רישיון להרוג

כל עיתוני הבוקר מדווחים בשעריהם על קטטה המונית שפרצה במהלך סוף-השבוע בכפר אבו-סנאן.

הכותרת ב"הארץ" אינפורמטיבית: "41 פצועים בקטטה המונית בין דרוזים ומוסלמים". הכותרת ב"ידיעות אחרונות" דרמטית: "כפר במלחמה". הכותרת ב"מעריב" צופה פני עתיד: "המשטרה חוששת מהתחדשות אירועי האלימות באבו-סנאן". הכותרת ב"ישראל היום" מדגישה את הרקע הלאומי: "מוסלמים מול דרוזים, כאפיות – מול הדגל".

בכותרת המשנה לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתומצת לכאורה הסיפור כולו: "לפני שבוע צהלו תושבי אבו-סנאן המוסלמים לאחר שקצין מג"ב דרוזי נהרג בפיגוע. אחר-כך הגיעו תלמידים מוסלמים לתיכון בכאפיות והתקוטטו עם הדרוזים. אך זה היה רק הקדימון לקראת הקרב שאירע בליל שבת וכלל ירי חי ורימון רסס, ודגלי ישראל בצד הדרוזי. התוצאה: 44 פצועים, ומכה לדו-קיום".

זירת הקטטה באבו-סנאן, 15.11.14 (צילום: פלאש 90)

מעיון בגוף הידיעה, מאת דניאל סיריוטי, עולים כמה פרטים נוספים שלא מצאו את דרכם לכותרת המשנה. ראשית, לא רק דגל ישראל הונף בכפר. כמה מהמוסלמים הניפו את דגלי הרשות הפלסטינית. במלים אחרות, דגל מול דגל, לא "כאפיות – מול הדגל". שנית, התלמידים המוסלמים הגיעו לתיכון בכאפיות לא במקרה, אלא כמחאה על הרג חיר חמדאן בידי שוטרים בכפר כנא. שלישית, וחשוב מכל, בגוף הידיעה מתואר סיפור חד-צדדי למדי בכל הקשור לפצועים בתקרית.

סיריוטי מדווח כי במהלך סוף-השבוע פרצה בכפר קטטה שבמהלכה נדקרו שני מוסלמים. אחר-כך מוסלמי ניסה לדרוס דרוזים, אך נבלם, הוצא בכוח מרכבו והוכה קשות. בעקבות זאת מוסלמים החלו ליידות אבנים לעבר בתי הדרוזים, ואלה הגיבו בירי חי לעבר המוסלמים ובהשלכת רימון רסס לעבר קבוצה של מיידי אבנים. פיצוץ הרימון גרם לעשרות נפגעים, ובהם תשעה קשה ואחד אנוש.

הנפת הדגל של כמה מהדרוזים בעת העימות עם המוסלמים מגיעה לכותרת הראשית בעיתון, אולם העובדה שהיו אלה דרוזים שירו לעבר מיידי אבנים מוסלמים והשליכו לעברם רימון רסס שפצע עשרות, ובהם תשעה קשה ואחד אנוש, אינה מודגשת. מנוסח כותרת המשנה לידיעה ("הקרב שאירע בליל שבת וכלל ירי חי ורימון רסס, ודגלי ישראל בצד הדרוזי") אף ניתן להבין כי הירי ורימון הרסס באו מהצד המוסלמי, בעוד שהנפת הדגל באה מהצד הדרוזי.

"המוסלמים טענו כי מדובר בשוטרים ובחיילים דרוזים שמחזיקים נשק ברישיון", מדווח סיריוטי. גם אם הדרוזים פעלו על דעת עצמם ("לקחו את החוק לידיים"), בכפר אבו-סנאן שוכפלו יחסי הכוחות הרגילים בין המדינה למיעוט המוסלמי שמתנגד לה. האלימות המתוארת מבעד לעמודי "ישראל היום" היא אלימות "ברישיון". לא בכדי מגיע הדגל לכותרת הראשית, על חשבון הירי ורימון הרסס. נראה כי מבחינת "ישראל היום", דגל ישראל הוא שמעניק רישיון לירי הכדורים החיים והשלכת הרימון. דמיינו לעצמכם כיצד העיתון היה מסקר מקרה שבו מוסלמים באבו-סנאן היו יורים על דרוזים בכפר, משליכים לעברם רימון רסס ופוצעים עשרות מהם, כשכל מה שמתנוסס מעליהם הוא דגל הרשות הפלסטינית.

