לקראת סוף שנת 2014, על רקע התפרקותה של ממשלת נתניהו השלישית וקידומו של "חוק 'ישראל היום'", קיים בנימין נתניהו סדרה של פגישות סודיות עם המו"ל המתחרה, ארנון (נוני) מוזס, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות". בחינמון כבר יצאו נגד מוזס בחריפות עוד לפני הצגת הצעת החוק, אבל נתניהו עצמו עוד לא פתח במתקפה חזיתית ואישית נגדו. אולי קשה לזכור, אבל אז הצליחו הצדדים לשמור על מראית עין של קורקטיות ושל מערכת יחסים נורמלית של נבחר ציבור וכלי תקשורת במדינה דמוקרטית.
לפי התמלילים שפורסמו בחדשות ערוץ 2, בפגישות ביניהם מבקש מוזס מנתניהו לסייע לו בהחלשת "ישראל היום". במסגרת מלאכת השכנוע, הוא אף מעניק לו שי: כתבת חיסול נגד נפתלי בנט, מהפוליטיקאים המועדפים על מערכת "ידיעות אחרונות" עד אותה העת. נתניהו, מצדו, מביע נכונות עקרונית לטפל בחינמון, שהוקם על-ידי איל הקזינו שלדון אדלסון ב-2007, ומאז מעניק לנתניהו תמיכה פוליטית מסיבית.
במקביל לפגישות עם מוזס, נתניהו ממשיך לשוחח בטלפון עם עורך "ישראל היום" עמוס רגב ועם הבעלים, שלדון אדלסון. מועדי השיחות נמסרו לאחרונה לרביב דרוקר בתום מאבק משפטי ממושך שניהל מול נתניהו ואנשיו.
תוכן השיחות נותר עלום. ואולם, המסקנה המתבקשת שעולה מפירוט המועדים שבהם התקיימו השיחות היא שבניגוד לטענתו של נתניהו בבית-המשפט – הוא שוחח עם רגב ועם אדלסון גם בענייני עבודה ולא רק על "מדינאות, היסטוריה צבאית, יהדות, ספרות וארכיאולוגיה". השיחות התכופות התבצעו ברגעים הקריטיים של קידום "חוק 'ישראל היום'", שהעסיק את שלושתם באותה העת. קשה להאמין שלא שוחחו גם על הבעיה המשותפת שלהם, תיאמו עמדות ומהלכים תקשורתיים ופוליטיים.
בחודש אוקטובר, על רקע מתחים הולכים וגוברים בין סיעות הממשלה והקדמה אפשרית של הבחירות, חברי-הכנסת שעומדים מאחורי "חוק 'ישראל היום'" מאיצים את הליך החקיקה. לקראת סוף החודש הם מצליחים לקבוע תאריך להצבעה, וגם להשחיל את ההצעה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, הגוף הקובע באילו הצעות חוק פרטיות תתמוך הממשלה. ב-30 באוקטובר, על רקע המאמצים הללו, נרשמות שלוש שיחות תכופות בין נתניהו לרגב בשעת ערב: ב-20:55, ב-21:05 וב-22:05.
ב"ישראל היום", למחרת, מקדישים להצעת החוק כפולת עמודים: "נגד החוק: 'זה העיתון של העם'", נכתב בראשה, ציטוט מדבריו של אחד מעשרה ישראלים אקראיים שהביעו התנגדות לחוק במשאל רחוב שנערך בראשון-לציון. בעוד יומיים, נמסר בכותרת אחרת, תעלה ההצבעה לדיון בוועדה.
יום לאחר מכן, בגליון סוף השבוע, מזכיר שוב התחקירן הבכיר מרדכי גילת את אחד הדימויים החוזרים על עצמם בקמפיין נגד החוק. על הכוונת: ח"כ איתן כבל, שמוביל את מהלך החקיקה. גילת מספר שלפי גורמים "יודעי סוד", כבל מקדם את החוק "לכבוד נוני מוזס", שאנשיו "מושכים בחוטים" של חבר-הכנסת מהעבודה. לטענתו, כבל מתכוון לרוץ לראשות ההסתדרות, ומנסה לרכוש את אמונו של מוזס כדי שזה יסייע לו במירוץ.
