סכנה דמוגרפית ברורה ומיידית

"מבחינה משפטית אין פה שום הסתה ואין פה שום גזענות", אומר הזמר עמיר בניון לשוש מולא, שמראיינת אותו עבור המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". בניון מתייחס לשירו "אני אחמד", שבו תיאר כיצד ערבים החיים בישראל ונהנים מחופש תנועה וזכויות הופכים לפתע לרוצחי יהודים. הזמר מספר למולא, בין היתר, על הניסיון של פוליטיקאים לנצל את השיר לצורכיהם. "כמו השרה המפוטרת ציפי לבני, שאני קורא לה: 'ציפי ליב מי' (תעזבי אותי), שיצאה נגדי וקראה לי: 'זמר מחונן גדול – אבל פשיסט'. היא צריכה להבין שבזה היא הכריזה על 80 אחוז מהעם כעל פשיסטים, כי אני זה העם".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר תוצאות סקר שנערך עבור חדשות ערוץ 2 ובו אוחדו חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד לטור אחד בשם "מפלגות ערביות", וזאת על אף שטרם הושג הסכם לאיחוד בין המפלגות. יתר המפלגות זוכות לטור עצמאי.

את עמודי "ישראל היום" המוקדשים לסיקור בחירות 2015 עדיין מלווה רצועה גרפית הכוללת את דיוקנותיהם של עשרה ראשי מפלגות יהודים, בלא נציגות אחת של ראש מפלגה ערבי, בלא נציגות לכחמישית מאזרחי ישראל, שרבים מהם קוראים דרך קבע את העיתון. לערבים המחזיקים בתעודת זהות כחולה מותר להצביע. הם נהנים מהזכות לייצוגיות בכנסת, אבל אין שום חוק שמחייב לתת להם ייצוג גם בעיתון הנפוץ במדינה.

ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש (צילום: פלאש 90)

בפתח המוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מזהירה אורלי גולדקלנג מפני "סכנה דמוגרפית ברורה ומיידית" המאיימת על עתיד נצרת-עילית. "58 שנים אחרי שהוקמה, חוששים כאן ששנת השישים לעיר תהיה גם שנת ההכרעה, שבה הדמוגרפיה היהודית במקום תרים ידיים ותפנה מקומה לשכנים מהכפרים הסמוכים", כותבת גולדקלנג. ראש העירייה אלכס גלדקין אומר: "אני מבקש להבין מה הממשלה שלנו רוצה: שנישאר עיר יהודית, או שנהפוך לעיר ערבית? שתחליט מה שתחליט, אבל שתהיה אמיצה להגיד לנו מפורשות לאן פנינו".

בהמשך מוסף "מקור ראשון" מביא יואב שורק את רשמיו מביקור שערך בעיר רמלה. הוא פותח בסיפור על ספר מקומי שמהלל את האנשים החיים בעיר ("חוץ מ, אתה יודע, הבני-דודים"), אך בהמשך מתפעל מהדו-קיום שנפרש בפניו. בבית-הכנסת הוא פוגש בחור שמשבח את ערביי העיר ("יותר אינטליגנטים מאיתנו, לא הפרועים האלה שמכירים ממקומות אחרים"), אבל מבהיר כי את ילדיו הוא שולח לחינוך דתי, כי בבתי-הספר האחרים "מערבבים" בין יהודים לערבים. "ממש לא בקטע של גזענות", מבהיר הבחור. הוא פשוט רוצה לשמור על הזהות היהודית של הדור הבא.

רמלה (צילום: יוסי זמיר)

שורק נפגש גם עם אליעזר שחור, איש הגרעין התורני עמיחי, שגר בשכונה מעורבת. שחור מספר לשורק על התנכלויות מצד ערבים בשכונה. זרקו ביצים על ביתו, הוא מספר, ניפצו שמשות, הציתו את הרכב המשפחתי. שחור מתלונן כי ראש העירייה יואל לביא התעייף ו"החל לוותר לערבים בשנים האחרונות". "לאחר שנים שלא כלל ערבים בקואליציה, הוא עושה את זה עכשיו", מתלונן שחור. "אם בעבר היה ברור שרמלה היא עיר ישראלית, יהודית, המכבדת מיעוט ערבי החי בתוכה – כעת הוא מנגן כל הזמן על הסיסמה החדשה של 'רב-תרבותיות'. זו אידיאליזציה של מציאות בעייתית".