שתי דעות על ברית דמים

"בפועל המחלוקת היא על מידת ההשתלבות בחיי ישראל", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה. "הדרוזים – שיש להם טענות צודקות כלפי המדינה, וקיבלו עד כה יותר הבטחות מאשר את מימושן – משולבים במרקם החיים בישראל וממלאים תפקידים מרכזיים במערכת הביטחון. האלוף יוסף משלב נמנה עם שבט המתגורר במקום. למוסלמים אין עניין בכאפייה שעוטים תלמידיהם בבית-הספר. הם רוצים לבתק את הקשר הישראלי-דרוזי, אותה 'ברית דמים' שמרבים לדבר בה, והיא לצנינים בעיני הציבור המוסלמי".

"הקטטה ההמונית שפרצה ביום שישי בלילה באבו-סנאן אינה עוד תקרית מקומית. זו בבואה של החברה הערבית בישראל, מפולגת במלוא תפארתה, וללא מקום לתקווה", כותב ג'קי חורי ב"הארץ". "אלו מהם שעדיין נאיבים דיים להאמין כי הממסד יטפל במצב וינווט לעתיד טוב יותר יתאכזבו במהרה כשיגלו כי בעיניו, הערבים – או 'בני המיעוטים', כלשונו – הם לא יותר מקבוצת עדות המחולקות לשבטים ולחמולות, הנבחנות ברמת מסוכנותן למדינה. אזרחותם ובטחונם האישי נמצאים במדרג נמוך יותר. יותר מכך, כל עוד הם לא מהווים סכנה למדינה – שיתבשלו במיץ של עצמם. הפרד ומשול זו הנוסחה".

עוד הערה על סיקור העימות באבו-סנאן

באופן חריג, הדיווח ב"ישראל היום" הוא המפורט ביותר הבוקר. מעיון ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" לא ברור מי הם רוב הפצועים ומי השליך את רימון הרסס. עם זאת, ב"מעריב" וב"הארץ" מצורפת לידיעה המרכזית ידיעה נוספת המוקדשת להאשמות תושבים נגד משטרת ישראל, שלטענתם עמדה מנגד (במשטרה מכחישים). ב"ישראל היום" אין מקום לביקורת על המשטרה.

לקראת שביתה כללית במשק

"יו"ר ההסתדרות הודיע כי יכריז ביום שלישי על סכסוך עבודה כללי במשק", נכתב בכותרת הראשית של העיתון החרדי "המבשר". בידיעה, החתומה על-ידי שלמה גרין, מוסבר כי מקור הסכסוך משולש: דרישה להעלות את שכר המינימום, דרישה להפסיק את העסקת עובדי הקבלן בשירות המדינה ודרישה להסדיר את שילובם של עובדים עם מוגבלויות במקומות העבודה. "ההכרזה על סכסוך עבודה תאפשר לעובדים לצאת בתוך שבועיים לשביתה כללית במשק", מובהר.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן (צילום: אביר סולטן)

בטור פרשנות הרואה אור בעמודי הפנים של "המבשר" תוהה עורך העיתון בנימין ליפקין מה עומד מאחורי תזמון ההכרזה על סכסוך העבודה. לדבריו, לא חל לאחרונה כל שינוי במצב שכר המינימום, עובדי הקבלן או עובדים עם מוגבלויות. על כן מעלה ליפקין את האפשרות כי ההכרזה על הסכסוך באה כעת משום שלאחרונה נפוצו שמועות על כוונתו של עמיר פרץ לשוב להתמודד על תפקיד יו"ר ההסתדרות.

"ההחלטה על הכרזת סכסוך עבודה הצפויה מחרתיים אינה נעשית משיקולים של יחסי-ציבור", קובע יהודה שרוני בטור פרשנות המתפרסם ב"מעריב" תחת הכותרת "ל'ילד הטוב' נמאס".

