אימה על הדשא

"זה רק צירוף מקרים שבבוקר הדרבי התל-אביבי נחשפה ביתר שאת עוצמת השחיתות של ראש הממשלה הקודם. זה רק צירוף מקרים שאתמול, 4 בנובמבר, ציינו 19 שנים לרצח יצחק רבין. זה רק צירוף מקרים שכיום, במדינת ישראל של המאה ה-21, מדברים אחרי משחק כדורגל על הסתה ואלימות מילולית ופיזית". עוזי דן, המכסה זה שלושה עשורים בתבונה ובמקצועיות את הספורט המקומי והעולמי, חורג הבוקר מגבולות עמודי הספורט ב"הארץ" לרגל תקרית אלימה על מגרש כדורגל ומפרסם טור פרשנות דואב בעמ' 3 של העיתון. "פני הדרבי כפני החברה הישראלית", היא הכותרת לטורו.

"כשנשיא מואשם באונס, ראש ממשלה לוקח שוחד, שר אוצר מקבל מזוודות של דולרים, זמר ששוכב עם קטינות נבחר לאמן השנה והיחס לשונה הוא גזעני וחסר כבוד, מדובר בלא פחות מצביעות או סתם טיפשות לבוא בתלונות ולהיות מופתע ממה שקורה בכדורגל הישראלי", כותב עוזי דן. "הכדורגל הוא חלק מהחברה בארץ, וגם מי שספורט מעניין אותו רק בתקופה של מונדיאל או אולימפיאדה צריך להבין שהכל קשור בהכל. הספורט אינו מבודד והאנשים המעורבים בו הם תמונה לחברה הישראלית, שהופכת יותר אלימה, כוחנית, חסרת סובלנות וסבלנות – ובעיקר מייאשת".

מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", 5.11.14

גם כתבי הספורט של "ידיעות" עלו לתגבר את עמודי החדשות. אורי קופר מציג בעמ' 2 את הנפשות הפועלות: "האוהדים מגיעים לאצטדיון כדי לריב, השחקנים מחממים את האווירה, הגזענות מרימה ראש, עסקני ההתאחדות יושבים בחיבוק ידיים, והמאבטחים? הם לא מהווים תחליף ראוי לשוטרים שהוצאו מהמגרשים".

מוסף הספורט של "ידיעות" יודע להפוך לימון ללימונדה ומקדיש 10 מ-12 עמודיו לפרשה. תחת הבאנר המעטר את העמודים במלים "אימה על הדשא", ובו נראה האוהד אלרואי (פואד) ידעי כשהוא חובט בפניו של ערן זהבי, מגויסים כתבי ופרשני הספורט ונציגי האוהדים למבצע סיקור מקיף; מתולדות האלימות במגרשים, דרך תנועות ה"פיו-פיו" של זהבי המטריפות את אוהדי הפועל, ועד השאלה במה זה עלול להיגמר.

עדות האוהדים: "כל שנה מגיעים 13 אלף אוהדים וסופגים את זה, היה ברור שיהיה מטורף שיעשה משהו"; "אם היתה לו [לאוהד על המגרש] סכין ביד, זה היה נגמר אחרת"; "לעולם לא תיפתר השנאה הזאת, רק שעכשיו היא עלולה לעלות בחיי אדם". קובלנת ערן זהבי דומה: "אני מקבל מכות ומורחק? תאר לך שהוא היה מחזיק סכין". הכותרת לכפולה המרכזית של המוסף היא: "זה עלול להיגמר ברצח".

"זה ייגמר ברצח" היא גם כותרתו הראשית של "מעריב". הכותרת וחמשת העמודים הפותחים של העיתון מוקדשים לפרשת המכות בדרבי. הכותרת משקפת את דבריו של מנג'ר הפועל, אייל ברקוביץ', שהוסיף למדורה קיסם משלו: "ענף הכדורגל צריך לעשות הפסקה ולחשוב טוב-טוב מה עושים הלאה. בסוף מישהו פה יירצח. זה ייגמר באסון".

