שינה את שמו. החברה, אורבן נדל"ן (שבעבר נקראה ד.ד. מיזמים), דורשת משפורר לפצותה בכ-1.7 מיליון שקל בעקבות סדרה של פרסומים בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה שבהם הזהירה את הציבור מלעשות איתה עסקים.

התביעה הנוספת הוגשה על-ידי בני משפחת חובל בעקבות סדרת כתבות של שפורר על אודות אב המשפחה, שוטה חובל, בכיר לשעבר בעיריית תל-אביב–יפו, ועל עסקיו המשפחתיים. הכתבות התפרסמו ב"הארץ" בשנים 2012–2013. בתביעה זו דורשים בני משפחת חובל משפורר פיצוי בסך 630 אלף שקל. לטענת שפורר, התביעה של בני משפחת חובל הוגשה רק משום שזימנה את שוטה חובל ובנו, עו"ד שי חובל, למסור עדות מטעמה בתביעה שהגישה נגדה חברת אורבן נדל"ן. בני המשפחה מכחישים זאת.

ביום רביעי (12.12) הגיעו שוטה חובל ועו"ד שי חובל כדי למסור את עדותם בתביעה של אורבן נדל"ן, וזו, כפי שניתן היה לצפות, היתה טעונת רגשות. שוטה חובל, בן 73, לשעבר מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית תל-אביב–יפו, הפגין טמפרמנט סוער מעל דוכן העדים. חלק נכבד מחקירתו הקדיש לוויכוחים עם עו"ד אורי קידר, בא-כוחה של שפורר, כמו גם לוויכוחים עם השופטת ערקובי.

שוטה חובל בבית-המשפט בתל-אביב, 12.12.2018 (צילום: אורן פרסיקו)

שוטה חובל בבית-המשפט בתל-אביב, 12.12.2018 (צילום: אורן פרסיקו)

כשרק נכנס לאולם בית-המשפט שאל את הנוכחים: "הנבלה כבר הגיעה?", בכוונו ככל הנראה לשפורר. כשנשאל על-ידי עו"ד אורי קידר מה אמר כשנכס לאולם, השיב: "זה אמרתי לעצמי לא לך. אני איתה לא מדבר, היא שקרנית". כשנשאל בכל זאת מה אמר, השיב: "מה זה עניין שלך? תעזוב אותי, תשאל שאלה עניינית". כשהתבקש בשלישית וברביעית להשיב על השאלה, גם על-ידי השופטת, התפרץ חובל על בא-כוחה של שפורר ואמר: "אתה לא יותר טוב ממנה. המטרה שלך היא להוציא אותי מהכלים. אתה משקר. אתה שקרן. פרצוף של שקרן יש לך".

כשנשאל באופן ישיר האם אמר עם כניסתו לאולם בית-המשפט "הנבלה כבר הגיעה?", השיב: "'נבלה' אמרתי כי היא הרסה את המשפחה שלי עם השקרים שהיא כתבה. כל מלה שהיא כתבה זה שקר. היא יכולה לכתוב ארבע פעמים עיתון שלם עלי שקרים ואני לא יכול להגיד מה אני חושב עליה?".

בהמשך העדות שב חובל והתייחס לנזק שגרמו לדבריו הכתבות של שפורר. "נבזות כזאת לא היתה אף פעם ולא תהיה גם בעיתון, הנבזות שהיא כתבה", אמר. "[...] שלושה בנים גידלתי, תפארת מדינת ישראל, היא הרסה אותם. היא הרסה את המשפחה שלי".

חובל לא הסתפק בכך וליהק את שפורר לתסריט קשירת קשר נגדו, יחד עם חתנו. לדבריו, חתנו גנב ממנו ושפורר היתה שותפה שלו. עוד טען כי חתנו הנחה את שפורר אילו שקרים לכתוב עליו ב"הארץ". "ברוסיה היו מכניסים אותה 20 שנה בבית-סוהר", אמר חובל, ובהזדמנות אחרת מלמל אל עבר שפורר, הנמצאת בהריון מתקדם: "ממי היא בהריון? לא יודע. אולי מבן-מיכאל? הם היו יום ולילה ביחד". שפורר, שישבה באולם, רק חייכה והנידה את ראשה כלא מאמינה.

כשנשאל במה הוא עוסק היום השיב חובל כי הוא פנסיונר, אולם הוא מסייע לבנו עורך-הדין בכל הקשור לתיקים של תכנון ובנייה. כשנשאל האם הוא עדיין מבקר באגף רישוי ופיקוח בעירייה השיב בחיוב, ואמר כי הוא "מטפל בדברים שקורים שם". כשנשאל כמה פעמים בשבוע יוצא לו להגיע לשם השיב כי בין פעם לפעמיים בשבוע.

כשנשאל על הרשעתו בהפרת אמונים טען כי הפרקליטה בתיק, ברכה פלוס, אמרה לעורכי-דינו, יהושע רזניק וציון אמיר, כי הפרקליטות חייבת להרשיע את חובל במשהו ושאין לה אפשרות לסגור את התיק בלי הרשעה נגדו משום ששפורר מתקשרת אליה ללא הרף ו"משגעת" אותה. "בגללה הכל", סיכם חובל, בהתייחסו לשפורר.