לדעת שרוני, דווקא כן חלו לאחרונה התפתחויות שהחריפו את המתח בין האוצר להסתדרות, גם אם לא כאלה שנוגעות ישירות לשלוש הסיבות הרשמיות לסכסוך. שרוני מזכיר כי בלשכות התעסוקה מתקיימים עיצומים זה שלושה שבועות וכי הממשלה מנסה להעביר שתי הצעות חוק הנוגעות להסתדרות בלי להתחשב בעמדתה. אחת מהן עוסקת בשינוי חוק האגודות העותמניות (שרוני מציין כי שינוי החוק עלול "לפגוע במעמדה של ההסתדרות" בלי להסביר כי בשל הגדרת ההסתדרות כאגודה עותמנית, היא פטורה מחובות שקיפות וביקורת חיצונית החלות על עמותות רגילות).

לפי מערך הכוחות שמשרטט שרוני, ניסנקורן אינו יוזם סכסוך עבודה, אלא מגיב ללחצים מצד הממשלה. "הרושם המתקבל הוא שהמדינה בוחנת את הסבלנות של ניסנקורן", כותב הפרשן הכלכלי של "מעריב". לדבריו, "ניסנקורן מצלצל בפעמון האזהרה במטרה להעביר מסר שמשהו בסיסי השתבש במערכת היחסים בין האוצר להסתדרות".

"מעריב" הוא העיתון החילוני היחיד שמצרף לידיעה על סכסוך העבודה והשביתה האפשרית טור פרשנות. יתר עיתוני הבוקר מדווחים על ההתפתחות בלי להביע עמדה באופן ישיר. עם זאת, בעומק "דה-מרקר" מתפרסמת רשימה מתורגמת מה"אקונומיסט" תחת הכותרת "שכר מינימום אינו מספיק כדי לחיות בכבוד". לפי הידיעה, בבריטניה גוברת מגמה של תשלום שכר גבוה יותר משכר המינימום, שכר המכונה "שכר מחיה". "הרעיון צובר תאוצה", נכתב.

עוד כותרות ראשיות

"עובדים לשעבר ניסו לסחוט את לאומי-קארד: 'נפרסם פרטים של 2 מיליון כרטיסי אשראי'", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "האיחוד-האירופי מגבש שורת סנקציות חדשות נגד ישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

פוליטיקה

"האולטימטום של לפיד", נכתב בכותרת המתנוססת בראש שער "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של שר האוצר יאיר לפיד. יובל קרני מדווח כי השר מאיים כי אם תקציב המדינה הבא לא יכלול רפורמות בדיור, בבריאות וברווחה, יוביל מהלך להקדמת הבחירות. הידיעה נפתחת במלים "מהלומה נוספת בדרכה לזעזע את קואליציית נתניהו".

"יו"ר הכנסת לח"כים: 'תרגיל מסריח'? תכחישו – או לכו לבחירות", היא הכותרת המורכבת שמופיעה הבוקר בראש שער "ישראל היום". מתי טוכפלד, שלמה צזנה, זאב קליין ושלומי דיאז מדווחים על מהלך נפרד של שר האוצר לפיד, שבמסגרתו הוא מנסה להקים יחד עם יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג קואליציה חלופית בכנסת הנוכחית. הציטוט שבשער העיתון לקוח מדברי יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בראיון לחדשות ערוץ 2. לידיעה נלווה טור פרשנות מאת מתי טוכפלד, היוצא אף הוא נגד המהלך.

בן כספית ודנה סומברג מדווחים ב"מעריב" כי נתניהו נערך לבחירות ומבקש לצרף לליכוד "רשימת חיזוק" הכוללת את הכלכלן שלמה מעוז, אלוף במיל' טל רוסו ושניים המכונים "נסיכי הליכוד בדימוס", בני בגין ודן מרידור.