והנה הלקח הראשון מן הפרשה: רפאל נאה מדווח ב"ידיעות" כי בעקבות האירועים בבלומפילד, הדרבי בכדורסל בין מכבי לפועל תל-אביב שנועד להתקיים ביום שני הקרוב בהיכל נוקיה יהיה באחריות המשטרה ולא באחריות הקבוצה המארחת. נאה מזכיר את התקרית האלימה שאירעה בשנה שעברה ובה התפרץ שחקן מכבי סופוקליס שחורציאניטיס אל היציע בעקבות קללות שספג מאוהדי הפועל, ומציין כי החשש הוא שהמשחק "הרגיש" יהפוך "נפיץ" עוד יותר בגלל האירועים בבלומפילד.

מה חדש בשכונה

"מוטב שהישראלים יסגרו את נמלי הים והתעופה שלהם, משום שלא תהיה בכל פלסטין פיסת אדמה אחת שטילי ההתנגדות לא יגיעו אליה", מכריז מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, על-פי דיווחם של יאסר עוקבי ונועם אמיר ב"מעריב".

"בישראל לא נשארים אדישים לדבריו של מנהיג ארגון הטרור", כותב דניאל סיריוטי ב"ישראל היום". "שר התחבורה ‍ישראל ‍כץ התייחס אתמול בפייסבוק לאיום [נסראללה] לשתק את שדות התעופה והנמלים, וכתב כי 'למען הסר ספק, כדאי שנסראללה הפחדן הרברבן יידע: אופציה כזאת מבחינתנו לא קיימת. אם תרחיש כזה יתממש, נהרוס את לבנון עד היסוד. נחזיר אותה לתקופת האבן, ואותו מתחת לאבנים'".

עוד יום באשדוד

הצעת קמפיין לפיקוד העורף: אם נשמע פיצוץ, אך לא נשמעת אזעקה ואין בשמים פס לבן של רקטת כיפת-ברזל – אפשר להירגע. זהו חיסול חשבונות בין עבריינים.

"בדיוק ישבתי בחוץ ופתאום נשמע פיצוץ והתחילו לעוף חלקים מהרכב לכל הכיוונים", סיפר בעל עסק אשדודי למתן צורי, כתב "ידיעות אחרונות". "בהתחלה חשבתי שנפל טיל גראד. נכנסתי פנימה לתוך העסק והסתגרתי. אחר-כך כשיצאתי החוצה, ראיתי אנשים רצים עם מטפי כיבוי ומנסים לכבות את הלהבות, אבל מי שניסה להתקרב כמעט נשרף בעצמו".

אדם אחד נהרג בפינת רוגוזין ושפירא באשדוד, ושני נפצע בינוני. השניים "מוכרים למשטרה" ומשתייכים לארגוני פשיעה, אם כי אינם "בכירים". בעבר נעצרו השניים בגין עבירות שוד, הימורים וסחיטה באיומים, כותב מתן צורי ומזכיר כי בעליו של הרכב המותקף, עבריין בשם ברוך בוקל, היה מושא נסיון חיסול בנתניה בערב סוכות האחרון, אז נהרג נהג המכונית יוסי אחבלצ'או.

שירלי סיידלר מוסיפה ב"הארץ" כי לפני שמונה חודשים נרצח באשדוד יאיר אמסלם, בן 21, אסיר משוחרר ועבריין בארגון הפשע של יצחק אברג'יל. ועוד אשדוד: לפני שבועיים ירה רוכב אופנוע צרור כדורים לעבר רכב ממוגן בכפר-סבא, שבו נסע איש עסקים תושב אשדוד המשמש עד בתיק נגד יניב בלטר, שותפו העסקי של היו"ר המושעה של ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן.

מאוהבי יצחק

"כמי שחוותה את העוצמה הגלומה בפגיעתו הרעה של מסע הסתה חסר רסן, אני קוראת היום הזה ומן הבית הזה: הכתובת כבר על הקיר. הסכנה מבית קיימת". כך אמרה דליה רבין, בתו של ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, בטקס זיכרון שנערך בבית הנשיא בירושלים.