במקביל, ב"ישראל היום" מתקדמים גם בחזית אחרת שהם מנהלים באותה העת נגד יריבי ראש הממשלה: שעות אחדות לפני שיחותיו של נתניהו עם עורך העיתון הגיש מני נפתלי לבית-הדין לעבודה תצהירים חדשים על תקופת עבודתו במעון ראש הממשלה בירושלים.
למחרת השיחות, כל העיתונים מדווחים על טענותיו של נפתלי נגד שרה נתניהו, שמהן משתקפת דמותה של אשת ראש הממשלה כאדם מתעמר ואובססיבי, על גבול השיגעון. ב"ישראל היום" מעניקים לידיעה בנושא את הכותרת "עבודתו כמאבטח הופסקה בגלל התנהגות לא הולמת" – ציטוט של מנהל בכיר במשרד ראש הממשלה כפי שהובא בתגובה מטעם משפחת נתניהו.
מוזס משתולל מזעם
ב-2 בנובמבר עולה הצעת החוק לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. בבוקר הדיון, הכותרת הראשית של "ישראל היום" מתריעה כי מדובר ב"חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו". באותו בוקר, שמונה דקות אחרי שמונה, משוחח נתניהו עם אדלסון. עם רגב הוא מדבר בערב, בשעה 21:22. בינתיים כבר פורסם כי הוועדה החליטה להעניק לחברי-הכנסת של סיעות הקואליציה חופש הצבעה.
למחרת, בגיליון שנסגר שעות אחדות לאחר השיחה בין נתניהו לרגב, לוחץ העורך הראשי על הדוושה: "היועמ"ש: החוק נגד 'ישראל היום' לא חוקתי", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", שמבוססת על דבריה של עו"ד אורית קורן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בוועדת השרים.
"בושה לשלטון החוק", קוצפת כותרת הגג. "טוב, מה עוד הם רוצים? עכשיו זה רשמי – לחוק נגדנו אין הצדקה עניינית, והוא פוגע בזכויות יסוד חוקתיות", מודגש בכותרת המשנה. מוטיב הבושה חוזר על עצמו בכותרת הכתבה הראשית: "האם הח"כים יביישו את שלטון החוק?".
ב-4 בנובמבר שוב משוחח נתניהו עם רגב לקראת מועד סגירת הגיליון, הפעם ב-23:15. למחרת היתה אמורה הצעת החוק לעלות להצבעה טרומית, אך המועד נדחה בשבוע. בגליון "ישראל היום" שמתפרסם למחרת השיחה ממשיכים לעסוק בסוגיה, ומציגים תוצאות של סקר עדכני שממנו עולה ש-80% מהציבור היהודי בישראל מתנגד להצעת החוק – נתון כמעט זהה לתוצאותיו של סקר שנערך חצי שנה קודם לכן.
נתניהו ורגב שבים לשוחח ב-8 בנובמבר, קרוב לשעה עשר בלילה. למחרת מפרסם רגב עוד מאמר ארוך נגד נוני מוזס, ומעניק לו הפניית שער בולטת. "לא נעים להם, לחלק לא קטן מחברי-הכנסת", הוא כותב. "הם זעים באי-נוחות. באווירה של אי-בהירות, דבר אחד ברור להם: נוני מוזס, המו"ל של 'ידיעות אחרונות', משתולל מזעם. הוא מפעיל כל אמצעי כדי לאלץ אותם להצביע כרצונו. להצביע בעד החוק נגד 'ישראל היום'. כדי להחזיר לידיו את המונופול העסקי, ואת המונופול על הדעות. להשיב אותו למעמד הדיקטטור החבוי של מדינת ישראל".
בניגוד למאמר שפרסם שמונה חודשים קודם לכן, הפעם רגב נזהר מלקשור בין קידום ההצעה והנסיונות לפגוע בנתניהו.
החוק עובר, הממשלה מתפוררת
ב-12 בנובמבר עולה הצעת החוק להצבעה בקריאה טרומית. היא עוברת ברוב גדול של 43 תומכים מול 23 מתנגדים. רבים מאלו שהצביעו בעדו הם חברי-כנסת מסיעות הקואליציה. באותו לילה, אחרי חצות, נרשמות שלוש שיחות של נתניהו עם אדלסון בתוך כעשרים דקות. כפי שציין דרוקר לאחר חשיפת רשימת השיחות, קשה להאמין שראש הממשלה לא ניצל את ההזדמנויות הללו כדי לשוחח עם פטרונו על ההצבעה הדרמטית. עם רגב, לפחות לפי הרישומים שנמסרו ממשרד ראש הממשלה, ראש הממשלה אינו מדבר באותו יום.