"חוק 'ישראל היום'"

ברקע ההתפרקות האפשרית של הקואליציה עדיין אפשר להבחין בהדי ההצבעה על הצעת החוק להגבלת החלוקה חינם של "ישראל היום", שנערכה בכנסת בשבוע שעבר.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר, היוצא נגד חלוקה חינמית של מוצרי צריכה. פלוצקר מזכיר כי על אף שיש חוק הנקרא "חוק חינוך חינם", מערכת החינוך בישראל ממומנת בכספי המסים ותשלומי הורים, כי השידור הציבורי ממומן בכספי האגרה וכי הגלישה באינטרנט ממומנת באמצעות תשלום עבור תשתית וספק.

סבר פלוצקר (צילום מסך)

פלוצקר אינו מזכיר ברשימתו כלל חלוקה חינמית של עיתונות מודפסת, אף כי ברור כי לכך מכוונת הלשון התקועה עמוק בלחיו. במקום זאת משיב פלוצקר לאחת הטענות הנפוצות של אנשי "ישראל היום" – מדוע להגביל חלוקה חינמית של עיתון מודפס כאשר רוב אתרי האינטרנט בישראל אינם גובים תשלום על תכניהם. כדי לעשות כן, מתעלם פלוצקר מהמציאות באינטרנט הישראלי וכותב על מקום שבו תוכני החדשות ברוב אתרי האינטרנט המרכזיים מוסתרים מאחורי חומת תשלום אחידה. מקום כמו פולין, נניח.

"בעבר היתה נפוצה התחזית שלפיה, אחרי שכבר שילמנו הרבה עבור הגישה לרשת, לא נשלם עבור התכנים הזורמים בה", כותב פלוצקר. "בפועל קרה ההפך: הגלישה בחלק מהאתרים המשמעותיים באינטרנט כבר כרוכה בתשלום, ולא עובר יום בלי שעוד אתר מודיע שהחל מהחודש הבא תוגבל הגלישה 'חינם' למקטע צר של תכנים. רוצה עוד? שלם. בתוך שנים ספורות כל תוכן המועבר באינטרנט יעלה כסף, חוץ מגלישה ברשתות חברתיות הממומנות על-ידי הפרסומות".

לעומת פלוצקר, כל מי שחי בישראל יודע כי "הארץ" הוא אתר החדשות הגדול היחיד שגובה תשלום עבור תכניו. נכון להיום, לא ידוע על תוכניות להקים חומות תשלום סביב אתרים אחרים.

האם הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" מכריז בזאת על הקמת חומת תשלום סביב אתר ynet? נראה שלא. לאתר מבית "ידיעות אחרונות" מודל כלכלי אחר. במקום להגביל את הגישה ולסמוך על תשלומי לקוחות, ב-ynet החליטו להותיר את הגישה פתוחה ולהתבסס על שיתופי פעולה מסחריים שמשחיתים כמעט כל חלקה בפרסום סמוי משלל סוגים.

בעוד ש"ידיעות אחרונות" טועה ומטעה, ב"ישראל היום" עדיין רוטטים מהעלבון שספגו בכנסת ומנופחים כהרגלם מחשיבות עצמית. "'ישראל היום' – גם מחר, ולתמיד!", קוראת כותרת בשער העיתון. בעמודי הפנים מאשים איזי ליבלר את תומכי החוק ב"דיבור כפול בולשביקי קלאסי", ואילו ד"ר חיים שיין כותב כך:

כדי להסיר ספק חשוב להדגיש: 'ישראל היום' לא משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההפך הוא הנכון. נתניהו בתפקידו, וכותבים רבים בעיתון בתפקידם, משרתים את החזון הגדול של שיבת ציון, שלמות המולדת וכבוד האדם. חזון שבפעם הראשונה יש לו במה גדולה, חשובה ומוארת. מנגינה שאיש לא יוכל להפסיק".

בחברה החרדית

"יהודי חרדי ניצל בחסדי שמים מדקירות מחבל באנטוורפן שפגע בו בבוקר יום השבת", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". העיתונאי גרשון מאירסון מדווח כי "חסדי שמים גלויים עמדו לאברך, כאשר התברר שהדקירה היתה מילימטרים ספורים מעורק הצוואר הראשי".