הנשיא ריבלין אמר בטקס: "רבין לא המתין חסר מעש לישראל של אחרי השלום. הוא היה אמיץ דיו לטפל בישראל של כאן ועכשיו. הוא לא הזניח את המבט פנימה, לתוך החברה הישראלית". איתמר אייכנר ואיתן גליקמן הביאו מדבריו ב"ידיעות אחרונות".

אריק בנדר מביא ב"מעריב" דברים נוספים של ריבלין: "אין זה סוד כי לא הייתי ואינני שותף לאוהבי אוסלו ותומכיו. אך לצד זה, תמיד הייתי מאוהבי יצחק. תמיד היה לי ברור שהוויכוח בינינו הוא מחלוקת שסופה להתקיים בין אוהבי אמת של הארץ הזאת".

"מעריב" מקדיש לטקס את עמ' 6, "ישראל היום" את עמ' 7, "ידיעות", עיתון הבית של משפחת רבין, את עמ' 24. "הארץ" אינו מדווח על הטקס, אך מביא את דיווחה של ירדן סקופ על האופן האלטרנטיבי שבו בוחרים כמה בתי-ספר לציין את יום הרצח. נוסף לטקס המסורתי לזכר רבין האיש, בבית-הספר האזורי מגידו יעסקו במשנתו על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויקיימו סדנאות בנושא פתרון סכסוכים. בבית-הספר גבעת-גונן בירושלים יציינו זו השנה השישית את שבוע הדמוקרטיה ויקיימו מפגש עם משפחה פלסטינית ומשפחה ישראלית "שאיבדו מישהו בפיגוע או פעולת איבה, או משפחה של מחבל".

רני חזון-וייס, מחנכת כיתה ט' בבית-הספר גבעת-גונן, אומרת: "לצערי הרב מאוד, נתקלתי לא פעם בקולות של תלמידים שאמרו ש'הרצח הזה היה צריך לקרות וטוב שהרגו אותו', על השולחן ובלי להסתיר זאת כלל. לדעתי, בירושלים חייבת להיות אמירה ברורה מצד המנהיגות העירונית שנושא קבלת האחר, השנאה, הגזענות והצורך בפתרון סכסוכים בצורה טובה הם הנושאים שהכי חשוב להתעסק בהם, ולא רק סביב רצח רבין".

"חוק מתקופת האבן"

צבי בראל כותב בעמוד הדעות של "הארץ" מאמר שכותרתו מובאת למעלה: "...ההריון המשפטי הארוך הוליד תחבולה נפלאה, מרשם אנטי-אינתיפאדה חסר תקדים. אם הכנסת תאשר את התיקון לחוק העונשין – ומדוע שלא תאשר – אפשר יהיה לשלוח את מיידי האבנים למאסר של עשר שנים, ללא צורך להוכיח כוונה פלילית. אם, לעומת זאת, תצליח התביעה להוכיח כי המיידה התכוון לפגוע ברכב ובנוסעיו – הוא יהיה צפוי לעונש של עד 20 שנה.

"הצעת החוק [...] היא לכאורה הצעה עיוורת, שאינה מבחינה בין יהודים לערבים, בין בוגרים לצעירים, בין נגררים לגוררים. אבל פכחונו של החוק נחשף במשפט אחד שכלול בדברי ההסבר, ולפיו הצורך בתיקון לחוק 'התעורר בדיוני צוות בראשות מזכיר הממשלה לטיפול במצב הבטחוני במזרח ירושלים, שהוקם בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ב-27.11.13'. והרי אנחנו יודעים מי מיידה אבנים במזרח ירושלים.