שורק עורך סיור בעיר עם דובר העירייה, משוחח עם מוכר בשוק ונפגש עם באי בית-הכנסת. הכתב מציין כי ראה באחד הרחובות שתי בחורות שדיברו ביניהן ערבית, ומספר על שלטים ומודעות בשפה הערבית, אולם משום-מה, בכתבה שרובה ככולה עוסקת ביחסי יהודים-ערבים ברמלה, אין אפילו מרואיין ערבי אחד.

במוסף "הארץ" כותבת טל לאור כי בארגון אמונה, המפעיל קרוב ל-140 מעונות יום לילדים ברחבי המדינה וזוכה לסבסוד מטעם משרד הכלכלה, אין מעסיקים גננות ערביות. הארגון מסביר בתגובה כי בגנים של אמונה מחנכים "ברוח הציונות הדתית: תפילה יומית, לבוש, סיפורי תנ"ך, שירי חגים ועוד. נגזרת מכך ההשתדלות שעובדיה יזדהו עם דרכה וערכיה של תנועת האשה הדתית-לאומית".

כיתת לימודים שרופה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים, 30.11.14 (צילום: יונתן זינדל)

בשערי "הארץ" ו"ישראל היום" נמצא מקום לכותרת על זהות החשודים בהצתת בית-הספר הדו-לשוני בירושלים. גילי כהן, ניר חסון ורויטל חובל מדווחים ב"הארץ" כי לטענת השב"כ, שלושת החשודים – פעילי ארגון להב"ה יצחק גבאי בן 22 והאחים נחמן ושלמה טוויטו בני 19 ו-20 – הודו במעשה. לפי השב"כ, כך מדווח, השלושה החליטו להצית את בית-הספר "מאחר שבבית-הספר לומדים יחד יהודים וערבים ובמטרה לעלות את ההתנגדות לדו-קיום והתבוללות לראש סדר היום הציבורי והתקשורתי". עורכי-הדין של החשודים, איתמר בן-גביר ואביחי חג'בי, מסרו בתגובה כי ההודאות נלקחו מהחשודים אחרי חמישה ימי חקירה בשב"כ, שכללו "התעללות קשה, מניעת שינה, לחץ נפשי". הם יבקשו לפסול את ההודאות, הוסיפו.

בעוד ש"הארץ" מדווח על מעצר חשודים, בשער "ישראל היום" מדווח כי "נעצרו מציתי בית-הספר הדו-לשוני". "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מפרסמים ידיעות קצרצרות בעמודי הפנים. ב"מקור ראשון" אין דיווח על המעצר ועל זהות החשודים.

הטירוף הוא טירוף

"ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין מתלבט אם לצאת חזיתית נגד התקשורת או להמשיך להבליג למרות טירוף המערכות הכללי שמתנהל סביבו", כותב מתי טוכפלד במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". "והטירוף הוא אכן טירוף. לא רק ברמה היסטרית, אלא ממש ברמה היסטורית. נדמה שמקום המדינה לא היה גל עכור כל-כך ואחיד כל-כך סביב מטרה משותפת אחת – לסלק את נתניהו מהשלטון".

אמש, ככל הנראה לאחר שטוכפלד כתב את טורו, הכריע נתניהו והחליט להפסיק להבליג אל מול טירוף המערכות ההיסטורי.

"נתניהו: 'מתנהל נגדי מסע תקשורתי אדיר'" היא הכותרת הראשית של "מקור ראשון" הבוקר. "נתניהו: התקשורת בקמפיין להעביר את השלטון לשמאל", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". זאב קם ומיכאל טוכפלד מדווחים בשער "מקור ראשון" כי נתניהו אמר אתמול שבימים האחרונים מתנהל "קמפיין תקשורתי ציבורי אדיר, כמעט חסר תקדים בהיקפו ועוצמתו, שתומך ומקדם כל פוליטיקאי וכל מפלגה שמתנגדים לממשלת ליכוד בראשותי". ב"ישראל היום" מדווח על כך מתי טוכפלד בכפולה הפותחת של העיתון.