מאמר המערכת של "המבשר" מוקדש לנחיתת הגשושית פילאי על כוכב שביט. "יהודים מאמינים, המברכים בכל יום למסדר את הכוכבים במשמרותיהם, צופים על אירועים כגון אלו במבט תורתי, וכל התייחסותם לכך באה מתוך אמונת אומן ביוצר השמים וכוכביהם", נכתב במאמר. "הממצאים המפליאים והמרעישים, הנתונים החדשים הנאספים בכל רגע נתון, כולם עשויים לעניין את כל הבקי במסילות השמים ובשבילי הרקיע. אלא בעוד שאנשי המחקר מייחדים את ההשקעה הכספית והלוגיסטית הבלתי נתפסת כדי לחקור צפונות וימי בראשית, הרי שלצועדים לאור התורה וחוכמתה הדברים נהירים וברורים לכל בר בי רב דחד יומא. כל תינוק הצועד לבית-ספרו יודע את כל מעשה בראשית, את ששת ימי הבריאה וכל אשר נברא בהם. מזווית זו אין כל חידוש ולא ייתכן שום תגלית".

עושים לביתם

בשעה טובה, אחרי שלושה שבועות של הרחבת מדור המכתבים למערכת, נמצא הגוף המסחרי שיעניק מימון לפינת הפרסום הסמוי בכפולה הפותחת של "24 שעות". הפינה, שבעבר שימשה במה לפרסום הקרן-לידידות ואחר-כך משרד החינוך, שבה הבוקר לראות אור בחסות הארגון המכונה "תאגיד המחזור", או אל"ה – איסוף למען הסביבה. התאגיד, אגב, הוא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים בישראל, ובראשם החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, שלה שיתוף פעולה מסחרי רב-רובדי וארוך טווח עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

באחרונה פירסם תומר אביטל באתר זה ממצאים מאלפים על חלוקת תקציבי הפרסום הממשלתיים בעיתונות המודפסת. "בשנתיים האחרונות נמנע משרד הבינוי והשיכון מרכישת מודעות ב'ידיעות אחרונות'", ציין, והוסיף כי המשרד בראשותו של השר אורי אריאל מקצה את רוב התקציב לרכישת מודעות ב"גלובס" ו"ישראל היום". האם כעת חל שינוי? הבוקר מתפרסמת על פני עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" מודעה מטעם משרד הבינוי.

מפקד מג"ב ניצב עמוס יעקב, 13.11.14 (צילום: מרים אלסטר)

איציק סבן ולילך שובל מדווחים ב"ישראל היום" כי בעקבות מעצר שוטר מג"ב בחשד לרצח מפגין בביתוניא, שיגר מפקד מג"ב ניצב עמוס יעקב איגרת ללוחמים ובה ביקש מפקודיו לא להתראיין בתקשורת או להביע עמדות ברשתות החברתיות, "משום שלדבריו הדבר מסב נזק תדמיתי למשמר-הגבול".

דיווח דומה ב"ידיעות אחרונות", מאת ירון דורון, מספק מעט הקשר שחסר בידיעה ב"ישראל היום". לפי הדיווח של דורון, במסגרת המחאה נגד מעצר השוטר העלו אנשי מג"ב לרשתות החברתיות תצלומים שבהם החזיקו שלט הקורא "גם אני עם המג"בניק", וכמה מהם התראיינו וטענו כי מעצרו מעיד על העדר גיבוי מצד המפקדים. אלון חכמון מדווח ב"מעריב" כי לטענת "גורם במג"ב", אין לאיגרת ששיגר המפקד כל קשר לאירוע בביתוניא.

ידיעה ב"כלכליסט" נושאת את הכותרת "מאסר למנכ"ל שטס לעבודה במסוק 'בגלל פקקים'". מגוף הידיעה עולה כי המאסר נגזר על המנכ"ל לאחר שהורשע ב-27 סעיפי מעילה ושימוש לא נאות בכספי התאגיד וכן בשלושה סעיפים של התחמקות ממס. הטיסה במסוק לעבודה היא רק דוגמה להוצאה מיותרת שלו, לא העילה למאסרו.