"כך, מאמינה הממשלה, יבוא הקץ לאינתיפאדת האבנים, ירושלים תירגע, ההשתלטות על בתי ערבים לא תעורר מהומות, וביקורים פרובוקטיביים בהר-הבית יתקבלו לכל היותר בקריאות גנאי. כל זה, מאימת החוק החדש. אפשר לשער שסעיפי החוק לא יופעלו נגד מתנחלים שיידו אבנים על חיילים או על פלסטינים, כמו במאות המקרים הקודמים שעשו זאת ואיש לא נעצר.

"אבל הבעיה אינה טמונה רק באופן המפלה שבו מיושמים חוקי העונשין, או בסילוק הצורך בהוכחת כוונה לבצע פשע. התעתוע ולפיו חוק מסוגל להתמודד עם מאבק לאומי ודתי הוא שצריך לקומם", כותב בראל.

אולמרט

אתר התחקירים "פרופבליקה" מפרסם תחקיר שעליו חתום אורי בלאו, הנמצא בהשתלמות בקרן נימן לעיתונות באוניברסיטת הרווארד. על-פי ממצאי התחקיר, מרכז שהקים ומממן המיליארדר האמריקאי-יהודי דניאל אברהם העביר לחברת ייעוץ של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט 1.25 מיליון דולר בשנים 2012–2013.

"הארץ" מפרסם את הידיעה על ממצאי התחקיר במקביל, וממקמה בכותרתו הראשית. "פרופבליקה", מוסד ללא כוונת רווח, נוהג להציע את תחקיריו לכלי התקשורת המעוניינים ללא תמורה כספית. למעט הבדלי הדגשים בין הפרסומים ב"פרופבליקה" ל"הארץ", המידע בשתי הידיעות זהה ומתבסס על אותו תחקיר.

על-פי המתפרסם ב"הארץ", "מרכז דניאל אברהם לשלום במזרח התיכון", השוכן בוושינגטון, הציג בדיווחי המס שלו (לצורך קבלת החזר) את העברת הסכומים, שהם כרבע מתקציבו השנתי, לחברת הייעוץ של אולמרט. אולמרט, על-פי הודעת המרכז, "נשכר כדי לקדם את משימתו לפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי באמצעות הרצאות בפני קהלים משפיעם ומוסדות מכובדים ברחבי ארה"ב".

הונו של דניאל אברהם, בן 90, שהקים את חברת סלים-פאסט לדיאטות הרזיה, נאמד על-ידי המגזין "פורבס" בכשני מיליארד דולר. אברהם תרם לאולמרט כ-200 אלף שקל כשהתמודד על ראשות עיריית ירושלים. חברה בבעלות אברהם היא שרכשה את בית מגוריו של אולמרט ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים (וממנה רכש את הנכס). אברהם גם העביר לשולה זקן 50 אלף דולר למימון הגנתה המשפטית. בחקירה שניהלה הפרקליטות ונסגרה ללא אישום נבדק חשד כי כשאולמרט כיהן כשר אוצר בממשלת שרון, הוא ניסה להטות מכרז לטובת מקורביו ובהם אברהם.

חברת הייעוץ של אולמרט הוקמה ב-2009 והיקף הכנסותיה נאמד בשנה שעברה ב-25 מיליון שקל.

ז'אנר נהג המונית

במסגרת מסעותיו המצולמים ברחבי העולם, בא שליח "ישראל היום" בועז ביסמוט להובוקן, ניו-ג'רזי, כדי לדווח משם על בחירות אמצע הכהונה לקונגרס ולסנאט. ביסמוט הוא שליח המרחף כפרפר. תצלום עם ילידים, קצת טלוויזיה במלון, דפדוף בעיתונים, דיבור עם אדם או שניים שיספקו כמה משפטי הלכי רוח, קצת פיקנטריה – ויש סיפור. "כתבות נהג מונית", היינו קוראים לז'אנר השיחות של כתבים זרים, אורחים לרגע, עם המקומי האותנטי הנוהג אותם בדרכם מנמל התעופה למלון או בחזרה.