בטור פרשנות נלווה מזהיר חיים שיין מפני "עיתונאים חורשי מזימות". לדבריו, "רוב אמצעי התקשורת בישראל עוסקים בסדרת חינוך מחדש שלא היתה מביישת את מחנות האסורים בבריה"מ וברומניה של צ'אושסקו". שיין מוסיף וטוען כי "בשורת הרוטציה הזוגית קיבלה בעיתונות כותרות ענק שלא זכורות לי כמותן מאז מלחמת ששת-הימים".

"השר ארדן: התקשורת מתנפלת על נתניהו ועל הליכוד", קוראת כותרת בולטת בשער "ישראל השבוע". שר הפנים הטרי אומר למראיינו גדעון אלון: "אתה רואה בימים האחרונים, מאז החלו לדבר על הקדמת הבחירות, יש התנפלות של כלי התקשורת על רה"מ והליכוד".

בפתח טורו הקבוע שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון" כותב עורך העיתון חגי סגל על "המתקפה המשולבת", "שמאל-תקשורת", שניחתה על הליכוד השבוע. "המקהלה התקשורתית 'רק לא ביבי' נטעה גם בלבני שכרון גבהים", הוא מוסיף. "היא שכחה שהעם והתקשורת זה לא תמיד אותו דבר. ברוב מערכות הבחירות בדור האחרון העם לא שם בקלפי את הפתק שהתקשורת דחפה לו ליד".

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים שערך במצודת-זאב, 11.12.14 (צילום: בן קלמר)

בעיתונים שאינם בבעלות שלדון אדלסון מצניעים את טענות נתניהו בדבר מסע תקשורתי נגדו או מעלימים אותן לחלוטין, ובכך מספקים דוגמה לטענותיו. "המירוץ נפתח" ו"בלי כפפות" הן הכותרות האווריריות של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". לצד הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תמצית משישה מאמרים. הראשון שבהם מאת נחום ברנע, שמזכיר את ציפי לבני, יאיר לפיד, משה כחלון ואביגדור ליברמן, ואז כותב: "המשותף לכל הפוליטיקאים האלה הוא התחושה שעידן נתניהו תם. סמכותו התמוססה, תפקודו לקה, חושיו הפוליטיים קהו".

"נתניהו ממשיך לאבד גובה" היא הכותרת החד-משמעית של "מעריב", בעקבות ממצאי סקר שהעלו כי 66% מהציבור אינם מעוניינים בקדנציה נוספת שלו, לעומת 60% בלבד בשבוע שעבר.

בכפולה השנייה של "הארץ" מובלטת הטענה של נתניהו נגד התקשורת בציטוט מודגש בידיעה מאת יהונתן ליס. צמוד לידיעה מבטל פרשן העיתון את הטענה. "כשהמצב נהיה קשה, הגיע הזמן להתנפל על התקשורת", כותב יוסי ורטר. "[...] הוא שכח שהוא חולש על העיתון היומי הנפוץ במדינה, ושהוא, כשר תקשורת, מחזיק בידיו את גורלם של שני הערוצים המסחריים, והשר המקורב אליו ביותר, ארדן, אחראי על רשות השידור".

ב"ידיעות אחרונות" לא מבליטים את טענות נתניהו בדבר קמפיין תקשורתי נגדו בעמוד השער, בכותרת הידיעה על דבריו, בכותרת המשנה, בפסקת הפתיחה או בכיתוב התצלום שלו, אולם הידיעה מאת יובל קרני נפתחת בדברי ראש הממשלה וכוללת ציטוט מדויק של טענותיו. "נתניהו ינהל את קמפיין הבחירות נגד השמאל והתקשורת", מצוטט בהמשך הידיעה אדם המוגדר "גורם בסביבתו של ראש הממשלה", "כי זה מה שמאחד את הליכודניקים".

בכפולה הפותחת של "מעריב", לעומת זאת, מתפרסמת ידיעה קצרה מאת אריק בנדר המוקדשת להצהרת גדעון סער כי לא יתמודד על ראשות הליכוד, וכן להצהרה שמסר אתמול נתניהו. הידיעה מלווה בתצלום של סער. בפסקה האחרונה מצוטט ראש הממשלה. משום-מה, מהמשפט של נתניהו בדבר "קמפיין תקשורתי ציבורי אדיר" נגדו נשמטה בדיווח של בנדר המלה "תקשורתי".