למחרת בבוקר, ב"ישראל היום", מנסים לשדר עסקים כרגיל, באופן מילולי. "'ישראל היום': עסקים כרגיל", גורסת כותרת שער, שליתר ביטחון חוזרת על עצמה שוב גם בתוככי העיתון. מי שימשיך לקרוא יקבל את המסר המשלים: "זהו יום של בושה וכלימה לח"כים שהפנו עורף לרצון בוחריהם – והעדיפו לשרת את האינטרסים של מו"ל 'ידיעות'", נכתב שם במעין הדהוד לתגובה בת מלה אחת שהפטיר נתניהו עם אישור החוק: "בושה". "עם תמיכת הציבור, נמשיך להיאבק", מבטיחים בחינמון, "'ישראל היום' – גם מחר, ולתמיד!".
עוד מוטיב שחוזר על עצמו ב"ישראל היום" הוא הניסיון להעניש את הפוליטיקאים הסוררים שתמכו בהצעה. לסיקור נלווית טבלה שבה מופיעים שמותיהם של חברי-הכנסת מחולקים לפי קטגוריות: אלה שהצביעו בעד, אלה שהצביעו נגד, ואלה שישבו על הגדר. סגן העורך אהרון לפידות, בטור אישי, מצביע על חברי-הכנסת שאיכזבו אותו במיוחד: חברי מפלגת העבודה. לדבריו, בארבעים השנים האחרונות הוא נמנה עם מצביעי המפלגה, וכעת, בעקבות התגייסותה נגד "ישראל היום", יפסיק להעניק לה את קולו. דרור אידר, בטור שנדפס מתחתיו, מכוון את האש ימינה: "למה ליברמן קידם את החוק למען נוני?", תוהה כותרת מאמר. מבין השורות, וגם במסדרונות הכנסת, הולכות ומתחזקות רוחות הבחירות.
נתניהו מפטיר "בושה" לאחר ההצבעה (ערוץ הכנסת)
שיחת הטלפון הבאה של נתניהו ורגב נרשמת ב-15 בנובמבר, שלושה ימים אחרי ההצבעה, בשעה 18:10. לפי הרשימות שמסר משרד ראש הממשלה, השניים שבים ומשוחחים ב-19:00. למחרת, בשער, צצה שוב המנטרה מהיום הקודם: "בעיתון שלנו העסקים כרגיל", נכתב שם מתחת לכותרת שמבטיחה: "'ישראל היום' – גם מחר, ולתמיד".
בתוככי העיתון, חיים שיין מוצא לנכון להבהיר: "'ישראל היום' לא משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההפך הוא הנכון. נתניהו בתפקידו, וכותבים רבים בעיתון בתפקידם, משרתים את החזון הגדול של שיבת ציון, שלמות המולדת וכבוד האדם. חזון שבפעם הראשונה יש לו במה גדולה, חשובה ומוארת. מנגינה שאיש לא יוכל להפסיק". איזי ליבלר, בטור אחר, טוען שהצעת החוק נועדה לפגוע בנתניהו – ובד בבד יוצא נגד הטענה ש"ישראל היום" מקיים פולחן אישיות לנתניהו. "אני תומך בראש הממשלה. אז מה?", הוא כותב.
"'ישראל היום' לא משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההפך הוא הנכון. נתניהו בתפקידו, וכותבים רבים בעיתון בתפקידם, משרתים את החזון הגדול של שיבת ציון, שלמות המולדת וכבוד האדם" (חיים שיין)
למחרת, ב-17 בנובמבר, שבים לשוחח נתניהו ורגב, הפעם בשעה 23:30. בבוקר שלאחר מכן, הכותרת הראשית של "ישראל היום" מצטטת אדם המכונה "בכירים בליכוד": "אם לא רוצים בחירות, תפסיקו לריב ולחתור".
מהמסגור משתמע שהנמענים הם השרים ציפי לבני ויאיר לפיד, ושדווקא אביגדור ליברמן – בעל הברית של מוזס – הוא הגורם שמנסה לפשר בינם ובין נתניהו ולהציל את הקואליציה. "לא נשלים עוד עם נסיונות פוטש; יש משבר עמוק ובודקים ברצינות האם אפשר לפתור אותו", מוסיף הגורם האנונימי. גורם אחר, המכונה "מקורבי נתניהו", מאשים את לפיד ב"קשירת קשר".