ביסמוט עם מצביעות, "ישראל היום", 5.11.14

לאיש של ביסמוט בהובוקן קוראים כריס, 33, והוא עובד במשרד תיווך – למה לטרוח – לא הרחק מבניין העירייה, שם נערכת ההצבעה. שלא במפתיע, האיש של כתב "ישראל היום" הוא מאוכזב-אובמה: "אני אמנם רפובליקני, אבל הצבעתי לאובמה, אפילו פעמיים. פעם כי הוא סימן את השינוי המיוחל, ופעם שנייה כי אני סבור שארבע שנים זה לא מספיק זמן.

"כעת אני חוזר למועמדים הרפובליקנים. אני סבור כי עדיף שהקונגרס ייקח קצת את הדברים לידיים, כי עם אובמה הכל תקוע. שום דבר לא זז. הכלכלה כאילו מתקדמת, ביטוח הבריאות כאילו עובד, אנחנו כאילו במלחמה בעיראק וסוריה – אבל שום דבר לא באמת מורגש, שום דבר לא מתקדם. לא נעים לי להגיד לך, אבל בעוד שנתיים, אחרי שהוא יסיים את הקדנציה, ההיסטוריה תקבע שאובמה היה נשיא בלי מורשת".

"ב-2008, מספרים לי גם בהובוקן, אנשים נשבעו רק בשמו של אובמה – האיש שאמור היה להביא את כולם הכי גבוה בשמים. בדיוק כמו מטוס החלל לפני שבוע – גם החלום הזה התרסק", חותם ביסמוט את פרק ניו-ג'רזי במסעו.

נדל"ן אמריקאי

יניב רחימי ניתח ב"כלכליסט" את התשקיפים של שלוש חברות הנדל"ן האמריקאיות העומדות לגייס חוב בבורסה בתל-אביב. תשקיפי החברות הללו (ספנסר, אולייר ולייטסטון) מציגים לא רק את רווחיהן המרשימים, אלא גם את הסעיפים בדו"חות הרווח וההפסד שתרמו לכך. מסקנתו של רחימי מעיון במספרים היא כי 186 מיליון דולר מתוך סך הרווח במחצית הראשונה של 2014 (העומד על 203 מיליון דולר), מקורו בשערוך הנכסים שבידי החברות, ואילו רק 19 מיליון דולר מקורם בתזרים חופשי מפעילות.

"שערוך נכסים אינו דבר פסול כשלעצמו", כותב רחימי, "אולם כדי לשרת חוב למחזיקי אג"ח, לא די בשווי הנכסים על הנייר. לתשלומי ריבית ופרעונות קרן נדרש תזרים מזומנים – וכאן התמונה לא מעודדת".

בטורה "נכס מעבר לאוקיאנוס" במדור "השוק" של "כלכליסט", צמוד לכתבה שנייה בסדרה של אורן פרוינד על אודות "יזמי הנדל"ן שחצו את האוקיאנוס בדרך לשקל הזול", מבארת אתי אפללו את משמעות המושג "תיכף יבוא איזה משקיע מחו"ל וייקח [את הנכס] במחיר שמבקשים עבורו [המוכרים]". כשהמוסדיים אומרים זאת, הם מתכוונים לומר "תיכף יבוא איזה פראייר שלא מכיר את הנכס, אבל מתרשם מספיק מהמיקום המעולה שלו ומן המצגת היפה שעשו לו".

כך, לדבריה של אפללו, גם בכיוון ההפוך: "מרפרוף מהיר במצגות של לייטסטון ואולייר, שמבקשות את כספם של הפנסיונרים בישראל, עולה תמונה ורודה: נכסים 'יוקרתיים' בשכונות 'מובילות', באזורים 'צומחים'. הסרט הנע שעל גבו מגיעות אלינו החברות האמריקאיות יכול להוביל לתל-אביב חברות שעשויות להיות השקעה טובה, לצד כאלה שיש להן בניינים במנהטן, במקום מרכזי ואטרקטיבי עם חניה מוצפת, לובי לא נוח, ודייר שאי-אפשר לפנות, או עם צו הריסה שיידרשו עשר שנים כדי להסיר אותו בבית-המשפט".