שוטה חובל: לא נפגשתי עם דיגמי

אשר לקשר שלו עם דוד דיגמי, חובל טען תחילה כי רק בשנתיים-שלוש האחרונות החל להכיר אותו היטב, אך בהמשך טען כי כלל אינו מכיר אותו היטב, כי אין לו כל עסק עמו וכי הוא מכיר אותו פחות משהוא מכיר את "חצי מדינת ישראל". בתשובה לשאלה מאיפה הוא בכלל מכיר את דיגמי השיב חובל כי דיגמי היה "מסתובב בעירייה ואומר שלום. פותח דלת ונכנס". "הוא הרגיש בבית", אמר בא-כוחה של שפורר. "יש מי שמרגיש בבית ויש חוצפן", השיב חובל. "הוא היה חוצפן".

כשנשאל מדוע הוא כל-כך זועם כשהוא נשאל על הקשר שלו עם דיגמי, ומדוע אחת הסיבות לתביעה שהגיש נגד שפורר היא העובדה שקשרה בינו לבין דיגמי, שוטה חובל לא מסר תשובה של ממש אלא רק חזר על כך שכל הטענות של שפורר שקריות

חובל נשאל במהלך חקירתו על בניין ברח' נחלת בנימין 100, שם נטען כי דיגמי ואחיו של חובל ניהלו בית-זונות. "אחי בחיים שלו לא היה מתעסק עם בית-זונות", הגיב. "[...] אני לא הייתי מעורב, אם אחי עשה את זה אני הייתי הורג אותו אם הייתי יודע". בתשובה לשאלה מתי נפגש עם דיגמי בפעם האחרונה השיב חובל כי לא פגש אותו. כשנשאל האם מעולם לא נפגש עם דיגמי השיב חובל כי בשבוע שעבר היה במינהל ההנדסה בעירייה, ודיגמי "נכנס עם רוסי אחד, נהג שלו, אמר 'שלום' וזהו".

בלב התביעה של אורבן נדל"ן נגד שפורר עומדות ההתבטאויות שלה נגד החברה בשל הקשר לדיגמי. בעוד שפורר הצביעה על סוחר הנשים המורשע כדמות דומיננטית בחברה, בחברה טוענים שהוא דווקא דמות שולית. בא כוחה של שפורר שאל את חובל מדוע הוא כל-כך זועם כשהוא נשאל על הקשר שלו עם דיגמי, ומדוע אחת הסיבות לתביעה שהגיש נגד שפורר היא העובדה שקשרה בינו לבין דיגמי, אולם חובל לא מסר תשובה של ממש אלא רק חזר על כך שכל הטענות של שפורר שקריות.

בסוף עדותו של שוטה חובל פסקה השופטת ערקובי על שפורר לשלם לו שכר עדות בסך 300 שקל, סכום פעוט בהשוואה ל-630 אלף השקלים שהוא תובע ממנה.

שי חובל: לא ידעתי על בית-הזונות

בנו של שוטה חובל, עו"ד שי חובל, עלה לדוכן העדים בהמשך הדיון. להבדיל מאביו, הבן תיאר את עצמו כחברו של דיגמי, אך טען כי מעולם לא דיבר עמו על התקופה בחייו שבה היה אחד מסוחרי הנשים הגדולים במדינה. כל היכרותו עם דיגמי, הסביר עו"ד חובל, נובעת מעיסוקם המשותף בנדל"ן. "אמרו לי שהוא בחור טוב ובאמת ככה הכרנו והתחלנו לעבוד ביחד", אמר בעדותו. "היה לו שם נפלא", הוסיף. "לא ידעתי עליו כלום חוץ מזה שהוא מוצלח בנדל"ן. ממש ככה".

כשבא-כוחה של שפורר תהה הכיצד אדם לא שואל את חברו על עברו הפלילי החריג הסביר עו"ד חובל כי הכיר את דיגמי רק לאחר שזה כבר פרש מהעסקים הפליליים ועבר לקריירה בנדל"ן. "זה לא עניין שלי. [...] מבחינתי זה היסטוריה", אמר.

בשנת 2013, הזכיר בא כוחה של שפורר, פרסמה העיתונאית ב"הארץ" כתבה ולפיה דיגמי ניהל בעבר בית-זונות בנכס ברחוב נחלת בנימין שהיה שייך למשפחת חובל. באותו מועד, הוסיף בא-כוחה של שפורר, עו"ד חובל כבר הכיר את דיגמי. אם כך, שאל, מדוע בהזדמנות זו לא שוחח איתו על עברו הפלילי? "בגלל שהיא שיקרה בכל-כך הרבה דברים בכתבות שלה חשבתי שזה עוד שקר ולא צריך לשאול אותו על זה", הסביר עו"ד חובל.