מחבר הידיעה החדשותית, מתי טוכפלד, חתום גם על טור שבו הוא חולק עם הקוראים כמה ממחשבותיו של נתניהו. "ראש הממשלה אינו מעוניין בבחירות", הוא כותב. ואולם, "להיכן שלא מביט נתניהו כשהוא יושב לצד שריו סביב שולחן הממשלה, הוא רואה רק ציניות וחתרנות".
השיחה המתועדת הבאה של נתניהו ורגב מתקיימת לקראת סוף החודש, ב-27 בנובמבר, בשעה 22:10. בשער הגיליון שרואה אור למחרת מצוטט גורם המכונה "סביבת ראש הממשלה": "כך אי-אפשר להמשיך לנהל מדינה", הוא אומר, "שיתעשתו – או שנלך לבחירות".
נתניהו ורגב משוחחים שוב ב-29 בנובמבר, בשעה 23:45. למחרת, ב"ישראל היום", מדפיס רגב שוב אזהרות מפי מקורביו האנונימיים של ראש הממשלה. על-פי דיווח ששודר ערב קודם לכן בערוץ 2, אריה דרעי טען ש"'גורמים בקואליציה' הציעו להקים ממשלה בלי נתניהו", כפי שמסכמת זאת הפניית השער. גורם המכונה "מקורבי נתניהו" וגם "בכירים בליכוד" שב ומתריע בשער החינמון: "אם זה יימשך כך, לא יהיה מנוס מלפזר את הכנסת".
בידיעה עצמה טוען גורם אנונימי אחר – ששוחח גם עם כלי תקשורת אחרים – כי לפיד נכשל בתפקידו כשר אוצר, ואף "ניסה להעביר תקציב שפוגע בצה"ל ובביטחון". במובלע, נטען ששר האוצר מושחת: לדברי אותו גורם, לפיד "קידם חוק שלא יוריד את מחירי הדיור וייטיב רק עם קבלנים המקורבים ליועציו ולמפלגתו". לאחר מכן, הוסיף אותו גורם חסוי, פנה לפיד לסיעות החרדיות וניסה "לפתות אותן לפוטש". המונח "פוטש" חוזר על עצמו שוב בכותרת של מאמר פרשנות מאת חיים שיין, החוזר בשם עצמו על כמה מהמסרים של הגורם האנונימי.
עיתונאים חורשי מזימות
איומי המקורבים חסרי השם התממשו. בתחילת חודש דצמבר פוזרה הכנסת ונקבע תאריך לבחירות. יוסי ורטר, ב"הארץ", מעריך שההצבעה על "חוק 'ישראל היום'" תרמה לפירוק הממשלה. עוזי בנזימן, באתר זה, סיפק הערכה דומה תשעה ימים קודם לכן. כעבור שנתיים אישר נתניהו את ההערכה הזאת.
דבר מה נוסף שיתגלה כעבור שנתיים הוא שבזמן שנתניהו עמל על פירוק ממשלתו הוא גם נפגש כמה פעמים עם מוזס וניסה לסדר לעצמו סיקור נוח יותר בכלי התקשורת של קבוצת "ידיעות אחרונות". על-פי התמלילים שנחשפו בחדשות 2, מוזס מפגין נכונות: "כבר היינו בסרט הזה, עשינו את זה", הוא אומר לראש הממשלה, ומזכיר לו שזו תהיה מערכת הבחירות הרביעית שבה ישתפו פעולה.
בשליש הראשון של דצמבר, בתקופה שבה נערכו חלק מהמגעים של נתניהו ומוזס, ראש הממשלה ממשיך לשוחח גם עם רגב ועם אדלסון: עם העורך הוא משוחח שלוש פעמים, כולן בשעת לילה מאוחרת, ועם המו"ל הוא משוחח פעם אחת. ב-11 בדצמבר הוא שב ומשוחח עם רגב, בשעה 22:04.
חרף האפשרות להגיע לפיוס עם מוזס ו"ידיעות אחרונות", נתניהו ו"ישראל היום" עדיין מסמנים את "התקשורת" כאויב – טקטיקה פופוליסטית סוחפת שתמשיך ללוות את נתניהו עד היום. ב-12 בדצמבר, במהדורת סוף השבוע של החינמון, כובש ראש הממשלה את הכותרת הראשית: "התקשורת בקמפיין להעביר את השלטון לשמאל", הוא מצוטט שם, פחות משבוע אחרי שהעניק לו מוזס את כתבת החיסול נגד בנט.