תל-אופן לג'סר א-זרקא?

"הממשלה גובה מס של 31 אלף שקל בשנה בממוצע לכל רכב חדש", זוהי כותרתו המטרידה של "גלובס" לכתבתו של דובי בן-גדליהו. אלה הם נתוני 2013 והם מתייחסים למסי קנייה ומכס בלבד. הנתונים מבוססים על הסקירה השנתית של ענף הרכב שפירסמה אתמול רשות המסים.

"על כל מכונית חדשה שנמכרת, המדינה גובה מס ב-37 אלף שקל בממוצע" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר", המטרידה עוד יותר, ומבוססת אף היא על סקירת ענף הרכב ברשות המסים. הדו"ח שכאן (שעליו חתום דניאל שמיל) עשיר יותר בנתונים ונוח יותר לקריאה. ההבדל בין הכתבות, כפי שיגלה הקורא, הוא בהוספת המע"מ למסי הקנייה והמכס בכתבת "דה-מרקר".

שיאני הקילומטרז' המוזכרים בדו"ח הם תושבי ג'סר א-זרקא, עם 18,176 ק"מ בממוצע לרכב, בהשוואה לתל-אביבים, שמכוניתם נוסעת בממוצע רק 12,258 ק"מ בשנה. תחבורה ציבורית, תל-אופן זמין, יחד עם קרבה למקומות העבודה והבילוי, עושים כנראה את ההבדל.

אנטי-פרום

עם פרסום מסלול ה"טור דה-פראנס" שיוזנק באוטרכט, הולנד, בשבת, 4.7.15,  מביא אמיר ענבר ב"הארץ" תגובות ראשונות של המועמדים לפודיום. על-פי צהלות המטפסים, ברור למי הטור מיועד; יותר קטעי הרים ופחות נגד השעון. קונטאדור, קווינטנה והצרפתי תיבּוֹ פּינוֹ מאושרים. כריס פרום, שקטעי נגד השעון הם חוזקתו הבלעדית בקרב טובי המטפסים, נידון לקטע נג"ש קצרצר יחיד ומיהר לרמוז על אפשרות של אי-השתתפותו (השנייה ברצף) במירוץ בן 21 הקטעים. פדרו דלגאדו, הספרדי האגדי זוכה טור 1988, הגדיר את המסלול שקבעה הנהלת המירוץ (הצרפתית) כ"טור אנטי-פרום" (הבריטי).

ענייני תקשורת

השר הממונה. עם פרישתו של שר הפנים גדעון סער, ייכנס למשרדו גלעד ארדן. ארדן אמנם יישאר חבר קבינט וימשיך בקידום הרפורמה בשידור הציבורי, אבל תיק התקשורת יעבור לחזקתו של בנימין נתניהו. אחד המוקשים הגדולים שנותרו בחוק השידור הציבורי 2014 הוא השארתו של "השר הממונה" על רשות השידור. בחוק החדש נקבע אמנם כי יהיה זה שר התקשורת וסמכויותיו הישירות צומצמו מאוד. ועדיין, ראש הממשלה המכהן יוכל תמיד לשמור את התיק אצלו. יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי נתניהו לא ימנה שר תקשורת חדש עד לאחר העברת תקציב הבחירות לראשות הליכוד, וזאת "כדי למנוע התקוממות נגדו מצד ח"כים מאוכזבים".

נתונים שגויים. לבקשת התנועה לחופש המידע, סיפק משרד המשפטים נתונים על הוצאותיו ב-2013, שהתבררו כשגויים ו"גבוהים משמעותית מההוצאות האמיתיות, עקב טעות אנוש הנובעת ממורכבות המערכת" – מדווחת אפרת נוימן ב"דה-מרקר".

"חוק 'ישראל היום'". ההצבעה על הצעת החוק בקריאה טרומית נדחתה בשבוע. הקמפיין העצמי של העיתון נמשך ללא תקלות.