בא כוחה של שפורר שאל את עו"ד שי חובל על נכס מסחרי שדיגמי וראובן שכרו והקימו בו בית-זונות. עו"ד חובל היה מי שחתם לראובן ערבות על הנכס, בלא כל תמורה. עו"ד חובל הסביר שעשה זאת כטובה לחבר, בלי לדעת שיוקם שם בית-זונות

בהמשך הוסיף: "ברגע שהגברת [שפורר] פרסמה את כל הכתבות, מרוב ערימת השקרים שהיו שם, וזה היה ערימת שקרים, אין משהו אחר לקרוא לזה, לא בדקה 90 אחוז ממה שכתבה, אתה לא בא ובודק אם בשקרים האלה יש אמת, כי אתה רואה כל-כך הרבה שקר וזבל שהיא רשמה על הדף. זה גם לא עניין אותי. הנכס הזה נוהל על-ידי דוד שלי בזמנו, בזמן הזה [2013] הוא כבר היה ז"ל. אני לא בחור טיפש, אם היינו יודעים שהיה מתנהל שם מתישהו בנקודת זמן כלשהי בית-זונות בלייב, שנייה זה לא היה מתקיים".

דיגמי, שכאמור שינה את שמו בעקבות הסכם עד המדינה שחתם, אינו סוחר הנשים היחיד שעו"ד חובל מכיר. מחקירתו עלה כי מי שסיפר לו על עברו של דיגמי היה אדם בשם ראובן, שצו איסור פרסום מונע את פרסום שמו המלא, שהיה אף הוא סוחר נשים. כשנשאל מנין הכיר את ראובן הסביר עו"ד חובל כי זה היה "עושה עבודות בעירייה", מגיע למקום ו"מקדם רשיונות", וכך הכירו. בא כוחה של שפורר שאל את עו"ד חובל על נכס מסחרי שדיגמי וראובן שכרו והקימו בו בית-זונות. עו"ד חובל היה מי שחתם לראובן ערבות על הנכס, בלא כל תמורה. עו"ד חובל הסביר שעשה זאת כטובה לחבר, בלי לדעת שיוקם שם בית-זונות.

בחקירתו הנגדית לעו"ד עמוס ון-אמדן, בא-כוח חברת אורבן נדל"ן, התייחס עו"ד חובל לטענת שפורר כאילו תביעת הדיבה שהגישו נגדה נולדה בעקבות זימונם למתן עדות בתביעת אורבן נדל"ן. לדבריו, במקור לא תכננו כלל לתבוע את שפורר על הכתבות ב"הארץ", אך בשנת 2016 שבה ופרסמה את הכתבות בעמוד הפייסבוק שלה, ועל כן החליטו להגיש תביעה. בשל מורכבות התביעה לקח זמן להכינה, ויצא שהוגשה רק לאחר שקיבלו זימון להעיד בתביעה של אורבן נדל"ן.

מנדלסון: לא קשור לדיגמי

מלבד שני בני משפחת חובל העיד גם דוד מור, שהורשע בסחר בבני אדם בפרשה שבה הפך דיגמי לעד מדינה. מור לא שש לשתף פעולה עם בא כוחה של שפורר, והשיב פעם אחר פעם כי אינו זוכר את התשובות לשאלות (באחת הפעמים השיב: "פרח מזכרוני"). כשנשאל על דיגמי, שעדותו כעד מדינה הובילה אותו למאסר ארוך שנים, אמר עליו מור: "הוא בחור מקסים, הוא בחור טוב, הוא אמין. בית-משפט קיבל את האמינות שלו ואת שלי לא".

אדם נוסף שנחקר במהלך הדיון היה זאב מנדלסון, לשעבר הבעלים של מועדון החשפנות "בייבידולס". בא כוחה של שפורר ניסה להראות כי מנדלסון היה למעשה איש קש, וכי מי שהשקיע במועדון וניהל אותו בפועל כבית-זונות היה דיגמי, אולם מנדלסון הכחיש זאת מכל וכל. לדבריו, הוא היה המנהל הבלעדי, והנשים שהועסקו במועדון היו רקדניות בלבד. דיגמי, טען מנדלסון, היה בסך הכל בליין שנהג להגיע למקום כדי לבלות עם חבריו.

מנדלסון הכחיש כל קשר עסקי או חברי לדיגמי, אולם כשנשאל במה הוא עוסק מאז שעזב את עיסוקו הקודם, השיב: "נדל"ן". וכשנשאל אם יש לו איזשהו קשר לחברת אורבן נדל"ן, השיב: "עבדתי שם שנה וחצי, עד לפני שנה וחצי בערך". אף שדיגמי היה הבעלים של החברה תחת שמה הקודם התעקש מנדלסון כי לא הגיע לעבוד בה באמצעות קשר כלשהו עמו. למעשה, אמר, הוא הופתע לשמוע שלדיגמי יש קשר כלשהו לחברת הנדל"ן שבה עבד, ושכיום תובעת את שפורר.

שפורר, אגב, צפויה לעלות לדוכן העדים בישיבת ההוכחות הבאה.

22755-06-14