ב"ישראל היום" לא מסתפקים בציטוט הדברים מפי ראש הממשלה, וחוזרים על המסר שוב ושוב: במוסף הפוליטי מעניקים כותרת שער בולטת לדברים שאומר גלעד ארדן בראיון, ולפיהם "התקשורת מתנפלת על נתניהו ועל הליכוד".
"הישראלים מצויים בימים אלה במתקפה תקשורתית שכולה שטיפת מוח" (נהג מונית אנונימי, דור שישי בארץ)
דרור אידר, בטורו השבועי, מאשים את "השמאל התקשורתי" בניסיון לייצר דרמה מלאכותית סביב הבחירות וטוען ש"ידיעות אחרונות" יצא למלחמה נגד הימין. "התקשורת מריחה דם וחושבת שמהפך אפשרי, ולכן תעשה כל שביכולתה לערער את הביטחון בקרב בוחרי המחנה הלאומי", הוא מאשים.
אצל מתי טוכפלד, בטור אחר, נטען שההתגייסות התקשורתית נגד נתניהו היא תופעה חסרת תקדים. אצלו, נתניהו הוא אנדרדוג סטואי ש"עדיין מתלבט אם לצאת חזיתית נגד התקשורת או להמשיך להבליג". בכותרת המשנה, העורך שהתקין את מאמרו לדפוס חוזר על המסר של אידר: "התקשורת הריחה דם והתגייסה", הוא כותב.
חיים שיין, בטור שנדפס בצד הסיקור החדשותי, חוזר גם הוא על המסר, אך בוחר להעביר אותו באמצעות סיפור. לדבריו, יום קודם לכן עלה על מונית והנהג החביב, "דור שישי בארץ", אמר לו ש"הישראלים מצויים בימים אלה במתקפה תקשורתית שכולה שטיפת מוח". לטענת הנהג, "השמאל, ששולט בתקשורת, שילב ידיים כדי להוריד את שלטון הימין".
הנסיעה השרתה על שיין רוח אופטימית. "כשירדתי מהמונית אמרתי לעצמי שמדינה שבה לנהגי מוניות יש תבונה וחוכמת מעשה, שאינה פחותה מזו של עיתונאים חורשי מזימות, ומשל פרופסורים וסופרים שחותמים על עצומות תמיכה במבקשי נפשם, יש תקווה שהאזרחים ישרדו את מתקפת הצביעות והמניפולציה".
פרס, נוני והמהפכה הסוציאליסטית
נתניהו ורגב שבים ומשוחחים ב-22 בדצמבר, הפעם מעט אחרי השעה עשר וחצי בבוקר. למחרת, מוטיב התקשורת העוינת שב וכובש את עמוד השער של העיתון. "אזרחי ישראל נתונים לשטיפת מוח מגמתית", מתריע חיים שיין במאמר שבאופן חריג משובץ ככותרת ראשית, הפעם ללא הפילטר של נהג המונית העלום. מהי אותה שטיפת מוח? סיקור "דו"ח העוני האלטרנטיבי", שהוצג יום קודם לכן במרכז פרס לשלום. לפי "ישראל היום", מי שמוביל את שטיפת המוח הזאת הוא הנשיא, שמעון פרס – וגם נוני מוזס, שיוצר באמצעות כלי התקשורת שלו מצג שלפיו "הכל בישראל רע, שחור, שחור משחור".
"משעות הבוקר המוקדמות ועד ליומני חצות – שדרנים, פרשנים ומומחים מטעמם מפזרים אבקת דיכאון. אבקה שחורה, משתקת ולעתים מעוררת בחילה", כותב הפובליציסט, "תחת כנפי הסיסמה 'רק לא נתניהו' הם מוכנים להרוס את הישגי התנועה הלאומית היהודית בהקמת מדינת מופת".