הגישה הלעומתית כלפי ראש הממשלה ממשיכה ב"מעריב" עם בן כספית, הפותח את טורו בטענה כי הסקר שנערך עבור "מעריב" "מחזק את נתוני הקריסה של בנימין נתניהו". בהמשך כותב כספית: "בסופו של יום מוצא עצמו נתניהו עייף, מרוט, חבול ומפוחד, בדרך לבחירות מסוכנות מאוד, עם פוטנציאל אסוני". כספית חתום גם על פרשנות סקר דעת הקהל שנערך עבור העיתון. "כרגע, לפני איחודים נוספים, הצמד הרצוג ולבני מנצחים", קובע כספית, בלי להתייחס כלל לסיכוי שיצליחו לא רק לעמוד בראש המפלגה הגדולה בכנסת, אלא גם להרכיב קואליציה ולהקים ממשלה.

ובינתיים, ב"מחנה הציוני"

טור הפרשנות הפוליטית של מתי טוכפלד ב"ישראל השבוע" מתפרסם תחת הכותרת "נתניהו קיבל רוח גבית". לקראת סופו מתייחס טוכפלד לאיחוד בין הרצוג ולבני. "ייתכן שהצטרפותה של לבני למפלגת העבודה היא כבר נטישה אחת יותר מדי", הוא כותב. "לבני כבר הפכה לבדיחה של עצמה. תרומתה העיקרית למערכת הפוליטית היא הכותרות שהיא מייצרת אחת לכמה זמן, המבשרות על עזיבת מפלגה והקמת מפלגה. כשמדובר בלבני, אפילו המלה אופורטוניזם כבר נעלבת שמשתמשים בה. זה כל-כך עצוב שזה מצחיק. לפחות היה יכול להיות מצחיק לולא זה היה על חשבוננו, ולולא היה מעורב בזה תפקיד רציני למדי – ראש ממשלת ישראל, שלבני סחרה בו השבוע באופן שמטיל צל כבד על מעט שיקול הדעת שעוד היה מי שסבר שיש לה. אבל זה לא העניין היחיד שהביא לתחושת מועקה להיתקע בגרונם של לא מעט; זו גם הבוגדנות חסרת הגבולות הזאת, שגורמת ללבני לזרוק את אנשיה פעם אחר פעם, כטישיו משומש, בלי להניד עפעף וללא נימה קלה של רגשות אשם".

ציפי לבני ויצחק הרצוג מכריזים על איחוד מפלגותיהם, 10.12.14 (צילום: פלאש 90)

יוסי ורטר, שאתמול העביר ביקורת על האיחוד, ממשיך בקו זה גם היום. הוא מדמה את לבני והרצוג לרוצחים שכירים מהסרט "ספרות זולה", "אלא שלא ברור את מי הם באו לחסל: את יריביהם או את עצמם". לדבריו, "הרצוג עשה את השגיאה הזו בנקודה קריטית בקמפיין, כאשר האחוזים שלו, בסוגיית ההתאמה לראשות הממשלה, מתקרבים לאלה של נתניהו". עוד טוען ורטר כי הרצוג עידכן את בכירי סיעת העבודה על הסיכומים עם לבני, לפני מסיבת העיתונאים המשותפת שקיימו, אולם לא עידכן אותם בנוגע להסכם הרוטציה ושינוי השם ל"מחנה הציוני". לפי ורטר, "בתחילת ישיבת הסיעה שהתכנסה לאחר מסיבת העיתונאים, אמרה לו יחימוביץ': 'שכחת לעדכן אותי על שני עניינים שוליים'".

"ועידת העסקים היא הזדמנות לבדוק במי תומך ההון, הכוח החזק בישראל של ימינו", כותב רועי צ'יקי ארד בפתח כתבת השער של מוסף "הארץ", כתבה משעשעת ורבת הבחנות, ראשונה בסדרת כתבות שיכין ארד עד למועד הבחירות. "בפעם הקודמת הכסף הגדול סימן את לפיד, ולפני זה ההון ייסד את קדימה. בדרך כלל עיתונאים הולכים לשווקים או לפריפריה כדי לברר מה חושב 'האדם הפשוט'. אבל אנשי המגזר העסקי לא פחות משונים ונטולי היגיון מהבסטיונר או נהג המונית הציורי. עובדה שהניחו את הז'יטונים שלהם על לפיד", כותב ארד. מהביקור של ארד בוועידת העסקים של "גלובס" עולה כי הפעם הז'יטונים של ההון מונחים על הרצוג.