ואולם, "למרות הרוחות הרעות", טוען שיין, "רוב הישראלים משוכנעים שארצם היא מעצמה עולמית בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה, הרפואה, החינוך והתעשייה. לרוב האזרחים טוב בהרבה מאשר ברוב מדינות העולם. מיליוני הישראלים שמטיילים בחו"ל לומדים להעריך את הבית שלנו. משרד התחבורה שידיו רב לו בהקמת מחלפים וגשרים, לא מצליח להשיג את מספר כלי הרכב שנרכשים מדי שנה על-ידי העניים בישראל". אזכור המחלפים והגשרים לא סתם נשמע כמו דז'ה-וו: מדובר במסר שעליו חזר נתניהו שוב ושוב בנאומים שנשא במרוצת אותה שנה, כולל בנאום שבו הודיע על הקדמת הבחירות. הוא יחזור עליו גם בשנים שלאחר מכן.
המתקפה של שיין על נתוני העוני ועל אלו המסקרים אותם אינה דעת יחיד. היא צצה שוב בטורים שמפרסמים באותו יום חזי שטרנליכט ודרור אידר. לדברי אידר, מי שיגלוש לאתר ynet יגיע למסקנה ש"המדינה נחרבה, הביוב זורם בין פחונים ואוהלים ונוני מוזס מקבץ נדבות ברחוב". שטרנליכט, העורך הכלכלי, כותב שמהכותרות שמפרסמת התקשורת "משתמע שילדי ישראל הולכים בבטן נפוחה ומטים לנפול מרעב ברחובות". דו"חות מהסוג שיוצר כותרות כאלה, הוא מאמין, הם מזימה של השמאל שנועדה לתגמל מקורבים לצלחת ולהשליט סוציאליזם.
עבור הקוראים שנוטים לדלג על המאמרים, ב"ישראל היום" חוזרים על הביקורת פעם רביעית – הפעם בידיעה חדשותית. "הימין נגד פרס: קמפיין להעברת קולות לשמאל", נכתב בכותרת. הידיעה, שעליה חתומים חמישה כתבים, מורכבת ברובה מציטוט שמובא מפי גורמי אנונימיים מהליכוד. הגורמים הללו מפרטים כיצד סייע נתניהו לעניים, ויוצאים נגד "ההשמצות חסרות היסוד של אנשי השמאל נגד נתניהו והליכוד".
כמו שטרנליכט, גם הגורמים האנונימיים מסבירים ש"דו"ח העוני" האמיתי, זה של המוסד לביטוח לאומי, דווקא מצביע על ירידה בעוני. כמו כל שלושת כותבי הטורים, גם הגורמים האנונימיים מסבירים שמדובר ב"ניסיון שקוף של השמאל וגורמים בתקשורת להעביר קולות מגוש הימין והמרכז אל השמאל". דבריו של פרס, שעליהם יצא קצפו של הגורם האנונימי, מתומצתים בשני משפטים קצרים. תוכן הדו"ח אינו מוזכר כלל.
כמה שעות לאחר צאת הגיליון, סמוך לשעה עשר בבוקר, שוב משוחחים נתניהו ורגב. למחרת שוב מוקדשת כותרת שער גדולה למסר בחירות מטעם נתניהו: "לא חזרנו לכותל כדי להגיע אליו עם נגמ"שים", מכריז בה ראש הממשלה. לכותרת מצורפת תמונה שלו מדליק חנוכייה. ב"ישראל היום" עושים לקוראים טובה ולועסים עבורם את המסר: "רה"מ מציב את ירושלים במרכז קמפיין הבחירות: 'תישאר מאוחדת לנצח'", נכתב בשער, וגורם המכונה "הליכוד" מוסיף: "שציפי ובוז'י יחשפו עד לאן הם מוכנים לסגת".
במקביל נמשכת המתקפה נגד סיקור נתוני העוני. גורם אנונימי בליכוד טוען כי לפיד הוא "שר האוצר הכושל בתולדות המדינה", והדברים נדפסים בכותרת של ידיעה בולטת בעמודי החדשות. העילה: טענתו של לפיד ש"העוני הוא תוצר הזנחה של נתניהו". בהמשך הגיליון מוצא חזי שטרנליכט כלכלן שמסביר לו ש"נתוני דו"ח העוני היו חיוביים – התקשורת הבליטה את השלילי". כתב הפלילים איציק סבן, בטור דעה שזוכה להבלטה בשער, מאשים את ynet ונוני מוזס בפגיעה במורל הלאומי כאמצעי להפלת נתניהו. הטור נחתם בשתי מלים: "די, נמאסתם".
המשך יבוא.
"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר. הרשימות שמסר נתניהו זמינות להורדה ולעיון בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"