כספית, שאתמול דימה את הרצוג ולבני ל"ילדי הכאפות השכונתיים" והצמיד להם את הכינוי "בופי", משנה הבוקר את הגישה. כספית אמנם מעלה תהיות בדבר האיחוד, אולם מביע תמיכה בהרצוג, ש"באמת ויתר על האגו למען מטרה חשובה". לדבריו, "השיקול של הרצוג נכון. הוא יודע שמי שיצליח להתרומם מעט מעל האחרים בשלב המוקדם הנוכחי של הקמפיין, יקבע את מעמדו כמוביל ויוכל לזנק ולגרוף את 30 המנדטים הפנויים, שמחפשים בית פוליטי (ובלבד שלא יהיה הבית של ביבי)".

נחום ברנע כותב בטורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" על קולו הגבוה של הרצוג ומבנה גופו הצנום, אולם בהמשך הוא מוסיף כי "החזות התמימה שלו, הנוחה כל-כך לרָצות אחרים, מסתירה מאחוריה מוח ערמומי, ממוקד מטרה". לפי ברנע, "הוא היה שר רווחה מעולה, בקי בחומר, נערץ על הסגל המקצועי, יעיל וזמין לכל פונה. הוא עובד 24/7: מכיר את כולם וקשוב לכולם ונכון לעזור לכולם. ובמקביל הוא איש העולם, מצויד במורשת הדיפלומטית המשפחתית ובאנגלית משובחת. והוא יודע להלך עם עמיתיו, הפוליטיקאים".

יצחק הרצוג, עם היוודע בחירתו ליו"ר מפלגת העבודה, 22.11.13 (צילום: גדעון מרקוביץ)

כתבת השער של "המוסף לשבת" מוקדשת כמובן להרצוג ולבני. כותרת קטנה, שכמו בוקעת מדמותו של הרצוג, קוראת: "בוז'י אאוט, הרצוג אין". זו הפניה לכתבה מאת נחמה דואק, שמוקדשת למאמצים של הרצוג לשווק את עצמו לקהל הרחב. בפועל, הכתבה שמדווחת על המאמצים הללו היא חלק מהותי שלהם.

תחת הכותרת "הבאזז של הרצוג" מתארת דואק את השינויים החיצוניים שעברו על יו"ר מפלגת לעבודה בזמן האחרון. "הבאזז הזה הוא חלק ממהלך כולל להביא לשינוי במדינה", מגדיר זאת הרצוג. עמוד שלם מוקדש להדפסת "התמונה הרשמית" של הרצוג, עם הסברים על שפת הגוף שאימץ לעצמו.

המהפך התדמיתי שעובר על הרצוג, לפי הכתבה של דואק, נועד לטפל בקול, במבט, במסרים. הוא לא נועד לטפל במה שמחנה הרצוג רוצה להשכיח כליל – פרשת העמותות. כדי להיזכר בפרטי הפרשה הזו יש להניח בצד את גליון "ידיעות אחרונות", ולקרוא את טורו של קלמן ליבסקינד ב"מעריב".

תיקונים והבהרות

משה ארנס (צילום: מרים אלסטר)

בתחתית עמ' 30 במוסף "מעריב", בסיום ראיון שקיים אייל לוי עם ח"כ מיקי לוי, מתחבאת "הבהרה" שלפיה בראיון שפורסם בשבוע שעבר, ובמסגרתו שוחח יעקב בר-און עם משה ארנס, "נפלה טעות הקלדה". ארנס, כך מובהר, אמר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו "היה ציר טוב מאוד ועבר להיות שגריר טוב באו"ם". מי שמחזיק בגליון "מעריב" מהשבוע שעבר יוכל לראות כי שם צוטט ארנס כאומר על נתניהו: "הוא היה ציר טוב מאוד ועבר להיות שגריר לא טוב באו"ם".

הבוקר מתפרסם ב"מקור ראשון" ראיון שערך מיכאל טוכפלד עם ארנס. כשהם מגיעים לדבר על ראש הממשלה, ארנס לא לוקח סיכונים ואומר: "נתניהו היה ציר מצוין ואחר-כך שגריר מצוין, אולי הטוב שבהם".

בתחתית עמ' 15 בקונטרס החדשות של "הארץ" מתפרסמת "הבהרה" ולפיה בניגוד לכותרת שהתפרסמה בעיתון – "ארדן שלל תושבות מהנהג מהדולפינריום אף שנקבע כי הוא לא ידע שהסיע מחבל" – בית-המשפט העליון לא קבע כי נהג המונית מחמוד נאדי לא ידע שהסיע מחבל. גם הכותרת באתר האינטרנט שונתה.

"ישראל היום", העיתון היחיד שנמנע אתמול מלהזכיר את העבר הטרוריסטי של זיאד אבו-עין, השר הפלסטיני שמת לאחר עימות עם שוטרי מג"ב, מוצא היום את הדרך לצמצם פערים. בסיום ידיעה מאת בועז ביסמוט ולילך שובל על תוצאות הנתיחה לאחר המוות של גופתו נכתב: "מכל מקום, לאבו-עין יש היסטוריה עגומה", ואז מדווח על חלקו של אבו-עין בהטמנת מטען חבלה שקטל את בועז להב ודוד לנקרי.

סימנייה

א. "7 ימים" מתחיל היום בסדרת כתבות על "הדור הנטוש", "כך מפקירה המדינה את זקניה". לפני הכתבה הראשונה, שבה שרית רוזנבלום מנסה לחזות "איך ייראה העתיד הקרוב של הורינו", מתפרסמת כפולת עמודים מאת יגאל סרנה, על שנותיה האחרונות של אמו.

ב. "דה-מרקר" ממשיך להוביל בסיקור קשרי הון-שלטון בישראל. הפעם, כתבה מאת שוקי שדה על טרפוד נסיונה של הכנסת להסדיר את שוק הזכויות הרפואיות.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי לטענת מקורביו של איש העסקים שלמה נחמה, השוקל להשקיע בערוץ 10, הפערים בינו לבין נציגי הערוץ "עדיין גדולים".

בראיון ל"ישראל היום" אומר גלעד ארדן כי סיכם עם נתניהו שאם הליכוד יקים את הממשלה הבאה והוא יכהן בה כשר, יקבל את האחריות להמשך היישום של חוק השידור הציבורי, בלי קשר לזהות המשרד שבראשו יעמוד.

יעל גרינפטר כותבת ב"הארץ" על דיווחים שראו אור בעיתון, השבוע לפני 52 שנה, בדבר צנזורה. "הארץ" דיווח אז כי המועצה לביקורת סרטים פסלה לשידור סרטון של "יומני כרמל – הרצליה" שבו נראו עימותים אלימים בין שוטרים לתושבים מ"מתחם סומייל", שאריות מהכפר הערבי בשם זה שנמצאות בלב תל-אביב. האולפן עתר לבג"ץ, שהפך את ההחלטה.

ידיעה שהופיעה שלשום ב"כלכליסט" תחת הלוגו "בלעדי ל'כלכליסט'" כללה מידע שפורסם כבר בשבוע שעבר במקומון האילתי "ערב ערב באילת".

עיתון "מעריב" נעטף הבוקר במודעה שמכסה את שערו. כיוון שבימי שישי שער העיתון מודפס לרוחב במטרה להכפיל את גודלו, כדי לקרוא אותו כראוי אין ברירה אלא לתלוש את המודעה.

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מקדמים הבוקר גיליון מיוחד של "7 ימים" שיראה אור בשבוע הבא ויציין 75 שנה לצאת הגיליון הראשון של העיתון. זו הזדמנות לכפר על הגיליון שיצא לרגל 70 שנה ולתת לדב יודקובסקי את הכבוד המגיע לו.

ליאורה גולדנברג-שטרן מדווחת ב"מעריב" כי זליג רבינוביץ', לשעבר ידו הארוכה של מנכ"ל רשות השידור, יצא לאחרונה לחופשה מהרשות כדי לעבוד במטה של משה כחלון.

עופר אדרת מקדיש את מדורו ב"הארץ", "אחרי מות", לעיתונאי ברוך נאדל.